אבן סינא

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אבן סינא
ابن سینا
Avicenna Portrait on Silver Vase - Museum at BuAli Sina (Avicenna) Mausoleum - Hamadan - Western Iran (7423560860).jpg
לידה 980
אפשונה (או'), השושלת הסאמאנית
פטירה 1037 (בגיל 57 בערך)
המדאן, השושלת הבויהית
זרם אריסטוטליות
תחומי עניין מטאפיזיקה, אתיקה, רפואה, אלכימיה, מדע
הושפע מ אריסטו, פלוטינוס, אל ראזי
השפיע על הרמב"ם, סכולסטיקה, תומאס אקווינס, רנה דקארט

אבו עלי חוסיין אבן עבדאללה אבן חסן אבן עלי אבן סינאערבית: ابوعلی حسین بن عبدالله بن حسن بن علی بن سینا), בלשונות אירופה אביסנה (Avicenna;‏ 9801037), היה רופא, פילוסוף ומדען פרסי. ג'ורג' סרטון (אנ'), מייסד ענף ההיסטוריה של המדעים, כינה אותו "המדען המפורסם ביותר של האסלאם ואחד המפורסמים ביותר בכל העמים, הזמנים והמקומות".

אבן סינא הוא מחברם של 450 ספרים במגוון נושאים רחב, בעיקר רפואה ופילוסופיה. חיבוריו המפורסמים ביותר הם "ספר הריפוי" ו"הקאנון של הרפואה" (ידוע גם כ"הקאנון הגדול"). אבן סינא השתמש באידוי ליצירת שמנים אתריים ראשונים ולכן נחשב לחלוץ הארומתרפיה.[1]

מלבד הפרסים, גם העם הטג'יקי מחשיב אותו כאחד מבניו, אולי דרך משפחת אמו. באיראן הוא נחשב כגיבור פרסי, ופעמים רבות מחשיבים אותו לפרסי הגדול ביותר שחי אי פעם. דיוקנאות ופסלים רבים שלו נותרו באיראן של היום. אנדרטה מרשימה ניצבת מחוץ למוזיאון בבוכרה.

ביוגרפיה

שנותיו המוקדמות

אבן סינא נולד בפרס; לפי המקורות המקובלים בח'רמייתן (היום חלק מאוזבקיסטן), ולפי מקורות אחרים בח'אמדן או בבלח'. אמו הייתה בת המקום ואביו, פרסי מבלח', החזיק במשרת גובה המיסים בעיירה הקרובה חרמתיים, תחת פיקודו של אבן מנצור, האמיר הסאמאני של בוכרה. כאשר אחיו הקטן של אבן סינא נולד, המשפחה היגרה לבוכרה, שהייתה אז אחת מהערים הגדולות בעולם המוסלמי, ומפורסמת בתרבותה שהחלה עוד לפני הכיבוש המוסלמי.

אבן סינא הופקד אצל מורה פרטי, ומיד התבלט בכשרונותיו. הוא הפגין יכולת אינטלקטואלית יוצאת דופן, ולמד את הקוראן בעל פה עד גיל 10, בנוסף להרבה שירה ערבית. הוא למד חשבון מבעל מכולת, והחל ללמוד עוד ממלומד נודד, שעבד למחייתו בריפוי חולים ולימוד הצעירים. בגיל 16 פנה למקצוע הרפואה, ולבד מלימוד הרפואה התאורטי, גם השגיח על החולים וכך גילה, לטענתו, שיטות טיפול חדשות. בן העשרה קיבל מעמד מלא של רופא בגיל 18, ומצא כי: "רפואה היא לא מדע קשה, כמו מתמטיקה ופיזיקה, ולכן התקדמתי במהירות; נעשיתי לרופא מעולה, והתחלתי לרפא חולים, כשאני משתמש ברפואות משופרות". שמו של הרופא הצעיר יצא למרחוק, והוא טיפל בחולים ללא בקשת תמורה.

