ידיעה ובחירה
שאלת הידיעה והבחירה היא שאלה פילוסופית יסודית וחשובה באמונה היהודית. השאלה דנה בפרדוקס לכאורה שבין ידיעת הקב"ה את העתידות, לבין הבחירה החופשית של האדם.
מקור השאלה
השאלה מבוססת על שני עקרונות ביסודות הדת. האחד, הא-ל יודע הכל העבר ההווה והעתיד ואת כל הנעשה בשמים ובארץ לפרטי פרטים. השני, לאדם בחירה חופשית כיצד ינהג במעשיו, ואין שום כח שפועל בו ומכריחו לנהוג באופן כלשהי. שני העקרונות מופיעים בקצרה בלשון המשנה: ”הכל צפוי והרשות נתונה” (משנה, מסכת אבות, פרק ג', משנה ט"ו)
מתוך שני העקרונות עולה השאלה: האם אין בניהם התנגשות, כיצד העובדה שהבורא יודע הכל אינה סותרת את עקרון הבחירה החפשית? העובדה שה' יודע כיצד ינהג האדם לכאורה קובעת מראש את הנהגתו של האדם שנים לאחר מכן, שהרי לא ייתכן כי האדם יבחר אחרת ממה שידוע אצל ה' לפני הבחירה. ובלשון הרמב"ם הלכות תשובה:
שמא תאמר: והלא הקדוש ברוך הוא יודע כל מה שיהיה, וקודם שיהיה. ידע שזה יהיה צדיק או רשע, או לא ידע? אם ידע שהוא יהיה צדיק - אי אפשר שלא יהיה צדיק, ואם תאמר שידע שיהיה צדיק ואפשר שיהיה רשע - הרי לא ידע הדבר על בוריו?
התשובה
בין חכמי ישראל ישנם מגוון התייחסויות ותשובות לשאלה זו:
הגישה הנפוצה לפתרון הבעיה היא באמצעות הגדרה מדויקת של המושג "ידיעה". ידיעה נוצרת מתוך המציאות ולא יוצרת את המציאות, ולכן גם העובדה שה' יודע איך ינהג האדם לא קובעת ויוצרת את התנהגות האדם, אלא להפך הבחירה שתיעשה לעתיד על ידי האדם היא הקובעת את הידיעה. (רק שידיעת ה' מתייחדת בכך שיש ביכולתה לדעת עתידות) כדברים האלו כתבו רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי,[1] רבי סעדיה גאון בספרו האמונות והדעות.[2] למשל כשאדם גונב מאחר, הרי הגם שהגניבה בידי אדם אך איבוד הממון בידי שמים. כעין זה כתב רבי יצחק בר ששת כי הידיעה היא אחרי ההנחה שיש לאדם בחירה, ממילא הידיעה מושפעת מהמעשה ולא המעשה מהידיעה, ולכן אין סתירה בכך שה' יודע את המעשה משום שהוא יודע אותה כידיעת העתידות.[3] אולם אינם מרחיבים בהסברה איך אכן יודע ה' את העתידות.
כעין הדברים כתב גם במדרש שמואל שידיעת ה' נגזרת ממעשה האדם, ואופן ידיעתו את מעשי האדם העתידים להיעשות, הם כי לגביו מעשים אלו כבר נעשו, וידיעתו אותם הוא כידיעת המעשה המתרחש בהווה. ומוסיף לבאר את יכולתו של ה' לדעת את העתידות כהתרחשות שבהווה: "כי לפניו יתברך אין קדימה ואיחור שאינו בחוק הזמן".[4]
אולם הרמב"ם שכאמור שואל שאלה זו משיב על שאלתו[5]:
דע שתשובת שאלה זו ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים, וכמה עיקרים גדולים והררים רמים תלויים בה, אבל צריך אתה לידע ולהבין בדבר זה שאני אומר: כבר בארנו בפרק שני מהלכות יסודי התורה שהקב"ה אינו יודע מדיעה שהיא חוץ ממנו, כבני אדם שהם ודעתם שנים, אלא הוא יתעלה שמו ודעתו אחד, ואין דעתו של אדם יכולה להשיג דבר זה על בוריו. וכשם שאין כח באדם להשיג ולמצוא אמתת הבורא שנאמר: "כי לא יראני האדם וחי", אין כח באדם להשיג ולמצוא דעתו של בורא. הוא שהנביא אמר: "כי לא מחשבותי מחשבותיכם, ולא דרכיכם דרכי". וכיון שכן הוא אין בנו כח לידע היאך ידע הקדוש ברוך הוא כל הברואים והמעשים, אבל נדע בלא ספק שמעשה האדם ביד האדם, ואין הקב"ה מושכו ולא גוזר עליו לעשות כך, ולא מפני קבלת הדת בלבד נודע דבר זה, אלא בראיות ברורות מדברי החכמה. ומפני זה נאמר בנבואה שדנין את האדם על מעשיו כפי מעשיו, אם טוב ואם רע. וזה הוא העיקר שכל דברי הנבואה תלויין בו.
