בחירה חופשית

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף חופש הבחירה)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אדם קופץ ממוביל מים בצרפת

בחירה חופשית או רצון חופשי הם ביטויים המציינים שהתנהגותו של האדם (מעשיו, החלטותיו, מחשבותיו ורגשותיו) הם פרי רצונו החופשי, ואינם קבועים מראש ומוכתבים בידי סיבתיות דטרמיניסטית, גורל, או כוחות כלשהם. על פי מושג זה לאדם יש את היכולת להחליט והחופש לבחור את מעשיו והלכי-רוחו, ובכך לקבוע את השתלשלות חייו. על פי התורה, הציפיה מהאדם, שינצל את כוח הבחירה החופשית לבחור בטוב, וכי היא נועדה רק בכדי לאתגר אותו, ולאפשר לו להתגבר על דחפיו ויציריו, ובכך לקיים את רצונו של הקל.

האבחנה בחופש הרצון, המורגש אינטואיטיבית לרוב בני האדם, אינה מכחישה את קיומן של השפעות שונות האדם, כגון גורמים פסיכולוגיים או פיזיקליים, והיא איננה גורסת שכל פעולות האדם הן בהכרח תוצאות של בחירה כיון שיכולים להיות מצבים שהאדם אינו מפעיל שיקול דעת אלא פועל מתוך אינסטינקט או הרגל. אלא רק שגורמים אלו אינם מכתיבים לחלוטין את עתידו של האדם וכי עדיין הוא נשאר בעל השפעה רבה על חייו[1].

תורת ישראל

"ברם אתה, בן אדם, רק אתה בלבד לצדק נוצרת. בין כל היצורים רק אתה בידך לפעול באי-צדק, כלומר, רק אתה בידך לשלול, כביכול, מאת ה' ומן העולם את שמגיע להם, וליטול יותר ושונה מן המגיע לך..." הבחירה החופשית היא זו שעל ידה הקדוש ברוך הוא "הפקיע אותך מן השיעבוד לחוקתו...שבחירות רצונך תנהג בצדק כלפי מצוות ה' וכלפי כל יצור. עליך להגביל מרצון את שליטתך, לרסן מרצון את מעשיך ומוצא פיך, להתגבר מרצון על צרות עינך – והכל רק על פי דרישת הצדק, כי לכך נוצרת. אם תקיים את מצות הצדק הזה, הרי שתזכה באמת להיות "צלם אלקים", זעיר אנפין אלוקי של כבוד ה' הצדיק בכל דרכיו"

הירש, רבי שמשון בן רפאל, ספר חורב, עמ' 211-213))

יכולת הבחירה הינה מיסודות תורת ישראל:

רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע...הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ. לְאַהֲבָה אֶת השם אלוקיך לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ לָשֶׁבֶת עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע השם לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם.

דברים ל טו-כ

[2] בורא העולם ברא בריה ייחודית בעלת בחירה, בכדי להעניק לה שכר טוב על בחירותיה. בריה זו היא האדם. יש[3] שראו בפסוק שבו הקב"ה מתכנן את בריאת האדם בצלם ודמות הבורא, כאבחנה על ייחודו כבעל בחירה:

וַיֹּאמֶר אלקים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ:

בראשית פרק א פסוק כו

על פי חז"ל, עיקר בחירתו של האדם הינה בחיזוקו ב'יראת שמים'[4].לכאורה הדבר נוגע לבחירת פעולה, בבחירה לקיום מצוה או לאי-קיום עבירה. אך גם באופן כללי בבחירת דרך חייו של האדם וברמתו הרוחנית הכללית: ככל שיתחזק האדם ביראת השמים שלו, הוא ירומם את דרגת בחירתו, עד לעשיית רצון השם ללא צורך בבחירה פעילה[5].

גם בענייני שמירת הגוף מנזקים, המשמעות בחז"ל שישנה לאדם בחירה חופשית[6]. למרות יכולת הבחירה, חז"ל מסבירים שישנו גורל לקביעת טבעו של אדם, אך ביד האדם להטותו לטוב או להפך. למשל אדם שנולד במזל מאדים, יהיה "שופך דמים", ובכל זאת עדיין הוא יכול לבחור האם להיות רוצח, שוחט או מוהל[7].

הוגי דעות ביהדות

הרמב"ם

הרמב"ם ניסח עקרון זה, בדומה לרב סעדיה גאון, רבי אברהם אבן דאוד, רבי בחיי בן יוסף אבן פקודה, רבי יוסף אלבו ודון יצחק אברבנאל. במשנה תורה בהלכות תשובה:

רשות לכל אדם נתונה אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק הרשות בידו, ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע הרשות בידו, ואין הקב"ה גוזר על האדם מתחלת ברייתו להיות צדיק או רשע... ולדעתם דבר זה עיקר גדול הוא והוא עמוד התורה והמצוה, שנאמר ראה נתתי לפניך היום את החיים, וכתיב ראה אנכי נותן לפניכם היום, כלומר שהרשות בידכם וכל שיחפוץ האדם לעשות ממעשה בני האדם עושה בין טובים בין רעים... אבל נדע בלא ספק, שמעשה האדם ביד האדם, ואין הקב"ה מושכו ולא גוזר עליו לעשות כך... ומפני זה נאמר בנבואה, שדנים את האדם על מעשיו – כפי מעשיו: אם טוב ואם רע.

הלכות תשובה, פרק ה, הלכה א-ה

ב"שמונה פרקים" שלל הרמב"ם את ההשקפה שמעשיו של האדם תלויים במזל שבו הוא נולד:

השגעונות אשר ישקרו בהם חכמי הכוכבים אמתיות. כי יחשבו שמולד האדם ישימהו בעל מעלה או בעל חסרון ושהאיש מוכרח על המעשים ההם בהכרח".

שמונה פרקים לרמב"ם פרק שמיני

בהמשך דבריו הסכים הרמב"ם כי האדם נולד עם תכונות בסיסיות – תוצאה של המזל בו נולד – תכונות, שמקשות או מקלות עליו את הבחירה: "הכנת המזגים... שיקל לו עניין או יכבד". ואולם, אם זאת שהמזל יכול להקשות על הבחירה, עדיין הוא לא שולל אותה. כי אמנם קשה הדבר לאדם לבחור נגד תכונותיו, אולם הדבר אפשרי בהחלט.