הוא הוטרד מבעיות מטפיזיות, במיוחד אלה המשתקפות ביצירותיו של אריסטו. לפיכך, במשך שנה וחצי לאחר מכן למד פילוסופיה, שם פגש מכשולים גדולים יותר מבעבר. בשעות קושי היה עוזב את לימודו, הולך למסגד, ומתפלל עד שהבעיות נפתרו. הוא נהג ללמוד עד שעות מאוחרות בלילה, ואמר כי הבעיות פקדו אותו גם בחלומותיו. נאמר כי קרא 40 פעמים את המטאפיזיקה של אריסטו עד שידע אותו בעל פה; הוא לא הצליח להבין אותו כראוי, עד שיום אחד מצא את פירושו של אל פאראבי, שאותו קנה בדוכן ספרים במחיר פעוט.

מינוייו השונים

המינוי הראשון שלו היה כרופא של השולטן, שהודות לו נרפא ממחלה מסוכנת בשנת 997. גמולו של אבן סינא בעד שירות זה היה גישה לספרייה המלכותית של הסאמאנים - פטרונים ידועים של למדנות ומלומדים. כאשר הספרייה עלתה באש זמן קצר לאחר מכן, אויביו של אבן סינא האשימו אותו כי שרף אותה, על מנת לכסות על מקורות הידע שלו. בינתיים עזר לאביו בבעיות כלכליות שלו, אך עדיין מצא זמן לכתוב כמה מחיבוריו המוקדמים.

פסלו של אבן סינא באנקרה

בגיל 22 מת אביו של אבן סינא. השושלת הסאמאנית הגיעה לקיצה בדצמבר 1004. אבן סינא כנראה דחה את הצעותיו של מחמוד מע'זנה, והמשיך מערבה לאוריינש בח'יבה המודרנית, שם הוזיר (שר), שנחשב כחבר של מלומדים, נתן לו מלגה חודשית קטנה. אך התשלום היה מועט, ואבן סינא נדד ממקום למקום במחוזות נישפור ומרב על גבולות ח'ורסאן, מחפש מוצא לכישוריו. שמס אל-מעלי קבטיס, שליט דיילאם, בעצמו משורר ומלומד, שאצלו חשב למצוא מקלט, הורעב על ידי חייליו המורדים בערך באותו זמן. אבן סינא בעצמו חלה קשות באותו זמן. לבסוף, על יד גורגן, ליד הים הכספי, הוא פגש בחבר, שרכש ליד ביתו מבנה שבו הוא לימד לוגיקה ואסטרונומיה. כמה מחיבוריו נכתבו עבור פטרון זה, וגם התחלת כתיבת "קאנון הרפואה" הוא מזמן מגוריו בהירקניה.

לבסוף השתקע אבן סינא בריי, איראן, ליד טהראן המודרנית, שם מג'ד עדוולא, הבן של האמיר האחרון, היה השליט למעשה תחת העוצרות של אמו. בריי נכתבו כשלושים מחיבוריו הקצרים יותר. היריבות המתמדת בין העוצרת לבין בנה השני, האמיר שמסוד-דוולא, חייבה את המלומד לעזוב את המקום, ולאחר ישיבה קצרה בקזבין, הוא עבר דרומה לחאמדן. בתחילה היה בשירותה של גבירה אחת, אך לאחר שהאמיר שמע כי הוא נמצא במקום, קרא לו להיות רופאו, ושלח אותו חזרה עם מתנות למקום מגוריו. אבן סינא אף קודם לדרגת וזיר (סוג של ראש ממשלה), אך הצבא, המורכב מטורקים וכורדים, מרד כנגד השליט החדש ודרש כי הווזיר יוצא להורג. האמיר הסכים כי הוא יגורש מהארץ, אך אבן סינא נותר חבוי במשך ארבעים יום בביתו של שייח', עד שחולי נוסף חייב את האמיר להשיב לו את משרתו. גם בזמנים קשים אלה הוא המשיך בלימודיו, והקריא חלקים מכתביו בפני תלמידיו.

לאחר מות האמיר הוא כתב לאבו יאפר, שליטה של העיר אספהאן, והציע את שירותיו, אך האמיר החדש של ח'אמדן שמע על תכתובת זו, וכשגילה את מקום מגוריו של אבן סינא אסר אותו במבצר. המלחמה המשיכה בין שליטיה של אספהאן לח'אמדן. ב־שנת 1024, הראשון כבש את ח'אמדן ועריה, וגירש את שכירי החרב הטג'יקים. כאשר הסערה חלפה, אבן סינא חזר עם האמיר לח'אמדן והמשיך שם בפועלו הספרותי. אך לבסוף, הוא ברח מהעיר יחד עם אחיו ותלמידו בלבוש של סגפן סופי. לאחר מסע מסוכן הוא הגיע לאספהאן, שם הוא התקבל בברכה על ידי הנסיך.

