האסכולה האפיקוראית

האסכולה האפיקוראית הייתה אסכולה פילוסופית כפרנית שהחלה באתונה בערך בשנת 307 לפנה"ס וראשיתה בהגותו של הפילוסוף אפיקורוס. נקודת המוצא של תפיסתו היא, שבעולם לא קיימת מעורבות של אל כלשהו, אלא הכל פועל לפי חוקי הטבע, אותם מוטב לחקור שכן ידיעתם תעזור להבין כיצד לחיות.

האפיקוראים סברו שההנאה ושלוות נפש הם מצבי התודעה הטובים ביותר שבני אדם יכולים לחוות, ולפיכך לכל פרט מוטב לשאוף להנות כמה שיותר ולסבול כמה שפחות. האופן שבו המליץ אפיקורוס לשאוף לחיים מאושרים הוא מתוך מניעה והיפטרות מכאב פיזי, חוסר פחד מן האלילים ומהמוות, וכן סילוק טרדות שמקורן בדיעה מוטעית (כגון השתוקקות למעמד, פרסום, עושר או כוח פוליטי). כמו כן אפיקורוס ראה בכל הנאה את הטוב, כל עוד אינה מביאה איתה טרדות גדולות יותר מן ההנאה עצמה. אפיקורוס עודד למלא את החיים בהנאות פשוטות כמו מנוחה, אכילה (אבל רק עד שובע) ובילוי, והשתדלות להמנע מכל גורם של סבל.

”"הסלוק של כל כאב הוא הגבול האחרון לגדלה ולעצמתה של ההנאה; בכל מקום שההנאה נמצאת, וכל זמן שהיא נמשכת, לא ימצא לא כאב, לא צער ואף לא שלוב ביניהם".” (אמרות היסוד של אפיקורוס. אמרה 3)

הפילוסופיה האפיקוראית בהקשר של הגות מדינית הניחה את התשתית לתורת התועלתנות וההדוניזם הנהנתני הכופר בערכי הצדק והמוסר: ”"הצדק אינו דבר כשלעצמו; הוא אינו אלא סוג של אמנה - בעניינים שבין אדם לחברו במקומות ובזמנים שונים - שלא להזיק ולא להינזק".” (אמרות היסוד של אפיקורוס. אמרה 33)

האפיקוראים זלזלו בהישארות הנפש ובכל מושג הדת, ולכן הם הפכו לסמל הכפירה בכללה. אדם המאמין בתורתם נקרא אפיקורוס שאין לו חלק לעולם הבא. הרמב"ם הגדיר כאפיקורסים את אותם הכופרים בתורה ובנבואה. האתיקה שלהם נחשבת ביהדות חסרת ערך כיון שמטרתה אינה עשיית רצון ה' אלא ההנאה העצמית.

היסטוריה

בית ספרו של אפיקורוס היה ממוקם בביתו ובגנו באתונה. בין תלמידיו, שכללו גם נשים ועבדים, היו הרמאכוס, אידומנאוס, קולוטוס, פוליאינוס ומטרודורוס. אפיקורוס הדגיש את חשיבותה של הידידות כנדבך של האושר. הוא ותלמידיו היוו חברה בעלת אורח חיים פשוט, ונמנעו מלהתערב בחיים הציבוריים. האסכולה האפיקוראית התפתחה בד בבד עם האסכולה הסטואית ועם זרם הספקנות בפילוסופיה היוונית, והייתה פופולרית עד קריסת האימפריה הרומית. את עיקרי תורת המוסר של הפילוסופיה האפיקוראית ניתן למצוא במעט כתביו של אפיקורוס שנשמרו – "אמרות היסוד", "אמרות היסוד עותק הוותיקן" ו-"מכתב למנואסיאוס" וכן בכתביהם של פילוסופים אפיקוראים מאוחרים יותר: המשורר הרומאי לוקרטיוס ביצירתו "על טבע היקום" וכתביו דיוגנס איש אוינואדה. בנוסף פילוסופים מאסכולות מתנגדות גם הם מהווים מקור חשוב לידע שלנו, לדוגמה סנקה מגדולי הפילוסופים הסטואים, על אף התנגדותו החזקה לאנשי הזרם האפיקוראי בתקופתו (כמה מאות שנים אחרי מותו של אפיקורוס), תיאר את אפיקורוס עצמו כחכם דגול והציע פרשנויות לכתביו.

אחרי שהקיסר קונסטנטינוס קידם את מעמדה של הנצרות באימפריה הרומית, האסכולה האפיקוראית עברה תקופה של התנוונות. דנטה אליגיירי ביצירתו הקומדיה האלוקית התייחס לאפיקוראים ככופרים המתייסרים במעגל השישי של הגיהנום. המילה "אפיקורס" בספרות התלמוד ובתרבות היהודית בכלל מזוהה עם אפיקורוס, וזאת משום שלפי תורתו אין להאמין בהשגחה אלוקית ואין לקיים מצוות, שכן האלילים בהיותם מושלמים ללא טרדות, חיים עם עצמם בידידות ואין להם שום סיבה להתעניין בעולמם של בני האדם וכך אין בכוונתם להתערב בו.

