זונדרקומנדו
זונדרקומנדו (בגרמנית: Sonderkommando – "יחידה מיוחדת"), ביטוי המתייחס ליחידות פעולה שונות תחת המשטר הנאצי בתקופת מלחמת העולם השנייה. השימוש באותו מונח לקבוצות שונות בתכלית עלול לעיתים להטעות.
בין היתר כונו בשם זה:
- יחידות לטיפול בקורבנות ההשמדה בתאי הגזים, שעמן נמנו אסירים יהודים שפעלו במחנות השמדה ועסקו בהוצאת הגופות מתוך תאי הגזים ושריפתן במשרפות (זו המשמעות הידועה ביותר של מושג זה). לאחר חודשי פעילות אחדים הוצאו להורג גם אנשי הזונדרקומנדו, וגופותיהם פונו על ידי היחידה הבאה בתור[1].
- בגטו לודז' פעלה יחידת זונדרקומנדו יהודית, שעסקה בטיפול בעניינים פליליים[2].
- יחידות אס.אס מיוחדות, בהן יחידות שעסקו בטשטוש עקבות הרצח וההשמדה בשטחים הכבושים במזרח[2]. ראו זונדרקומנדו (אס אס).
- יחידות לגילוי ניסיונות מרידה בשטחים הכבושים באירופה.
זונדרקומנדו של אסירים יהודים
הזונדרקומנדו באושוויץ
אחרי שהפך האס.אס את אושוויץ למחנה השמדה, הוא הקצה אסירים ליחידות מיוחדות, הזונדרקומנדו, שנועדו לעבוד במשרפות ובתאי הגזים[3].
האסירים שנבחרו היו ברובם צעירים חסונים שלא הכירו את המחנה, ונבחרו לעבודה מיד ברדתם מהרכבת; בזונדרקומנדו עבדו גם אסירים שאינם יהודים[4], אך לעולם לא נמנו נשים עם צוות הזונדרקומנדו[5]; בשיאה מנתה קבוצת העבודה כאלף איש[6].
אנשי הזונדרקומנדו הועסקו בתפקידים שונים:
- להוריד את הבגדים (אם נשארו) מגופותיהם של המתים.
- לגזוז את השיער מגופות המתים.
- "רופאי שיניים" (שכונו "דנטיסטים") שתפקידם להוציא שיני זהב ומתכות יקרות מפיהם של המתים.
- לשאת את הגופות מתא הגזים לקרמטוריום.
- לטחון את העצמות שנשארו מהגופות.
ההיסטוריון הרמן לנגביין כתב כי "בפקודת אדולף אייכמן הוצאו להורג מרבית אנשי הזונדרקומנדו אחרי כל מבצע השמדה, שכן היו שותפים לסודות הנאציים. לפי עדותו של מפקד מחנה אושוויץ, רודולף פרנץ הס לפני בית הדין בוורשה, רק עובדים מיומנים, כמו מסיקים, מכונאים, ובעלי תפקידים מקרב האסירים הושארו בחיים"[7].
האס.אס העלים עין מאנשי הזונדרקומנדו שלקחו מזון ומשקאות חריפים מחפצי הקורבנות שהושארו ב"מלתחה", לפני שהכניסום לתאי הגזים. בכלל, מצבם של אנשי הזונדרקומנדו היה טוב לאין ערוך מזה של שאר האסירים באושוויץ, וכמו שהעיד ניצול מחנה אושוויץ ואיש הזונדרקומנדו יוסף זקר: "לא ידענו מחסור – הן בלבוש, והן במזון ובשינה. לא סבלנו חרפת רעב או חוסר שינה, היו לנו בגדים ונעליים במשך כל אותה תקופה. כמובן שרק אנו, "הזונדרקומנדו", נהנינו מטובת הנאה אלו, לכל שאר האסירים לא נותר אלא לחלום על זה. התנאים בבלוק שלנו היו יוצאים מן הכלל. היו לנו אמבטיות במישרפות ובבלוקים שלנו במחנה. במישרפה הייתה לנו אמבטיה בקומת המגורים. בבלוק היו לנו גם בתי-שימוש"[8].
מרד הזונדרקומנדו באושוויץ
עקב עבודתם במתחם המשרפות, ידעו אנשי הזונדרקומנדו את סודם הגדול של הנאצים בדבר השמדת היהודים. הנאצים, שחששו שהידיעה תדלוף החוצה על ידי אחד העובדים, היו מוציאים להורג את כל אנשי היחידה כל ארבעה חודשים, על מנת שלא להשאיר אפילו עד ראייה אחד, למעט מעטים שהושארו בחיים כנזכר לעיל.
