יחסי ניגריה–סין

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יחסי ניגריה–סין
ניגריהניגריה הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין
ניגריה סין
שטח (בקילומטר רבוע)
923,768 9,596,967.75
אוכלוסייה
234,699,616 1,417,968,458
תמ"ג (במיליוני דולרים)
362,815 17,794,782
תמ"ג לנפש (בדולרים)
1,546 12,549
משטר
רפובליקה פדרלית רפובליקה עממית

יחסי ניגריה–סין הם היחסים הבילטרליים בין הרפובליקה הפדרלית של ניגריה והרפובליקה העממית של סין. היחסים הדיפלומטיים בין המדינות כוננו רשמית ב-10 בפברואר 1971 - עשור לאחר שניגריה קיבלה את עצמאותה מהאימפריה הבריטית. היחסים בין ניגריה לסין התרחבו על רקע הגדלת הסחר הבילטרלי ושיתוף הפעולה האסטרטגי. סין נחשבת לאחת מבנות הברית והשותפות הקרובות ביותר של ניגריה. סין היא גם אחת משותפות הסחר והיצוא החשובות של ניגריה. על פי סקר שירות עולמי של BBC משנת 2014, 80% מהניגרים רואים בחיוב את השפעתה של סין, כאשר רק 10% מביעים דעה שלילית, מה שהופך את ניגריה לאומה הפרו-סינית ביותר בעולם.[1]

למרות שניגריה מקיימת קשרי סחר עם טאיוואן, ויש לה נציגות בטאיפיי, היא פרסמה הודעה משותפת עם סין ב-2005, שבה אישרה כי בייג'ינג היא "הממשלה הלגיטימית היחידה המייצגת את כל סין וטאיוואן היא חלק בלתי ניתן להסרה משטחה".[2]

פיתוח יחסים בילטרליים

ניגריה והרפובליקה העממית של סין כוננו יחסים דיפלומטיים רשמיים ב-10 בפברואר 1971.[3][4][5] היחסים בין שתי המדינות התהדקו כתוצאה מהבידוד הבינלאומי והגינוי המערבי של הדיקטטורות הצבאיות של ניגריה (1998–1970). מאז הפכה ניגריה למקור חשוב של נפט עבור הכלכלה הצומחת במהירות של סין וניגריה מחפשת עזרה בסין בהשגת צמיחה כלכלית גבוהה; סין סיפקה תמיכה כלכלית, צבאית ופוליטית נרחבת.[6][7]

ב-1996, כשממשל קלינטון לחץ בעד סנקציות נגד ניגריה, סין, יחד עם מדינות מערב אירופה, היו נגד הקפאה עולמית של נכסי ניגריה.[8]

בשנת 2004 ושוב ב-2006, נשיא סין חו ג'ינטאו ערך ביקורים ממלכתיים בניגריה ונאם במושב משותף של האספה הלאומית של ניגריה. שתי המדינות חתמו על מזכר הבנות להקמת שותפות אסטרטגית.[9] סין תמכה בהצעה של ניגריה למושב במועצת הביטחון של האו"ם.[3]

בתגובה להיסוס של ארצות הברית ומדינות מערביות אחרות לסייע לניגריה במאמציהן להילחם במורדים באזור דלתת ניז'ר העשיר בנפט, פיתחה ממשלת ניגריה שיתוף פעולה צבאי הדוק עם סין, שסיפקה נשק, ציוד, אימונים וטכנולוגיה לכוחות המזוינים של ניגריה.[10] שתי המדינות חתמו גם על הסכם של 311 מיליון דולר לפיתוח שיתוף פעולה בתוכניות תקשורת וחלל;[11] סין סייעה בפיתוח ושיגור לוויין התקשורת הניגרי (NigComSat-1) עד 2007 כדי להרחיב את רשתות הסלולר והאינטרנט במרכז אפריקה.[11][12][13]

בינואר 2017, ממשלת ניגריה הורתה איוואן להעביר את השגרירות הבלתי רשמית שלה מאבוג'ה, בטענה שהמדינה האפריקנית היא מגינה של חזון סין האחת. הוראה זו הגיעה לאחר שניגריה השיגה הבטחת השקעה של 40 מיליארד דולר מסין.[14]

