יחסי סין–קזחסטן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יחסי סין–קזחסטן
הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין קזחסטןקזחסטן
סין קזחסטן
שטח (בקילומטר רבוע)
9,596,967.75 2,724,900
אוכלוסייה
1,417,968,458 20,697,491
תמ"ג (במיליוני דולרים)
17,794,782 261,421
תמ"ג לנפש (בדולרים)
12,549 12,631
משטר
רפובליקה עממית רפובליקה

יחסי סין–קזחסטן הם היחסים בין סין ההיסטורית לקזחים ועד ליחסים המודרניים בין סין לקזחסטן. מאז כינון היחסים הדיפלומטיים ב-1992, התפתחו קשרים פוליטיים, תרבותיים וכלכליים בין השניים. למפלגה הקומוניסטית הסינית ולנור אוטן בקזחסטן יש קשרים טובים. סין אמרה שהיא מעריכה חילופי דברים בין שני הצדדים ומקווה לחזק את הקשרים ושיתוף הפעולה עוד יותר.

לאחר התמוטטות ברית המועצות ועצמאות קזחסטן, סין וקזחסטן ניהלו תהליך של התקרבות וחיזוק הקשרים, עם שורה של הסכמי גבול, שיתוף פעולה כלכלי ושותפות אסטרטגית.[1] עם זאת, מספר תקריות הקשורות ללאומיות סינית וכן לסכסוך שינג'יאנג בשנים האחרונות הפריעו לתהליך הפיתוח. [2] [3]

היסטוריה

היסטוריונים אומרים שסין באה במגע עם אזור קזחסטן כבר מהמאה ה-2 לפני הספירה. אזור קזחסטן היה שימושי מאוד בקשרים בין סין למערב.

שושלת האן

בתקופת שושלת האן, אחד מאבותיה הקדמונים של קזחסטן, הווסון, התיר הקין (נישואי תערובת) עם הסינים, מה שסימן את תחילת היחסים. בתקופת שלטונו של הקיסר וו מהאן, ג'אנג צ'יאן היה הפקיד שנשלח לאזורים המערביים (西域 xiyu) כדי לעזור לוואסון נגד השיונגנו. מכיוון שהווסון לא רצו לשתף פעולה עם השיונגנו, הם חברו עם שושלת האן כדי להביס את השיונגנו ( מלחמת האן-שיונגנו).

קרב ז'יז'י (郅支之戰) בשנת 36 לפני הספירה [4] [5] בין שושלת האן לבין ראש שיונגנו ז'יז'י צ'אניו. במהלך הקרב ז'יז'י הובס ונהרג.[6] הקרב נערך כנראה ליד טאראז על נהר הטאלאס במזרח קזחסטן, מה שהופך אותו לאחת הנקודות המערביות ביותר אליהן הגיע צבא סיני.

שושלת טאנג

בתקופת שושלת טאנג, סין הקימה את פרוטקטורט אנשי. מאוחר יותר בשנת 751 התרחש קרב טאלאס באותו אזור כמו קרב ז'יז'י.

מונגולים

במאה ה-13, ג'ינגיס חאן איחד לזמן קצר את שני האזורים תחת האימפריה המונגולית.

שושלת מינג

המשלחת הקזחית הראשונה ביקרה בסין מתישהו בסביבות 1453. בתקופת שלטונו של ג'יאג'ינג (1522–1566), הוקמו היסודות ליחסים משגשגים בין שושלת מינג לחאנות הקזחית, אך המגעים הופסקו לאחר 1537. [7]

שושלת צ'ינג

החאנות הקזחית חברה עם שושלת צ'ינג נגד חאנות דזונגאר.

