חופש

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פסל החירות המצוי בחוף המזרחי של ארצות הברית, סמל פופולרי של חופש, המהווה אחד מסמליה המובהקים ביותר של ארצות הברית. עם השנים הפך הפסל לסמל הערכים הדמוקרטיים כגון החירות, חופש הביטוי והשוויון.

חופש הוא מושג מופשט המתאר העדר אילוצים ואפשרויות פעולה לא מוגבלות. שאלת החופש נוגעת להרבה תחומים בחיי האדם בהם התחום הפילוסופי, הפוליטי-מדיני, החברתי, הפסיכולוגי והמנטלי. מושג החופש מתפרט גם לסוגים שונים כגון: חירות האדם, עצמאות, חירות מחשבה, חופש הביטוי, תוכנה חופשית, ביצת חופש וחופשה, ואצל אומות העולם אף חופש דת.

החופש החברתי מהווה ערך יסוד בחברות רבות וגם עילה לוויכוחים ומאבקים רבים. סוגים מסוימים של חופש אנושי מעוגנים בתשתית החוקתית של מדינות רבות בעולם ומהוות חלק מזכויות אזרח בסיסיות. כיום רווחת התפיסה שמידת החופש האישי של האזרחים במדינה או בחברה מסוימת יהיה ביחס ישר לנאורות ולהתקדמות של החברה.

החופש ביהדות

בתהילים, פ"ח, ו' כותב דוד המלך: "במתים חפשי" ופירשו חז"ל "דאמר רבי יוחנן מאי דכתיב 'במתים חפשי', כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות" (נידה סא ע"ב), ליהודי שומר תורה ומצוות אין חופש דת, ביטוי, מחשבה וחרות האדם, אלא על פי דיני התורה ולכן מושג החופש ביהדות מתבטא בעיקר בחופשה ותוכנה חופשית, וכבר אמר אברהם אבינו "רק אין יראת אלקים במקום הזה והרגוני" בראשית, כ', י"א, ואמר רבי חנינא סגן הכהנים "הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה, איש את רעהו חיים בלעו" שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:תנ"ך) אין ספר אבות.אבות, ג', ב',

להבדיל, אמר הפילוסוף ישעיהו ברלין במילים אחרות: "חירות עבור הזאבים היא מוות לכבשים", כי בסופו של דבר אין חופש ללא מגבלות ואין מגבלות יותר טובות לאדם מאשר דיני התורה,

והגדיר זאת היטב ויקטור פראנקל באומרו: החופש ואחריות הם שני צדדים של אותו מטבע, וכי ארצות הברית צריכה להקים בחוף המערבי את פסל האחריות, שישלים את פסל החירות.

החופש בתרבות אומות העולם

האדם והחופש

פסל החופש, פסל פחות מוכר המסמל את החופש

למשמעות החופש האנושי שני היבטים עיקריים, האחד פנימי והשני חיצוני. הפנימי סובר כי ייחודו של האדם לעומת שאר בעלי החיים הוא ביכולתו להיות בעל רצון חופשי הפועל שלא על פי יצריו ודחפיו הטבעיים, אלא על פי שכלו, תובנותיו, עקרונותיו ומצפונו. ככל שיצור מפותח יותר ופחות פרימיטיבי, קל לו יותר להשתחרר מדפוסים מוכתבים של אינסטינקטים ודחפים, והאדם ניצב בפסגת ההתפתחות. ככל שהוא התפתח כך הוא הצליח להתגבר מעל מגבלות ביולוגיות ופיזיקליות שחוקי הטבע הציבו בפניו. על פי התפיסה המקובלת בימינו, כל אדם רשאי להיות חופשי,

ההיבט החיצוני סובר כי יש לשלול מצב שבו אדם יהיה בבעלות או בשליטה של גורמים אחרים שמחוצה לו. בתקופות רבות של ההיסטוריה האנושית, חלק מבני האדם לא היו חופשיים. בתקופה הקדומה היו חברות שלמות שהמבנה החברתי שלהם כלל מלכתחילה שני מעמדות, אדונים ועבדים. אנשים נחטפו, נשבו במלחמות, נולדו לעבדים, או נמכרו (לעיתים בידי הוריהם) בכיכר השוק כמו רכוש וחיות בית, וכך הפכו לעבדים. אנשים אלו נחשבו לרכוש בעליהם ונאלצו לעבוד את בעליהם ללא תמורה, לעיתים עד יום מותם, ללא כל זכות ערעור. ערך חייהם של עבדים היה לא כשל בני אנוש אלא קרוב יותר לחיות או רכוש. בחברות רבות אדון שהרג את עבדו בשל סיבה מוצדקת היה פטור מכל עונש, ואדון שהרג את עבדו של אחר היה צריך לשלם לו פיצויים. מצב זה של עבדות אנושית היה נהוג כלפי בני יבשת אפריקה עד למאות האחרונות במיוחד ביבשת אמריקה.