בשנת 2021, שתי המדינות חגגו 50 שנות יחסים רשמיים.[15] עד שנת 2100, ההערכה היא שאוכלוסיית ניגריה תעלה על אוכלוסיית סין.[16]

תקרית 2020 בסין

באפריל 2020, שר החוץ ג'פרי אוניאמה גינה את יחסה המפלה של סין כלפי ניגרים, לאחר שסרטון שעלה ברשת בו נראה תושבי ניגריה בסין מופלים על ידי המקומיים. בעוד שפקידים סינים אמרו שהם מתייחסים לנושא ברצינות רבה,[17] הם גם האשימו את התקשורת המערבית בהדגשת אירועים בודדים כדי להזין מסע הכפשה של יחסי ציבור על האינטרסים הניגרים שלה.[18]

בנובמבר 2020, ממשלת סין חסמה את כניסתה של סין לכל הזרים, כולל ניגרים בגלל חששות COVID-19, למעט "שירותים חיוניים" כולל שירות דיפלומטי.[19]

שיתוף פעולה צבאי

בשנת 2015, רחפן מתוצרת סין התרסק באזור הכפרי של ניגריה.[20] על פי ההערכות, המל"ט היה מעורב במאבקה של ניגריה נגד הקבוצה המיליטנטית האסלאמית, בוקו חראם. סין סיפקה את ה-CH-3 לממשלת ניגריה לפני 2014, יחד עם פצצות מונחות YC-200 וטיל אוויר-קרקע AR-1.[21]

בשנת 2020, מפקד חיל האוויר הניגרי (NAF), מרשל האוויר סאדיק אבובאקר, חשף כי ה-NAF סיים את רכישת שמונה מל"טים של כנף לונג II, CH-4 ו-CH-3.[22]

יחסי סחר

מדינות שחתמו על מסמכי שיתוף פעולה הקשורים ליוזמת החגורה והדרך

הסחר הדו-צדדי הגיע ל-3 מיליארד דולר ב-2006 - עלייה מ-384 מיליון דולר ב-1998.[4][9] במהלך ביקורו של נשיא סין חו ג'ינטאו ב-2006, סין השיגה ארבעה רישיונות קידוח נפט והסכימה להשקיע 4 מיליארד דולר בפרויקטים לפיתוח נפט ותשתיות בניגריה,[7] ושתי המדינות הסכימו לתוכנית של ארבע נקודות לשיפור היחסים הבילטרליים - מפתח חלקו היה הרחבת המסחר וההשקעות בחקלאות, טלקומוניקציה, אנרגיה ופיתוח תשתיות.[4] יתר על כן, סין הסכימה לקנות נתח שליטה בבית הזיקוק קדונה שיפיק 110,000 חביות ליום (17,000 cubic metres per day).[7] ניגריה גם הבטיחה לתת עדיפות לחברות נפט סיניות עבור חוזים לחיפושי נפט בדלתא של ניז'ר ובאגן צ'אד.[7] ב-2006 הסכימה סין גם להעניק הלוואה של מיליארד דולר לניגריה כדי לעזור לה לשדרג ולחדש את רשתות הרכבת שלה.[6] בשנת 2005 הסכימה ניגריה לספק לפטרוצ'יינה 30,000 חביות ליום (4,800 cubic metres per day) של נפט תמורת 800 מיליון דולר.[10] בשנת 2006 רכש ה-CNOOC מניה תמורת 2.3 מיליארד דולר בבלוק חיפושי נפט בבעלות שר ההגנה לשעבר. סין גם התחייבה להשקיע 267 מיליון דולר כדי לבנות את אזור הסחר החופשי לקי ליד לאגוס. עם זאת, ה"הצפה" של שוקי ניגריה בסחורות סיניות זולות הפכה לנושא פוליטי רגיש, שכן - בשילוב עם יבוא מוצרים אירופאים יד שנייה - היא השפיעה לרעה על תעשיות מקומיות, במיוחד בטקסטיל, והובילה לסגירה של 65 מפעלי טקסטיל ופיטורי 150,000 עובדי טקסטיל במהלך עשור.[9] חמושים ניגרים גם איימו לתקוף עובדים ופרויקטים סיניים בדלתא של ניז'ר.[9] בשנת 2010, הסחר בין שתי המדינות הסתכם בשווי 7.8 מיליארד דולר.[23] ב-2011 ניגריה הייתה שותפת הסחר הרביעית בגודלה של סין באפריקה וב-8 החודשים הראשונים של 2012 היא הייתה ה-3.[24]

