צרעה (אתר מקראי)
צָרְעָה היה יישוב בשפלת יהודה. מוזכרת במקרא, ובתקופה הישראלית שכנה בנחלת שבט יהודה ובגבול שבט דן[1]. צרעה ידועה בתור אזור מולדתו של השופט שמשון. שמה השתמר בשם הכפר הערבי סרעא, שחרב במלחמת העצמאות. קיבוץ צרעה הסמוך נושא את שם האתר המקראי.
תולדות המקום
ספר יהושע מונה את העיר צרעה בתחום שבט יהודה: "בַּשְּׁפֵלָה: אֶשְׁתָּאוֹל וְצָרְעָה" (ט"ו, ל"ב). ערים אלו הן גם בגבול שבט דן: "וַיְהִי, גְּבוּל נַחֲלָתָם, צָרְעָה וְאֶשְׁתָּאוֹל, וְעִיר שָׁמֶשׁ (י"ט,מ"א). מחבר תבואות הארץ סבור ערים אלה, יחד עם עקרון היו ערי גבול ופעם נכללו בנחלת שבט יהודה ופעם - בנחלת שבט דן. אביו של שמשון היה מבני שבט דן וחי בין שתי הערים: "וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִצָּרְעָה מִמִּשְׁפַּחַת הַדָּנִי, וּשְׁמוֹ מָנוֹחַ" (ספר שופטים י"ג,ב'). על צרעה ואשתאול נכתב בתלמוד בבלי מסכת סוטה: "צרעה ואשתאול שני הרים גדולים היו ועקרן שמשון וטחנן זה בזה" (א').
בתלמוד ירושלמי מסכת סוטה מתואר גם הקשר בין שתי הערים: "שערו כחרובי גדולה (עץ חרוב) היה, בדין בדין (ענפים) היו עשויים... בשעה שרוח הקודש שורה עליו היו פסיעותיו כמצרעה לאשתאול, שערותיו מקישות כזוג (פעמון) וקולו הולך כמצרעה לאשתאול"(פרק א' מסכת ח').
צרעה נמנית עם שורת הביצורים שבנה מלך יהודה רחבעם, על גבול ארץ יהודה ופלשתים. על מכלול הציוד שבו צוידה כל עיר מבצר כתוב בספר דברי הימים א' :"וַיֵּשֶׁב רְחַבְעָם, בִּירוּשָׁלִָם וַיִּבֶן עָרִים לְמָצוֹר, בִּיהוּדָה. ... וְאֶת-צָרְעָה, וְאֶת-אַיָּלוֹן, ... עָרֵי, מְצֻרוֹת. וַיְחַזֵּק, אֶת-הַמְּצוּרוֹת; וַיִּתֵּן בָּהֶם נְגִידִים, וְאֹצְרוֹת מַאֲכָל וְשֶׁמֶן וָיָיִן. וּבְכָל-עִיר וָעִיר צִנּוֹת וּרְמָחִים, וַיְחַזְּקֵם לְהַרְבֵּה מְאֹד; וַיְהִי-לוֹ, יְהוּדָה וּבִנְיָמִן (י"א, ה'-י"ב).
בימי שיבת ציון נימנת צרעה על הערים שיושבו על ידי בני שבט יהודה (ספר נחמיה, י"א, כ"ט).
צרעה נזכרת בכתבי אל-עמארנה מהמאה ה-14 לפנה"ס בתור אחת משתי הערים, יחד עם "איילון" אשר הותקפו על ידי ה"חבירו". שתיהן היו בתחום "ממלכת גזר". באחד המכתבים, פרעה אַמֶנְחֹתֶפּ השלישי מספר כי בני מלכילו מלך גזר, כמעט נהרגו בידי בני עָפירוּ בבואם לאיילון ולצרעה.
באונומסטיקון - רשימת השמות של אוסביוס מקיסריה שנכתב במאה ה-4 נאמר כי צרעה היא כפר, 10 מילין מבית גוברין צפונה[2].
בתל צרעה נסקרו מערות, קברים, בורות וגת. ליד הבית הדו-קומתי, שריד לכפר הערבי שהיה במקום, חצובות בסלע שתי גתות, אחת מהן הייתה מרוצפת פסיפס.
מזבח מנוח
ממערב לאזור התעשייה של מחלף שמשון בכביש 38[3] מזדקר סלע עתיק מהוקצע המכונה בשם "מזבח מנוח". (בנ.צ. 14945.13110) על המזבח נאמר בספר שופטים: "וַיִּקַּח מָנוֹחַ אֶת-גְּדִי הָעִזִּים, וְאֶת-הַמִּנְחָה, וַיַּעַל עַל-הַצּוּר, לַה'; וּמַפְלִא לַעֲשׂוֹת, וּמָנוֹחַ וְאִשְׁתּוֹ רֹאִים" (י"ג,י"ט). האגדה מספרת כי סלע זה הוא אותו צור מזבח שעליו התגלה מלאך האלוקים אל מנוח ואל אשתו ובישר להם על הולדת בנם שמשון, כפי שמובא בספר שופטים.
מספר יוסף ברסלבי:
...הגענו אל גוש-סלע, זקוף מכל עבריו. בפינת הסלע נסתמנו מדרגות זעירות והרוסות. בראש הסלע נראו שקערוריות, וכעין אגן קטן. "האד'א מד'בח מנוח" – "זהו מזבח מנוח" – קרא הפלח ברגש. האמנם נשתמרה אצל הפלחים מסורת של "מזבח מנוח"? – על כל פנים, מפליא הדבר: ספר שופטים פותח ב"צור" ומסיים ב"מזבח", והרי במה חצובה זו היא גם "צור" וגם "מזבח" .
— מצוטט על ידי זאב ח' ארליך (ז'אבו)
ממדי ה"מזבח" הם 3.00 מ' על 2.50 מ' על 1.50 מ'. הסלע בנוי משברי אבנים בבסיסו, מעליו מדרגה אולי ה"יסוד", משטח כנראה "הסובב", מקום למעמד הכהן ולכלים. ממדי הגג הם 1.50 מ' על 1.45 מ' 0.30 מ'. במשטח העליון קיימות מספר חציבות וכן למעלה מ-10 שקערוריות וספלולים, חלקם מחוברים זה לזה בחריצי תעלות. ייתכן שתפקידם היה ניקוז נוזלים - דם הקרבנות או שמן ויין של נסכים. פינותיו של המזבח פונות לרוחות השמים (בדומה למזבח בהר עיבל ולמזבח בגבעת הראל)[4]
לקריאה נוספת
- זאב וילנאי, מדריך ארץ ישראל - השפלה, הוצאת תור, 1950 עמ' 227, 237.
- צבי אילן, 78 טיולים ברחבי ישראל, תל אביב: הוצאת עם עובד - תרבות וחינוך, 1977, עמ' 215.
- זאב וילנאי, אגדות ארץ ישראל, תל אביב: הוצאת קריית ספר 1950, עמ' 295.
קישורים חיצוניים
- זאב ח. ארליך (ז'אבו), מזבח מנוח - מקור ראשון
- עמית הורן, צרעה, אשתאול וכמה קברי דן - עלון ישיבת הר עציון
- איל דוידסון, פלישתים עליך שמשון, באתר ynet, 23 ביולי 2007
הערות שוליים
- ^ רש"י על ספר דברי הימים א', פרק ב', פסוק נ"ג.
- ^ המרחק שהוא נוקב קטן מהמציאות
- ^ גישה אפשרית גם מצפון מתרום או מדרום מצרעה
- ^ ראו: זאב ח' ארליך (ז'אבו)
25379824צרעה (אתר מקראי)