האסירים, שהבינו כי בכל מקרה דינם נחרץ, תכננו מרד שמתואר בספרים רבים:[9][10] ב–7 באוקטובר 1944 התבצרו האסירים בבניין המשרפות, והפעילו כנגד הגרמנים נשק שהצליחו להסתיר. אנשי הזונדרקומנדו זרקו לכבשן המשרפה שלושה אנשי אס.אס חיים שהיו בסביבתם. חלקם ניסו להימלט אך ללא הועיל. לאחר מספר שעות של לחימה הצליחו הגרמנים להשתלט על המרד, ואחרוני המורדים נשארו בצורים בתוך מתחם המשרפה, כל זה התרחש כאשר הנאצים צבאו על הפתחים של המשרפה וחיכו להוראת הפתיחה באש כנגד המורדים. ובאותו מעמד כאשר השתרר שקט במתחם, התרחש אירוע מיוחד, שאותו תיאר עד הראיה ד"ר מיקלוש ניסלי:
"אחד מבין חברינו, בחור כבן שלושים, שחור שיער, מרכיב משקפיים, גבוה ורזה קופץ ממקומו ופותח בנאום. קולו רועם כדי שכולם ישמעוהו. בעבר הוא שימש דיין בקהילתו בפולין והוא מוכר בינינו כעדין נפש, תלמיד חכם מובהק, שכאוטודידקט רכש גם ידע רב בחכמה חילונית. הוא סגפן הקומנדו, אינו טועם מאכלים אסורים גם במקום זה, הוא אוכל לחם מרגרינה ובצל בלבד... זה היה הדיין שהתחיל לנאום: אחיי היקרים! רצונו הבלתי ניתן להשגה של הבורא קבע שעמנו יושמד... חייבים אנו להצדיק את הדין להשלים עם גורלנו, כי כך נגזר עלינו. מאת האלוקים בא הדבר. בעיניו בערה אש קדושה. פניו המיוסרות היו פני קדוש מעונה. בטוחני שחושיו כבר טעמו טעם העולם הבא. שקט מוחלט שרר באולם בעת שנשא את דברו וגם לאחר מכן. נשמעו רק אנחות שבקעו מעומק הלב היו אלה אנחות פרידה מהחיים ומהמתים". מיד לאחר שסיים הדיין את נאומו נפתחו הדלתות, וכל אנשי הזונדרקומנדו שהיו בפנים (מלבד הרופאים), נרצחו במקום."
— ד"ר מיקלוש ניסלי, הייתי עוזרו של מנגלה באושוויץ, עמ' 167–170. הוצאת ליפא פרידמן, 1985
במשך עשרות שנים הנהלת מוזיאון "אושוויץ", שמטעם ממשלת פולין, לא הקדישה מקום בשטחי המחנה לציין את המרד היחיד שנעשה אי-פעם בהיסטוריה של המחנה: מרד הזונדרקומנדו, שהתקומם ופוצץ את אחת המשרפות[11].
סרטים העוסקים בזונדרקומנדו של אסירים
בשנת 2001 יצא לאור סרטו של טים בלייק נלסון "האזור האפור"[12], שעוסק בזונדרקומנדו שפעל באושוויץ, ובמרד שערכו בשנת 1944. בסרט השתתפו השחקנים הרווי קייטל, דייוויד ארקט ומירה סורבינו. ב-2015 יצא הסרט ההונגרי "הבן של שאול", העוסק אף הוא באותו נושא, ומשלב יחד עם המרד את סיפורו של אחד האסירים, איש זונדרקומנדו, שנתקל בגופת בנו ועושה הכל כדי לנסות להעניק לה קבורה הולמת במחנה ההשמדה. ספרו של גדעון גרייף: "בכינו בלי דמעות - עדויותיהם של אנשי הזונדרקומנדו מאושוויץ" שימש השראה לבמאי לאסלו נמש. גדעון גרייף אף היה יועץ מדעי לסרט. ב-2022 פורסם סרטם התיעודי של פרופ' גרייף ואיתי לב באותו השם, ובו צילומים שבוצעו בשנת 1993 (כחמישים שנה לאחר השואה) ממסע שערך פרופ' גרייף עם ניצולי הזונדרקומנדו לאושוויץ ובו מסרו את עדויותיהם וזכרונותיהם[13].
פיליפ מילר, ניצול מחנה אושוויץ ואיש הזונדרקומנדו, העניק ראיון מקיף ומעמיק לסרטו של קלוד לנצמן, "שואה"[14].
יחידות זונדרקומנדו של האס אס שהועסקו בהן גם אסירים יהודים
זונדרקומנדו 1005
ערך מורחב – מבצע 1005
לשם ביצוע מבצע 1005, שמטרתו הייתה להעלים את ההוכחות לקיום ההשמדה ההמונית, הוקמה באס אס יחידה מיוחדת שנקראה "זונדרקומנדו 1005", בפיקודו של שטנדרטנפיהרר פאול בלובל. החל בסתיו 1943 החלה היחידה לפעול בשטחי מזרח אירופה, המקום בו ארעה עיקר ההשמדה. לצורך העבודה גויסו אסירים יהודים מהמחנות.
ראו גם
לקריאה נוספת
- גדעון גרייף, בכינו בלי דמעות - עדויותיהם של אנשי הזונדרקומנדו היהודים מאושוויץ, הוצאת ידיעות אחרונות וספרי יד ושם, 1999.