רבי חסדאי קרשקש

בעל השקפה ייחודית, הוא רבי חסדאי קרשקש מהראשונים ותלמידו של הר"ן אשר מביא בספריו אפשרויות שונות בדבר הבחירה. באחת מהן הוא כותב, שעיקר בחירת האדם היא על רצונו ולא בתוצאה הסופית של הדברים, ולכן האדם נשפט על רצונו הפנימי, גם אם לא עלה בידו לממש במעשה את רצונו[8].

אחרונים

אף בעת החדשה דגלו רובם של ההוגים היהודיים בעקרון הבחירה החופשית. רבים מהם פירשו שיכולת הבחירה החופשית של האדם נגזרת מצלמו האלוקי. המהר"ל מפראג כותב זאת בפירוש:

האדם נברא בצלם אלקים ויש לו דמיון בזה אל ה' יתברך. האדם שנברא בצלם אלקים יש לו סגולה זאת שהוא ברשות עצמו, כמו ה' יתברך שהוא עושה מה שירצה. וכך האדם יש רשות בידו לעשות מה שירצה והוא בעל בחירה

דרך חיים, עמ' קמ"ח

אף המשך חכמה בפרשנותו למקרא, סובר בדומה כי אלקים צמצם את שליטותו בעולם ונתן לאדם אוטונומיה לעשות כרצונו:

הצלם האלקי הוא הבחירה החפשית בלי טבע מכריח רק מרצון ושכל חפשי... רק זאת אנו יודעים שלהבחירה החפשית הוא מצמצום האלקות שהשי"ת מניח מקום לברואיו לעשות כפי מה שיבחרו ושלל ממפעליהם הגזירה וההחלטה בפרטיות, ולכן אמר אל לבו "נעשה אדם בצלמנו", פירוש, שהתורה מדברת בלשון בני אדם שאמר נניח מקום לבחירת האדם שלא יהא מוכרח במפעליו ומחויב במחשבותיו, ויהיה בחירי חפשי לעשות טוב או רע כאשר יחפוץ נפשו, ויוכל לעשות דברים נגד מזגי טבעו ונגד הישר בעיני ד'.

משך חכמה בראשית א, כו

המלבי"ם משליך את יכולת הבריאה ושינוי סדרי הטבע של אלקים אל האדם, וסובר שכמו שאלקים הבורא משנה את סדרי הטבע לפי רצונו הבחירי, כך האדם יכול לשנות את "טבעי גוייתה", "ולברוא את עצמו בריאה חדשה להיות כבני אלקים". (תהילים ל"ט ז')

הסולם

בעל הסולם (במאמר החירות) מחדש, כי אכן טבעו של האדם להיות מונע באופן אגואיסטי אחיד[9], "אולם יש חירות לרצון לבחור מלכתחילה בסביבה כזו, בספרים ומדריכים כאלו שמשפיעים לו שכליות טובות", אשר יאפשרו לו לזהות בתוכו את המניע האגואיסטי שלו, את הנזק הנגרם מכך, ובכך לרכוש טבע שני – אהבת הזולת (אלטרואיזם). כאשר מצויים באדם שני הכוחות הללו, קבלה (אגואיזם) ונתינה (אלטרואיזם), רק אז הוא יכול להתחיל לבצע בחירה בכוח שבו הוא ישתמש בכל מעשה ומעשה, עד שישיג את תכונת הנתינה במלואה[10].

המכתב מאליהו

הרב דסלר מבאר כי המדע בודק את הדברים לפי מה שנתפס אצלנו בחמשת החושים, מבט שהינו "חיצוני ביחס להוייתנו הפנימית". לעומת זו הבחירה שייכת אל רובד אחר: ההוויה הפנימית של האדם. כלומר, הבחירה החופשית קיימת ברובד שאותו המדע אינו יכול לבחון. את המדע המשיל הרב דסלר שהיא כמו "מכונת צילום ( - מצלמה) שאפשר לצלם בה רק את הדברים שחוץ ממנה". ומאידך - "אבל המבט הפנימי – היינו הרגשת אנוכיותנו – לא נמצא בשום אחד מהחושים, ולא בכולם יחד, אלא ידיעה תכנית פנימית היא אשר נמצאת בעצמותנו".

כלומר, הבחירה החופשית נבחנת ב"מבט פנימי" שאינו שייך להבחנות המדע הרואה רק את "הדברים שחוץ ממנו", ולאור זאת, בחינת הבחירה החופשית בכלים מדעיים היא בלתי רלוונטית. שהרי "הרגשת הבחירה... איננה על פי חוקי הפיזיקה, שאנו דנים בהם על העולם החיצון, אלא הרגשה זו היא יחסית אלינו, אשר באופן כזה נבחין הויתנו; ואמת היא לפנימיותנו, אם גם לא תתאים לחוקים של מבט החיצוני..." דוגמה לדבר הביא הרב דסלר, מ"הרגשת "הוה" שבזמן" שהינו "מופרך על פי הפיזיקה". כלומר, כלי המדידה השונים יכולים למדוד את הזמן החולף ולא את הזמן ההווה. אולם כמובן שבתחושה חווה האדם את הזמן ההווה ולא את זה החולף. "וכמו ש"אנו אומרים שהרגשת ההוה איננה על פי חוקי הפיזיקה... ממש כן היא גם הבחירה, אשר נרגיש אותה בפנימיותנו, ביחס אל עצמותנו, אם גם לא תתאים למושגי הפיזיקה". לאור דבריו של הרב דסלר, התשובה לשאלת הבחירה החופשית והדטרמיניזם היא כך: חוקי הבריאה, ובכללם חוק סיבה ומסובב, מתייחסים אל הרובד החיצוני הטבעי של העולם. ברובד זה הדברים נראים בעלי חוקיות מוגדרת וניתנת לחיזוי. לאמיתו של דבר, קיימים בעולם רבדים פנימיים יותר, שאינם פועלים בחוקיות המוכרת של סיבה ומסובב. לאור זאת יש לומר, שבפנימיות האדם שעליה אין חלות לכללי הטבע של הפיזיקה, נמצאת הבחירה החופשית, אשר יכולה לפעול בצורה שמתעלה על חוקי הטבע[11]