אחרי שספרו של דיוגנס לארטיוס "חייהם ודעותיהם של פילוסופים מפורסמים" (ובהם אפיקורוס) התפרסם באירופה במרוצת המאה השש עשרה, הפילוסוף הצרפתי פייר גסנדי בן המאה השבע עשרה כתב שני ספרים שבהם ניסה להחיות מחדש את תורת אפיקורוס ולגשר בין תורת האטומים של אפיקורוס לבין הנצרות. בתקופה המודרנית מדענים אימצו ברובה את תורת האטומים של אפיקורוס, ופילוסופים מטריאליסטים אימצו את תורת הנהנתנות שלו.

תורתה

לאחר שהגה בתורת דמוקריטוס, אפלטון ואריסטו, הגיע אפיקורוס למסקנה כי מטרת הפילוסופיה היא להגיע למצב של שלוות נפש. הוא חיפש דרך כדי להקל על הסבל ועל הצער האנושיים ולהגיע למצב של אושר. אפיקורוס הגדיר את הפילוסופיה כפעילות שבאמצעות מילים וטיעונים מובילה לחיים מאושרים. הפילוסופיה שלו מורכבת משני חלקים: הפיזיקה והאתיקה. הפיזיקה, כמו זו של דמוקריטוס, מבוססת על החומר שכולו עשוי אטומים הנמצאים במצב של תנועה מתמדת. באמצעות האטומים החושים מעבירים לנפש את התחושות וההרגשות. מדובר לא רק במושג שאדם מקבל על אודות כל העצמים שמסביבו, אלא גם בתחושות נפשיות הנוצרות באמצעות אטומים טהורים ביותר. המסרים שהחושים מעבירים הם תמיד נכונים ורק המוח האנושי מסלף אותם. אפיקורוס הסביר באמצעות אטומים את היקום, את גרמי השמיים, את האלילים, את הנפש ואת המוות.

הפיזיקה של אפיקורוס משמשת כבסיס לאתיקה שלו המורכבת מן הדברים שיש לרצות בהם ומן הדברים שיש להימנע מהם למען תחושת עונג. הוא טען שכל היצורים מרגע שהם נולדים רודפים אחר ההנאה ושונאים את הכאב. הוא הגדיר את ההנאה כתכליתם של חיים מאושרים. מדובר לא רק בהנאות החושים, אלא בעיקר בהנאות הנפש. אין משמעו של דבר שכל הנאה היא טובה וכל כאב הוא רע. יש להימנע מהנאות הגורמות למחלות ולקבל את הכאב אם הוא מוביל לבריאות טובה יותר. המטרה היא שלוות נפש והימנעות מכאב. במצב זה קיימים מנוחה, שמחה ותענוג והוא מצב של הרמוניה פנימית משוללת כאב וצער.

על פי התפיסה האפיקוראית, המכשול העיקרי בדרך אל האושר, הוא הפחד מן האלילים ומן המוות. אם כי לתפיסתו של אפיקורוס האלילים קיימים, אין להם כל עניין בבני האדם. הם מעוניינים באושרם בלבד. לכן, אין הם הולכים להזיק לאדם ואין לפחד מהם. לטענת האפיקוראים אין לאלילים כל מעורבות במה שקורה אצל בני אדם, והם אינם זקוקים למתנות ולקורבנות. הגישה האפיקוראית מתנגדת לכל צורה של דת, שהיא בעיניה גורם מפריע בדרך אל האושר, משום שהיא יוצרת מחויבות וגורמת פחד מן העונש.

האפיקוראים דחו גם את הפחד מן המוות. הנפש והגוף מורכבים מאטומים, ואלה המרכיבים את הנפש אינם יכולים לחוש בדבר אלא כשהם נמצאים בחסותו של הגוף. עם מותו של הגוף הנפש מתפוגגת ומאבדת את כוחה. המוות הוא מצב של חוסר תחושה, ולכן איננו אומר דבר בעבור האדם. כל עוד האדם קיים המוות איננו, וכאשר הוא בא האדם איננו. בעיניהם של האפיקוראים המוות הוא מצב סופי שאחריו אין תחושות או שכר ועונש. מותו של אדם מתבטא בפיזור האטומים שהם חלקיקיו.

בניגוד לאסכולות אחרות, האפיקוראים כפרו ברעיון החיים לאחר המוות. הם התמקדו באדם כפרט ובאושרו בלבד. משום כך האפיקוראים קראו להתרחקות מן החיים הציבוריים, היות שהם מונעים מן האדם את ההנאה והאושר. המוטו שלהם היה: אין לפחד מן האלילים; אין להתיירא מן המוות; ניתן להשיג את העונג; קל לשאת את הסבל.

לקריאות נוספות

• Long, A. A., Sedley, D. N. (1987). The Hellenistic Philosophers: vol. 1. translations of the principal sources with philosophical commentary. Cambridge, England: Cambridge University Press.

קישורים חיצוניים

• האסכולה האפיקוראית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• אמרות היסוד - הטקסט גם תורגם לעברית בהוצאת נהר תחת השם ״אפיקורוס אמרות היסודות: על אושר וההנאות האמיתיות״
• אמרות היסוד עותק הוותיקן - עותק נפרד שנמצא לאמירת היסוד וקיימות בו מספר אמירות נוספות. חלקן משויכות גם כן לאפיקורוס וחלקן מאוחרות יותר.
• מכתב למנואסיוס - מכתב שכתב אפיקורוס לחברו ובו הוא מפרט את עיקרי תפיסת המוסר האפיקוראית
• אפיקורסים (פילוסופיה יוונית), דף שער בספרייה הלאומית

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

37790264האסכולה האפיקוראית