- גדעון גרייף, איתמר לוין: "מרד באושוויץ". הוצאת "בהלאו" קלן, גרמניה. יצא לאור (בגרמנית) ב-23 בספטמבר 2015. הוצאת "משכל" 2017 (עברית). הספר יופיע בקרוב באנגלית, דנית ופולנית.
- מיקלוש ניסלי, הייתי עוזרו של מנגלה באושוויץ, הוצאת ליפא פרידמן, 1985.
- נתן כהן, "יומניהם של אנשי זונדרקומנדו - התמודדות עם הגורל והמציאות", יד ושם - קובץ מחקרים, תש"ן (כ'), עמ' 189–218
- זלמן גרדובסקי, בלב הגיהנום - יומנו של אסיר וממנהיגי מרד הזונדרקומנדו באושוויץ, (תרגם מיידיש וערך: אביחי צור), הוצאת ידיעות אחרונות, ספרי חמד, 2012.
- גדעון גרייף, "זלמן גרדובסקי - תרומתו לכתבי-היד החשאיים, פעילותו המחתרתית בתכנון ובביצוע מרד הזונדרקומנדו באושוויץ", בתוך: זלמן גרדובסקי, בלב הגיהנום, הוצאת ידיעות אחרונות, 2011, עמ' 237–292.
- אביחי צור, "'מדוע היינו כך ולא אחרת לגמרי' - קריאה ספרותית-הגותית ביומנו של זלמן גרדובסקי", בתוך: זלמן גרדובסקי, בלב הגיהנום, הוצאת ידיעות אחרונות, 2011, עמ' 295–367.
- רחל אולבסקי (זלמנוביץ'), אסור לבכות כאן! - עדות, הוצאה פרטית 2009, מסת"ב 978-965-91217-1-7 ISBN עמוד 35 ואילך.
- Müller Filip, "Eyewitness Auschwi<div class="mw-content-ltr - Three Years in the Gas Chambers". Trans. Routledge & Kegan Paul Ltd. and Susanne Flatauer. Chicago: Ivan R. Dee & in association with the United States Holocaust Memorial Museum
קישורים חיצוניים
- זונדרקומנדו, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
- אביחי צור, "'מדוע היינו כך ולא אחרת לגמרי' - קריאה ספרותית-הגותית ביומנו של זלמן גרדובסקי", בתוך: זלמן גרדובסקי, בלב הגיהנום, הוצאת ידיעות אחרונות, 2011, עמ' 295–367.
- נתן כהן, בלב הגיהנום - יומני הזונדרקומנדו מאושוויץ, אתר יד ושם
- גבורה בלב הגיהנום, מרד הזונדרקומנדו באושוויץ, באתר יד ושם
- המרד באושוויץ-בירקנאו
- ליאון כהן, מיוון לבירקנאו - התקוממות עובדי המשרפות, פעמים 27, תשמ"ו
- טוביה סינגר, הקבר הוא בית, מוסף "שבת" של העיתון מקור ראשון, גיליון 781, פרשת דברים, ט' באב תשע"ב, 27.7.2012.
- זוהר מאור, יומנו המטלטל של איש הזונדרקומנדו: המשפחה נהפכה למלכודת מוות, מוסף "תרבות וספרות" של עיתון הארץ, גיליון שמחת-תורה, כב תשרי תשע"ג, 8.10.2012.
- ד"ר גדעון גרייף, פשיטה על הקומנדו, באתר News1 26 באוקטובר 2012
עופר אדרת, 12 שעות מאבק: המרד הנשכח של הזונדרקומנדו באושוויץ, באתר הארץ, 4 באוקטובר 2015- ניל בר, מרד הזונדרקומנדו: התקוממות של אלה שלא היה להם מה להפסיד, באתר הארץ, 23 באפריל 2017
הערות שוליים
- ^ האנציקלופדיה של השואה, כרך ב, עמ' 486, הערך "זונדרקומנדו"
- ^ 2.0 2.1 זונדרקומנדו, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
- ^ Gideon Greif: Im Zentrum der Endlösung - Alltag in der Todesfabrik Auschwitz Tuebingen, TOS Verlag, 2022, 528 Seiten.
- ^ גדעון גרייף, בכינו בלי דמעות - עדויותיהם של אנשי הזונדרקומנדו היהודים מאושוויץ, הוצאת ידיעות אחרונות וספרי יד ושם, 1999 (להלן: גרייף), עמ' 281.
- ^ גרייף, עמ' 282.
- ^ גרייף, עמ' 11.
- ^ ישראל גוטמן, מיכאל בירנבאום (עורכים), אושוויץ – אנטומיה של מחנה מוות, ירושלים, הוצאת יד ושם, תשס"ג (להלן: גוטמן ובירנבאום), עמ' 521.
- ^ גרייף, עמ' 126.
- ^ גוטמן ובירנבאום, עמ' 523-525.
- ^ על מרד הזונדרקומנדו באושוויץ, באתר יד ושם
- ^ גוטמן ובירנבאום, עמ' 19.
- ^
"The Grey Zone", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- ^ בכינו בלי דמעות, אתר יוטיוב.
- ^ קלוד לנצמן: שואה, תל אביב 1986, עמודים 161-169
34564842זונדרקומנדו