באפריל 2018, ניגריה חתמה על עסקת החלפת מטבעות בסך 2.4 מיליארד דולר שתקפה ל-3 שנים.[25] בשנת 2019, הסחר הדו-צדדי בין סין לניגריה הגיע ל-19.27 מיליארד דולר.[15]

מימון פיתוח סיני לניגריה

משנת 2000 עד 2011, היו כ-40 פרויקטים סיניים רשמיים למימון פיתוח שזוהו בניגריה באמצעות דיווחים שונים בתקשורת.[26] הפרויקטים הללו נעים בין הלוואה של 2.5 מיליארד דולר לפרויקטי רכבת, חשמל או תקשורת בניגריה ב-2008, ועד מזכר הבנות של מיליארד דולר לבניית בתים ואספקת מים באבוג'ה ב-2009, וכמה רשתות רכבת.[27]

מאז שנת 2000, יחסי הסחר עלו באופן אקספוננציאלי. חלה עלייה בסחר הכולל של למעלה מ-10,384 מיליון דולר בין שתי המדינות משנת 2000 עד 2016.[28] עם זאת, המבנה של יחסי הסחר בין סין לניגריה הפך לנושא פוליטי מרכזי מכיוון שהיצוא הסיני היווה כ-80% מסך נפחי הסחר הדו-צדדיים. זה הביא לחוסר איזון סחר רציני עם יבוא של ניגריה פי עשרה ממה שהיא מייצאת לסין. כלכלת ניגריה החלה להסתמך יתר על המידה על יבוא זר זול כדי לקיים את עצמה, וכתוצאה מכך לירידה ברורה בתעשייה הניגרית במסגרת הסדרים כאלה.[29] בספטמבר 2018, ניגריה חתמה על הלוואה של 328 מיליון דולר עם סין כדי להגביר מאוד את הפיתוח של תשתיות טלקומוניקציה בניגריה.[30]

סין סיפקה את המימון לפרויקטים הבאים בניגריה:[15]

  • מסופי שדה התעופה אבוג'ה-קדונה, רכבת קלה של מטרו אבוג'ה, אבוג'ה ופורט הארקורט
  • Lekki אזורי סחר חופשי, אוגון - גואנגדונג
  • Zungeru Hydro Power Dam
  • אוניברסיטת תחבורה, דאורה

בתמורה, שכרה ניגריה לעיתים קרובות/שיטתית חברה סינית כדי לפקח על פרויקטי הפיתוח שלה, כמו תחנת הכוח ההידרואלקטרית ממבילה בנפח 3,050 מגה-וואט.[31]