הרבה לפני הקמת האומה הקזחית, הקזחים יצרו קשרים עם אזור אגן טארים. בשנת 1456 ערקו קלי (克烈) ו-Jianibieke‏ (贾尼别克) ל-Moghulistan, ששלט באזור אגן טארים. Esen Buka II נתן את החלק המערבי של הגבול המערבי בז'טיסו לשני מלכים קזחים. זה סיפק שטח להקמתה הראשונית של הח'אנות הקזחית. מאז שתי המדינות איחדו כוחות נגד אויבים והתחתנו אלו עם אלו, אבל הן גם נלחמו זו בזו. במאה ה-16 חצתה קבוצה של מונגולים את הרי אלטאי מהרמה המונגולית כדי להיכנס לאגן דזונגריה ולאחר מכן נכנסה לערבה הקזחית. בשנת 1640 איחדו הדזונגרים את השבטים השונים של אוירט המונגולים והקימו את ח'אנות הדזונגאר. בשנת 1680 הביסו הדזונגרים את חאנות ירקנט באזור אגן טארים. במאה ה-17, ניצחו הדזונגרים את השני מבין שלושת הג'וזים של הח'אנות הקזחית. הקזחים עמדו בפני משבר.

עד 1755, צ'יינלונג, קיסר סין שלח חיילים לחסל את משטר דזונגאר דאוואצ'י והורה על גיוס הקזחים. הברית השבטית בראשות אבלאי חאן הביעה תמיכה בחיילי צ'ינג נגד הדזונגרים ונהרה לסייע לצבאות צ'ינג. בשנת 1757, אציל דזונגרי אמורסאנה ברח לאבולאי (阿布赉) לאחר שהמרד נכשל. אבולאי התכוון ללכוד את אמורסאנה ולמסור אותה לחצר צ'ינג. לאחר ששושות צ'ינג הביסה את הדזונגארים והגיעה לימת בלחש, אבולאי והשבטים הקזחים תחת שלטונו נכנעו לצ'ינג ושלחו שליחים לאתר הנופש בהר צ'נגדה לספק סוסים. כמחווה של הכרת תודה, העניק הקיסר צ'יינלונג את התואר ח'אן לאבולאי ונתן לו להוביל את כל הקזחים. מאז שבטים קזחיים חולקים כבוד לצ'ינג ללא הרף. אבולאי שלח את צאצאיו לבייג'ינג כדי ללמוד, וכך הפיץ את כללי הנימוס של סין באותה תקופה למרכז אסיה.

עקב הסכסוך בין האימפריה הרוסית לחאנות הקזחית, קזחים רבים נמלטו לשושלת צ'ינג.

בשנת 1862 פלשו פרשים קוזאקים רוסיים לשינג'יאנג והביסו את חיילי המנצ'ו, וכבשו 580,000 קמ"ר, כולל חלק גדול מקזחסטן של היום. בשנת 1864 חתמו סין ורוסיה על הסכם התיחום של הגבול הצפון-מערבי (勘分西北界约记), אשר בו ויתרה סין על חלק משטח הגבול הצפון-מערבי של סין לרוסיה. לאחר מכן חזרו כמה שבטים קזחים לסין. ממשלת צ'ינג הטמיעה מערכת של 1,000 משפחות בשבטים קזחיים. הקזחים נאלצו לשלם מיסים ולקבל סמכות שיפוט ישירה מהשלטון המרכזי. בתקופת שלטונו של הצאר הוסבה כמות גדולה של אדמה קזחית לאזורי מהגרים, מספר בעלי החיים הצטמצם מאוד וחייהם של הרועים הנודדים הידרדרו. לכן, מספר רב של קזחים היגרו לסין על מנת לשרוד. במהלך מלחמת העולם הראשונה, ממשלת הצאר גייסה קזחים לשירות צבאי, מה שגרם לקזחים למרוד ולהתקומם. יותר מ-300,000 נוודים נמלטו לסין כדי להימנע מדיכוי.

זמנים מודרניים

מדינות שחתמו על מסמכי שיתוף פעולה הקשורים ליוזמת החגורה והדרך

לפני נפילת ברית המועצות, הרפובליקה העממית של סין וקזחסטן (בעודה בברית המועצות) היו שתיהן מדינות קומוניסטיות.

