אדמונד הוסרל

אדמונד הוסרל
Edmund Husserl

לידה	8 באפריל 1859 פרוסטיוב, מוראביה
פטירה	26 באפריל 1938 (בגיל 79) פרייבורג, באדן
זרם	פנומנולוגיה
תחומי עניין	תורת ההכרה, מתמטיקה
הושפע מ	רנה דקארט, פרנץ ברנטנו, קרל שטומף, גוטלוב פרגה
השפיע על	מרטין היידגר, ז'ן-פול סארטר, קורט גדל, מוריס מרלו-פונטי, קרל מאנהיים, עמנואל לוינס, גרהם הרמן

אדמונד גוסטב אלברכט הוּסֶרְל (בגרמנית: Edmund Gustav Albrecht Husserl;‏ 8 באפריל 1859 – 26 באפריל 1938) היה פילוסוף יהודי־צ'כי־גרמני. מייסד הפילוסופיה הפנומנולוגית.

חייו

נולד בפּרוסְניץ, כיום פרוסטֵייוֹב, במחוז מוראביה שבצ'כיה (אז חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית). תלמידם של פרנץ ברנטנו וקרל שטומף. יחד עם אחרים, השפיע על אדית שטיין (הקדושה טרזה בנדיקטה של הצלב), מרטין היידגר, ז'אן-פול סארטר ומוריס מרלו-פונטי. ב-1887 הוסרל התנצר והצטרף לכנסייה הלותרנית. הוא לימד פילוסופיה בתחילה כמורה פרטי משנת 1887, ואז באוניברסיטת גטינגן כפרופסור משנת 1901, ובאוניברסיטת פרייבורג משנת 1916 עד שפרש לגמלאות ב-1928. לאחר פרישתו המשיך להשתמש בספרייה בפרייבורג למחקריו וכתיבתו, זכות שנשללה ממנו בשנת 1933 יחד עם סילוקו מהאוניברסיטה, בשל מוצאו היהודי. הוא מת בפרייבורג ב-26 באפריל 1938.

תמצית תורתו והשפעתו

הוסרל פיתח את הפנומנולוגיה השונה מהלוגיקה ומהפסיכולוגיה מהבחינה האמפירית. הלוגיקה חוקרת את הקשרים בין הגדרות ומנתחת מושגים, למשל כדי להבין את המשפט "רווק הוא גבר לא נשוי". המדעים האמפיריים חוקרים את הקשרים בין תופעות בעולם הפיזי כמו במשפט "רווקים גרים בדרך כלל בדירות שכורות", או במשפט "משמעת קשה של ההורים יוצרת אצל הילד נפש חרדה". הלוגיקה עוסקת במשפטים אנליטיים-מנתחים. המדע האמפירי עוסק במשפטים סינתטיים-מוסיפים (מוסיפים ידע שלא היה אצלנו קודם). משפטים אנליטיים הם אפריוריים, שכן הם קודמים לניסיון החושי. לעומת זאת משפטים סינתטיים הם אפוסטריוריים, שכן הם אפשריים רק לאחר התנסות חושית כלשהי. כך עד סוף המאה ה-18 הייתה הבחנה דיכוטומית חדה בין מדעים אנליטיים-אפריוריים, כמו המתמטיקה והלוגיקה, לבין מדעים סינתטיים-אפוסטריוריים, כמו פיזיקה ופסיכולוגיה.

קאנט קבע כי ישנם משפטים סינתטיים אפריוריים. לדעתו, כאלה הם משפטי המתמטיקה, כמו גם משפטי תורת ההכרה, כשאלו עוסקים במושגים כסיבתיות או אני^{[דרושה הבהרה]}.

הוסרל טוען שהפנומנולוגיה הטרנסצנדנטאלית עוסקת רק במשפטים הסינתטיים-אפריוריים של האפיסטמולוגיה. אבל חיי היום יום מסתירים מאיתנו את המשפטים הסינתטיים-אפריוריים. כדי לראות אותם אנו צריכים את המתודה הבאה: כמו שבאור יום אנו לא רואים את הכוכבים כי השמש מסנוורת אותנו, כך בחיי היום יום הפרקטיקה (פרנסה, לימודים) מסתירה את האני האמיתי שלנו שבו חבויות התובנות הפנומנולוגיות-טרסנצנדטאליות שיוצרות את המשפטים הסינתטיים-אפריוריים של האפיסטמולוגיה. רק אם "נכבה" את חיי היום יום, נראה את האני הטרנסצנדנטאלי במלוא הדרו.

הוסרל השפיע מאוד על תלמידיו הרבים ובהם היידגר. היידגר סבר שהמדע והמטפיזיקה המערבית סנוורו אותנו מלראות את התובנות של הפילוסופיה הקדם-סוקרטית שנתגלו לפני טכנולוגיית הא-ב היווני. סוקרטס, אפלטון ואריסטו היו שמש חזקה מדי שסימאה את עינינו ובגללם איבדנו את החוכמה הפרה-סוקרטית. מרשל מקלוהן טוען שכל טכנולוגיה קיימת מעוורת אותנו מלראות את הטכנולוגיות שהיו לפניה ואחריה.

