אגואיזם אתי
אגואיזם אתי (מצרפתית, égoïsme) היא גישה בפילוסופיה של המוסר, המציבה במרכז את האדם הפועל, וגורסת את העיקרון המוסרי לפיו על כל אדם לפעול כדי לקדם את תועלת עצמו, כפי שהוא תופש אותה. האגואיזם האתי מתיר כך את הסתירה האפשרית בין פעולה של אדם לקידום ענייניו האישיים, ועקרונות מוסריים אחרים, התובעים ממנו לדחות את קידום ענייניו לטובת עניינם של אחרים, או להתחשב בעניינים אחרים אלו. האגואיזם האתי דוחה את הרעיון לפיו ניתן לנקוב בעקרונות נורמטיביים אובייקטיביים כלשהם, ודבק בתפישה לפיה עקרונות נורמטיביים חייבים להיות סובייקטיביים ותלויים בתפישתו של כל אדם בנפרד. גם זרמי משנה של האגואיזם האתי, דוגמת ההדוניזם האתי, קובעים עקרון סובייקטיבי (להרבות בהנאות ולהמעיט בכאבים). במובן זה, ניתן לראות באגואיזם האתי תורה נורמטיבית חסרה, שכן היא נעדרת תכתיב שאינו תלוי בתפישה הסובייקטיבית של האדם הפועל. היפוכו של האגואיזם הוא האלטרואיזם, הדוגל בהעדפת הזולת על פני האינדיבידואל.
הקושי העיקרי עמו מתמודד האגואיזם האתי כתורה נורמטיבית (כלומר, כתפישה לגבי הפעולה הרצויה של בני-אדם בעולם, בניגוד לאבחנה שבני אדם פועלים באופן אגואיסטי) היא כי הדוגל בו נאלץ כמעט תמיד לאמץ שני רעיונות נלווים: א) כי כאשר כל בני האדם יפעלו באופן אגואיסטי תהיה התוצאה מועילה לא רק לאינדיבידואל הפועל אלא גם לחברה בכללה (כלומר, מסקנה תוצאתנית). ב) כי פעולה אגואיסטית מסוגים מסוימים (לדוגמה, התנהגות מקיאווליסטית, מרמה או שקר) תניב תוצאות טובות פחות לאינדיבידואל הפועל, ומשום כך שכיחותה תרד ולא תעלה. דחיית העקרון הראשון מפחיתה את הכדאיות של רוב בני האדם לאימוץ התנהגות נורמטיבית המודרכת על ידי אגואיזם אתי, ואילו דחיית העקרון השני מובילה לערעור מוחלט של האגואיזם האתי כתפישה נורמטיבית.
הזרמים באגואיזם
באגואיזם קיימים שני זרמים עיקריים:
האגואיזם האינדיבידואלי
הערך העליון בו הוא טובת האגואיסט ולכן כל מעשה אנושי, של האגואיסט ושל זולתו, יישפט על ידי האגואיסט כטוב, אם הוא תורם לטובת האגואיסט, וכרע אם הוא מזיק לה.
מבחינת יכולת ההכרעה בסכסוכים, זוהי תורת מוסר מושלמת, שבה כל מעשה אנושי נשפט על ידי האגואיסט בהתאם לתרומתו לטובתו הוא בלבד, כך שאין לו שום קושי להכריע סכסוכים לטובתו האישית גרידא. חסרונה העיקרי הוא בסיכוי המועט שלה להתקבל על ידי אחרים, שכן הצד האחר בסכסוך יראה עצמו נפגע, בהכרח, מפתרון שכולו לטובת צד אחד בלבד. חשיפת תורה הנוטה כולה לצד המחזיק בה תביא לכך, שגם הצד האחר בסכסוך יאמץ אותה לעצמו ויתעקש להכריע לטובתו הבלעדית בניגוד לגישת האגואיסט, המבקש להציב את עצמו במרכז.
האגואיזם הכללי
באגואיזם הכללי מספר הערכים העליונים שווי המעמד הוא כמספר הנפשות עלי אדמות, כאשר לגבי כל אדם מעשיו נשפטים בהתאם לתרומתם לטובתו הוא בלבד.
חסרונה העיקרי של שיטה זו הוא חוסר היכולת להכריע סכסוכים כאשר כל אחד מהצדדים לסכסוך רואה בטובתו האישית את הערך העליון ולא נותן כל ערך מוסרי לצדדים האחרים.