הרפובליקה העממית של סין וקזחסטן כוננו יחסים דיפלומטיים ב-3 בינואר 1992, באותו יום שבו ממשלת קזחסטן הביעה תמיכה במדיניות של סין האחת והתנגדות לתנועת העצמאות של מזרח טורקסטן.[1] שתי האומות ירשו סכסוך גבול מיחסי סין–ברית המועצות,[1] שאליו התייחסו עם הסכם הגבול הראשון שלהם באפריל 1994, הסכם משלים בספטמבר 1997, והסכם הגבול המשלים השני ביולי 1998 לציון 1,700 קילומטרים (1,100 מיל) גבול משותף.[8] בשנת 1993, הנשיא הראשון של קזחסטן נורסולטן נזרבייב ערך ביקור רשמי בבייג'ינג בהזמנת נשיא סין, ג'יאנג דזה-מין. מאז, מנהיגי סין וקזחסטן החליפו תדיר ביקורים רשמיים רמי דרג. ב-1996, שתי המדינות הפכו למייסדות שותפות של ארגון שאנגחאי לשיתוף פעולה.[8] הנשיא החדש של קזחסטן, קאסים-ג'ומארט טוקאייב, התחנך בסין. [9]

פיתוח יחסים בילטרליים

קירגיזים מספקים סוס לבן במתנה לצ'יינלונג, קיסר סין של סין (1757), זמן קצר לאחר כיבוש שינג'יאנג של צ'ינג. עד מהרה החל סחר אינטנסיבי ב- Kulja וב- Chuguchak, סוסים, כבשים ועיזים קירגיזים שנסחרו תמורת בדי משי וכותנה סיניים. [10]
מסילת הברזל העוברת מסין לקזשטן בין אלאשנקו לדוסטיק. כ-10 מיליון טון של משא רכבות חוצה את הגבול כאן מדי שנה. [11][12]

סין וקזחסטן קידמו הרחבה מהירה של מסחר ושותפות על פני פיתוח כלכלי, במיוחד בתחום הנפט, הגז הטבעי, המינרלים ומשאבי האנרגיה העיקריים של קזחסטן.[13][14] בשל צורכי האנרגיה המקומיים המתרחבים במהירות, סין ביקשה לקבל תפקיד מוביל בפיתוח תעשיות אנרגיה בקזחסטן.[14] יחד עם הפעלת ארבעה שדות נפט קטנים יותר, רכשה חברת הנפט הלאומית של סין בשנת 2005 את פטרוקזחסטן, שהייתה חברת הנפט העצמאית הגדולה ביותר בברית המועצות לשעבר, תמורת 4.18 מיליארד דולר והוציא עוד 700 מיליון דולר על צינור שיוביל את הנפט לגבול הסיני. פטרוקזחסטן הייתה הרכישה הזרה הגדולה ביותר אי פעם על ידי חברה סינית.[13] עד 2016, חברות סיניות (למשל China National Petroleum Corporation, Sinopec ואחרים) השקיעו יותר מ-20 מיליארד דולר במגזר הנפט של קזחסטן. [15]

ב-2009 סין הלוותה 10 מיליארד דולר לקזחסטן וצברה נתח ב-MangistauMunaiGas. [16]

ב-16 באוקטובר 2013, הוועדה המתמדת של הקונגרס העממי הלאומי של קזחסטן ושל סין (NPCSC) חתמו על מזכר הבנות. ההסכם הוא החקיקה החשובה ביותר שנחתמה בין שתי המדינות המעודדות יחסים דו-צדדיים. החקיקה עוזרת לשני הפרלמנטים להיפגש כדי לדון זה בזה בנושאים דו-צדדיים. [17]

שיתוף פעולה אסטרטגי

במטרה לחזק את השותפות האזורית בביטחון אזורי, פיתוח כלכלי ומלחמה בטרור ובסחר בסמים בקרב מדינות מרכז אסיה, קזחסטן וסין הפכו למייסדות שותפות של ארגון שאנגחאי לשיתוף פעולה (SCO).[8] בפיתוח קשרים עם סין, קזחסטן שואפת לאזן את ההשפעה הגאופוליטית והכלכלית של שכנתה הצפונית רוסיה.[13] עם זאת, קיימים סכסוכים פוטנציאליים סביב הקשרים התרבותיים של סין בין העם הקזחי לבין האויגורים במחוז שינג'יאנג בסין, שעלולים להשפיע על תנועה בדלנית אויגורית.[14] סין גם שואפת למנוע את צמיחת ההשפעה של ארצות הברית באזור ואת הקמה אפשרית של בסיסי אוויר אמריקאים בקזחסטן.[13][14] בשנת 1997, שתי המדינות חתמו על הסכם לצמצום נוכחותם של כוחות צבאיים לאורך הגבול המשותף יחד עם קירגיזסטן וטג'יקיסטן.[8]

