ראובן ריבלין

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ראובן ריבלין
ריבלין כנשיא מדינת ישראל, אוגוסט 2014
ריבלין כנשיא מדינת ישראל, אוגוסט 2014
לידה 9 בספטמבר 1939 (גיל: 85)
כ"ה באלול ה'תרצ"ט
המנדט הבריטיהמנדט הבריטי ירושלים, פלשתינה (א"י)
מדינה ישראלישראל ישראל
עיסוק פוליטיקאי, עורך דין
מפלגה הליכוד
סיעה הליכוד-גשר-צומת, הליכוד-צומת, הליכוד ישראל ביתנו
דת יהדות
בת זוג יפה וילף (שנות ה-60)
נחמה ריבלין (1971–2019)
נשיא מדינת ישראל ה־10
24 ביולי 2014 – 7 ביולי 2021
(7 שנים)
יושב הראש ה־14 של הכנסת
19 בפברואר 2003 – 17 באפריל 2006
(3 שנים ו־8 שבועות)
כנסות ה־16
30 במרץ 2009 – 5 בפברואר 2013
(3 שנים ו־44 שבועות)
כנסות ה־18
שר התקשורת ה־23
7 במרץ 2001 – 28 בפברואר 2003
(שנתיים)
חבר הכנסת
21 בנובמבר 1988 – 13 ביולי 1992
(3 שנים ו־33 שבועות)
1 בספטמבר 1996 – 11 ביוני 2014
(17 שנים)
כנסות ה־12, ה־14–19
תפקידים בולטים
סרטונים ראובן ריבלין - וידאו

ראובן (רובי) ריבלין (נולד ב-9 בספטמבר 1939, כ"ה באלול ה'תרצ"ט) הוא פוליטיקאי ומדינאי ישראלי. כיהן כנשיאהּ העשירי של מדינת ישראל, בין השנים 2014–2021. קודם לכן כיהן כחבר הכנסת מטעם מפלגת הליכוד, כיושב ראש הכנסת וכשר התקשורת. עורך דין בהכשרתו.

ביוגרפיה

ריבלין נולד בירושלים לפרופסור יוסף יואל ריבלין, מזרחן ומתרגם מערבית, ולרחל (ריי) ריבלין, שהקימה את בית החולים לפצועי לח"י ואצ"ל.[1] דור שמיני בארץ לשני הוריו,[2] בני משפחת ריבלין, שעלתה לירושלים בעליית תלמידי הגר"א.[3]

בנעוריו למד בגימנסיה העברית רחביה,[4] והיה תלמידם של המשוררים דן פגיס ויהודה עמיחי.[5] היה חניך בשבט מצדה של תנועת הצופים.[6] בשנת 1957 התגייס לצה"ל ושירת במודיעין קרבי. בשנת 1958 סיים קורס קצינים, שירת כקצין מודיעין בגייסות השריון וקמ"ן אילת. בשירות המילואים שירת כעוזר קמ"ן חטיבה 16, קמ"ן אוגדת יהודה ולאחר מכן ביצע תפקיד במנהלת התרגילים של צה"ל תחת פיקודו של משה בר כוכבא. במלחמת ששת הימים השתתף כקצין מילואים בחפ"ק חטיבה 55 שלחמה בקרב על ירושלים.[7] במלחמת יום הכיפורים הוצב ביריחו, ובהמשך, כשקיבל דרגת רב-סרן, עבר לשרת באוגדה מרחבית 720. ריבלין השתחרר משירות מילואים כשהוא בדרגת רב-סרן.[8] ריבלין למד משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים.

פעילותו הציבורית מחוץ לכנסת והממשלה (1978–1988, 1992–1996)

ריבלין נואם ב"וועידת יסמין לקידום עסקים קטנים", דצמבר 2014

ריבלין כיהן כחבר מועצת העיר ירושלים בין השנים 1978–1983. הוא המשיך בפעילות פוליטית, ושימש יו"ר סניף תנועת החרות בירושלים בשנת 1986, ויו"ר ארגון הליכוד בשנים 1988–1993.

בין השנים 1981–1986 כיהן ריבלין כחבר מועצת המנהלים של אל על, ובין השנים 1985–1988 היה יו"ר המוסד לבטיחות ולגיהות. ריבלין שימש יועץ משפטי לאגודת הספורט בית"ר ירושלים,[9] יו"ר האגודה[10] ומנהל קבוצת הכדורגל. בהמשך השתתף ריבלין כחבר צוות בתוכנית הסאטירה "אין עם מי לדבר", ששודרה בערוץ 2 בין השנים 1993–1995.