בימי הביניים היו בני האדם כבולים לתפקידם בסדר החברתי ולמעמדם, ובהכללה, רובה של האוכלוסייה נעדרה חופש אישי, לא הייתה אפשרות לעבור ממעמד למעמד ומתפקיד לתפקיד, והאדם היה קשור לחברה בהתחייבויות שונות. רק בתקופת הרנסאנס החל להתפתח תהליך החופש המודרני כפי שאנו מכירים אותו כיום. הריבוד החברתי הפאודלי התערער וההון הפך חשוב מהייחוס, ולמעשה שבר הליברליזם את עול הגילדות מעל האנשים, והצליח לשחרר אותם מהמסגרות המקובעות של הסדר הפאודלי, והנצרות הפרוטסטנטית שברה את עולה של הקתוליות, ואיפשרה חופש מחשבה לבני אירופה.[1].

בעלי חיים וחופש

תרנגולות בלול הטלה

סביבתן הטבעית של בעלי החיים היא לחיות ולפעול באופן חופשי בטבע. לעיתים רבות בני אדם נוטלים את החופש של בעלי חיים, ומחזיקים אותם כלואים מאחורי סורג ובריח, אם בגני חיות, אם במכלאות פרטיות, ואם בכלובים ביתיים. במדינות רבות ישנם בעלי חיים מוגנים שאסור לבני אדם פרטיים לצוד או ללכוד אותם ולהעבירם ממקום מחייתם הטבעי. סוגיה זו של הזכות לחיי חופש אצל בעלי חיים, עולה על הפרק אצל חובבי חיות וארגונים להגנת בעלי־חיים. כחלק ממגמה עולמית גני חיות כיום מעוצבים באופן שיתן מרחב גדול יותר לחיות, ולא יסגור אותם בתחום צר של כלוב. המחשה בולטת לשינוי זה היא בהבדל שבין גן החיות התנכ"י הישן לחדש. בנוסף ישנן תנועות הדוגלות ביחס הומניטרי לבעלי חיים מבויתים, ובכלל זאת מתן האפשרות לחיים חופשיים, במסגרת החוות שבהם הם מגודלים. למשל לאפשר לתרנגולות להטלה להסתובב באופן חופשי במה שמכונה בעברית ביצי חופש, במקום לגדלן בכלוב סוללה, שמגבילים מאד את מרחב התמרון, התנועתיות, האפשרות לגירוי סביבתי, והאפשרות לביטוי התנהגויות טבעיות כגון פרישת כנפיים, התפלשות בחול ונבירה באדמה.

דרור הבית- ציפור שיר נפוצה שכמשמעות שמה העברי, איננה מסתגלת לחיי שבי כציפורי שיר אחרות. ישנם בעלי חיים אחרים שלא מתרבים בשבי.

סוגי חופש אנושי שונים

המנון התקווה הישראלי מבטא את הכמיהה של פורקי העול או ה"תינוקות שנשבו" של עם ישראל שהיה משועבד ונרדף במשך אלפי שנים להיות "עם חופשי" בארצו.

הפילוסוף ישעיהו ברלין נודע כמי שיצר הבחנה בין חירות שלילית לחירות חיובית, או בין 'חופש מ' ו'חופש מאת' ל'חופש ל' ו'חופש לשם'. 'חופש מ' או 'חופש מאת' הוא חופש חיצוני בו משחרר האדם את עצמו מעול ואילוצים של גורמים זרים שמחוצה לו, והוא אינו כבול לתפיסה או עשייה מסוימת הנכפית עליו מבחוץ, אבל הוא עדיין עלול להישאר עם ריקנות פנימית, ואילו 'חופש ל' או 'חופש לשם' הוא שלב שני, לאחר שהאדם קיבל חופש לעשות כרצונו, הוא גם עושה דברים המבטאים את רצונו החופשי, וגורמים לו לחוש תחושת חופש, מיצוי עצמי ורווחה פנימית.