סכסוכי גבולות וטריטוריאליים

הגבול הסיני-רוסי נקבע בפרוטוקול של צ'וגוצ'אק (1864). הגבול הסיני-קזחי של היום עוקב ברובו אחר הקו שנקבע בפרוטוקול זה, עם שינויים קטנים למדי

מקורותיו של קו הגבול בין סין לקזחסטן מתוארכים לאמצע המאה ה-19, אז הצליחה האימפריה הרוסית לבסס את שליטתה באזור אגם זייסן. הקמת הגבול בין האימפריה הרוסית לאימפריית צ'ינג, שלא שונה מדי מהגבול הסיני-קזחי של היום, נקבעה באמנת פקין משנת 1860; [18] קו הגבול בפועל על פי האמנה נמתח על ידי הפרוטוקול של צ'וגוצ'אק (1864), והשאיר את אגם זייסן בצד הרוסי. [19] [20] הנוכחות הצבאית של אימפריית צ'ינג באגן אירטיש התפוררה במהלך מרד דונגאן (1862–1877). לאחר כישלון המרד והכיבוש מחדש של שינג'יאנג על ידי זואו זונגטאנג, הגבול בין האימפריה הרוסית והצ'ינגית באגן אירטיש עבר התאמה קלה נוספת, לטובת רוסיה, על ידי הסכם סנקט פטרבורג (1881).

לאחר מהפכת שינהאי ומלחמת האזרחים הסינית, מהפכת אוקטובר ומלחמת האזרחים הרוסית, הגבול הסיני-רוסי הפך לגבול סין-ברית המועצות. עם זאת, השלטונות הסיניים והסובייטיים לא תמיד הסכימו היכן עובר קו הגבול על הקרקע, מה שהוביל, במיוחד לעימות גבול ממזרח לאגם ז'לנשקול באוגוסט 1969.

כאשר קזחסטן הפכה למדינה עצמאית, כ-2,420 קמ"ר של אדמה היו במחלוקת עם סין.[21] הסכם גבול בין שתי המדינות נחתם באלמטי ב-26 באפריל 1994 ואושר על ידי נשיא קזחסטן ב-15 ביוני 1995. סין קיבלה כ-22% מסך השטח השנוי במחלוקת, וקזחסטן קיבלה את 78% הנותרים.[21]

רצועה צרה של גבעות מזרחית לז'לנשקול, עליה התמודדו ברית המועצות וסין ב-1969, הוכרה כחלק מסין. כדי לתחום קטעים קטנים מסוימים של הגבול בצורה מדויקת יותר, נחתמו הסכמים נוספים ב-24 בספטמבר 1997 וב-4 ביולי 1998.[22] במהלך השנים הבאות, הגבול נתחם בשטח על ידי ועדות משותפות. על פי פרוטוקולי הוועדות והמפות, קו הגבול של שתי המדינות הוא באורך 1782.75 ק"מ, כולל 1215.86 ק"מ של גבול יבשתי ו-566.89 ק"מ של קו גבול עובר לאורך (או על פני) נהרות או אגמים. עבודת הוועדות תועדה על ידי מספר פרוטוקולים משותפים, שהסתיימו עם הפרוטוקול שנחתם בבייג'ינג ב-10 במאי 2002.[22]

לפי פרופסור MIT טיילור פראוול, "התמוטטות ברית המועצות הייתה עשויה להציג לסין הזדמנות אידיאלית להחזיר לעצמה את יותר מ-34,000 קמ"ר של שטח שהיא טענה במרכז אסיה. אולם בהקשר של תסיסה אתנית, סין בחרה לשפר את הקשרים עם המדינות העצמאיות החדשות כדי למנוע תמיכה חיצונית לקבוצות בדלניות בשינג'יאנג".