ב-1987 היה יו"ר סניף תנועת החרות בירושלים ופטרונה הפוליטי של בית"ר ירושלים והתמודד על ראשות מרכז תנועת החרות הארצי מול אריאל שרון.[11]

בשנת 1988, כאשר כיהן כסגנו של טדי קולק, הצהיר ריבלין על רצונו להתמודד על ראשות עיריית ירושלים. הוא התמודד בבחירות הפנימיות בסניף הליכוד בירושלים על ראשות הרשימה, והיו שהעריכו[דרושה הבהרה] שהיו לו סיכויים טובים לנצח את קולק בבחירות לראשות העיר. חבר הכנסת אהוד אולמרט תמך ביריבו של ריבלין, שמואל פרסבורגר, ואף קרא לאנשיו בסניף לבחור בו ולא בריבלין. פרסבורגר ניצח בבחירות הפנימיות והפסיד לקולק בבחירות על ראשות העיר. ב-12 באוגוסט 1991 החליטה מועצת סניף הליכוד בירושלים להדיח את ריבלין מתפקידו כיו"ר הסניף. ריבלין תלה זאת בליברלים וביו"ר מזכירות התנועה, משה ארנס.[12]

בשנת 1992, משכשל ריבלין בניסיונו לשוב ולהיבחר לכנסת, סייע לו הקבלן דוד אפל במציאת עבודה כעו"ד בפרויקטים בתחום הנדל"ן של מגדל הזוהר וחברת צביון שהיו קשורים לאפל.[13]

בשנת 1993 ריבלין התמודד שנית בבחירות הפנימיות בסניף הליכוד, לקביעת מועמדה לראשות העיר ירושלים, אך הפסיד לאהוד אולמרט, שנבחר חודשיים לאחר מכן לראשות העיר ירושלים. אולמרט החליט שלא לשבץ את ריבלין ברשימה למועצת העיר, זאת למרות היותו של ריבלין דמות מפתח בסניף ולמרות הציפיות שישבץ אותו במקום השני.

רובי ריבלין ב-1993

פעילותו בכנסת ובממשלה (1988–1992, 1996–2014)

בשנת 1984 ריבלין ניסה לראשונה להתמודד לכנסת בסיועו של חבר המרכז והקבלן דודי אפל ממחנהו של דוד לוי.[13] ריבלין נבחר לראשונה לכנסת ה-12 בשנת 1988, ושימש בה יושב ראש הוועדה למאבק בנגעי הסמים והאלכוהול. כמו כן ריבלין היה חבר בוועדת הכנסת, בוועדת החוץ והביטחון ובוועדת חוקה חוק ומשפט.

ריבלין חזר לתפקיד חבר הכנסת ב-1996, בכנסת ה-14, במקומו של אליהו בן-אלישר, שמונה לשגריר. בתקופה זאת, שימש בין היתר כחבר בוועדה מיוחדת לעניין לקחי אסון גשר המכביה, בוועדה לבחירת שופטים, בוועדה משותפת לתקציב הביטחון, בוועדת החינוך והתרבות ובוועדה משותפת לעניין הכרזה על שעת חירום.

בכנסת ה-15 שימש גם כיושב ראש סיעת הליכוד וכנציג האופוזיציה בוועדה לבחירת שופטים. נוסף על כך ריבלין היה חבר בשתי ועדות חקירה פרלמנטריות: ועדת חקירה פרלמנטרית בעניין המצוקה הכספית המתמשכת של הרשויות המקומיות וועדת חקירה פרלמנטרית בנושא האלימות בספורט. כמו כן ריבלין החל לשמש בכנסת זו גם כסגן יושב ראש הכנסת. בספטמבר 2000 היה ריבלין אחד מחברי הכנסת שהתלוו לאריאל שרון בביקורו בהר הבית שקדם למה שכונה "מהומות הר הבית".[14]

כשהורכבה ממשלת הליכוד ב-2001, ריבלין נאלץ לוותר על תיק המשפטים כיוון שהתנהלו נגדו שבעה תיקי חקירה בנוגע ליחסיו עם הקבלן דודי אפל. באחד מהם המליצה המשטרה להעמידו לדין.[15] שלוש וחצי שנים מאוחר יותר נסגרו שישה מהתיקים על ידי היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, מפאת חוסר אשמה ואילו התיק השביעי בחשד לשיבוש מהלכי חקירה בפרשת איציק מרדכי נסגר בעילות של חוסר עניין לציבור וחוסר ראיות מספיקות.[16] ריבלין נאלץ להסתפק בתפקיד שר התקשורת, ובתגובה לסגירת התיקים אמר ”מי יחזיר לי ולמשפחתי שלוש שנים וחצי קשות שלקחו לי. איך אפשר לחגוג כשאני יודע שיש המון אזרחים שלהם אין יכולת להתמודד מול מערכת הרשע הזאת?!”.[17]