שנותיו המאוחרות

עשר השנים הנותרות בחייו של אבן סינא הועברו בשירותו של אבו יאפר עלא אדאולה, אותו הוא ליווה כרופא ויועץ ספרותי ומדעי כללי, אפילו למלחמותיו השונות.

בשנים אלה הוא החל לעסוק בעניינים ספרותיים ופילולוגיים, התעניינות שהחלה כנראה בשל ביקורת על הסגנון שלו. אך גם בזמן לימודיו הוא המשיך ליהנות מהנאות החיים, דבר שמבדיל אותו מאבן רושד. הנאות אלו גרמו להחלשת כוחו, והוא חלה מאוד כמה פעמים. חבריו יעצו לו להאט את קצב חייו, אך הוא התנגד באומרו כי "הוא מעדיף חיים קצרים ורחבים מאשר חיים ארוכים וצרים".

על ערש דווי הביע חרטה על מעשיו, הוריש את רכושו לעניים, החזיר רווחים לא מוצדקים, שיחרר את עבדיו, ובכל יום שלישי עד מותו הקשיב לקריאת הקוראן. הוא מת בח'אמדן, איראן, ביוני 1037, בשנתו ה-58, ונקבר בח'אמדן.

חיבורים

אבן סינא כתב רבות על נושאי רפואה, פילוסופיה, לוגיקה, אתיקה, מטאפיזיקה ונושאים אחרים. כ-100 חיבורים יוחסו לאבן סינא - חלקם חוברות של כמה עמודים, ואחרים כתבים בעלי כמה כרכים. כל כתביו הם בערבית – שהייתה שפת המדע של הזמן ההוא – ובפרסית, שפת האם של אבן סינא עצמו. ישנה משמעות בלשנית עד היום לספרים שכתב בפרסית טהורה.

הידוע מבין כתביו הוא "קאנון הרפואה", ספר בן ארבעה עשר כרכים, אשר היה טקסט רפואי סטנדרטי במערב במשך 700 שנה. הקנון שונה מקודמיו בכך שהוא יותר מסודר, אולי בשל לימודי הלוגיקה של אבן סינא. הספר ממיין ומתאר מחלות, משרטט את הגורמים שלהן, מפרט תרופות פשוטות ומסובכות, מסביר מושגים כמו היגיינה, ומתאר את צורת הפעולה של אברי הגוף. כמו כל בני עמו וזמנו של אבן סינא, הוא בעיקר מתאר סימפטומים. אבן סינא טען ביצירה זו כי שחפת מדבקת, דבר שהאירופאים חלקו עליו, אך לבסוף נתגלה כנכון. כמו כן, הוא מתאר את הסימפטומים והסיבוכים של סוכרת. ההערכה לספר הייתה שונה במקומות ובזמנים שונים, ויש שראו בו אוצר של חכמה, ואחרים, כמו אבן רושד, כמועיל רק לנייר טיוטה. גרסה ערבית של "הקנון" הופיעה ברומא ב-1593, וחלקים א'-ה', בתרגומם של נתן המאתי ויוסף בן יהושע לורקי, הופיעו בעברית בנאפולי ב-1491. תרגום נוסף בעברית, של שלמה די אוליוירה, הופיע ב-1652. מהגרסה הלטינית יש כשלושים מהדורות, שמיוסדות על התרגום המקורי של גררד מקרמונה. במאה ה-15 נכתב פירוש לטקסט של הקנון, ובו מקובצים יחד הרבה מהתאוריה והמעשה הרפואיים של אותו זמן. בזמנים מודרניים הספר יותר מבוקר מאשר נקרא.

החשיבות של אבן סינא באירופה מהמאה ה-12 עד ה-17 הייתה בעיקר פרי של מקריות, שכן חיבוריו אינם שונים במידה רבה מאלה של קודמו גזס, שכן שניהם הראו את השיטה של גלנוס, ודרך גלנוס את זו של היפוקרטס, ששונה מעט על ידי אריסטו. שלא כתומאס אקווינס שפחות או יותר קידש את דעתו של אריסטו כדוגמה של הכנסיה, אבן סינא חלק עליו רבות, כשהוא מאמץ את הגישה של דיון ביקורתי ברוח האיג'תיהד (שעדיין היה חלק מהחיים הדתיים באותם הימים). לפיכך, הוא אחד מהמבשרים של התהליך המדעי כפי שאנו מכירים אותו, וההשפעה שלו על השיטה המדעית היא משמעותית ביותר.

