אפיקורוס (פילוסוף)

אפיקורוס

לידה	341 לפנה"ס
פטירה	270 לפנה"ס (בגיל 71 בערך)
זרם	אפיקוראיות
תחומי עניין	מטאפיזיקה,תורת ההכרה, אתיקה
הושפע מ	דמוקריטוס, פירון מאליס, אריסטיפוס
השפיע על	אדריאנוס, לוקרטיוס, סנקה, תומאס הובס, ג'רמי בנת'ם, ג'ון סטיוארט מיל, תומאס ג'פרסון, פרידריך ניטשה, קרל מרקס

אֶפִּיקוּרוֹס (ביוונית: Επίκουρος;‏ 341 – 270 לפנה"ס) היה פילוסוף יווני, מייסד האסכולה האפיקוראית. גישתו הפילוסופית מתבססת על החתירה המתמדת להנאה ולשלוות נפש – אליהם ניתן להגיע לשיטתו דרך לימוד פילוסופיה, טיפוח חברויות, שמירת הבריאות, הימנעות מכאב וצער ובפרט מתוך שליטה בהשתוקקויות וכן באמצעות כל דבר שהפרט מוצא כמהנה בעבורו ובתנאי שהוא לא עתיד להזיק לו או לאדם אחר.

אפיקורוס ביהדות הוא תיאור לכופר, שאין לו חלק לעולם הבא.

חייו

אפיקורוס נולד להורים שהיו אזרחי אתונה והיגרו אל המושבה האתונאית באי סאמוס (אחד מאיי הים האגאי) כעשר שנים לפני הולדתו. בתחילה קיבל חינוך מאביו, שהיה מורה ובהמשך מפילוסופים שונים. לאימו ייחסו עיסוק בכישוף ומאוחר יותר האשימו אותו חלק מיריביו בכך שסייע בצעירותו לאמו בכשפיה. אפיקורוס למד פילוסופיה במשך ארבע שנים אצל הפילוסוף האפלטוני פאמפילוס, וכשהיה בן 18 נסע לאתונה ושירת בצבא במשך שנתיים. הוא שב להוריו, שבינתיים נאלצו לעבור ולהתגורר בעיר קולופון שהייתה לחוֹפי אסיה הקטנה, ולמד אצל נוסיפאנס, שהיה מממשיכי תורתו של דמוקריטוס.

בהיותו בערך בן שלושים, החל ללמד בעיר מיטילנה שבאי לסבוס, אך נאלץ לעזוב תפקיד זה ופתח בית ספר בעיר למפסקוס (כיום העיר לפסקי שבקצהו הצפוני של מצר הדרדנלים בטורקיה) לפני ששב והשתקע באתונה. הוא נשאר באתונה מלבד ביקור שערך באיוניה שם התקבל בכבוד לא רק כפילוסוף, אלא גם כמנהיג וכנביא.

אפיקורוס לא נישא מעולם ולא היו לו ילדים. הוא סבל מאבנים בכליות ומת מכך בגיל 72 בערך. זמן קצר לפני מותו כתב את הדברים הבאים לתלמידו וידידו אידומנאוס: ”בעוד אני מבלה את היום המאושר והאחרון של חיי בניסוחו של מכתב זה, אני סובל כל העת מכאבים במעיים ובשלפוחית השתן – כאבים שאין גדולים מהם. אך הם מפוצים על ידי ההנאה שזכרן של תגליותיי והוראתי מביאה לנפשי. עתה אבקשך, כפי שדורשת החיבה שהייתה לך אליי ואל הפילוסופיה מאז ימי ילדותך: שמור נא על ילדיו של מטרודורוס.”^{[דרוש מקור]}

הגן

בערך בשנת 307 לפנה"ס הקים בית ספר לפילוסופיה בתוך גן שרכש, שהיה ממוקם בין הסטואה שבה לימד זנון מקיטיון לבין חורשת הזיתים שבה נמצאה האקדמיה האפלטונית. משיצא שמו כמורה מוכשר, נהרו אליו תלמידים רבים מיוון, רומי ואסיה הקטנה. בית הספר שלו קיבל את הכינוי "הגן", כי הלימודים נערכו בתוך הגן ותלמידיו נקראו "הפילוסופים של הגן". אפיקורוס הורה לתלמידיו לשנן בעל פה את עקרונות הפילוסופיה שלו.

