פלגות הלילה המיוחדות

פלגות הלילה המיוחדות
Special Night Squads
אירועים ותאריכים
תקופת הפעילות	יוני 1938 – יולי 1939 (כשנה)
מקים היחידה	אורד צ'ארלס וינגייט
מלחמות	המרד הערבי הגדול

יחידת פְּלַגוֹת הלילה המיוחדות (Special Night Squads, פל"מ), שכונתה גם פלוגות הא"ש (א"ש=אימוני שדה), הייתה יחידה צבאית בריטית ללוחמה כנגד התקוממות, שפעלה במהלך המרד הערבי הגדול (מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט) בצפונה של ארץ ישראל.

היחידה הוקמה ביוני 1938 על ידי "הידיד" אורד צ'ארלס וינגייט, קפטן בצבא הבריטי, שהיה ציוני נלהב ובעל קשרים דתיים עמוקים ליהודים ולתנ"ך. הפל"מ התייחדה הן בשילוב של חיילי רגלים בריטיים עם נוטרים יהודים, שגויסו באופן לא רשמי מבין אנשי ארגון ההגנה, והן בתורת הלחימה הייחודית שלה, אותה פיתח וינגייט במיוחד עבורה. היחידה פעלה רשמית עד יולי 1939, אך למעשה חדלה לפעול במתכונתה המקורית כבר בינואר של אותה השנה.

שם היחידה

שמה של היחידה נגזר מכך שפעלה בפְּלָגות (squads), קרי – כוחות משימה קטנים ללא גודל תקני, שהורכבו לצורך כל מבצע. ביישוב העברי שובש השם והתקבע כ"פלוגות הלילה המיוחדות", אף שגודל היחידה כולה היה בסך הכל כשל פלוגת חיל רגלים תקנית דאז.

תורת הלחימה

וינגייט גיבש עבור הפל"מ תורת לחימה ייחודית, שנבדלה בכמה היבטים מזו שהייתה נהוגה בצבא הבריטי באותו זמן: בניגוד לתפיסה שרווחה אז, גרס וינגייט כי חיילים סדירים יכולים לפעול בלילה ובכוחות קטנים; כן טען, כי כוח צבאי מסוגל להשיג עליונות מודיעינית על פני הכנופיות, תוך ניצול מקורות המודיעין של היישוב היהודי מצד אחד, ושמירה קנאית על חשאיות מצד שני.

בין העקרונות שהנחו את פעילות הפל"מ, ניתן למנות את הבאים:

אין להסתפק במארבים נייחים, אלא יש לארגן מארבים ניידים.
יש לחתור למגע עם האויב בקרב.
יש לנוע בחוליות קטנות בלילה ולהנחית מהלומות פתע על האויב.
יש לנקוט בתכסיסי הטעיה.
חובה להכיר את שטח הפעולה לפני הפעולה ולהשיג חומר מודיעיני על האויב.
יש ליזום פעולות ולא לחכות להיתקלות באויב.
יש לשמור על חשאיות.

תורת הלחימה שהנחיל וינגייט, והניסיון שרכשו פקודיו בלוחמת חיל רגלים וכוחות מיוחדים שימשו את ארגון "ההגנה" בשנות פעילותו שמאז ואילך, ואת צה"ל לאחר מכן.

מבנה וארגון

הפל"ם הורכבה מיחידת מפקדה ומשלוש יחידות משנה ("מחלקות"). מפקדת היחידה כללה את וינגייט עצמו, קצין קישור מטעם הסוכנות היהודית (יצחק שדה, אפרים דקל ואחריו נח סונין) ועשרה נוטרים שטיפלו בענייני המנהלה. כל אחת משלוש המחלקות הורכבה מכיתת חיילים בריטיים ומכיתת נוטרים, כשלושים איש ביחד. על המחלקות פיקדו קצינים בריטיים, אליהם כפופים סמלים או רבי-טוראים בריטיים וכן מפקדי כיתות מטעם ההגנה. לצורך פעילות חריגה, גייס וינגייט נוטרים נוספים, שפעלו במסגרת המשמר הנע (מ"ן) וכן מהיישובים בסביבה. בסך הכל, עמדו לרשות היחידה בין תשעים ל-120 לוחמים. מפקד המחלקה, שמוקמה בבית מזכירות הקיבוץ המאוחד שבעין חרוד, היה האמפרי אדגר ניקולסון ברידן ששימש גם כסגנו של וינגייט וממלא מקומו.