האיסיים והצדוקים

על פי יוסף בן מתתיהו, יהודים בני כתות שונות התפלמסו אודות הבחירה החופשית בימי בית שני. האיסיים האמינו בפרדסטינציה, כלומר בגזירת קל הקובעת הכל מראש, ואין דבר שלא יקרה את בני-האדם לפי גורלם חיזוק לדבריו בנוגע לאיסיים נמצא בסרך היחד במגילות ים המלח: "מגילת שתי הרוחות" בדפים 3–4 מלמדת על תפיסה בה החזיקו אנשי כת הקומראן (המזוהים עם האיסיים) לפיה גורלו של האדם -אם ללכת ב"דרך האמת" או ב"דרך העול" - כל זה נקבע מראש.; לעומתם הצדוקים כפרו לחלוטין בפרדסטינציה ואילו הפרושים- חז"ל, אמרו ש"הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים", ובחירתו החופשית של האדם היא גורמת לשכר והעונש, כמו שכתוב "מפי עליון לא תצא הרעות והטוב", אלא אלו תוצאות בחירתו של האדם.

שאלת ידיעה ובחירה

ערך מורחב – ידיעה ובחירה

"הכל צפוי והרשות נתונה"[12].

לפי פירושם של ראשונים רבים, כוונת מאמר זה היא שעל אף שהכל צפוי כבר בעיני הבורא, הרשות ניתנת לאדם לפעול לפי רצונו[13].

ישנם כאלו שפירשו את "הכל צפוי" לא מלשון תחזית עתידית אלא מלשון נראות - שאלקים צופה בכל, לפי הפסוק "עיני ה' משוטטות בכל הארץ". לפי פירוש זה המשפט לא מבטא את הסתירה שבין הידיעה והבחירה.

שאלה שהטרידה רבות את הפילוסופים בימי הביניים, הייתה שאלת "ידיעה ובחירה", המעמתת בין העובדה לכאורה, שהקל יודע מראש את כל מה יעשו בני האדם בעתיד, עם ההנחה שבחירתם של בין האדם היא חופשית. ישנם הוגים [14]שסברו שידיעת הקל היא נגזרת מבחירתם של האנשים ומאוחרת להם סיבתית, אך אינה מאוחרת בזמן כיון שהקל נמצא למעלה ממגבלות של זמן. הזמן הינו בריאה בפני עצמה, שנבראה בתחילת בריאת העולם, אך היא איננה מעכבת בגילוי בחירות האדם, רק כלפי מבטם עצמם. ולכן ה' יכול לכוין את דרכי האדם –לדוגמה- על פי בחירה עתידית.

הרמב"ם כתב:

שמא תאמר, והלא הקב"ה יודע כל מה שיהיה, וקודם שיהיה ידע שזה יהיה צדיק או רשע או לא ידע, אם ידע שהוא יהיה צדיק אי אפשר שלא יהיה צדיק, ואם תאמר שידע שיהיה צדיק ואפשר שיהיה רשע הרי לא ידע הדבר על בוריו? דע, שתשובת שאלה זו ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים, וכמה עיקרים גדולים והררים רמים תלויים בה. אבל צריך אתה לידע ולהבין בדבר זה שאני אומר, כבר בארנו בפ' שני מהלכות יסודי התורה שהקב"ה אינו יודע מדעה שהיא חוץ ממנו כבני אדם שהם ודעתם שניים, אלא הוא יתעלה שמו ודעתו אחד... וכיון שכן הוא אין בנו כח לידע היאך ידע הקב"ה כל הברואים והמעשים, אבל נדע בלא ספק שמעשה האדם ביד האדם ואין הקב"ה מושכו ולא גוזר עליו לעשות כך, ולא מפני קבלת הדת בלבד נודע דבר זה אלא בראיות ברורות מדברי החכמה, ומפני זה נאמר בנבואה שדנין את האדם על מעשיו כפי מעשיו אם טוב ואם רע, וזה הוא העיקר שכל דברי הנבואה תלויין בו.

משנה תורה תשובה פ"ה ה"ה

הרלב"ג מפרש בכוונתו של הרמב"ם שהוא רומז לשיטתו אותה ביאר במורה נבוכים שידיעתו של הקל אינה כלל מסוג הידיעה האנושית, ובאותה מידה של צדק אפשר לומר על הקל שהוא אינו יודע כשם שאפשר לומר שהוא יודע, והמשמעות של שני ההיגדים תהיה שקולה. על ידיעה כזו, שאיננו יודעים על מהותה דבר מלבד זאת שהיא שונה מהותית מהידיעה שלנו, אי אפשר לגזור שהיא סותרת באופן מה את עיקרון הבחירה החופשית.

דעת השל"ה (ב'בית הבחירה') היא שאין לאלקים ידיעה וודאית על מעשיו העתידיים של האדם, אלא רק אומדנא לפי המצב הקיים, כך שלאדם נשארת בחירה חופשית מלאה. (הוא אומר שזו דעת הרמב"ם, ומתלבט האם זו גם שיטת הרמב"ן ובעל הפרדס)[17].

רבי מאיר שמחה הכהן כתב כי העובדה ש"ידיעתו יתברך אינה מכרעת הבחירה", היא מעל ההבנה "כי אין ביכולת בנו להבין איך היא...", אמנם "רק זאת אנו יודעים שהבחירה החפשית הוא מצמצום האלקות שהשם יתברך מניח מקום לברואיו לעשות כפי מה שיבחרו ושלל ממפעליהם הגזירה וההחלטה בפרטיות".