ב-19 בפברואר 2003, י"ז באדר א' ה'תשס"ג, נבחר לכהן כיושב ראש הכנסת ה-16. בעקבות הכרזה של שופט בית משפט השלום, דוד רוזן, על ביטול סעיף בחוק של הכנסת (פסק דין הנדלמן), ביקר ריבלין את נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק על "המהפכה השיפוטית" שהוביל כנשיא בית המשפט העליון, שלדבריו התפתחה להפיכה שלטונית המכרסמת ב"יסודותיה המקודשים ביותר של הדמוקרטיה הישראלית", ריבלין הוא שטבע את הביטוי "כנופיית שלטון החוק" בהקשר זה.[18] ריבלין התנגד לתוכנית ההתנתקות, ובעקבות דחייתה במשאל מתפקדי הליכוד פעל בסיעת הליכוד ובכנסת לסכלה. במקביל נהג לקרוא לכל הצדדים המעורבים לשמור על איפוק, לציית לחוק ולמנוע קרע בעם. ריבלין גם השתתף בהלוויה המונית שנערכה לקבורים שהועברו מבית העלמין של גוש קטיף להר הזיתים.

בכנסת ה-17 היה חבר בוועדת הכספים, בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, בוועדה לזכויות הילד, בשדולה למען ירושלים ובשדולה למען הדרוזים והצ'רקסים. ריבלין היה יושב ראש של שתי ועדות משנה: ועדת המשנה בעניין עובדי אינטל וועדת המשנה בעניין שנת שמיטה. כמו כן ריבלין היה חבר בוועדת משנה בעניין מיגון יישובי עוטף עזה ומיגון מוסדות החינוך שבהם ובוועדת חקירה פרלמנטרית בנושא קליטת עובדים ערבים בשירות הציבורי.

באפריל 2007 הכריז ריבלין באופן רשמי כי בכוונתו להתמודד על תפקיד נשיא מדינת ישראל לאחר סיום כהונתו של משה קצב.[19] בסיבוב הראשון של ההצבעה לנשיאות בכנסת, שהתקיימה ב-13 ביוני 2007, הגיע ריבלין למקום השני כשלמקום הראשון הגיע שמעון פרס (37 קולות לעומת 58 קולות לפרס). בעקבות זאת ריבלין החליט להסיר את מועמדותו לנשיאות, הכריז בהתרגשות ”יחי נשיא המדינה, תחי מדינת ישראל” וקרא לחברי הכנסת לתמוך בפרס פה אחד.[20]

ב-30 במרץ 2009 נבחר לכהן בפעם השנייה כיושב ראש הכנסת ה-18. בכנסת זו שימש גם יושב ראש ועדת הפירושים. בתקופת כהונתו זו נודע ריבלין בזכות יחסיו החמים עם חברי הכנסת הערבים, על אף דעותיו המדיניות. בין היתר ריבלין התנגד ליישום המלצת הוועדה הפרלמנטרית להדיח את חברת הכנסת חנין זועבי בעקבות השתתפותה במשט לעזה.

בשנת 2012 ריבלין קיבל את אות אביר איכות השלטון מטעם התנועה למען איכות השלטון בישראל[21] במסגרת הרשימה המאוחדת, הליכוד ישראל ביתנו, שובץ ריבלין במקום ה-11 לקראת הבחירות לכנסת ה-19. בכנסת זו כיהן ריבלין כחבר בוועדת הכספים ובוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. כמו כן ריבלין היה חבר בוועדה המשותפת לקידום התחרות בענף המזון ושימש יו"ר שדולת ירושלים וכחבר בשדולה לחיזוק הקשר עם העם היהודי. במהלך כהונתו בכנסת ה-19 שימש יושב ראש משלחת הכנסת ל-OECD. פעמים רבות התבטא בזכות הכרה ישראלית רשמית ברצח העם הארמני.[22]

כנשיא מדינת ישראל (2014–2021)

השבעת ראובן ריבלין לנשיא, כשלצידו יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין והנשיא היוצא שמעון פרס
ריבלין בשנת 2015, בעת ההתייעצות עם המפלגות לקראת הרכבת הממשלה ה-34, ברקע דגלי ישראל ונס הנשיא
הנשיא ריבלין נושא נאום בבית הנשיא, מאי 2018
ראובן ריבלין מארח את נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, 23 בינואר 2020

ב-10 ביוני 2014 נבחר לנשיא העשירי של מדינת ישראל ברוב של 63 קולות מול 53 קולות ליריבו בסבב ההצבעה השני, ח"כ מאיר שטרית. ראש הממשלה בנימין נתניהו התנגד למועמדותו של ריבלין, ואף ניסה לבטל את מוסד הנשיאות, אך לאחר סיום הגשת המועמדויות הודיע על תמיכתו בריבלין.[23][24]

