אינסוף (פילוסופיה)
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. |
אינסוף הוא העדר גבול בהמשכיותו של עצם או נתון מוגדר. הוא מונח מצוי בפילוסופיה, תאולוגיה ומתמטיקה. העיסוק הפילוסופי באינסוף נקשר בין השאר לדיונים במושגי החלל, הזמן, האלוקות ואחרים.
העת העתיקה
משמעותו הפילוסופית של מושג האינסוף הופיעה בפרדוקסים של זנון, אותם הגה ביוון העתיקה במאה החמישית לפנה"ס. טיעוניו עוסקים בפרדוקסליות של התנועה ושל הזמן כאשר מחלקים גודל סופי נתון לחלקים רבים והולכים לבלי גבול.[1] דיון על האינסוף מופיע בכתביו של הפילוסוף היווני אריסטו.
האינסוף מוזכר בתנ"ך בספר איוב בפסוק: ”עֹשֶׂה גְדֹלוֹת וְאֵין חֵקֶר נִפְלָאוֹת עַד אֵין מִסְפָּר”.[2] כלומר: לא ניתן לברר את גדולת הקל , או לא ניתן לדעת את פרטיו.
ימי הביניים
פרשנות והרחבה לרעיונותיו של אריסטו נוסחו בשלהי ימי הביניים, על ידי הפילוסוף ויליאם איש אוקאם איש המאה ה-14.
ביהדות
בקבלת האר"י
לפי שיטת הקבלה של האר"י גדול מקובלי צפת במאה ה-16 ותלמידיו, עצמות הבורא איננה ניתנת למחקר. על פי שיטתו חקר השגת האלוקות נעשה אך ורק מתוך התרשמות הנברא מהאור המתפשט מעצמותו של הבורא. לשיטתו, בטרם נבראו העולמות והנבראים, היה "אור עליון פשוט ממלא כל המציאות, והוא הנקרא אור אין סוף".[3] מחשבת הבריאה היא רצון הבורא להטיב לנבראיו, כאשר האין סוף הוא שורש הנבראים, כלומר הקשר שיש בין הבורא לנבראיו.
המקובל רבי יהודה אשלג כתב על כך:
"אין סוף ברוך הוא. שענינו הוא מחשבת הבריאה, בסוד רצונו להטיב לנבראיו בבחינת אין סוף".. "אין סוף ברוך הוא נקרא כן, משום שזה הקשר שיש בין עצמותו יתברך להנשמות, המובן אצלנו בסוד רצון להנות לנבראיו. וחוץ מהקשר הזה של רצון להנות אין לנו שום דיבור. ושם הוא תחילת העסק. והוא נקרא אור בלי כלי, אבל שם מתחיל שורש הנבראים, היינו, הקשר שיש בין הבורא לנבראים, הנקרא רצונו להטיב לנבראיו. והרצון הזה מתחיל מעולם אין סוף ונמשך עד עולם העשיה".[4]
העת החדשה
בפילוסופיה
במאה ה-17 עסק במושג ה"אין סוף" הפילוסוף הצרפתי בלז פסקל. בדיוניו על המושג הוא קשר אותו אל המימד הדתי, אל תחושת ההתבטלות של האדם הסופי לנוכח האין סופיות של הקל; מאידך גיסא, במצב עניינים זה, שבו האדם אינו יכול לתפוס את מהות הקל , הרי שנותרה לו רק הבחירה בין האמונה בו, לבין הכפירה בו. פסקל כתב:
”אם יש אלוקים, הרי הוא רחוק לאין-סוף מהשגתנו, כיון שמהיותו נעדר חלקים ונעדר גבולות אין לו כל יחס-ודמיון אלינו. אין אנו עלולים איפוא לדעת לא את מהותו ולא את עצם הויתו. אם כן הדבר, מי יעיז לומר אני אפתור שאלה זו?”.[5]
ראו גם
לקריאה נוספת
- שלום רוזנברג, מאנקסימנדרוס ועד לוינס; לתולדות מושג האינסוף, דעת, 30, תשנ"ג, אוניברסיטת בר-אילן, עמ' 77–92.
הערות שוליים
- ^ יש הסוברים, כי הפתרון לפרדוקסים אלה נמצא רק בביסוס התאורטי של מושג האינסוף במתמטיקה, החל מהמאה ה-17.
- ^ ספר איוב, פרק ה', פסוק ט'.
- ^ עץ חיים, שער א', ענף ב'
- ^ יהודה אשלג, מאמר:עניין ההשגה הרוחנית
- ^ בלז פסקל, הקדמה למחקר על החלל הריק וכתבים אחרים, (תרגום מצרפתית: יעקב קופלביץ), ירושלים : הוצאת מאגנס, תשכ"ד-1964, עמ' 113-112.
27648315אינסוף (פילוסופיה)