התפיסה הנכרית

תפיסת מציאות יכולת הבחירה, היא מובנת אינטואיטיבית, מקווי היסוד של עולם השיפוט ונטיעון לעונש, וגם מתחזקת עם גילויי עיקרון אי הוודאות שבמכניקת הקוונטים, שאמנם לא מוכיח את הבחירה החופשית, אבל מוכיח שהעולם אינו דטרמיניסטי לחלוטין[18]. אך התחושה הפילוסופית התקשתה בהבנה של חריגות יכולת הבחירה של האדם, המנוגדת לכלל חוקי הטבע הקבועים והמונחים מראש בדרך של סיבה ומסובב.

ניתן להניח גם כי הרצון להימלט מאחריות המעשים השפיע על דעותיהם של הוגים ומומרים שונים להאמין בגישה נוגדת הבחירה[19].

בין הקבוצות המתנגדות לבחירה ניתן למנות את הפאטאליסטים מאמיני הגורל הקבוע מראש. הדטרמיניזסטים תומכי הנסיבתיות המוחלטת. דתות הטוענות כי הכל מונחה בידי שמים לחלוטין, ותאוריות שנויות במחלוקת המדמות את הבחירה האנושית להתנהגויות בפיזיקה, המצביעות על סיבות הסתברותיות ו/או אקראיות. דעות אלו אלו גורסות שהאדם נשלט על ידי כוח חיצוני, על-אנושי או טבעי, אשר קובע באופן מוחלט את התנהגותו וגורלו.

שיטת הדטרמיניסטים - הכל קבוע

תנועת הדומינו נקבעת לחלוטין על ידי חוקי הפיזיקה הקלאסית.

עד גילוי תורת הקוונטים על ידי איינשטיין ונילס בוהר, שלט במדע הדטרמיניזם המתנגד לקיומה של הבחירה החופשית. לפי תפיסתם, האדם הוא תוצר של מטענים גנטייים והשפעות סביבתיות. ואילו אינם בתחום בחירתו.

פילוסופים רבים נקטו ב'דטרמניזם קשה' שלפיו, לכל מאורע יש סיבה קבועה מראש. בין פילוסופים אלו נמנה דמוקריטוס, שהשתייך לאסכולה האטומיסטית בפילוסופיה הקדם-סוקרטית. דמוקריטוס טען שתנועת האטומים ומיקומם היא שרירותית מבחינת תכליתה, והכרחית מבחינת סיבותיה. הפילוסוף היהודי ההולנדי שפינוזה, טען כי אם האדם הוא בעל חופש בחירה, ורצונו של האדם אינו כפוף לחוקיות הכללית הטבעית, יוצא על פי זה, שרצון האדם מתחיל שרשרות סיבתיות בלי שהוא עצמו יהיה חוליה בשרשרת כזאת. ואם כן הדבר מהוה אבסורד. לכן על פי תפיסתו, כל רצון הוא אירוע נפשי, ובתור שכזה הוא נקבע על ידי סיבות נפשיות קודמות. על כך הליץ שפינוזה: כל עיקרה של הדעה בדבר הרצון החופשי מקורה בכך שהאדם יודע את מעשיו, אך על סיבתם הוא איננו חושב אפילו בחלום. וכעין זה היא טענת השד של לפלס שטען כי אילו ידע את כל החומר שבטבע עם כל כוחותיהם, היה יכול לדעת את העתיד כמו את ההוה.

הבעיות בהנחות אלו

תוצאות השחמט נקבעות לחלוטין על ידי הבחירה החופשית של המשחקים. האדמו"ר רבי יוסף יצחק שניאורסון מליובאוויטש משחק בשחמט עם חתנו רבי מנחם מנדל שניאורסון.

האינטואיטיבית

א] אינטואיטיבית כל אדם חש שבדרך כלל הוא בעל יכולת בחירה אם לפעול בדרך מסוימת.

הצדקת ענישה

ב] הגישה התרבותית הכללית היא, שאדם הינו בעל אחריות למעשיו, כפי שניתן לראות במערכות החוקים והמשפטים המדיניים.

טיעון הבטלן (The Idle Argument)

ג] טיעון הבטלן (The Idle Argument). היו שראו בעקרון הדטרמיניזם, מקום לשאלה פילוסופית, הקשורה ל'ידיעה ובחירה'. לפי ההבנה הפשוטה, כיון שכל דבר הינו בעל קשר נסיבתי לגורם כלשהו, אם כן מהלך העולם כולו הוא כשרשת אירועים קבועה מראש. ואם כן הבטלן המעוניין לנוח, יאמר: 'בין אם אנוח בין אם אעבוד, התוצאה תיוותר קבועה מראש'. האם הטענה נכונה למרות ההבנה הטבעית שהדבר איננו כך?

את שמו קיבל 'טיעון הבטלן' מדוגמה קונקרטית למצב מסוג זה. נאמר שאני עומד להיבחן מחר. מישהו חכם, עם יכולת ניבוי בלתי מוגבלת, ניבא את הציון שאקבל (הציון הוא אירוע א' -אירוע עתידי), וכתב את הציון בפתק (הכתוב בפתק הוא אירוע ב'-אירוע שכבר ארע). את הכתוב בפתק אינני יכול לשנות, ומכיון שאני בטוח שהוא זהה לציון שאקבל, גם את ציון הבחינה לא אוכל לשנות. אם כן, כדאי לי להתבטל (וכיון שהבחירה חופשית, לגלות מחר שהכתוב בפתק, כמו גם הציון האמיתי, הוא "נכשל").

בפרדוקס ניוקום השתמש ניוקום באותו טיעון, בכיוון הפוך: אם אני יכול לקבוע את אירוע א' (הציון) אני יכול לקבוע גם את אירוע ב' (הכתוב בפתק). בפרדוקס אירוע א' הוא ויתור על סכום כסף מסוים (לצורך המחשה 100 דולר), ואירוע ב' הוא סכום כסף גדול יותר (נאמר 1,000 דולר) שניתן לבוחר בעבר (נאמר, הושם בחשבון הבנק שלו, בלי שיוכל לדעת אם הושם או לא). אם החכם ניבא שהבוחר יוותר על 100 הדולר, הוא שם בחשבון הבנק של הבוחר 1,000 דולר. הפרדוקס הוא בכך שהבוחר יכול עתה לקבוע את העבר באמצעות בחירתו, להשפיע על קיום 1,000 הדולר בחשבונו.

