רוע

רוע הוא מונח בדת ובאתיקה העוסק בהיבטים שליליים של חשיבה והתנהגות של בני אדם, ומתייחס לאלו שבכוונה כופרים במצפונם ומראים תשוקה להרס. בתרבויות רבות, המילה משמשת לתיאור מעשים, מחשבות, ורעיונות שכוונתם (באופן ישיר או עקיף) לגרום סבל או מוות. הגדרת הרוע שונה בתרבויות שונות.

הדיכוטומיה בין ה"טוב" וה"רע" המנוגד לו קיימת בתרבויות רבות. היא כוללת היררכיה של סטנדרטים מוסריים להתנהגות בני האדם.

הרוע בדת

בחלק מהדתות האדם נתפס כרע מיסודו, והגאווה והאנוכיות (הנתפסות כנטיות שליליות בדתות אלו) הן תכונותיו הטבעיות, אם כי ביכולתו לשלוט בהן. גישה זו מתמצה בפסוק "כי יצר לב האדם רע מנעוריו" (ספר בראשית, ח' כ"א). במסורות אחרות, בני אדם נחשבים לטובים מיסודם, אך הרוע מפתה ומרחיק אותם מהמצב הטבעי^{[דרוש מקור]}. הרוע יכול להתגלם גם בצורת דמות המגלמת אותו, כמו למשל השטן.

ביהדות

בתורה, הרוע קשור למושג החטא. האדם נתפס כבעל דחף טבעי לעשות רע ("יצר הרע"), דחף שיש לו להתגבר עליו ולכבוש אותו. הרוע מיוחס להיבטים של ההתנהגות האנושית המנוגדים למצוות ה', הרוע זהה לפיכך לאי-ציות; המצוות מנחות מה מותר ומה אסור, והרוע הוא הפרת דבר ה'.

האנשה של הרוע ביהדות מיוצגת בדמות השטן. השטן מתואר בעברית, בארמית וביוונית במונחים כמו יריב, מאשים כוזב, משמיצן, זייפן, שקרן, רוצח, נחש, מפתה ואריה המשחר לטרף. רוע יכול להיות גם רוח רפאים או שד שמחזיק בבני אדם או חיות.

בתנ"ך, סיפורו של איוב הוא דוגמה לרוע שניתן לפרשו כשרירותי, וכלא תלוי בחטא שקדם לו.

האם רוע הוא מונח שימושי?

ההגדרה של הרוע מעוררת מחלוקת, וכזה הוא גם המונח טרור. קיימת טענה כי אלו מונחים סובייקטיבים, כי מי שמוגדר כטרוריסט עשוי להיות מוגדר כלוחם חופש. גישה כזו מנוצלת לעיתים קרובות על ידי אנשים או קבוצות כנגד האויבים שלהם, בעיקר כדי לעורר תגובות רגשיות חזקות נגד האנשים או הקבוצה. לדוגמה, הטענה הזאת הועלתה על ידי מבקרים של נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש הבן בנוגע להדבקת תוויות על מדינות כמו קוריאה הצפונית, עיראק, ואיראן כחלק מ"ציר הרשע".

מבקרים רבים דוחים את השימוש ההמוני במונח רוע בטענה כי השימוש בו מתעלם מהמניעים להתנהגות שהוא מתאר. לפי גישה זו, לא מתאים להחיל מונח זה על כמעט כל מעשה רב-משמעות של אלימות כמו מעשי טרור ורצח המונים. לפיה, יש להגדיר כרעים רק את אותם אנשים שמונעים על ידי סאדיזם, תשוקה לכוח או תאוות בצע (בווריאציות רבות). זה לא אומר כמובן שמעשי אלימות כמו טרוריזם ורצח הם מתקבלים על הדעת, אלא רק שהמבצע של אותם מעשים לא צריך באופן אוטומטי להיות מתויג כרע.

קיימת טענה כי רצוי להימנע כליל מהשימוש במונח "רוע" בדיונים פוליטיים, כיוון שנוטים להציגו כנובע מדת, ובכך לנקוט בגישה לא סובלנית וקיצונית כלפי הצד שכנגד.

הגדרה מדעית

במדעי החברה הרוע נחקר במסגרת דיסציפלינות שונות כגון סוציולוגיה, פסיכולוגיה, פסיכיאטריה ומדעים קוגניטיביים.

רוע מתבטא בסוג אישיות אנטי חברתית המכונה סוציופת. הסוציופת מאופיין בהתנהגות קיצונית, חוסר מצפון, או אי יכולת לגלות אמפתיה, ריסון עצמי, או לחוש חרטה, בשל נזק שהוא גורם לאחרים.

הפסיכולוגיה של הרוע

במהלך המאה ה-20 נערכו מספר ניסויים פסיכולוגיים אשר הראו כי בכל אדם ישנה ככל הנראה מידה כלשהי של רוע ובתנאים נתונים הוא יכול להפוך לרשע. הניסוי של מילגרם אשר החל בשנת 1961 הראה כי רוב בני האדם יהיו מוכנים לגרום סבל לאדם אחר מבלי להניד עפעף בתואנה של ציות עיוור לסמכות, וניתן להשיג רמת צייתנות גבוהה ביותר במידה והחמרת המעשים הדרגתית. פיליפ זימברדו, אשר נחשב היום לחוקר הפסיכולוגיה של הרוע המוביל בעולם, הראה במסגרת ניסוי שערך בקבוצת סטודנטים בסטנפורד ללא עבר פלילי שניתן לדרדר אנשים מן השורה לבצע מעשים נוראיים בחבריהם תוך חלוקתם לקבוצה של סוהרים ואסיריהם.

המסקנה משני הניסויים הייתה שקיים מדרון חלקלק של התדרדרות מוסרית עד למעשים שפלים ביותר אשר נעשים תוך ניצול יצר הצייתנות הטבוע באדם, כאשר הדרך להימנע מכך היא בחינה מתמדת של המעשים:

הדבר הכי חשוב הוא פיקוח. אם יש פיקוח חיצוני חזק ואמיתי על מעשיך, תעשה הרבה פחות רע. יש צורך גם בפיקוח פנימי רנדומלי, שעושה ביקורות פתע ומעניש את האשמים, וגם בביקורת חיצונית קבועה. בלי פיקוח, אין גבול למה שיעשו בני אדם לבני אדם אחרים.

ראו גם

• שטן

לקריאה נוספת

• שלום רוזנברג, טוב ורע בהגות היהודית, (בעריכת רחל שיחור), בסדרת אוניברסיטה משודרת, תל אביב: הוצאת משרד הביטחון, 1985

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

26167701רוע