האליטה של תקופתו הביעה מורת רוח רבה על כך שפתח את שערי בית ספרו גם לנשים ולעבדים. חלק ממבקריו ניסו לתאר את הגן, שרבים מהתלמידים התגוררו בתוכו, כמקום של שחיתות מוסרית, על אף שביקורת זו נגדה לחלוטין את המציאות – בגן הייתה הקפדה על צניעות ומשמעת.^{[דרוש מקור]}

משנתו

לאחר שהתעמק בתורת דמוקריטוס, אפלטון ואריסטו, טען אפיקורוס כי מטרת הפילוסופיה היא להגיע למצב של שלוות נפש. הוא חיפש דרך להקל על הסבל ועל הצער האנושיים ולהגיע למצב של אושר. כנראה התווכח עם הפילוסופים מן האסכולה הסטואית, עם פולמון מן האקדמיה האפלטונית והשפיע על תורת האושר של תאופרסטוס מן האסכולה הפריפטטית.

אפיקורוס אימץ מדמוקריטוס את התפיסה שהחומר עשוי כולו אטומים הנמצאים בתנועה מתמדת, והוסיף על תורתו את הרעיון שתנועת האטומים אינה קבועה, אלא עשויה להיות נתונה לשינויים אקראיים, ובכך ביטל את הדטרמיניזם המוכרח מתורת דמוקריטוס ואפשר את הבנת קיומה של בחירה חופשית. באמצעות האטומים החושים מעבירים אלינו את תחושותינו ואת הרגשותינו. מדובר לא רק במושג שאנו מקבלים על אודות כל העצמים שמסביבנו, אלא גם בתחושות נפשיות הנוצרות באמצעות אטומים טהורים ביותר. המסרים שהחושים מעבירים אלינו הם תמיד נכונים, ורק המוח האנושי מסלף אותם. אפיקורוס מסביר באמצעות אטומים את היקום, את גרמי השמיים, את האלילים את הנפש ואת המוות.

גם הנפש נתפסה על ידי אפיקורוס כעשויה אטומים, ולדעתו היא חלק בלתי נפרד מהגוף – עם מות הגוף, גם הנפש מתפרקת ומפסיקה להתקיים. אפיקורוס הגדיר את הפילוסופיה כרפואה לנפש שמטרתה לגרום לנו להבין כי אין טעם בפחד מפני המוות, מכיוון שלטענתו האנשים במותם אינם קיימים עוד, וממילא לא יכול להתאנות להם בכך כל רע.

תורת האטומים של אפיקורוס משמשת כבסיס לתורת ה"מוסר" שלו המורכבת מן הדברים שבהם עלינו לחפוץ ומן הדברים שמהם עלינו להימנע למען רווחתנו. הוא טען שכל היצורים מרגע שהם נולדים רודפים אחר ההנאה ושונאים את הכאב. הוא הגדיר את ההנאה כתכליתם של חיים מאושרים. מדובר לא רק בהנאות החושים, אלא בעיקר בהנאות הנפש. שלוות נפש והימנעות מכאב משמען מצב של מנוחה, שמחה ותענוג שבו קיימת הרמוניה פנימית משוללת כאב וצער. אין משמעו של דבר שכל הנאה היא טובה וכל כאב הוא רע. עלינו להימנע מהנאות הגורמות למחלות, ולקבל את הכאב המוביל לבריאות טובה יותר. זו משמעותם של חיים מאושרים שהתבונה והזהירות מאפשרות לנו.

הנאותיו של אפיקורוס לא היו הדוניסטיות ולא גשמיות אלא אף נפשיות, אסתטיות, אינטלקטואליות. אשר להנאות הגוף, הוא הטיף להתאפקות, שהיא היא הדרך הטובה להתחזקותו ולבריאותו. הנאות אמת באות לו לאדם ממה שעיניו הפקוחות רואות, אוזניו הקשובות שומעות, חושיו החדים חשים, תבונתו המיומנת מבינה – וכדי שתרבה ככל האפשר לראות ולשמוע ולחוש ולהבין צריך גופך להיות בריא ושלם. על דרך השלילה, צריך אתה להגיע לידי חיסון מפני מחלות הגוף והנפש, מפני אשליות או הזיות שווא, מפני אמונות תפלות ומפני יצר הצביעות וההתחסדות.. אבל הוא ידע והזהיר שאמת לאמיתה לעולם אינה בהישג ידינו: אין לנו אלא מה שעינינו רואות ושכלנו תופש ואין כל סיבה או יומרה להניח שחושינו כל-חשים ושכלנו כל-מבין.