עמדות וניסיונות פתרון

בעלי ההאסכולה הסטואית העתיקה, ניסו להסביר את הרגשת הבחירה בכך שבעצם כל המציאות תלויה בשרשרת מוחלטת של סיבתיות אוניברסלית המכונה הימרמני, אך הימרמני קובע רק סיבה משוערת לכל מעשה, והנפש הפנימית קובעת את הסיבה העיקרית למעשה.

ליברטריאנים

אריסטו ואפיקורוס טענו שידיעת הסיבתיות מוגבלת, ושחופש הרצון נמצא במרווח הקטן שמותירה אי הידיעה על הסיבתיות: אמנם אפשר לנבא הרבה, אך לא הכול. כיום יש המוצאים את המרווח הזה בעקרון האי-ודאות הקוואנטי. המפורסם בין הטוענים כך הוא רוג'ר פנרוז, בספרו The Emperor's New Mind, שבו הוא טוען שחופש הרצון נמצא באי האפשרות לנבא יריות פוטון בודדות בניורונים במוח[דרוש מקור][20]. אמנם הדימוי לעקרון אי-הודאות איננו מסביר את הבחירה כהבנתה, אלא רק את העדר הקביעות שבה, אך עדיין היא תיתכן כאקראית בלבד.

קומפטיבליזם-הרגשת בחירה

הובס, יום, מיל ורבים בעקבותיהם, טענו שאין כל ניגוד בין דטרמיניזם להרגשת חופש הבחירה. משום שכל עוד שאין כפייה חיצונית, הרגשת הבחירה קיימת. הדבר דומה לחוקי הטבע, שהם מתארים כיצד דברים נעים אך אינם כופים עליהם לנוע; כך גם מעשי האדם מתוארים על ידי הסיבתיות, אך היא אינה כופה על האדם את דרכי הפעולה. אולם עדיין אין בטיעון זה אלא להסביר את הרגשת יכולת הבחירה, ולא להסביר את הצידוק למשפט ועונש, או את אי נכונות 'טיעון הבטלן', משום שעדיין הקומפטיבליסטים מסכימים שהכל נסיבתי בהכרח.

טיעון כנגד בעיית האחריות

מוריץ שליק, בספרו "בעיות באתיקה", טוען ששכר ועונש הם מכשירים בידי החברה שנועדו לעצב התנהגות, ואין להם דבר עם חופש הבחירה. למעשה, המכשיר הזה יעיל בדיוק משום שהחלטותיהם של בני אדם כפופות לחוקים. הציפייה לשכר ולעונש הופכת לחלק ממניעיהם של בני האדם. ”טיעון בדבר האחריות, שמכיל תובנה בדבר תופעת מעגליות שחבויה בבעיה, מופיע בסיפור הומוריסטי מימי הרומאים. אדם עמד להלקות עבד שסרח. העבד, שהכיר את נטיותיו הפילוסופיות של אדוניו, אמר "אינני אשם, כתוב היה בכוכבים שאחטא". האדון השיב "נכון. וכתוב גם בכוכבים שאלקה אותך".”

הזרם ההומניסטי

זרם נוסף הוא הזרם ההומניסטי, הדוגל בבחירה חופשית ובחופש הרצון של האדם. מייצגיו העיקרים הם ויקטור פרנקל ואריך פרום. אחד משלושת היסודות של שיטת הלוגותרפיה של פרנקל הוא "חירות הרצון". אריך פרום כתב ספר שלם ששמו "מנוס מחופש" ובו הוא חוקר את חתירתו של המין האנושי לחופש, ואת בריחתו מכך כאשר הדבר ניתן בידיו.

תאוריות בפסיכולוגיה

מחלות נפש

למרות שמחלות נפש רחוקות יותר מהבחירה החופשית יש שרצו להקיש הבנה בדבר הבחירה החופשית, מדעתן של תאוריות פסיכולוגיות אודות היווצרות מחלות נפש.

שלוש התאוריות הפסיכולוגיות המרכזיות של המאה ה-20 טוענות שמחלות נפש אינן נתונות לבחירה חופשית. על פי הגישה הפסיכואנליטית, תכנים לא-מודעים של האדם גורמים לו לפתח הפרעה נפשית. על פי התאוריה ההתנהגותית המנגנון האחראי לפיתוח מחלות הנפש הוא מנגנון ההתניה (קישור התנהגות עם אירוע או מצב באופן לא רציונלי). על פי הגישה הביולוגית, חוסר איזון כימי במוח הוא האחראי להתפתחות מחלות הנפש.

אך לעומתן, קמה במאה ה-21 תורת הבחירה הרציונלית בפסיכופתולוגיה[21], הטוענת שישנה בחירה חופשית, והיא גם הגורמת למחלות נפש. על פי תורה זו, האדם מפתח את ההפרעות הנפשיות באופן רציונלי, כיוון שהן עוזרות לו להסיח את דעתו ממצבי לחץ או דיכאון, וכן לקבל סיוע והקלות מהחברה. לאחר פיתוח ההפרעה הנפשית, האדם שוכח את העובדה כי פיתח אותה על ידי הסחת דעת מכוונת.

גם הפסיכולוגיה הקוגניטיבי-התנהגותית הנפוצה כיום, טוענת שמחלות נפשיות רבות נגרמות כתוצאה מבחירה, פירושו של האדם למצבים ואירועים החולפים עליו. לכן הטיפול שהיא מציעה כולל אימוץ הרגלי חשיבה מסודרים והגיוניים. בכלל ההבנה הפסיכולוגית כיום, שבכל מקרה בו יחוש האדם חסר משמעות ובלתי-בעל-בחירה, חייו יהפכו לחסרי משמעות והוא ידרדר לפי טיעון 'הבטלן'. כלומר ההבנה שהאדם בעל יכולת היא הנותנת לו את היכולת לפעול. טיפול נפשי מוגדר לעיתים כהרחבת חופש הבחירה של האדם, למשל על ידי הגדלת מודעותו לאפשרויות התנהגות נוספות, והסרת מכשולים (כגון פחדים משתקים) מחלופות התנהגותיות שקודם לא היו או לא נראו אפשריות, וכן על ידי עידודו לקחת אחריות על התנהגותו, מחשבותיו, צרכיו ורגשותיו.