בלשון התנ"כית נעשתה הבחנה בין שני מושגי חופש ששניהם קשורים לעבדות. המילה חופש ציינה חופש פרטי של עבד מסוים, שקבל עצמאות מידי אדוניו והפך לאזרח חופשי, לאחר סיום תקופת עבדותו, או בשל אירוע שחייב את שחרורו, לבין המילה דרור שציינה חופש חברתי של כל העבדים בבת אחת, בעקבות סיום תקופה, או קבלת החלטה משותפת של הצבור.

על פי פרופ' שלום רוזנברג קיימת הבחנה בין שלשה סוגי החופש שונים ובמקביל בררה לה השפה העברית מילה מסוימת כדי לייחד סוג חופש מסוים.

  • חירות - החופש הלאומי בו עם אינו משועבד לעם אחר ויש לו ריבונות על עצמו.
  • דרור - החופש החברתי בו אנשים אינם עבדים לאנשים אחרים ויש להם חופש חברתי.
  • חופש - החופש האישי בו יכול האדם להחליט החלטות באופן חופשי ויש לו בחירה חופשית[2].

מגבלות החופש

עם זאת שהחופש על שלל מרכיביו הוא זכות יסוד המוקנת לאזרחים במדינות מערביות, מוסכם על רוב ההוגים, כי גם לו יש מגבלות, כאשר הוא מתנגש עם ערכים ואידיאלים אחרים. אחת המגבלות העיקריות בדרך כלל היא אי פגיעה בבני אנוש אחרים, לעיתים המגבלות מורחבות לאי פגיעה במוסדות החברה, או להתנגשות עם נורמות וסייגים שהחברה שמה על עצמה לניהול תקין ומסודר של החברה. למשל ברוב החברות הדמוקרטיות חופש הביטוי יוגבל ויסוייג למשל כאשר הוא יהפוך לביזוי, השפלת הזולת, הוצאת דיבה עליו ואמירת ביטויים גזעניים ועוד. חופש התנועה יוגבל באופן שלא יסכן בני אדם אחרים, למשל בהגבלה של נתיבים ומהירויות. וחופש ההתאגדות יוגבל לאיסור להקים התאגדות של שטנה או חבלה שתנסה לפגוע באזרחים אחרים או ביסודות של המשטר. גם בהקשר של בין האדם לעצמו, החופש יכול לעורר שאלות מוסריות, למשל כאשר האדם בוחר או מבקש לפגוע בעצמו בלבד, למשל בנושא של המתת חסד והתאבדות. כיום ברוב החברות בעולם מוסכם להפעיל מגבלות חמורות של חופש, בצורה של מעצר וכליאה ושלילת זכויות אלו, למי שהפר את חוקי החברה וביצע פשעים.

חירות ואחריות

לדעת ויקטור פראנקל החופש ואחריות הם שני צדדים של אותו מטבע. ברגע שהאדם נוטל חירות לעצמו הוא גם מקבל על עצמו אחריות. רבים חוששים מפני נטילת אחריות ונתינת דין וחשבון ולכן מסרבים לקבל החלטות שירחיבו את חירותם. פראנקל קורא לבני האדם ליטול אחריות לגורלם וקובע שזהו החידוש הגדול של שיטתו. הוא גם הצהיר כי ארצות הברית צריכה להקים בחוף המערבי את פסל האחריות, שישלים את פסל החירות. להבדיל, בדומה לך, סבר הראי"ה קוק, כי עיקרה של התשובה, שהיא תיקון האדם, היא בהפסקת הטלת אחריות למצב האדם על הזולת, ובלקיחת אחריות על גורלו, מתוך אמונה כי ההצלחה הגמורה תלויה רק ברצונו הטוב של האדם[3].

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים


הערות שוליים

  1. אריך פרום, מנוס מחופש, פרקים א'-ד'
  2. בעקבות הכוזרי, הגאולה ומעגלי הקיום, עמ' 275. שם הוא גם טוען שלא במקרה הייתה תנועת דרור תנועה סוציאליסטית, ואילו תנועת חירות הייתה תנועה לאומית.
  3. אורות התשובה ט' א'
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0