סין התפשרה בסכסוכים טריטוריאליים עם רפובליקות מרכז אסיה כדי להבטיח את תמיכתן ביציבות בשינג'יאנג. לדברי פראוול, "סין הייתה זקוקה לשיתוף פעולה עם שכנותיה כדי למנוע את התפשטות הכוחות הפאן-אסלאמיים והפאן-טורקים לאזור, להגביל את התמיכה החיצונית בבדלנים בתוך שינג'יאנג, ולהגביר את הסחר חוצה הגבולות כחלק מאסטרטגיה רחבה יותר לצמצום מתחים בין קבוצות אתניות דרך התפתחות".[21]

במאי 2020, האתרים הסיניים Tuotiao.com טענו שקירגיזסטן וקזחסטן היו חלק מסין לפני שנכבשו על ידי רוסיה.[23][24] הדבר גרר ביקורת מקזחסטן והשגריר הסיני זומן במחאה, למרות זאת חידש את החשש מפני תביעות טריטוריאליות סיניות בקזחסטן וגם במרכז אסיה. [25]

טענה סינית ל"דלקת ריאות לא ידועה" מקזחסטן

ב-9 ביולי 2020, שגרירות סין בקזחסטן פרסמה אזהרה שקבעה כי זן לא מזוהה של דלקת ריאות עם שיעור תמותה "גבוה בהרבה" מזה שנגרם על ידי COVID-19 התפשט במספר ערים קזחיות.[26] נאמר כי במחוזות אטיראו ואקטובה והעיר שימקנט כמעט 500 מקרים דווחו.[27] עם זאת, למחרת, משרד הבריאות הקזחי דחה את תביעת השגרירות והתקשורת של סין כפייק ניוז.[26][28] מייקל ריאן, פקיד בכיר בתוכנית החירום הבריאותית של ארגון הבריאות העולמי, אומר שההתפרצות בקזחסטן עשויה להיות מקרי COVID-19 ש"פשוט לא אובחנו כראוי".[29]

ניהול מים חוצה גבולות

שני הנהרות החשובים ביותר של מזרח קזחסטן, האירטיש והאילי, זורמים מסין. המים שלהם נמצאים בשימוש נרחב להשקיה ואספקת מים עירונית בשתי המדינות (במיוחד דרך תעלת אירטיש-קרמאיי-אורומקי של סין ותעלת אירטיש-קרגנדה של קזחסטן). חוץ מזה, האילי הוא מקור המים העיקרי לימת בלחש בקזחסטן, ונהר אמיל הקטן יותר, הזורם גם הוא מסין, מספק מים לאגם אלאקול בקזחסטן. בהתאם לכך, מאז שנות ה-90, השימוש הגובר במי הנהרות חוצי הגבולות בסין מעורר דאגה עבור שוחרי הסביבה והפוליטיקאים של קזחסטן. [30][31] משא ומתן דו-צדדי מתנהל מעת לעת בנושאים הקשורים.[31]

הגירה

מאז שנת 2000 מספר המהגרים הסינים בקזחסטן גדל באופן משמעותי. לפי מחקר מ-2010, 68% מהקזחים אמרו שהם חיים לצד אזרחים סינים בערים שלהם; 56% סברו שאין כל כך הרבה סינים, בעוד 36% סברו שיש הרבה. רובם חשבו שהסינים נמצאים שם כדי למצוא עבודה (57%) ולעשות עסקים (49%). מספר קטן יותר חשב שהם נמצאים שם למטרות אחרות, כולל נישואין (8%), רכישת אזרחות (6%) ורכישת רכוש (4%). המתיחות סביב העובדים הסינים בקזחסטן הובילה לעיתים להפגנות. [32]

בקזחסטן יש יותר מ-100,000 אנשי דונגאן (東干人) שברחו משיאן, מחוז שאאנשי לפני יותר מ-100 שנה. לאחר הרפורמה הכלכלית הסינית, הם נסעו לשינג'יאנג למטרת סחר וייבאו טכנולוגיה משיאן לפיתוח כלכלת קזחסטן. באשר לקזחים בסין, רובם חיים בצפון שינג'יאנג, עם מספר קטן יותר בגנסו ובצ'ינגהאי. לפי נתונים מאמצע 2014, בסין יש כמעט 8,000 סטודנטים קזחים, ובקזחסטן יש גם סטודנטים סינים.