נוירוביולוגיה

עם התגלות הנוירונים ואופן פעילות המוח במאה ה-20, התחזקה הגישה הדטרמיניסטית על ידי השאלה; אם המוח שולט בהתנהגותו ובהחלטותיו של האדם, ומוח זה מורכב מיחידות שפעילותן נקבעת על ידי סף מטען חשמלי כלשהו (שמקורו חיצוני) - כיצד אחראי האדם לבחירותיו?

מספר מדענים העוסקים בחקר המוח[22] טענו כי הוכיחו את אי-קיומה של בחירה חופשית. הוכחה זו מסתמכת על גרסאות שונות של ניסוי שבוצע על ידי בנג'מין ליבט. בניסוי זה מבוצעת סריקה של המוח, אשר במהלכה מתבקש הנבדק להחליט החלטה מסוימת ולבצעה. הסריקה הראתה שההחלטה על הפעולה נעשתה לאחר שהמוח כבר התחיל לפעול כדי להוציא אל הפועל את ההחלטה. לכאורה, התחושה של ההחלטה לפעול אינה כי אם מצג שווא, מכיון שפעילות המבצעת את ההחלטה כבר מתרחשת במוחו של האדם לפני ההחלטה עצמה[23].

אולם תוצאות הניסויים של ליבט אינם סותרים את יכולת הבחירה, משום שהמחקר איננו מאמין בקיום הנפש הבוחרת העל-חושית זאת משום שהיא איננה מושגת בכלי המחקר הפיזיים הרגילים. אולם הם גורמים להבין שהכרעת הבחירה, ממקורה הנפשי-רוחני מתבצעת חלקיק זמן לפני ההרגשה הנוירופיזיולוגית של הבחירה, וייתכן שהיא עצמה הגורם שלא-נחקר להופעת התסמינים הנוירולוגים האלה.

וגם בין מדעני המוח עצמם, פסיכולוגים ופילוסופים, ניתנו גם הסברים אלטרנטיביים, המאפשרים את הנחת הקיום של הרצון החופשי. למשל ד"ר מיכאל אברהם בספרו מדעי החופש האריך לסתור את ממצאי ליבט וההוכחות שהוציא מהם. ואפילו ליבט עצמו טען מאוחר יותר, שהרצון החופשי אכן קיים והוא מתבטא ביכולת להימנע מלעשות משהו, ליבט מצא בניסוייו המאוחרים יותר, שאף על פי שהרצון שהתעורר בקרב הנבדקים שלו לעשות משהו הוא צפוי מראש ואינו חופשי, קיים חלון הזדמנויות קצר, בן כעשירית השנייה, שבו הם יכולים להחליט להימנע מהמעשה. להחלטה זו לא מצאו ליבט ולא חוקרים אחרים פעילות חשמלית המנבאת אותה מראש, ומכך הסיק ליבט שההחלטה על המניעה נופלת בפועל רק ברגע שבו היא עולה במודעות. כך ייתכן שקיים חופש בחירה אמיתי, זהו החופש לא לעשות משהו[24][25].

תורת הקוונטים

גילוי מכניקת הקוונטים העלה הבנה שאם הצופה משפיע על התצפית, ואם התנהגות המערכת ניתנת לניבוי רק באופן סטטיסטי - לכאורה יש בחירה חופשית, ולא הכול קבוע מראש[26].