לימודים וחיבורים מוקדמים

הוסרל למד בתחילה מתמטיקה באוניברסיטאות לייפציג (1876) וברלין (1878), עם הפרופסורים קארל ויירשטראס ולאופולד קרונקר. ב-1881 נסע לווינה על מנת ללמוד אצל ליאו קניגסברגר, וקיבל את תואר הדוקטור שלו על עבודתו "תרומות לחשבון וריאציות".

רק ב-1884 החל להאזין להרצאותיו של פרנץ ברנטנו על פסיכולוגיה ופילוסופיה. ברנטנו הרשים אותו מאוד, והוא החליט להקדיש את חייו לפילוסופיה. הוסרל למד בתחילה איתו, ואז ב-1886 באוניברסיטת האלה עם קרל שטומף, תלמיד של ברנטנו. תחת השגחתו כתב את "על מושג המספר" (1887), חיבור שיהיה בסיס לחיבורו הגדול, "הפילוסופיה של האריתמטיקה" (1891).

בחיבורים ראשונים אלה ניסה לחבר בין המתמטיקה, הפסיכולוגיה והפילוסופיה כשמטרתו העיקרית היא לספק בסיס חזק למתמטיקה. הוא ניתח את התהליך הפסיכולוגי הנצרך על מנת להגיע למושג המספר, ואז ניסה לבנות תאוריה שיטתית על ניתוח זה. בניסיון זה השתמש במספר שיטות שלמד ממוריו. מוויירשטראס קיבל את הרעיון שאנו מגיעים למושג המספר על ידי ספירה של מספר מסוים של חפצים. מברנטנו ושטומפף לקח את ההבחנה בין הצגה "מתאימה" ו"לא מתאימה". הוסרל הסביר זאת כך: אם עומדים מול בית, יש את צורת ההצגה המתאימה של הבית. לעומת זאת אם מחפשים את הבית, ומקבלים הוראות כיצד להגיע אליו, אז הוראות אלה הן הצגות לא מתאימות. במילים אחרות, יש הצגה מתאימה של דבר רק אם הוא נמצא למעשה, והצגה לא מתאימה (או סימבולית, מילה שהוא משתמש בה גם כן), אם רק מסמלים את הדבר בצורות שונות.

אלמנט חשוב אחר שהוסרל לקח מברנטנו הוא של התכוונות, והוא הרעיון שהמאפיין העיקרי של התודעה הוא שהיא תמיד מכוונת (חותרת לתובנה מסוימת). ברנטנו ראה את ההתכוונות כמאפיין העיקרי של דברים מנטליים בניגוד לדברים פיזיים. לכל תופעה מנטלית, לכל אירוע פסיכולוגי, יש תוכן שמכוון כלפי דבר מסוים. לכל אמונה, רצון וכן הלאה קיים דבר כלשהו שהם עליו: הדבר בו מאמינים, הדבר אותו רוצים. ברנטנו השתמש בביטוי "חוסר קיום מכוון" על מנת לאפיין את האובייקטים של המחשבה במוח. לעומת זאת לתופעות פיזיות, אין כל מכוונות.

פיתוחים מאוחרים

כמה שנים לאחר פרסומו חיבורו הגדול, "מחקרים לוגיים" (1900-1901), הגיע הוסרל להחלטה שעל מנת לחקור את מבנה התודעה, יש להבדיל בין פעולה של התודעה (ה"נואסיס") לבין התופעה שכלפיה היא מכוונת (ה"נואמטה"). ידע ודאי לגבי מהות הדברים יהיה אפשרי רק על ידי "אפוכה" - שימה בסוגריים של ההנחה אודות קיומם האובייקטיבי של הדברים, והתעמקות בהם כתופעה. מושגים חדשים אלה הביאו לפרסום ה"רעיונות" ב-1913, שם הם הוזכרו לראשונה, ולתוכנית להוצאה שנייה של ה"חקירות הלוגיות".

מה"רעיונות" והלאה, הוסרל התמקד במבנים האידיאליים, המהותיים של התודעה. השאלה המטפיזית שפילוסופים רבים העמידו לגבי אמיתות קיומם של הדברים (כלומר, האם יש ביסוס אמיתי לתחושה שלנו של העולם) לא הייתה בעלת עניין רב להוסרל. הוסרל הציע, כי העולם של האובייקטים והכוונות (האופנים השונים שאנו מכווינים את עצמנו כלפי דברים) מומשג בדרך כלל ב"יחס טבעי", שמאופיין באמונה כי לחפצים עצמם יש תכונות מסוימות ושכאשר אנו רואים את החפצים אנו מבינים אותם. הוסרל הציע צורה חדשה להסתכל על דברים, פנומנולוגית, שבה בוחנים כיצד אנו, באופנים השונים שהכוונה שלנו מכוונת אליהם, "מרכיבים" אותם (בניגוד ל"יוצרים" אותם). בגישה הפנומנולוגית, האובייקט אינו דבר חיצוני שבעצמו מספק אינדיקטורים של מה הוא (כפי שמקובל במדעי הטבע), אלא הוא צביר של היבטים סובייקטיביים תפיסתיים ופונקציונליים שמקובצים יחד תחת הרעיון של אובייקט מטיפוס מסוים. התפיסה של חפצים כדברים אמיתיים מקובלת על ידי הפנומנולוגיה, אך היא מוגדרת כפעולה של התודעה שלי, (אחד מההיבטים הנואטיים שמהווים חלק מתפיסת האובייקט הוא התפיסה שלו כקיים "באמת"). כלומר, אין שום דבר במציאות ובממשיות של החפץ שמייחד את החפץ הזה באופן שבו אנו רואים אותו – אם כי אנו בדרך כלל מייחסים את ההבדלים בין החפצים להבדלים אמיתיים ביניהם, כגון צבע.

