יחסי סין–פורטוגל
| יחסי סין–פורטוגל | |
|---|---|
|
|
| |
| סין | פורטוגל |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 9,596,967.75 | 92,090 |
| אוכלוסייה | |
| 1,418,233,615 | 10,420,755 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 17,794,782 | 287,080 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 12,547 | 27,549 |
| משטר | |
| רפובליקה עממית | רפובליקה |
יחסי סין–פורטוגל הם היחסים הדיפלומטיים בין הרפובליקה העממית של סין לבין פורטוגל.
היסטוריה
ערך מורחב – היסטוריה של מקאו
מאמצע המאה ה-19 ועד העברתה לריבונות סינית בשנת 1999, הייתה מקאו מושבה פורטוגזית. מקאו החלה להיות מיושבת בפורטוגזים בשנת 1557, והחל מ-1670 נחכר השטח מסין, על אף שלא הייתה העברת ריבונות רשמית. מקאו שיגשגה כנמל ועמדה בניסיונות של ההולנדים לכיבוש במאה ה-17.
לאחר חילופי השלטון בפורטוגל ב-1640 התקראה מקאו בתואר: "Cidade do (Santo) Nome de Deus de Macau, Não há outra mais Leal" [תרגום: "עיר שמו (הקדוש) של האל, אין נאמנה ממנה"]. עם היווסדה של הונג קונג כמושבת כתר בריטית, העדיפו הספנים את מימיו העמוקים של נמל ויקטוריה, ומקאו ירדה ממעמדה כמרכז סחר אזורי. ב-1849 הכריזה פורטוגל על קולוניית מקאו כעצמאית מסין, הכרזה שזכתה להכרה סינית ב-1887.
בשנת 1955 הכריז שלטונו של אנטוניו דה אוליביירה סלזר על מקאו כפרובינציה של פורטוגל, יחד עם קולוניות פורטוגזיות אחרות. ב-1966 הוכרז משטר צבאי בעקבות הפרות סדר על רקע חיכוכים בין תושבי מקאו הסינים לשלטונות הפורטוגזים. בהמשך עברו התושבים הסינים לפעולות מחאה לא-אלימות לדרישת זכויותיהם, ובשנת 1967 נענו דרישותיהם. בזאת החל עידן של הגמוניה תרבותית סינית, ושליטה דה-פקטו של סין במקום.
לאחר מהפכת הציפורנים הדמוקרטית בפורטוגל בשנת 1974, החליט השלטון הדמוקרטי החדש לוותר על כל הטריטוריות שהחזיקה פורטוגל מעבר לים, אך סין נמנעה מלקבל לידיה את הריבונות על מקאו. בשנת 1976 הכריזה ממשלת פורטוגל על מקאו כעל "טריטוריה מיוחדת", והעניקה לה מידה רבה של עצמאות כלכלית ומנהלית. כמו כן הסכימו פורטוגל וסין לראות במקאו "טריטוריה סינית תחת מנהל פורטוגזי". בעקבות ההסכם בין הבריטים והסינים לגבי מעמדה של הונג קונג, הגיעו הפורטוגזים בשנת 1987 להבנה דומה עם הסינים לגבי מעמדה של מקאו כ"אזור אדמיניסטרטיבי מיוחד", הסדר שנכנס לתוקפו ב-20 בדצמבר 1999.
יחסי סחר
הסחר בין המדינות גבר מאז החלטה על עתידו של מקאו והרפורמות הכלכליות של דנג שיאופינג בראשית שנות ה-80 של המאה ה-20. בשנת 2002 הוערך הסחר בין שתי המדינות בכ-380 מיליון דולר. היצוא של סין לפורטוגל כולל בעיקר מוצרי טקסטיל, בגדים, נעליים, פלסטיק, ציוד אקוסטי, חומרי פלדה, מוצרי קרמיקה וציוד תאורה. סין היא שותפת הסחר הגדולה ביותר של פורטוגל. היצוא של פורטוגל לסין כולל בעיקר מעבים חשמליים וחלקי אביזר, פלסטיק ראשוני, נייר, תרופות, מוצרי טקסטיל ויין. פורטוגל השתתפה בתערוכת אקספו בשנגחאי 2010 כדי להגביר את הסחר הבילטראלי בין המדינות.
נציגויות דיפלומטיות
- סין מחזיקה בפורטוגל שגרירות בליסבון.
- פורטוגל מחזיקה בסין שגרירות בבייג'ינג וקונסוליה כללית בשנגחאי.[1]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
28776246יחסי סין–פורטוגל