משנתו הפילוסופית

שלט ברחוב אבן סינא ביפו

אבן-סינא נמנה בין הפילוסופים האריסטוטליים, אך לפי עדות עצמו לא היה אריסטוטלי אדוק, והוא נוטה להדגיש פעמים רבות את אי-תלותו במסורת זו. הוא מעלה במשנתו רעיונות חדשים, המאפשרים את איחודה של הפילוסופיה עם הדת, עד שאבן רושד האשימו בטענה שהוא מנסה לזהם את התורה הפילוסופית ברעיונות ששורשם בכלאם. מסיבה זו התנערו ממנו בני האסכולה האריסטוטלית המחמירים, כדוגמת אבן-רושד, אבן באג'ה ואחרים, אך לעומת זאת הוא אומץ בחום על ידי פילוסופים רבים שחשובה הייתה להם מאוד ההתאמה בין הדת לפילוסופיה, והענקת תו-היוקרה האינטלקטואלי לרעיונות הדתיים. בין מושפעיו היהודיים, נמנה רבי אברהם אבן דאוד.

סמכותו הפילוסופית של אבן סינא חרגה מתחומי מגוריו, ופשטה אף לערי ספרד והמגרב, כפי שנראה מתוך אזכוריו המרובים בסיפור הפילוסופי של אבן טופיל, "חי אבן יקט'אן".

תורת המציאות

בין חידושיו הבולטים של אבן סינא בתחום הפילוסופיה, מצויה הבחנתו בתחום המטפיזיקה, בעניין השניות שבין מהות ומציאות, ומכאן להבחנה בין ההכרח לאפשרי. לדבריו, בכל מציאות מלבד האלוקים, קיימת שניות של מהות ומציאות: כאשר אנחנו מסתכלים סביב, אנחנו רואים דברים רבים הנמצאים במציאות, אך אנחנו יכולים להכיר בכך שמציאותם אינה מוכרחת, והם יכלו גם שלא להימצא. יתרה מזו, היה גם זמן מסוים שבו הם לא היו מצויים בפועל, והייתה להם רק אפשרות פוטנציאלית בלבד להימצא. בזמן ההוא מהותם כבר הייתה קיימת, אך מציאותם לא; וכך הם מוגדרים על ידי אבן סינא "אפשרי המציאות".

כדי שאפשרי המציאות יצאו לפועל ויתממשו, צריכה להתקיים סיבה אחרת המוציאה אותם מן ההעדר אל הקיום או מן הקיום אל ההעדר. מכאן מגיע אבן סינא להגדרתו של האלוקים כחריג, כמי שמציאותו היא מסוג אחר. שהרי כיון שאי אפשר שכל הנמצאים הם מסוג זה של אפשרי המציאות, שהרי אם כן היה, לא היה שום דבר שהיה הופך את האפשרי לנמצא, אם כן בהכרח ישנו נמצא אחד שהוא מחויב המציאות, והוא הסיבה למציאותם של כל אפשרי המציאות. הרי אם תתקיים שלשלת אינסופית של "אפשרי המציאות" לא יבוא האפשרי לכלל מציאות.

מהגדרתה של "הסיבה הראשונה" האריסטוטלית, ה"אלוקים" בלשון הדת, כ"מחויב המציאות" במובן זה, מעלה אבן-סינא הבחנות נוספות: שאין מציאותו של מחויב המציאות שקולה למציאותו של אחר, ושאין מציאותו מורכבת ואין בה ריבוי כלשהו, ואין בו שיתוף כלשהו. ההרכבה והריבוי מכריחים שאחד מהם יהיה סיבה לשני, ואם כן אין מהם "מחויב המציאות" אלא זה שאין לו סיבה; ומשאין הרכבה אין ריבוי והשתתפות, כיון שאין הבחנה בין שני עצמים אם אין להם מקרים ומאפיינים בהם הם מובחנים האחד מן השני.