בחיבור "פילוסופיה כמדע חמור" (Philosophie als strenge Wissenschaft), אשר התפרסם בכתב עת בשנת 1911, מסביר הוסרל את גישתו הפנומנולוגית אל האובייקט. עבור הוסרל מהווה האובייקט סמן של מהות (אימננטיות) בתוך המציאות. הופעתו של האובייקט כ"תופעה" במרחבו של המתבונן נתפשת כ"חוויה" או אירוע אשר משמעותו המלאה מתגלה רק ברפלקציה. התגלותו של האובייקט במהותו היא מנותקת מן התפיסה הגופנית של המתבונן כיוון שלאובייקט "יש הוראה" המאפשרת את ההתכוונות כלפיו. הטבע בעיני הוסרל טמון בראיית מהותן של התופעות המתגלות. תופעות אלו הן כל כך יומיומיות עד שבעיניו של המתבונן נשכח כי אלו הן המהות האמיתית. הפנומנולוגיה כשיטה פילוסופית כוללת תעזור לצופה להבין את אותן מהויות. "אם התופעות בתורת כאלה אינן טבע", כתב הוסרל, "הרי יש להן מהות הניתנת לתפיסה בראייה בלתי אמצעית ולתפיסה תואמת" לשם פענוח התופעות עלינו להשתמש במשמעויות, במילים ובמושגים "המוכרחות להיות נפרעות במזומנים - כביכול בראיית מהויות".

בתקופה מאוחרת יותר החל הוסרל לעסוק בנושאים המסובכים של אינטרסובייקטיביות (ובמיוחד, כיצד התקשורת בין אנשים על חפץ מדברת על אותו חפץ אידיאלי), וניסה שיטות חדשות על מנת להסביר לקוראיו את החשיבות של הפנומנולוגיה למחקר מדעי (ובמיוחד לפסיכולוגיה). ה"משבר של המדעים האירופאיים" הוא החיבור הלא גמור של הוסרל שעוסק בצורה הישירה ביותר בסוגיות אלו.

כתוצאה מהחקיקה האנטי-יהודית של הנאצים באפריל 1933, נשללה מהוסרל הגישה לספרייה בפרייבורג. תלמיד לשעבר שלו, וחבר המפלגה הנאצית, מרטין היידגר, הודיע להוסרל כי הוא מסולק מהאוניברסיטה. היידגר הסיר את ההקדשה למורו מהחיבור הידוע ביותר שלו, "הוויה וזמן", כאשר הוא הודפס מחדש ב-1941.

ב-1939 כתבי היד של הוסרל, שהגיעו לכדי 40,000 דף, הופקדו בלוון ב"ארכיון הוסרל". רוב החומר הזה פורסם באוסף הידוע כ"הוסרליאנה".

תרגומים לעברית של יצירתו

• מבחר מאמרים, מאגנס, ירושלים, 1993
• הגיונות קארטזיאניים, מאגנס, ירושלים, תשל"ב
• משבר המדעים האירופיים והפנומנולוגיה הטרנסצנדנטלית, מאגנס, ירושלים, תשנ"ו (1996)
• על הפנומנולוגיה של הבין-סובייקטיביות, רסלינג, תל אביב, 2016

לקריאה נוספת

• שמואל הוגו ברגמן, הוגי הדור, מאגנס, ירושלים, תש"ל
• שמאי זינגר, כינון האני האחר בפנומנולוגיה של הוסרל והביקורת של סרטר, ירושלים, 2000
• יצחק בן מרדכי שטרנברג, הרדוקציה הפנומולוגית במשנתו של הוסרל, רמת גן, תשנ"א (1990)
• דן זהבי Husserl's Phenomenology. Stanford University Press 2003
• שמאי זינגר, הפנומנולוגיה של האחר - חתירתו של אדמונד הוסרל לכינון הבין-סובייקטיביות, הוצאת רסלינג, 2018

קישורים חיצוניים

• אדמונד הוסרל, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
• ארכיון הוסרל בלוון, המרכז בינלאומי למחקר פנומנולוגי
• ארכיון הוסרל באוניברסיטת קלן
• The Husserl Page - דף על הוסרל, שמטרתו לספק גישה נוחה למקורות על חייו ויצירתו
• אדמונד הוסרל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• אדמונד הוסרל, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

33509809אדמונד הוסרל