נציגויות דיפלומטיות

הערות שוליים

  1. ^ 2014 World Service Poll BBC
  2. ^ China and Africa: A Century of Engagement, David H. Shinn, Joshua Eisenman, University of Pennsylvania Press, 10 Jul 2012, page 87
  3. ^ 3.0 3.1 "China launches satellite for Nigeria". OnlineNigeria.com. 2004-10-28. נבדק ב-2008-06-21.
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 "Chinese, Nigerian presidents agree to promote strategic partnership". NEWSGD.com. 2006-04-27. נבדק ב-2008-06-21.
  5. ^ Milutin Tomanović, ed. (1972). Hronika međunarodnih događaja 1971 [The Chronicle of International Events in 1971] (בסרבו-קרואטית). Belgrade: Institute of International Politics and Economics. p. 2598.
  6. ^ 6.0 6.1 "Nigeria gets $1bn China rail loan". BBC News. 2006-05-22. נבדק ב-2008-06-21.
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 7.3 "China and Nigeria agree oil deal". BBC News. 2006-04-26. נבדק ב-2008-06-21.
  8. ^ Lewis, Paul (1996-03-12). "U.S. Seeking Tougher Sanctions To Press Nigeria for Democracy (Published 1996)". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2020-11-25.
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 9.3 Taylor, Ian (במאי 2007). "Sino-Nigerian Relations: FTZs, Textiles and Oil". China Brief - Jamestown Foundation. 7 (11). אורכב מ-המקור ב-2 באפריל 2015. נבדק ב-2008-06-22. {{cite journal}}: (עזרה)
  10. ^ 10.0 10.1 "Nigeria turns to China for defence aid". Financial Times. 2006-02-27. נבדק ב-2008-06-21.
  11. ^ 11.0 11.1 "China launches satellite for Nigeria". MSNBC. 2007-05-14. אורכב מ-המקור ב-2007-05-16. נבדק ב-2008-06-21.
  12. ^ "China launches Nigerian satellite". BBC News. 2007-05-14. נבדק ב-2008-06-27.
  13. ^ Cody, Edward (2007-05-14). "China Builds and Launches a Satellite for Nigeria". The Washington Post. נבדק ב-2008-06-27.
  14. ^ Kuo, Lily. "After getting a $40 billion pledge from China, Nigeria ordered Taiwan's unofficial embassy to move out". Quartz Africa (באנגלית). נבדק ב-2020-11-08.
  15. ^ 15.0 15.1 15.2 "Nigeria-China Relations And 20 Years Of FOCAC". Leadership Newspaper (באנגלית בריטית). 2020-11-08. נבדק ב-2020-11-08.
  16. ^ "China's Jack Ma: The chess game he refuses to lose in Africa". The Africa Report.com (באנגלית אמריקאית). 2020-11-06. נבדק ב-2020-11-08.
  17. ^ "'Unacceptable': Nigeria condemns treatment of citizens in China". www.aljazeera.com (באנגלית). נבדק ב-2020-11-08.
  18. ^ Asiedu, Kwasi Gyamfi. "China has failed to convince anyone videos of Africans being evicted is just a "misunderstanding"". Quartz Africa (באנגלית). נבדק ב-2020-11-08.
  19. ^ Olisah, Chike (2020-11-05). "China bars Nigerians, others from entry due to Covid-19". Nairametrics (באנגלית בריטית). נבדק ב-2020-11-08.
  20. ^ Singer, Jeffrey Lin and P. W. "It Looks Like An Armed Chinese-Made Drone Crashed In Nigeria". Business Insider. נבדק ב-2020-11-08.
  21. ^ "CH-3 fighting in Nigeria". אורכב מ-המקור ב-2018-10-08. נבדק ב-2014-12-29.
  22. ^ "Nigerian Air Force getting Wing Loong, CH-3 and CH-4 UAVs". defenceWeb. 2020-11-12. נבדק ב-2020-12-03.
  23. ^ "China pledges $20bn in credit for Africa at summit". BBC News Online. BBC. 2012-07-19. נבדק ב-2012-07-19.
  24. ^ "Mozambique-China Trade Continues to Grow". allafrica.com. 2012-12-09. נבדק ב-2012-12-09.
  25. ^ Chris Giles. "Nigeria secures $2.4 billion currency deal with China". CNN. נבדק ב-2020-11-08.
  26. ^ Austin Strange, Bradley C. Parks, Michael J. Tierney, Andreas Fuchs, Axel Dreher, and Vijaya Ramachandran. 2013. China’s Development Finance to Africa: A Media-Based Approach to Data Collection. CGD Working Paper 323. Washington DC: Center for Global Development.
  27. ^ Strange, Parks, Tierney, Fuchs, Dreher, and Ramachandran, China’s Development Finance to Africa: A Media-Based Approach to Data Collection.http://aiddatachina.org/projects/1851
  28. ^ LeVan, Carl; Ukata, Patrick (2018). The Oxford Handbook of Nigerian Politics. Oxford: Oxford University Press. p. 751.
  29. ^ LeVan, p. 754-756.
  30. ^ Reuters Staff (2018-09-01). "China loans Nigeria $328 million to boost telecoms: Nigeria presidency". Reuters (באנגלית). נבדק ב-2020-11-08.
  31. ^ Reuters Staff (2017-08-30). "Nigeria awards dam power plant contract to Chinese state firm again". Reuters (באנגלית). נבדק ב-2020-11-08.
  32. ^ "Embassy of the Federal Republic of Nigeria, China". beijing.ngembassy.org. נבדק ב-18 במרץ 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  33. ^ "Consular District". ng.china-embassy.org. נבדק ב-18 במרץ 2021. {{cite web}}: (עזרה)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34962099יחסי ניגריה–סין

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=יחסי_ניגריה–סין&oldid=2154046"