למרות הניסוח, נטה אבו סינא בעקבות המסורת האריסטוטלית, לראות את הבריאה כמעשה המתחייב מחכמתו של הא-ל. הוא הגדיר את המציאות כולה כ"אפשרית המציאות" לא משום שבאמת קיימת אפשרות שהיא לא תימצא, אלא משום שמציאותה תלויה בגורם שאינו אימננטי לה, וכך מצד עצמה היא אפשרית המציאות, ורק מצד זולתה היא מחויבת המציאות.

דברים אלו של אבן סינא מהווים ניסוח חדש של הטיעון הקוסמולוגי, שאינו זוקק הכרה בבריאה. טיעון זה אומץ גם על ידי פילוסופים יהודיים, כמו רבי אברהם אבן דאוד והרמב"ם.

תורת הנפש

בעקבות הפילוסופיה האריסטוטלית, רואה אבן סינא את הנפש כ"עצם" של הצומח ובעלי החיים. הוא מפרט בהרחבה את תכונותיה של הנפש, בהתבסס על ספרו של אריסטו "על הנפש", ואומר שבצמחים היא "הנפש הצומחת" בלבד, שתכונותיה הן הגידול, ההזנה והרבייה; בבעלי החיים היא גם "נפש חיונית", ונוספות לה תכונות כהרגשות, זכרונות, רתיעה טבעית מדברים מזיקים ועוד; ובבני האדם היא "נפש מדברת", הכוללת גם יכולות מנטליות מיוחדות לשכל האדם.

חידושו של אבן-סינא בתורת הנפש נוגע לתחום הישארות הנפש. בניגוד לדעתם של האריסטוטליים המחמירים, הניח אבן-סינא שהנפש היא אינדיבידואלית לכל אדם ואדם. לכן, לדעתו, אחרי מותו של האדם נותרת הנפש כנפש אינדיבידואלית, ואינה הופכת להיות חלק מהשכל הפועל הכללי, וזו הישארות הנפש המיוחלת.

חלק זה במשנתו משך חיצים רבים מצידם של אבן-רושד, הרמב"ם ואחרים, אך אומץ על ידי רבי אברהם אבן-דאוד.

תורת הנבואה והמדינה

אבן-סינא הבחין בכך שהאדם הוא חיה מדינית, ואינו יכול לחיות, לפחות לא חיי רווחה, בלי קיבוץ מדיני. בדעה זו תמכו רוב הפילוסופים האריסטוטליים. אך אבן סינא חידש, בניגוד לאל-פאראבי, שהאדם הפשוט כשלעצמו אינו מסוגל לכונן קיבוץ כזה, כיון שבני האדם לעולם אינם יכולים לבוא לידי הסכמה על חוק שכוחו יפה לכול, וכל אחד חושב שמה שמתאים לטובתו האישית מתאים גם לכול, ולכן, בדרך הטבע, רוחשים האנשים שנאה זה לזה.

לצורך כך, קיים מה שאבן סינא מכנה "נביא". הוא ניחון בסגולות מיוחדות, המאפשרות לו ליצור קשר חברתי בין בני האדם השונים, ולתקן חוקים מועילים לכולם. הופעתם של הנביאים מקורה בפעולה תכליתית של הטבע, "ששם בטבעו שיהיה לאישיו כוח הנהגה", והיא פרי ההשגחה הראשונה, שהיא המכוננת את כל פעולות הטבע בצורה המיטבית.

אבן-סינא עסק רבות גם בהתבוננות בפעולה המיסטית, וכך, בניגוד מובהק לפילוסופים אריסטוטליים אחרים, טען שמקור הידע של הנביאים אינו בהכרח שכלי, כפעולתם של הפילוסופים, אלא הוא השראתי, בדומה לחוויה המיסטית, שהנביאים ניחנו ביכולות המקלים עליהם להגיע לאותה חוויה.

הנצחתו

על שמו נקרא מפרץ אביסנה בארכיפלג פאלמר שבאנטארקטיקה.