בשנים האחרונות, כשיותר קזחים אתניים בסין נרדפו ונכלאו במחנות חינוך מחדש של שינג'יאנג, רבים נמלטו ממקומות כמו המחוז האוטונומי של אילי קזחית אל קזחסטן השכנה. [33]

נציגויות דיפלומטיות

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יחסי סין–קזחסטן בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 Kembayev, Zhenis (3 במאי 2020). "Development of China–Kazakhstan Cooperation". Problems of Post-Communism. 67 (3): 204–216. doi:10.1080/10758216.2018.1545590. {{cite journal}}: (עזרה)
  2. ^ "Chinese nationalist internet warriors creating diplomatic disputes for China". 17 באפריל 2020. ארכיון מ-2020-10-01. נבדק ב-2020-08-23. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ "What's Behind Protests Against China in Kazakhstan?". ארכיון מ-2020-06-24. נבדק ב-2020-08-23.
  4. ^ Peers, Chris (1995). Imperial Chinese Armies:200 Bc-589 Ad. Vol. 1. Osprey Publishing. p. 39. ISBN 978-1-85532-514-2. נבדק ב-27 בינואר 2013. {{cite book}}: (עזרה)
  5. ^ Peers, Chris (2006). Soldiers of the Dragon: Chinese Armies 1500 BC-AD 1840. Osprey Publishing. p. 146. ISBN 978-18460-309-87. נבדק ב-27 בינואר 2013. {{cite book}}: (עזרה)
  6. ^ Grousset, Rene (1970). The Empire of the Steppes. Rutgers University Press. pp. 38. ISBN 978-0-8135-1304-1.
  7. ^ "The Tūqmāq (Golden Horde), the Qazaq Khanate, the Shībānid Dynasty, Rūm (Ottoman Empire), and Moghūlistan in the XIV-XVI Centuries: from Original Sources" (PDF).
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 "Brief introduction to relations between China and Kazakhstan". China Daily. 2003-05-27. ארכיון מ-2015-04-02. נבדק ב-2008-10-10.
  9. ^ "中外文化交流的见证者与推动者（辉煌·纪念改革开放40周年）". People's Daily. 2008-07-10. אורכב מ-המקור ב-2019-05-02. נבדק ב-2019-07-13.
  10. ^ Millward, James A. (2007), Eurasian crossroads: a history of Xinjiang, Columbia University Press, pp. 45–47, ISBN 978-0231139243, אורכב מ-המקור ב-2015-11-26, נבדק ב-2016-10-14
  11. ^ 前10个月新疆阿拉山口口岸铁路货运增长12.8% [Freight volume at Xinjiang's Alashankou port of entry is up by 12.8% for the first 10 months of the year]. huochepiao.com (בסינית פשוטה). 2012-11-23. אורכב מ-המקור ב-2013-07-29. נבדק ב-2012-11-26.
  12. ^ 新疆霍尔果斯火车站获批成立 年底有望通车. huochepiao.com (בסינית פשוטה). 2012-11-23. אורכב מ-המקור ב-2013-07-29. נבדק ב-2012-11-26.
  13. ^ 13.0 13.1 13.2 13.3 Pala, Christopher (2006-03-17). "China Pays Dearly For Kazakhstan Oil". The New York Times. ארכיון מ-2013-06-27. נבדק ב-2008-10-10.
  14. ^ 14.0 14.1 14.2 14.3 Marat Yermukhanov (2004-07-09). "China's relations with Kazakhstan are warming, but to what end?". Association for Asian Research, Jamestown Foundation. אורכב מ-המקור ב-2015-09-23. נבדק ב-2008-10-10.
  15. ^ Vakulchuk, Roman and Indra Overland (2019) “China's Belt and Road Initiative through the Lens of Central Asia”, in Fanny M. Cheung and Ying-yi Hong (eds) Regional Connection under the Belt and Road Initiative. The Prospects for Economic and Financial Cooperation. London: Routledge, p. 119.
  16. ^ "China's Hu On Central Asian Energy Tour". RadioFreeEurope/RadioLiberty. ארכיון מ-18 באפריל 2018. נבדק ב-17 באפריל 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ "Kazakhstan's Majilis and China's NPCSC sign memorandum of understanding". 2013-10-16. ארכיון מ-2020-12-20. נבדק ב-2013-10-15.
  18. ^ Articles 2 and 3 in the Russian text of the treaty
  19. ^ (See the map)