— רמב"ם שם
כלומר, הרמב"ם עונה שכיון שאין בידינו להבין את מהות ה' וממילא את מהות ידיעתו, לכן אף שהמוח האנושי חושב שישנה סתירה בין ידיעת ה' לבחירת האדם, באמת אין בזה סתירה כי ידיעתו של ה' שונה מצורת ידיעתו של האדם.
בהגהתו לספר יד החזקה טען הראב"ד נגד הרמב"ם: "לא נהג זה המחבר מנהג החכמים שאין אדם מתחיל בדבר ולא ידע להשלימו והוא החל בשאלות קושיות והניח הדבר בקושיא והחזירו לאמונה" שבכך שאומר הרמב"ם שאין בידנו להבין את התשובה בעצם לא ענה לשואל על שאלתו. אולם רבים השיבו כי כן הוא דעת הרמב"ם לומר לאדם שאף שאינו מבין את התשובה עליו להאמין בכך[6][4] רבי יוסף אלבו בספרו העקרים מסיק כי העיקר הוא כדברי הרמב"ם.[7] גם רבי מאיר שמחה הכהן האריך לפלפל בתירוצים השונים ומסיק "סוף דבר, אין לך תירוץ על השאלה העמוקה" ובכוונת הרמב"ם כתב "ואין זו תשובה של איני יודע, כאשר חשב הראב"ד... אלא הוא הראה בקוצר מה שכתב במורה כי הבורא יתברך אין דעתו מחולק מאיתו ואם כן הלא הוא אינו מושג ומוגבל".[8] אחרים הסבירו בשם רבי משה אלמושנינו שהתירוץ לפי הרמב"ם אף הוא כדברי המדרש שמואל שהידיעה אינה משפיעה במעשה האדם, וכוונתו בהפלאת ידיעת ה' היא לבאר שאין בידנו להבין איך ידע העתידות.[4]
הראב"ד חלק וכתב "קצת תשובה" אחרת: ”...אין ידיעתו גזירה אבל היא כידיעת האצטגנינים שיודעים מכח אחר מה יהיו דרכיו של זה. והדבר ידוע, שכל מקרה האדם, קטן וגדול, מסרו הבורא בכח המזלות, אלא שנתן בו השכל להיותו מחזיקו לצאת מתחת המזל והוא הכח הנתון באדם להיותו טוב או רע. והבורא יודע כח המזל ורגעיו, אם יש כח בשכל להוציאו לזה מידו אם לא. וזו הידיעה אינה גזירה”. כלומר, הראב"ד סובר שידיעת ה' היא ידיעה מה יקרה, על פי ידיעתו את שיקולי ההתלבטות ואופי האדם הבוחר.