לקריאה נוספת

  • אנתולוגיה לכתבי אבן סינא, תרגמה אביבה שוסמן, ערך שמואל הרוי, הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2009.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אבן סינא בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Marlene Ericksen (2000). Healing with Aromatherapy, p. 9. McGraw-Hill Professional


פילוסופיה
תחומים
אונטולוגיהאסתטיקהאפיסטמולוגיהאתיקהלוגיקהמטאפיזיקהמטאפילוסופיהמטא-אתיקהפילוסופיה פוליטיתפילוסופיה של ההיסטוריהפילוסופיה של החינוךפילוסופיה של הלשוןפילוסופיה של המדעפילוסופיה של המתמטיקהפילוסופיה של הנפשפילוסופיה של הפסיכולוגיהתאולוגיהפילוסופיה של המשפטפילוסופיה של המוזיקהפילוסופיה של הקולנוע
P philosophy1.png
זרמים/אסכולות
דאואיזםהאסכולה הפיתגוראיתהאסכולה האלאטיתהאסכולה האטומיסטיתמוהיזםלגליזםנטורליזםהאסכולה הפריפטטיתהאסכולה הסטואיתהאסכולה הציניתנאופלאטוניזםהאסכולה האפיקוראיתקונפוציאניזםסכולסטיקהרציונליזםאמפיריציזםאקזיסטנציאליזםפילוסופיה של הדיאלוגנאו-קונפוציאניזםפנומנולוגיהפילוסופיה אנליטיתפרגמטיזםפוסט-סטרוקטורליזםפילוסופיה בודהיסטיתפילוסופיה הינדואיסטיתפילוסופיה ג'ייניסטיתפילוסופיה יהודית
אישים בולטים
פילוסופים של העת העתיקה לאו דזהקונפוציוסתאלספיתגורסהרקליטוסמו דזההבודההפרמנידספרוטגורסדמוקריטוססוקרטסאפלטוןאריסטוזנון מקיטיוןטימון מפליוספירון מאליספלוטינוססון דזהמנציוסשו'ן קואנגג'ואנג דזהנגרג'ונה
פילוסופים של ימי הביניים שנקרהאוגוסטינוסג'ון סקוטוס אריגנהאבן סינאאבן רושדג'ו שידוגןתומאס אקווינסויליאם איש אוקאם
פילוסופים מודרניים ניקולו מקיאווליתומאס הובספרנסיס בייקוןרנה דקארטברוך שפינוזהגוטפריד לייבניץג'ון לוקג'ורג' ברקלידייוויד יוםז'אן-ז'אק רוסועמנואל קאנטג'רמי בנת'םגאורג וילהלם פרידריך הגלג'ון סטיוארט מילארתור שופנהאוארסרן קירקגורקרל מרקספרידריך ניטשה
פילוסופים בני המאה ה-20 גוטלוב פרגהג'ון דיואיאדמונד הוסרלברטראנד ראסללודוויג ויטגנשטייןמרטין היידגררודולף קרנפקרל פופרקרל המפלז'אן-פול סארטרחנה ארנדטעמנואל לוינססימון דה בובוארוילארד ואן אורמאן קווייןאלבר קאמיג'ון רולסתומאס קוןז'יל דלזמישל פוקויורגן הברמאסז'אק דרידהמרתה נוסבאוםג'ודית באטלר
מונחים
מונחים בסיסיים אינסוףאמת ושקראפוסטריוריאפריורידיאלקטיקההנחהזמןחומר ורוחחוק הזהותטוב ורעישותכשל לוגילוגוסמהותמציאותסיבתיותערךפרדוקסצדקתכונהיום הפילוסופיה העולמי
תאוריות/תפיסות אגואיזם אתיאוניברסליזםאימננטיותאינטואיציוניזםאמנה חברתיתבחירה חופשיתבעיית הראוי-מצויהבעיה הפסיכופיזיתדאונטולוגיהדואליזםנהנתנותהוליזםהיסטוריציזםהרצון לעוצמההשכל הפועלטיעון השפה הפרטיתכשל נטורליסטילוגיציזםמטריאליזםמוניזםמונאדהמכניזםנטורליזם מטאפיזיניהיליזםנומינליזםסובייקטיביזםסוליפסיזםספקנותעל-אדםעשרת הכבליםפוזיטיביזםפטליזםפנאנתאיזםפנתאיזםהפרא האצילהצו הקטגוריהקוגיטוריאליזםרדוקציוניזםרלטיביזםתועלתנותתערו של אוקאם
פורטל פילוסופיה
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0