הפרא האציל
 |
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
| |
| בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת. |
בתרבות הפרימיטיביזם של המאה ה-18 נחשב הפרא האציל, אשר לא הושחת על ידי הציוויליזציה המערבית, לאותנטי ונעלה על אנשי התרבות. הכינוי הופיע לראשונה במחזה "כיבוש גרנדה" (1672) מאת ג'ון דריידן, אך האידיאליזציה של "הג'נטלמן הטבעי" היא תוצר הסנטימנטליזם של המאה ה-18.
המונח "פרא אציל" מביע השקפה רומנטית על האנושות הנעדרת מטען תרבותי; המהות הטבעית של אדם שלא חונך. הוא מניח שטבע האדם טוב בבסיסו, המונח מזוהה עם ז'אן-ז'אק רוסו. בפתח ספרו "אמיל, או על החינוך" (1762) כתב:
הכל טוב בהשאירנו את הדברים לידיו של הבורא; הכול מתקלקל בידיו של האדם.
פרסום יומני מסעותיו של קפטן ג'יימס קוק פתח צוהר נוסף לתרבות גן-העדן של הים הדרומי, שלא התקלקלה בטרם נחשפה לנצרות. בנג'מין פרנקלין לעג לחוסר העקביות של תפישה זו בחיבורו "הערות על הפראים של צפון אמריקה" (1784), אך חיבורים שאמצו את התפישה המשיכו להתפרסם גם לאחריו, כמו "אטלה" (1807) של שאטובריאן.
הפרא האציל מופיע גם בספרות המוקדמת של המאה ה-19. דוגמה בולטת לכך הוא פרנקנשטיין של מרי שלי. קרל מאי משלב מוטיב זה באופן תדיר בספריו על המערב הפרוע; ואף אלדוס האקסלי מספק דוגמה מאוחרת לפרא אציל בספרו "עולם חדש מופלא" (1932).
מקור המושג
במאה ה-15 החלו מדינות אירופיות לשלוח מסעות מעבר לים ולהרחיב את שטחן. תחילה באפריקה, ואחר כך באסיה ואמריקה (ולבסוף גם באוקיאניה). הם תרו אחר מחצבים, שטחי אדמה וכוח עבודה. בחלק מהמקרים הרגו הכובשים את התושבים המקומיים, ובמקרים אחרים השתלבו המקומיים במדינות הכובשות, בעיקר ככוח עבודה זול.
האירופים הכירו במקומיים כבני אדם, אך לא נטו להעניק להם זכויות פוליטיות וכלכליות שוות, והתייחסו אליהם כנחותים מבינה חברתית ופסיכולוגית כ"פרימיטיבים" ו"פראים", מה שנתן לגיטימציה לרצח עם ולעליונות אירופית.
יכול להיות שמושג "הפרא האציל" שימש כריאקציה לכך, בניסיון לשקם את מעמדם של המקומיים ואורח חייהם ולדה-לגיטימציה של האימפריאליזם האירופי, על ידי העמדת המקומיים כנעלים מוסרית על הכובשים.
מאפייני תפישת "הפרא האציל" כללו בדרך כלל:
- חיים בהרמוניה עם הטבע
- נדיבות, נאמנות וחוסר אנוכיות
- תמימות
- חוסר יכולת לשקר
- בריאות וכושר, רתיעה ממותרות
- אומץ מוסרי
- תבונה טבעית וחוכמת חיים
ההתנערות המודרנית מהמושג
במאה ה-20 ירד קרנו של מושג הפרא האציל, שנחשב למומצא וסטראוטיפי, ואף לצורה מתנשאת של גזענות, למרות שבא להחליף תפישה קודמת של פרא צמא-דם. המושג עורר ביקורת אקדמית באנתרופולוגיה, סוציולוגיה ותאולוגיה. כך למשל, גם בקרב הנוצרים המאמינים בחטא הקדמון התפתחה תפישה שלפיה כל בני האדם מושחתים ביסודם, בלי קשר לשאלה אם התחנכו על ברכי הציוויליזציה או לאו.
23332452הפרא האציל