הפל"מ הוכפפה ישירות למפקד הבריגדה ה-16, שהייתה אחראית על צפון הארץ. מפקד הבריגדה, ג'ון פולרטון אווטס, תמך ביוזמתו של וינגייט וסייע ליחידה בהקצאת כוח אדם ואמצעים.

פעילות מבצעית

מטרת הפל"מ הוגדרה כ"חיסול הטרור בצפון ארץ ישראל". בתחילה מוקמו המחלקות בעין חרוד, בחניתה ובאיילת השחר, אך לאחר כשבועיים כונסה היחידה כולה בקיבוצים במזרח עמק יזרעאל. המשימה הרשמית שהוטלה על הפל"מ הייתה אבטחת צינור הנפט כירכוכ-חיפה, אשר היה יעד לחבלות חוזרות ונשנות מצד הכנופיות. עיקר מבצעי היחידה כללו סיורים ליליים, לאורך תוואי שהוגדר מראש, במטרה להפתיע את הכנופיות בדרכן לפעילות. כמו כן, ביצעה היחידה מבצעי חיפוש בכפרים, שנחשדו בסיוע לכנופיות. במספר מקרים, ערכה היחידה פשיטות מתוכננות מראש על אתרים שזוהו מראש כבסיסים של הכנופיות, או כמקומות מפגש.

פעילות היחידה הניבה הצלחות מרשימות, שגרמו לירידה משמעותית בפעילות הכנופיות בעמק יזרעאל ובגליל התחתון. ניתוח מבצעי היחידה מעלה, כי במהלך שישה חודשי פעילות גרמו לוחמי הפל"מ לכ-17% מכלל האבדות שנגרמו לכנופיות על ידי הצבא הבריטי וכי היו אחראים לתפיסת כ-19% מכלל אמצעי הלחימה, בשנת 1938 כולה.^[1] עם זאת, פעולות היחידה היו ידועות בברוטליות שלהן, ותלונות על ברוטליות יתר נשמעו אפילו מחיילי הפלגות עצמם^[2].

פירוק היחידה

וינגייט עזב את היחידה בתחילת אוקטובר 1938, עם צאתו לחופשת מולדת באנגליה. סגנו ביחידה, ברידן, פיקד עליה עד תחילת ינואר 1939, כאשר גדודו עזב את ארץ ישראל. במקביל, חל שינוי לרעה ביחס שלטונות המנדט ליישוב היהודי בארץ ישראל בכלל ולפלגות הלילה המיוחדות בפרט. מפקדה של הדיוויזיה השמינית, ברנרד לו מונטגומרי, התנגד לשיתופם של לוחמים יהודים במבצעים התקפיים, והמרכיב הבריטי ביחידה עזב אותה. על הנוטרים שהמשיכו לפעול תחת השם "פלגות הלילה המיוחדות", הוטלו משימות של חיל מצב ואבטחה. מצב זה נמשך עד ליולי 1939, אז פורקה היחידה רשמית.

השפעה על הכוח המגן

פלגות הלילה המיוחדות היו היחידה הצבאית הראשונה בה נטלו יהודים חלק בפעילות צבאית יזומה בארץ ישראל. בשל היותה כה חריגה, זכתה לתמיכתם של בכירי היישוב בעת ההיא, ובראשם משה שרת. רבים מהלוחמים בפל"מ השתלבו בהמשך ביחידות הפלמ"ח ואחר כך בצה"ל וחלקם הגיע לדרגות בכירות.

בין לוחמי הפל"מ שבלטו אחר כך ניתן למנות את

אברהם יפה ('יופה') אלוף בצה"ל, חבר הכנסת, ממייסדי התנועה למען ארץ ישראל השלמה ומנהל רשות שמורות הטבע, מקים החי בר.

שמעון אבידן איש צבא ישראלי, מפקד חטיבת גבעתי במלחמת העצמאות.

ישראל כרמי איש צבא ישראלי. מפקד ב"הגנה", בבריגדה היהודית, בפלמ"ח ובצה"ל, קצין המשטרה הצבאית הראשי (הקַמצָ"ר) התשיעי (1962–1971).

צבי ברנר,

יוסף הראל^[3] היה מפקד אוניות מעפילים, בהן הספינה "אקסודוס". מראשי קהילת המודיעין הישראלית.

נחמן בצר,

אבינועם סלוצקי,

חיים לבקוב (חיימק'ה) לוחם ומפקד בפלמ"ח ובצה"ל, ששימש במשך שנים רבות, איש הקשר של צה"ל לבני עדות המיעוטים (בדואים, דרוזים וצ'רקסים). הוא היה ידוע גם כמספר סיפורים מוכשר ואף כ"גדול מספרי הסיפורים של הארץ".