אפיקורוס לא הכחיש את קיומם של אלילים בהם האמינו בני דורו, אך סבר כי הם מורכבים מאטומים ושוכנים בין עולמות מרובים. הם נתפסו בעיניו כאדישים לגורל האדם ולא מתערבים בענייניו, ולכן דחה פולחן אלילים והקרבת קורבנות.

את תכלית חיי האדם ראה כחיפוש ההנאה והימנעות מסבל. הוא סלד מרדיפה אחר כבוד, כסף וסיפוק מיידי – שנתפסו בעיניו כאמונות שווא ממש כמו הפחד מפני המוות והמיסטיקה. את האושר האמיתי ראה אפיקורוס כפונקציה של חיים פשוטים, צנועים וישרים.

אפיקורוס ראה בידידות ערך עליון אך המליץ להימנע מפעילות ציבורית ומקשרי נישואין ואהבה בהם ראה מקור לסבל עתידי. את משנתו סיכם במילים: ”מהאלילים אין לנו מה לפחד, בקשר למוות אין לנו מה לדאוג, את הטוב קל להשיג, את הנורא קל לשאת”.

מורשתו

אפיקורוס כתב מספר רב של כתבים, אבל מתוכם שרדו עד ימינו רק קטעים מעטים מחיבורו "על הטבע", שלוש איגרות, קובץ של אמרותיו, וכן צוואתו.

האסכולה האפיקוראית המשיכה להתפשט גם לאחר מותו, וקנתה חסידים רבים, והפכה לאחת מהדיסציפלינות הפילוסופיות הפופולריות במרחב ההלניסטי ובעיקר ברומא. עם זאת, קרנו ירדה עם התפשטות הנצרות וקריסתה של חברת המשכילים ההלניסטית-רומית עד שבימי הביניים לא נודע כלל. עיקר הידיעות על משנתו מגיעות ממקורות חיצוניים, ובעיקר משירתו הפילוסופית של המשורר הרומי בן האסכולה האפיקוראית, לוקרטיוס, "על טבע היקום", שהתגלתה מחדש רק ב-1417.

בתרבות המערבית, המילה "אפיקורואית" מתארת גרגרנות ונהנתנות, הבנה זו מבוססת על תפיסה חלקית של אפיקורוס, שכאמור, לא דגל ברדיפה בלתי מרוסנת אחרי תענוגות.

ביהדות

ערך מורחב – אפיקורוס (יהדות)

ביהדות מופיע המושג אפיקורוס כתואר לכופר. ברמב"ם מגדיר ש"אפיקורס" הוא אדם הכופר בנבואת משה רבנו, בנבואה בכלל, או ”האומר שאין הבורא יודע מעשה בני האדם” (ספר המדע, הלכות תשובה, פרק ג', הלכה ח'). בעברית המודרנית התואר מתייחס למי שכופר בה' או בתורה. המקור הקדום ביותר בעברית למושג זה נמצא כבר במשנה במסכת אבות, ”ודע מה שתשיב לאפיקורוס” (מסכת אבות ב' י"ד). בהקדמה לפרק חלק הסביר הרמב"ם כי המילה אפיקורוס ”[...] היא ארמית, עניינה מי שמפקיר ומבזה את התורה או לומדיה, ולפיכך קורין בזה השם כל שאינו מאמין ביסודי התורה, ומי שמבזה החכמים או איזה תלמיד חכם שיהיה או המבזה רבו” (סנהדרין י משנה א) . עם זאת, במורה הנבוכים הוא מוזכר מספר פעמים כפילוסוף "מי שאינו יודע מציאות ה' יתרומם ויתהדר, אלא דמה כי הדברים הווים ונפסדים בהתקבצות ובהתפרקות באופן מקרי, ושאין שם מנהיג ולא מסדר מציאות, והוא אפיקורוס וסיעתו ודומיו כפי שמספר אלכסנדר".

לקריאה נוספת

• נתן שפיגל, אפיקורוס: האיש ומשנתו, הוצאת מאגנס, תשמ"ב.
• אמרות היסוד: על האושר וההנאות האמיתיות – כתבי אפיקורוס, תרגום, מבוא והערות: יוסף צ' ליברזון. הוצאת נהר, 2011

קישורים חיצוניים

• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
  פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

33872776אפיקורוס