בקבלה ובחסידות
השאלה מוצגת באריכות בתיקונים בזוהר חדש כדיון בין רבי שמעון בר יוחאי ורבי יוסי, אולם הדיון חורג שם מההבנה הפשוטה של השאלה.[9]
רבי משה קורדובירו בספרו פרדס רימונים כותב באריכות את המענה לשאלה על פי קבלה. ויסוד ביאורו הוא שידיעת ה' ויכולת הבחירה בנבראים נובעות משתי דרגות שונות בעשר ספירות, ידיעת ה' היא בספירת התפארת ואילו הבחירה שבאדם נוצרת ומשתלשלת מספירת המלכות. והיות וידיעת ה' כל זמן שהאדם לא בחר היא רק ידיעה "בכח" - כהגדרתו - לכן אין לה השפעה על האדם והעולם, ורק אחרי שהאדם בחר לעשות כדרכו ובבחירתו אזי הידיעה עתה היא "בפועל" ונעשה ייחוד בין ספירת התפארת לספירת המלכות ויש לידיעת ה' השפעה על האדם והעולם. לאחר מכן מוסיף (ונראה שבשלב זה מחריג את מושג ידיעת ה' מפירוש הנפוץ) ומבאר כי יש בכוחה של ספירת המלכות (שורש הבחירה) לגבור התפארת (הידיעה).[10]
רבי ישעיה הלוי הורוביץ בספרו שני לוחות הברית מבאר על דרך הקבלה, ובראשית דבריו מבהיר כי לדעתו אין מקום לשאלה כמו שהציגו הרמב"ם שהרי "לפי מה שכתבנו שידיעתו הוא בידיעת עצמו ולא ידיעה מצד זולתו" ידיעת הנבראים אינה שלימות, ולטענתו השאלה היא על יסוד העיקרון שאין עוד מציאות מלבד ה' וזאת משום שכל הנבראים יסודם וכוחם היא החיות האלוקית היא ידיעת ה' ו"אם יש בחירה בלי ידיעה נמצא יש חס ושלום פירוד". בהמשך לכך מבאר כי ידיעת ה' היא כללית ומכילה את כל האופנים בהם תהיה המציאות "כלול מדברים הפכים וכל הדרכים בו", ובעת שהאדם בוחר בדרך מהדרכים אזי הוא "פותח מקור" לפי מעשיו.[11]
תורת חב"ד
תורת חסידות חב"ד דנה רבות בנושא זה ומרחיבה בביאורים בהסברו של רבי סעדיה גאון האמור לעיל.[12] ומבארת כי ידיעת העתידות היא בדרגת א"ק, שעל פי הקבלה על דרגה זו מכוונת התפילה (זכרונות): "הַכּל גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ ה' אֱלקינוּ, צופֶה וּמַבִּיט עַד סוף כָּל הַדּורות".[13] (הרבי מליובאוויטש מבאר כי ביאורו של רבי סעדיה גאון וביאורו של הרמב"ם (שמניסוחו נראה שאינו מסכים עמו) יכוונו לשתי דרגות שונות. תירוצו של רבי סעדיה גאון נכון רק בדרגות שבאות לאחרי שה' צמצם עצמו בגדרי ההגיון, אולם ה' לאמתו של דבר אינו מחויב לכללי ההגיון ולכן טענת רבי סעדיה גאון שהידיעה בהכרח נובעת מהמציאות אינה נכונה שם, ובדרגה זו מתבאר ביאור הרמב"ם שאין בידנו להבין כיצד לא משפיעה הידיעה על הבחירה.[14]).
מלבד הדיון בשאלה כפי שמוצגת על ידי החוקרים תורת החסידות מרחיבה את השאלה. בהתבסס על המבואר בספר התניא (פרק מח): "..הרי מחשבתו ודעתו שיודע כל הנבראים מקפת כל נברא ונברא מראשו ועד תחתיתו ותוכו ותוך תוכו הכל בפועל ממש. למשל כדור הארץ הלזו הרי ידיעתו יתברך מקפת כל עובי כדור הארץ וכל אשר בתוכו ותוך תוכו עד תחתיתו הכל בפועל ממש שהרי ידיעה זו היא חיות כל עובי כדור הארץ כולו והתהוותו מאין ליש" ולפי זה שהידיעה היא חיות הנברא וקיום מציאותו אזי יש מקום לעיין כיצד יבחר האדם הפוך מחיותו ועצמותו שלו.