  20. ^ Museum, National Palace (14 בפברואר 2010). "The Lost Frontier – Treaty Maps that Changed Qing's Northwestern Boundaries_The Changing Borders". www.npm.gov.tw. ארכיון מ-13 במרץ 2015. נבדק ב-17 באפריל 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ 21.0 21.1 21.2 Fravel, M. Taylor (2005-10-01). "Regime Insecurity and International Cooperation: Explaining China's Compromises in Territorial Disputes". International Security. 30 (2): 46–83. doi:10.1162/016228805775124534. ISSN 0162-2889. ארכיון מ-2020-12-20. נבדק ב-2020-08-08.
  22. ^ 22.0 22.1 О ратификации Протокола между Правительством Республики Казахстан и Правительством Китайской Народной Республики о демаркации линии казахстанско-китайской государственной границы. Закон Республики Казахстан от 4 июля 2003 года, N 469 (אורכב 04.10.2013 בארכיון Wayback Machine). ("On the ratification of the Protocol agreed by the Government of the Republic of Kazakhstan and the Government of the People's Republic of China on the demarcation of the line of the Kazakhstan-China international border. Law No. 469 of the Republic of Kazakhstan. July 4, 2003")
  23. ^ Sibal, Sidhant (11 במאי 2020). "Now, Chinese websites claim Kyrgyzstan, Kazakhstan part of China; draws ire of Central Asia". WION News. {{cite news}}: (עזרה)
  24. ^ "Chinese websites claim Kyrgyzstan, Kazakhstan part of China; draws ire of Central Asia". Zee News. 11 במאי 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  25. ^ "Growing Chinese territorial claims in Central Asia spark worries across region".
  26. ^ 26.0 26.1 Martyr, Kate (10 ביולי 2020). "Coronavirus: Chinese report of 'more lethal' pneumonia dismissed". DW. ארכיון מ-10 ביולי 2020. נבדק ב-10 ביולי 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  27. ^ Wu, Wendy (9 ביולי 2020). "'Unknown pneumonia' deadlier than coronavirus sweeping Kazakhstan, Chinese embassy warns". South China Morning Post. ארכיון מ-10 ביולי 2020. נבדק ב-10 ביולי 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  28. ^ Sultan, Nur (10 ביולי 2020). "Chinese media reports on 'unknown pneumonia' in Kazakhstan are fake – Kazakh Health Ministry". Kazinform News Agency. ארכיון מ-10 ביולי 2020. נבדק ב-10 ביולי 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  29. ^ "Mystery pneumonia outbreak in Kazakhstan likely to be coronavirus". Deutsche Welle. 11 ביולי 2020. ארכיון מ-22 בספטמבר 2020. נבדק ב-19 בדצמבר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  30. ^ Stone, Richard (2012-07-27), "For China and Kazakhstan, No Meeting of the Minds on Water" (PDF), Science, 337 (6093): 405–407, Bibcode:2012Sci...337..405S, doi:10.1126/science.337.6093.405, PMID 22837504(הקישור אינו פעיל, August 2017)
  31. ^ 31.0 31.1 Sievers, Eric W. (2002), "Transboundary Jurisdiction and Watercourse Law: China, Kazakhstan and the Irtysh" (PDF), Texas International Law Journal, 37 (1), אורכב מ-המקור (PDF) ב-2013-09-21, נבדק ב-2013-09-19
  32. ^ Goble, Paul (10 בספטמבר 2019). "Anti-Chinese Protests Spread Across Kazakhstan". Jamestown Foundation (באנגלית אמריקאית). ארכיון מ-2019-09-21. נבדק ב-2019-09-13. {{cite web}}: (עזרה)
  33. ^ Proń, Elżbieta; Szwajnoch, Emilie (2020-08-07). "Kyrgyz and Kazakh Responses to China's Xinjiang Policy under Xi Jinping". Asian Affairs (באנגלית). 51 (4): 761–778. doi:10.1080/03068374.2020.1827547. ISSN 0306-8374.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34655901יחסי סין–קזחסטן

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=יחסי_סין–קזחסטן&oldid=2118894"