מוניזם

מוניזם (ביוונית: μόνος (מונוס) - יחיד) היא השקפה פילוסופית הטוענת שמאחורי ריבוי הדברים שסביבנו מסתתר עיקרון אחד: גורם יחיד בלתי משתנה ובלתי ניתן לחלוקה שאחראי למופעים השונים שבטבע ומסביר אותם. תפיסה זו עומדת בניגוד לדואליזם ולפלורליזם שמניחים שבבסיס ההוויה מצוי ניגוד וריבוי. בתאולוגיה משמעות המוניזם הוא אמונה בא-ל אחד.

אבי תפיסה זו בפילוסופיה הקדם-סוקרטית הוא תאלס אשר גרס ש"הכל מים". התפיסה המוניסטית השתכללה במשנתו של פרמנידס. הפער בין הפילוסופיה המוניסטית של פרמנידס לבין תפיסת הריבוי והשינוי שייצג הרקליטוס יושב במידת מה על ידי רעיון האידאות של אפלטון שאפשר הבנה של קיום הריבוי לצד קיומה של אחדות.

אצל ז'בוטינסקי

זאב ז'בוטינסקי תרגם מוניזם כחד-נס. לטענתו העיקרון המבדיל את בית"ר מתנועות אחרות הוא "החד-נס" (דגל אחד). הדגל היחידי, הצו העליון והשליט היחידי של התנועה, הוא אידאל הקמת מדינת היהודים. ז'בוטינסקי סבר כי שני אידאלים הם אבסורד, ממש כשני א-לוהים, כשני מזבחות וכשני בתי קודש. אם הציונות היא אידאל אין עוד שאיפה עצמאית ושוות זכויות אחרת יכולה לדור בכפיפתה.^{[דרוש מקור]}

ראו גם

• פילוסופיה של הנפש
• בעיית גוף-נפש
• דואליזם

קישורים חיצוניים

• ג'יימס א' אורמסון (עורך), בן עמי שרפשטיין (עורך המהדורה העברית), מוניסם, בספר "פילוסופיה" באתר מט"ח
• מוניזם באנציקלופדיה לפילוסופיה מערבית

ערך זה הוא קצרמר בנושא פילוסופיה. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.