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בחירה חופשית בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ מיכאל אברהם, מדעי החופש, עמ' 88
  2. ^ בניגוד לפסוקים רבים כמו: מַה-לָּכֶם, אַתֶּם מֹשְׁלִים אֶת-הַמָּשָׁל הַזֶּה, עַל-אַדְמַת יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: אָבוֹת יֹאכְלוּ בֹסֶר, וְשִׁנֵּי הַבָּנִים תִקְהֶינָה?! ..הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת, הִיא תָמוּת ! (יחזקאל י"ח, ב- ג ) ישנם פסוקים העלולים להינתן לפרשנות לא נכונה כאילו מקרי העולם הינם בעלי מציאות קבועה כמו "...הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה אחרי אלוהי נכר הארץ.." (דברים לא טז) היה ניתן להבין שלאחר נבואה זו אין לעם ישראל בחירה חופשית. פרשנים מבהירים שמלבד מה שאפשרי שמדובר כאן על היתכנות בלבד, ניתן לומר שגם אם נאמר כנבואה ודאית, מאחר שלא הוברר על איזה דור הדברים אמורים, הרי שהבחירה מסורה אם להיות אותו דור האמור כאן. דוגמה לטעות אפשרית נוספת היא כלל ספר קהלת והפסוק: "מה שהיה הוא שיהיה - ומה שנעשה הוא שיֵעשה" (א ט) שבעצם מדבר אודות מקרי העולם, ותהפוכותיו.
  3. ^ קרנץ רבי יעקב המגיד מדובנא קול יעקב עמ' 148: " כי מצד שהאדם בצלם הקדוש ברוך הוא נתן לאדם רשות לעשות מה שירצה ואין האדם מוכרח במעשיו... ודבר זה מפני כי האדם נברא בצלם אלקים". וכן הראי"ה קוק גם הוא, בדומה למשך חכמה, מבאר כי "עיקר הצלם הוא החופש הגמור שאנו מוצאים באדם, שעל כן הוא בעל בחירה. (הרב אברהם יצחק הכהן קוק, לנבוכי הדור פרק א) "כוח הבחירה הוא כוח אלוקי, ש"כמו ה' יתברך שהוא עושה מה שירצה, וכן האדם יש רשות בידו לעשות מה שירצה והוא בעל בחירה" (רבי יהודה ליווא ב"ר בצלאל (מהר"ל מפראג), דרך חיים (כרך ג'), פרק ג', עמ' שע"ה – שע"ז)) וכך גם המשך חכמה טען שדווקא יכולת הבחירה החופשית שיש לאדם, בניגוד לכל נוצר אחר, ואפילו לפעול כנגד נטיותיו היא הצלם, כשם שהא-לוקים חופשי באופן מוחלט לעשות כרצונו, כך האדם אינו נשלט בידי הטבע, אלא יכול לבחור בין טוב לרע.
  4. ^ "ואמר רבי חנינא: הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, שנאמר "ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה" (דברים י', יב)" (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ל"ג עמוד ב')
  5. ^ דוגמה מצויה: שמירת שבת, לרוב המעשנים שומרי השבת תאוות העישון פוסקת כליל עם כניסת השבת.
  6. ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ג' עמוד ב', התוספות בתלמוד בבלי, מסכת נדה, דף ט"ז עמוד ב' (ובעוד מקומות) שואל: מצד אחד נאמר ש"הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים" ובמצד שני במסכת כתובות ל א, נאמר "הכל בידי שמים חוץ מצינים ופחים". ומתרץ שיש הבדל בין מקרי האדם לדברים הבאים עליו: "הכא איירי בתולדות האדם ובמדותיו, והתם מיירי במאורעות כגון חלאים ופורעניות".
  7. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קנ"ה עמוד ב'. ולמשל על דוד המלך נאמר שנולד במזל מאדים ולכן היה שופך דמים, אולם את בבחירתו ניתב זאת למלחמות ישראל בלבד, כך שמעשיו כולם היו ללא דופי.
  8. ^ בדומה לשיטתו יש הרואים את שיטתם של רבי מרדכי יוסף ליינר (וייס, יוסף, "תורת הדטרמיניזם הדתי לר' יוסף מרדכי לרנר מאיזביצא", ספר היובל ליצחק בער, ירושלים תשכ"א, עמ' 447–453)), רבי צדוק הכהן מלובלין (מאמר קדושת השבת, סימן א; ברט, שאול, "על התשובה בגישת ר' צדוק"; פכטר, עידו, "השווית הרצון במשנתו של ר' צדוק הכהן מלובלין בראי תורת האדמו"ר מאיז'ביצא", מעליות כט (תשסט) 235-255 ), ויש אומרים גם של הרב קוק (נהוראי, מ"צ, "דטרמניזם ומוסר אצל ר' חסדאי קרשקש והרב א"י קוק", מחקרים בהלכה ובמחשבת ישראל (תשנד) 295-301) ואף של הרב אליהו אליעזר דסלר משך תקופה מסוימת (כרמל, אריה, "מהות הטבע: מכתב מאליהו מול מורה נבוכים", "המעין" כה, חוברת א' תשמ"ה, עמוד 8) גישה זו נובעת ככל הנראה מהפרשנות אודות השליטה המוחלטת של האלקים. דברים דומים כתב רבי אלחנן וסרמן בקובץ הערות (יבמות מ"ח) בביאור העונש של שמשון על "כי היא ישרה בעיני" כמבואר בגמרא.
  9. ^ ואין באפשרותו לבחור בייסורים אלא אם כן מתראה אליו התועלת העתידית או שמצבו הנוכחי מורגש אצלו כרע במיעוטו. גם קביעת סוגי התענוגים ותועלתם תלויים בגורמים כגון - קניינים תורשתיים או ממוסכמות שקבעה החברה שממנה הוא מושפע. "אני יושב, אני מתלבש, אני שח, אני אוכל....אלא מכיוון שאחרים רוצים שאשב ואתלבש ואדבר ואוכל בצורה זו. כל זה לפי רצונם וטעמם של החברה-ולא רצוני החופשי
  10. ^ בדומה לו, הוגים אקזיסטנציאלים כמו אברהם יהושע השל ואחרים, צמצמו את עקרון הבחירה החופשית ליכולת להגיב על הייחודי והחדשני, ל"אחר", מתוך השתחררות נדירה מכבליו של ה"אגו" ותהליך של התעלות עצמית ויצירה(God in Search of Man: A Philosophy of Judaism (1955), 410-11)
  11. ^ דסלר, רבי אליהו אליעזר, מכתב מאליהו (כרך א), עמ' 280-281
  12. ^ פרקי אבות פרק ג, משנה טו
  13. ^ פירוש המשניות לרמב"ם (אבות שם); יצחק אברבנאל (בראשית יח, כ-כא); העקרים (מאמר רביעי פ"ג), ועוד
  14. ^ רבי מנשה מאיליה בספרו אלפי מנשה מביא שיטה זו.
  15. ^ בשמואל ב יב יא
  16. ^ סוטה ב. ד"ה איני. לפירוש אחר ברש"י, ראו משך חכמה פרשת מסעי ד"ה אדוני ציווה
  17. ^ של"ה תולדות אדם בית הבחירה. בכתב העת בד"ד, בגיליון השני (היוצא לאור על ידי אוניברסיטת בר-אילן) מובא מאמר הטוען שאולי אפשר לפרש כשיטת השל"ה את דברי הרד"ק[15], ושלכאורה גם מרש"י[16] משמע כן. גם רבי רפאל בירדוגו שחי כ-200 שנה אחריו כתב כן בספרו 'מי מנוחות'.
  18. ^ לדוגמא ירמיהו ברנובר פרופסור לפיזיקה וסופר, שחזר בתשובה, כתב כי אבחנת עיקרון אי הוודאות היא "מהפכה מדעית אמיתית... שהביאה בעקבותיה ערעור ושלילה של כמה מיסודות המדע, ויש לה גם השלכות.. לגבי הבחירה החופשית". היא מחזקת את "תפיסת האינדטרמיניזם – דהיינו, הפך הדטרמיניזם – לכל תחומי המדע, וביטלה לחלוטין את כל היסוד לטיעוניו של לפלס" (שטען, שאם יקבל תיאור מדויק ומושלם של מצבו ומיקומו של כל אטום ביקום כל רגע נתון, הוא יוכל, תיאורתית, לחשב את עתידם של היקום ושל כל עצם בו בכל רגע ורגע, בלי שום הגבלה). ברנובר, פרופ' ירמיהו – גינזבורג יוסף, מה רבו מעשיך ה', עמ' 11. ושם עמ' 402
  19. ^ המומר אבנר מבורגוס בספרו "מנחת קנאות" דגל בהשקפה לפיה אין קיימת בחירה חופשית. הוא האריך בהצגת עמדתו שנועד לצורך שכנוע היהודים בעמדותיו, וניסה לטעון שגם הרמב"ם אינו חולק על עמדה זו, וכי דבריו של הרמב"ם בעד הבחירה החופשית לא נאמרו אלא "כדי לחזק את האמונה הדתית בלב ההמון".
  20. ^ יש להעיר: תאי העצב במוח מתקשרים זה עם זה באמצעות פרמיונים ולא באמצעות בוזונים
  21. ^ Behavioral and Brain Sciences
  22. ^ חיים סוֹמפּוֹלינסקי פיזיקאי וחוקר מדעי המוח, טוען שכיום לפי המחקרים העדכניים שמראים מכשירי ה MRI הפעולה שהאדם מבצע נוצרה ונקבע זמן קדום עוד לפני המחשבה על ביצוע הפעולה.
  23. ^ הרצאה של פרופ' חיים סומפולינסקי אודות הבחירה החופשית על פי מדע המוח הניסוי של ליבט מתואר החל מהדקה ה50 של ההרצאה.
  24. ^ ראו: יורם יובל, הבעיה הפסיכופיזית, מדעי המוח והטיפול בנפש, נספח לישעיהו ליבוביץ, נפש ומוח: יסודות הבעיה הפסיכופיזית, עמוד 95
  25. ^ Christopher Michael Langan (2002). The Art of Knowing. Mega Foundation Press. p. 17–33. ISBN 0-9719162-0-9.
  26. ^ מצד שני, ניתן תמיד לומר שהשפעת הצופה על התצפית הייתה חייבת להתרחש עקב מכלול הנסיבות, והניבוי הוא סטטיסטי רק כיוון שאיננו יודעים עדיין כיצד לחשב את הסיבתיות בעולם הקוונטים.