הביאור מתבסס על דברי רבי משה קורדובירו האמורים לעיל "יש חילוק בידיעה קודם שיחטא האדם... (ל)לאחר שחטא" וכפי שמבאר רבי שניאור זלמן מלאדי שהידיעה שקודם החטא היא בחינת דעת עליון שעניינה: "להיות דעת זה בחינת מקיף אינו מכריח את הבחירה, שאין האדם מתפעל מזה" והרחיב את הביאור נכדו הצמח צדק שידיעת ה' מכילה בעצמותה ניגודים, מחד היא מחייה ומקיימת את האדם, ומאידך היא נעלמת ממנו ואינה נרגשת בו ולכן היא אינה מכריחה אותו.[15][16][17]
ובכך מוסבר לשון חז"ל שבעת ירידת הנשמה "צדיק ורשע לא קאמר", שעתידה של הנשמה להיות צדיק או רשע לא נאמרת בדיבור אף כי הדבר גלוי וידוע. כי דיבור ואמירה תוכנם התגלות והשפעה, והיות וידיעת ה' נעלמת מהנשמה ואינה מתגלית בו אזי היא לא נאמרת לנשמה כלומר - אינה מתגלית בה.[18]
בתורת צדיקי פולין
קישורים חיצוניים
- רס"ג, ספר האמונות והדעות, המאמר הרביעי - בעבודה והמרי, והצדק וההכרח, פרק ג ופרק ד.
- רבינו בחיי, ספר חובות הלבבות שער ג - שער עבודת האלקים, פרק ח
- רבי יצחק בר ששת, תשובות הריב"ש, סימן קי"ח.
- פירושים על המשנה, מסכת אבות, פרק ג', משנה ט"ו.
- רבי דובער שניאורי, תורת חיים בראשית קנד, ב - קנח, ב, מאמר "ויתן לך האלקים" - ידיעה ובחירה במשנת חב"ד
ראו גם
הערות שוליים
- ^ "ואין ידיעת הדבר סיבה להיותו, ולא תכריח ידיעת האלקים בהוות, והם עם זה באפשר שיהיו ושלא יהיו, כי אין הידיעה במה שיהיה היא הסיבה בהיותו, כאשר הידיעה במה שהיה איננה סיבה להיותו" (ספר הכוזרי מאמר חמישי).
- ^ האמנות והדעות מאמר ד פרק ד.
- ^ תשובות הריב"ש תשובה קיח.
- ^ 4.0 4.1 4.2 תוספות יום טוב אבות פרק ג משנה טו.
- ^ רבי אלעזר לנדא בספרו "יד המלך" על הרמב"ם, כותב שבעצם זו שאלתו של איוב בפרק י: ”הַעֵינֵי בָשָׂר לָךְ אִם כִּרְאוֹת אֱנוֹשׁ תִּרְאֶה. הֲכִימֵי אֱנוֹשׁ יָמֶיךָ אִם שְׁנוֹתֶיךָ כִּימֵי גָבֶר. כִּי תְבַקֵּשׁ לַעֲוֹנִי וּלְחַטָּאתִי תִדְרוֹשׁ. עַל דַּעְתְּךָ כִּי לֹא אֶרְשָׁע וְאֵין מִיָּדְךָ מַצִּיל. יָדֶיךָ עִצְּבוּנִי וַיַּעֲשׂוּנִי יַחַד סָבִיב וַתְּבַלְּעֵנִי”, ותשובת הרמב"ם היא תשובתו של צופר הנעמתי שם בפרק י"א: ”הַחֵקֶר אֱלוֹהַ תִּמְצָא אִם עַד תַּכְלִית שַׁדַּי תִּמְצָא. אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ וּרְחָבָה מִנִּי יָם”, כשגם לשונו של הרמב"ם לקוחה משם.
- ^ כסף משנה הלכות תשובה פרק ה הלכה ה.
- ^ ספר העקרים מאמר ד.
- ^ אור שמח הלכות תשובה פרק ה הלכה ה'.
- ^ סוף תיקוני זהר חדש.
- ^ פרדס רימונים שער עצמות וכלים (ד) פרק ט.
- ^ שני לוחות הברית, הקדמה, בית הבחירה.
- ^ לקוטי שיחות חלק ז עמוד 365 ואילך.
- ^ ביאורי הזהר עמוד רסה.
- ^ לקוטי שיחות חלק כז עמוד 252.
- ^ ביאורי הזהר עמוד רסו.
- ^ לקוטי תורה פרשת בהר מד, ב.
- ^ רבי שלום דובער שניאורסון, ספר המאמרים תער"ב חלק א, עמוד קיב ואילך.
- ^ אדמו"ר האמצעי, תורת חיים בראשית קנה, ד.