יחסי בהוטן–סין
| יחסי בהוטן–סין | |
|---|---|
|
|
| |
| בהוטן | סין |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 38,394 | 9,596,967.75 |
| אוכלוסייה | |
| 793,682 | 1,417,968,458 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 2,898 | 17,794,782 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 3,652 | 12,549 |
| משטר | |
| מונרכיה | רפובליקה עממית |
היחסים הדו-צדדיים בין ממלכת בהוטן לבין הרפובליקה העממית של סין יחסית מתוחים והמדינות אינן מקיימות יחסים דיפלומטיים רשמיים[1]. סין חולקת גבול משותף עם צפון בהוטן, סכסוכים על הגבול של 470 ק"מ וסכסוכים טריטוריאליים הם מקור לסכסוך פוטנציאלי. מאז שנות ה-80 קיימו ממשלות מדינות אלה באופן קבוע שיחות בנושאי גבול וביטחון שנועדו להפחית את המתחים.
היסטוריה
לאורך כל תולדותיה, היו לבהוטן קשרים תרבותיים, היסטוריים, דתיים וכלכליים קרובים עם טיבט. היחסים עם טיבט הפכו מתוחים כאשר בהוטן התייצבה לצד האימפריה הבריטית במלחמתה עם טיבט. כניסתם של חיילים סיניים לטיבט בשנת 1951 גרמה למתח ניכר עם בהוטן, שחששה מהתוקפנות של סין[2][3]. הגבול עם סין מעולם לא הוכר רשמית, וההתקוממויות הפופולריות בטיבט נגד סין הקומוניסטית בשנת 1959, ובריחת הדלאי לאמה להודו הפכו את ההגנה מסין לעדיפות עליונה עבור בהוטן. ההערכה היא כי למעלה מ-6,000 טיבטים ברחו לבהוטן וקיבלו מקלט מדיני[4].
סוגיית הגבולות
ערך מורחב – גבול בהוטן–סין
הצבא הסיני כבש שמונה מובלעות במערב טיבט תחת שלטון בהוטני. בשנת 1961 פרסמה סין מפה עם מתווה שונה של קו הגבול המסורתי, שהראה כי חלק מהשטחים של בהוטן, נפאל והמדינה ההודית - סיקים שייכים לסין[2]. פלישתם של חיילים סינים ורועים טיבטיים לשטח בהוטאני גרמה גם למתיחות בבהוטן. בהוטן סגרה את גבולותיה ויצרה קשרים צבאיים נרחבים עם הודו[3]. במהלך מלחמת הודו–סין בשנת 1962, הרשויות הבהוטניות אפשרו את תנועת הכוחות ההודים דרך שטחה של בהוטן. עם זאת, התבוסה של הודו עוררה את החשש ביכולתה של הודו להגן על בהוטן. לפיכך ביחסיה עם הודו דבקה בהוטן במדיניות נייטרלית. על פי הצהרה רשמית של מלך בהוטן בפרלמנט, ישנן ארבע טריטוריות שנויות במחלוקת בין בהוטן לסין. השטח השנוי במחלוקת משתרע על שטח של יותר מ-270 קמ"ר.
פיתוח מערכת יחסים
עד שנות ה-70 ייצגה הודו את האינטרסים של בהוטן במשא ומתן עם סין. בהיותה חבר באומות המאוחדות בשנת 1971, התחילה בהוטן לעבור מסלול אחר במדיניות החוץ שלה[5]. באו"ם הצביעה בהוטן בעד סין ותמכה במדיניות "סין המאוחדת". בשנת 1974 הוזמן שגריר סין בהודו לבהוטן להשתתף באירועים לרגל הכתרתו של המלך ג'יגמה סינגייה ואנגצ'וק. בשנת 1983 נערך בניו יורק משא ומתן בין שרי החוץ של בהוטן וסין, בהם דנו בכינון יחסים דו-צדדיים. בשנת 1984 החלו בהוטן וסין במשא ומתן ישיר שנתי על סוגיית הגבולות[3].
בשנת 1998 חתמו בהוטן וסין על הסכם לשלום ושלווה בגבול. זה היה ההסכם הדו-צדדי הראשון בין שתי המדינות. בהתאם לאמנה, סין אישרה מחדש את כיבודה לריבונותה ולשלמות הטריטוריאלית של בהוטן, ושני הצדדים הסכימו לבנות יחסים על בסיס "חמשת העקרונות של דו קיום בשלום"[3][6]. עם זאת, סין, בניגוד להסכם 1998, החלה בבניית כבישים בשטחים שבמחלוקת. העיתון הבהוטני קינסל כתב כי סין יכולה להשתמש בכבישים לצורך תביעות נוספות בשטחי הגבול. בשנת 2002 הגישה סין ראיות לטענות בשטחים שבמחלוקת, לאחר שהושג משא ומתן על הסכם ביניים.
הערות שוליים
- ^ A New Bhutan Calling (14 May 2008). OutlookIndia.com.
- ^ 2.0 2.1 Bhutan — China relations
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 In Bhutan, China and India collide (12 January 2008). AsiaTimes.com.
- ^ Bhutan: a land frozen in time(9 February 1998). BBC.
- ^ Indo-Bhutanese relations. (1991) Library of Congress Country Studies
- ^ Bhutan Gazette(הקישור אינו פעיל) (7 June 2007). BhutanGazette.
30868479יחסי בהוטן–סין