פילוסופיה
תחומים
אונטולוגיהאסתטיקהאפיסטמולוגיהאתיקהלוגיקהמטאפיזיקהמטאפילוסופיהמטא-אתיקהפילוסופיה פוליטיתפילוסופיה של ההיסטוריהפילוסופיה של החינוךפילוסופיה של הלשוןפילוסופיה של המדעפילוסופיה של המתמטיקהפילוסופיה של הנפשפילוסופיה של הפסיכולוגיהתאולוגיהפילוסופיה של המשפטפילוסופיה של המוזיקהפילוסופיה של הקולנוע
זרמים/אסכולות
דאואיזםהאסכולה הפיתגוראיתהאסכולה האלאטיתהאסכולה האטומיסטיתמוהיזםלגליזםנטורליזםהאסכולה הפריפטטיתהאסכולה הסטואיתהאסכולה הציניתנאופלאטוניזםהאסכולה האפיקוראיתקונפוציאניזםסכולסטיקהרציונליזםאמפיריציזםאקזיסטנציאליזםפילוסופיה של הדיאלוגנאו-קונפוציאניזםפנומנולוגיהפילוסופיה אנליטיתפרגמטיזםפוסט-סטרוקטורליזםפילוסופיה בודהיסטיתפילוסופיה הינדואיסטיתפילוסופיה ג'ייניסטיתפילוסופיה יהודית
אישים בולטים
פילוסופים של העת העתיקה לאו דזהקונפוציוסתאלספיתגורסהרקליטוסמו דזההבודההפרמנידספרוטגורסדמוקריטוססוקרטסאפלטוןאריסטוזנון מקיטיוןטימון מפליוספירון מאליספלוטינוססון דזהמנציוסשו'ן קואנגג'ואנג דזהנגרג'ונה
פילוסופים של ימי הביניים שנקרהאוגוסטינוסג'ון סקוטוס אריגנהאבן סינאאבן רושדג'ו שידוגןתומאס אקווינסויליאם איש אוקאם
פילוסופים מודרניים ניקולו מקיאווליתומאס הובספרנסיס בייקוןרנה דקארטברוך שפינוזהגוטפריד לייבניץג'ון לוקג'ורג' ברקלידייוויד יוםז'אן-ז'אק רוסועמנואל קאנטג'רמי בנת'םגאורג וילהלם פרידריך הגלג'ון סטיוארט מילארתור שופנהאוארסרן קירקגורקרל מרקספרידריך ניטשה
פילוסופים בני המאה ה-20 גוטלוב פרגהג'ון דיואיאדמונד הוסרלברטראנד ראסללודוויג ויטגנשטייןמרטין היידגררודולף קרנפקרל פופרקרל המפלז'אן-פול סארטרחנה ארנדטעמנואל לוינססימון דה בובוארוילארד ואן אורמאן קווייןאלבר קאמיג'ון רולסתומאס קוןז'יל דלזמישל פוקויורגן הברמאסז'אק דרידהמרתה נוסבאוםג'ודית באטלר
מונחים
מונחים בסיסיים אינסוףאמת ושקראפוסטריוריאפריורידיאלקטיקההנחהזמןחומר ורוחחוק הזהותטוב ורעישותכשל לוגילוגוסמהותמציאותסיבתיותערךפרדוקסצדקתכונהיום הפילוסופיה העולמי
תאוריות/תפיסות אגואיזם אתיאוניברסליזםאימננטיותאינטואיציוניזםאמנה חברתיתבחירה חופשיתבעיית הראוי-מצויהבעיה הפסיכופיזיתדאונטולוגיהדואליזםנהנתנותהוליזםהיסטוריציזםהרצון לעוצמההשכל הפועלטיעון השפה הפרטיתכשל נטורליסטילוגיציזםמטריאליזםמוניזםמונאדהמכניזםנטורליזם מטאפיזיניהיליזםנומינליזםסובייקטיביזםסוליפסיזםספקנותעל-אדםעשרת הכבליםפוזיטיביזםפטליזםפנאנתאיזםפנתאיזםהפרא האצילהצו הקטגוריהקוגיטוריאליזםרדוקציוניזםרלטיביזםתועלתנותתערו של אוקאם
פורטל פילוסופיה
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25940374בחירה חופשית