הוראת שעה (הלכה)

בהלכה, הוראת שעה היא פסק הלכה של הסנהדרין, של נביא או של גדול הדור, שלא כפי הדין הנוהג תמיד, שנקבע לזמן מוגבל, בשל נסיבות מיוחדות.

מקור הדין

בנביא

במסכת יבמות הגמרא דנה בסמכויות של חכמים לעבור על דברי תורה, ומובאת שם ברייתא בהקשר של נביא:

אליו תשמעון (דברים, י"ח, ט"ו) אפילו אומר לך עבור על אחת מכל מצות שבתורה, כגון אליהו בהר הכרמל, הכל לפי שעה שמע לו.

— תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף צ' עמוד ב'

הברייתא לומדת מהפסוק הכללה למעשה של אליהו הנביא בהר הכרמל, שהקריב שם קרבנות בזמן איסור הבמות. לפי הברייתא זה עיקרון רחב יותר, הוראת שעה.

התלמוד מזכיר את העיקרון הזה במקומות נוספים:

אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן בכל אם יאמר לך נביא עבור על דברי תורה שמע לו חוץ מעבודת כוכבים שאפילו מעמיד לך חמה באמצע הרקיע אל תשמע לו

— תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צ' עמוד א'

לבית הדין

הגמרא שם במסכת יבמות מנסה ללמוד מהנביא שגם בית דין יכולים להתיר את האסור על פי התורה, אך דוחה את הלימוד בכך ש"מיגדר מילתא שאני", כלומר בשביל לבצע תיקון ולהשיב את העם בתשובה, הותר לעבור על דבר איסור, אך לא בכל מצב. מכאן רואים שבמצבי קיצון ישנה אפשרות כזו. בהמשך מובאת אמירה נוספת המאפשרת לבית הדין הגדול לחרוג מדיני התורה:

אמר רבי אליעזר בן יעקב שמעתי שבית דין מכין ועונשין שלא מן התורה, ולא לעבור על דברי תורה אלא לעשות סייג לתורה. ומעשה באדם אחד שרכב על סוס בשבת בימי יונים והביאוהו לב"ד וסקלוהו, לא מפני שראוי לכך - אלא שהשעה צריכה לכך.

היתר זה מאפשר גם ענישה שלא על פי הדין הרגיל, שכן הרוכב על סוס בשבת הוא איסור דרבנן בלבד, אלא בהתאם להוראת שעה ואף עונש מוות.

ישנו מקור נוסף שמופיע כבר במשנה להוראת שעה:

עֵת לַעֲשׂוֹת לַה' הֵפֵרוּ תוֹרָתֶךָ.

— ספר תהילים, פרק קי"ט, פסוק קכ"ו, מובא במשנה, מסכת ברכות, פרק ט', משנה ה'

כלומר כאשר יש צורך מיוחד "לעשות לה'" מותר לתקן תקנה שהיא כנגד ההלכה הרגילה.

טעם ההיתר

הוראת שעה הוא כלי קיצוני שמופקד בידי החכמים, וכוחו רב ביותר. כוח זה ניתן להם בשביל לאפשר לפעול במצבי קיצון. כדברי הרמב"ם:

כשם שהרופא חותך ידו או רגלו של זה כדי שיחיה כולו כך בית דין מורים בזמן מן הזמנים לעבור על קצת מצות לפי שעה כדי שיתקיימו [כולם] כדרך שאמרו חכמים הראשונים חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה.

— משנה תורה לרמב"ם, הלכות ממרים, פרק ב', הלכה ד'

לפי הרמב"ם היכולת הזאת נובעת מאחריות לקיום התורה בכללותה, מה שמצריך לעיתים לפעול באופן תקיף ולפגוע במודע בחלקים קטנים. תפיסה זו תואמת את גישתו של הרמב"ם, שישנו מדרג בין המצוות, ישנם עיקרים וישנם איברים. לאורך הדורות קמו מתנגדים לשיטה זאת, שהתנגדו להגדרתם של י"ג עיקרי אמונה, כמו האר"י.

לפי הרב אברהם יצחק הכהן קוק, לפעמים ישנו צורך לעבור על דברי תורה, וזה האופן האידיאלי בו הצורך יכול להתממש ולהפוך לציווי אלוקי בעצמו. בהיעדר נבואה, הצורך הזה מתבטא באופנים אחרים ובצורה פחותת מעלה, כמו מוטב יהיו שוגגין.