מרדכי מקלף הרמטכ"ל השלישי בצה"ל.

לוחמים מיחידות אחרות שפעלו יחד עם וינגייט

פרט ללוחמים ששירתו ביחידה האורגנית עצמה, היו רבים נוספים שפעלו יחד עם וינגייט או תחת פיקודו, במסגרת מבצעי הפל"מ. הבולטים שבהם היו יצחק שדה, יעקב דורי, יגאל אלון, משה דיין, פנחס קופל, יגאל פרסמן, גרשון ריטוב וחיים שטורמן

לקריאה נוספת

רזיאל ממט, שלום על הרובים – סיפורם של חיימקה לבקוב וחבריו משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1986.
מיכאל אורן, אורד וינגייט: ידידות במבחן אתר "תכלת" http://www.tchelet.org.il/article.php?id=64&page=1
פנינה זר, לוחמים בלילה: סיפורו של אורד וינגייט, עם עובד ויד יצחק בן-צבי, 1971.
כריסטופר סייקס, אורד וינגייט, תרגם י. גולדמן. הוצאת מערכות 1961. 530 עמודים.
אברהם עקביה, "אורד וינגייט – חייו ופועלו", הוצאת מערכות ומשרד הביטחון – ההוצאה לאור.
עודד בצר "לא בדרך המלך" הוצאת יוסף שרברק בע"מ 1988
ירון פלינט, התפתחות הכוחות המיוחדים במלחמת העולם השנייה, מערכות 408, אוגוסט 2006, עמ' 28-37.
יורם קניוק, אקסודוס – אודיסיאה של מפקד, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1999, עמודים 44-51.
יהודה בן-דוד, פלוגות האש נעות בלילה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1984.
שלומי שטרית, ראשוני להעז – פלגות הלילה המיוחדות של אורד וינגייט, ספריית יהודה דקל, 2017

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פלגות הלילה המיוחדות

גילי חסקין, פלוגות הלילה המיוחדות (SNS): הקמתן, פעולתן, תרומתן ומוסר הלחימה, באתר הבית של גילי חסקין (נא לוודא שהקישור תקין)
נדב מן, "הידיד" משיב מלחמה, באתר ynet, 20 באפריל 2007
פְּלַגוֹת הלילה המיוחדות (1939-1938), בבלוג של ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
שלומי שטרית, פלגות הלילה המיוחדות (SNS) במרד הערבי – מאפייניה של היחידה ותורת הלחימה שלה במבחן הפעילות הצבאית בכּאוכּב אל-הווא, דבּוריה וח'רבּת ליד-אל עוואדין (אורכב 21.02.2014 בארכיון Wayback Machine), עבודת מוסמך, אוניברסיטת בר-אילן, 2013

הערות שוליים

^ שלומי שטרית, פלגות הלילה המיוחדות (SNS) במרד הערבי – מאפייניה של היחידה ותורת הלחימה שלה במבחן הפעילות הצבאית בכּאוכּב אל-הווא, דבּוריה וח'רבּת ליד-אל עוואדין, עבודת מוסמך, אוניברסיטת בר-אילן, 2013, עמ' 142-137.
^ יורם קניוק, אקסודוס - אודיסיאה של מפקד, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1999, עמודים 49–50.
^ יורם קניוק, אקסודוס - אודיסיאה של מפקד, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1999, עמוד 46, "באחת הפעולות עם וינגייט, נכנס יוסי לכפר בתוך לבנון, הכוח הותקף ויוסי חיסל יחידה שלמה ברימוני-יד. וינגייט כינה אותו מאז "The Bomber" והציע להעניק לו אות הצטיינות.".

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35162212פלגות הלילה המיוחדות

[1] שלומי שטרית, פלגות הלילה המיוחדות (SNS) במרד הערבי – מאפייניה של היחידה ותורת הלחימה שלה במבחן הפעילות הצבאית בכּאוכּב אל-הווא, דבּוריה וח'רבּת ליד-אל עוואדין, עבודת מוסמך, אוניברסיטת בר-אילן, 2013, עמ' 142-137.

[2] יורם קניוק, אקסודוס - אודיסיאה של מפקד, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1999, עמודים 49–50.

[3] יורם קניוק, אקסודוס - אודיסיאה של מפקד, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1999, עמוד 46, "באחת הפעולות עם וינגייט, נכנס יוסי לכפר בתוך לבנון, הכוח הותקף ויוסי חיסל יחידה שלמה ברימוני-יד. וינגייט כינה אותו מאז "The Bomber" והציע להעניק לו אות הצטיינות.".

[1]

[2]

[3]