סייגים

הוראת שעה, כשמה כן היא, חייבת להיות זמנית. במסגרת סמכויותיו של נביא אין את היכולת לחדש מצווה או להתיר איסור, ולכן כל היכולת להורות היתר היא זמנית בלבד. גם בית דין אינו יכול לבטל איסור של תורה באופן תמידי, אלא רק זמנית. עם זאת, סמכויות בית דין גדולות יותר והוא יכול לאסור את המצווה, מטעם שב ואל תעשה. לאורך ההיסטוריה בתי דין אכן אסרו על מצוות מסוימות, כמו נטילת לולב ותקיעת שופר בשבת. בית דין גם יכול לקבוע הסדרים בדיני ממונות שמנוגדים לדינים הרגילים של התורה, מפני שהפקר בית דין הפקר. לחלק מהשיטות בית דין גם יכול להפקיע קידושין באופן גורף מפני שכל המקדש על דעת חכמים מקדש.

סייגים נוספים:

• נביא המצווה לעבור על איסור עבודה זרה, לא שומעים לו.
• לפי תוספות נביא רשאי לפסוק הוראת שעה מכוח סמכותו בלבד, ולכן גם על דעת עצמו, אולם בדברי הרמב"ם נראה שרק אם קיבל הוראה מפורשת בנבואה הוא רשאי להתיר.
• נביא שמקשיבים לו בהוראת שעה, צריך להיות נביא מוחזק, כלומר שכבר הוכיח את נביאותו בצורה ברורה. לפי תוספות אין זה מוכרח, שכן גם תלמיד חכם רגיל יכול לתקן הוראת שעה.
• כל ההיתר שהגמרא לומדת מאליהו, הוא רק במקרה שיש צורך "למיגדר מילתא", וישנן שתי גישות מה רמת הצורך שמאפשר לתקן הוראת שעה. לפי שיטת רש"י, הרמב"ם, הרשב"א ועוד, הצורך חייב להיות ספציפי, "להחזיר רבים לדת או להציל רבים מישראל מלהכשל בדברים אחרים". אולם לפי הרמב"ן והריטב"א כל צורך זמני הוא מספיק.
• אחרונים מסוימים העלו אפשרות שבדיני נפשות אין לשמוע אפילו לנביא מוחזק, משום שכשם שלא ייתכן שיהיה ציווי אלוקי לנביא לעבוד עבודה זרה, כך גם להרוג (מלבד מה שמפורש בתורה), וכפי שדורשת הגמרא "אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי... אשר לא צויתי זה בנו של מישע מלך מואב... ולא דברתי זה יפתח, ולא עלתה על לבי זה יצחק בן אברהם". אחרונים אחרים חולקים על סייג זה.

דוגמאות

דוגמאות בגמרא

• שמעון הצדיק יצא מחוץ למקדש לבוש בבגדי כהונה על אף האיסור.
• עזרא הסופר אמר את שם ה' המפורש מחוץ לבית המקדש.
• קרבן מיוחד של ”אֵילִ֣ים ׀ תִּשְׁעִ֣ים וְשִׁשָּׁ֗ה כְּבָשִׂים֙ שִׁבְעִ֣ים וְשִׁבְעָ֔ה” (ספר עזרא, פרק ח', פסוק ל"ה) נעשה על פי הוראת שעה.
• לפי רבי יהודה, המקושש נהרג על פי הוראת שעה ולכן אין ללמוד משם להלכות אחרות.

בימינו

• דין היתר מכירה התקבע באופן של הוראת שעה, למרות שניתנו לו גם נימוקים הלכתיים. בתחילה נקבע רק לשמיטה של שנת ה'תרמ"ט והוארך על ידי הרבנות הראשית עד השמיטות האחרונות.
• השרידי אש התיר לתנועת הנוער היהודית ישורון לערוך סעודות שבת בהן ישירו זמירות שבת בנים ובנות יחד, כדי שנשים לא תאבדנה את דתם, מפני צרכי השעה.

ראו גם

• עת לעשות לה' הפרו תורתך

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

37401955הוראת שעה (הלכה)