ב-24 ביולי 2014 הושבע ריבלין לנשיא המדינה ונכנס מיד לתפקיד, ארבעה ימים לפני המועד הרשמי.[25] ב-10 באוגוסט 2014 סגר היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, את הבדיקה שנפתחה בעניינו של ריבלין בחשד לקבלת כספים מקבלן הבניין ופעיל הליכוד, דודי אפל, לאחר ש"לא נמצא בסיס עובדתי לטענות שהועלו".[26]

בתחילת כהונתו היה ריבלין הנשיא הישראלי הראשון שהשתתף באירוע לזכר טבח כפר קאסם.[27] באוגוסט 2014 שיגר איגרת ברכה לנישואים של ערבי עם יהודיה שהתאסלמה.

בנובמבר 2014 ביטל הופעה מתוכננת של הזמר עמיר בניון במשכן הנשיא, זאת בשל השיר "אחמד אוהב ישראל" של בניון, אשר לדעת ריבלין נחשב פוגעני.[28]

ריבלין הביע התנגדות להצעת חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי, בניגוד לעמדת ראש הממשלה בנימין נתניהו אשר תמך בחוק. בעקבות זאת הוא ספג גינויים מפעילי ימין ואף הופצה תמונה שלו לבוש מדי אס אס.[29]

בדצמבר 2014 בחר העיתון הבריטי הגארדיאן בריבלין כאחד מגיבורי השנה של שנת 2014, משום ש"הפך למצפון הלאומי".[30] ב-18 במאי 2015 העניקה אוניברסיטת בר-אילן לנשיא ריבלין תואר דוקטור לשם כבוד.[31] בשנת 2018 קיבל תואר ד"ר לשם כבוד גם מאוניברסיטת פיראוס.

ב-7 ביוני 2015 נשא בכנס הרצליה את "נאום השבטים". ריבלין תיאר את החברה בישראל כמפוצלת לרוב חילוני ציוני מוצק, ולמיעוטים דתי, חרדי וערבי ההולכים ונדמים לו בגודלם, כאשר תהום תרבותית, דתית וזהותית פעורה בין המגזרים ומאיימת על החברה הישראלית. ריבלין קרא לייצר סדר ישראלי חדש על בסיס החלפת תפיסת הרוב והמיעוט הרווחת בתפיסה של שותפות,[32] ועורר בכך דיון ציבורי נרחב.[33] בהמשך החלה לפעול תוכנית תקווה ישראלית.

לאחר הפיגוע בדומא, התבטא ריבלין בתקיפות נגד האירוע. בפוסט שפרסם בדף הפייסבוק שלו כתב "אני חש כאב... על שבני עמי בחרו בדרך הטרור ואיבדו צלם אנוש. דרכם אינה דרכי. דרכם אינה דרכינו. דרכם אינה דרכה של מדינת ישראל ואינה דרכו של העם היהודי".[34] האמירה "בני עמי בחרו בדרך הטרור" גררה גל של תגובות וגינויים מימין.[35][36][37]

ב-13 בדצמבר 2015 נאם ריבלין בכנס של "הארץ" והקרן החדשה לישראל בארצות הברית. השתתפותו עוררה מחלוקת ומחאה מאחר שבכנס השתתף גם נציג של "שוברים שתיקה". ריבלין לא ביטל את השתתפותו בכנס בתגובה למחאה אך כן הביע הסתייגות מ"שוברים שתיקה".[38]

ב-24 בפברואר 2016 ערך ריבלין מפגש בבית הנשיא עם ראשי הרשויות המקומיות הערביות אך סירב לאפשר לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה מבל"ד להשתתף עקב מפגשו של האחרון עם משפחות מחבלים פלסטיניים ועמידת דקת דומייה לזכרם.[39]

בשנת 2017 ריבלין אירח מספר מנהיגים בינלאומיים חשובים, בהם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ וראש ממשלת הודו נרנדרה מודי.[40]

ב-14 ביולי 2017 גינה ריבלין את הפיגוע בהר הבית שביצעו מחבלים ערבים-ישראליים[41] ואת תגובת ההנהגה הערבית לפיגוע ואמר ש"השתיקה והתגובות הרפות של חלק מהמנהיגות הפוליטית הערבית מקוממות. טרור חייב להיות מוקע ללא תנאי וללא התפתלויות. מי שאינו מוקיע טרור, משתף איתו פעולה".[42] ב-14 בספטמבר אמר באזכרה לקודמו הנשיא פרס כי כל ישראלי חב לפרס בכל הקשור לנושא התרומה לביטחון ישראל.[43]

ב-23 באוקטובר 2017, נאם ריבלין בישיבת הפתיחה של המושב הרביעי של הכנסת העשרים. בנאומו, הוא ביקר את אובדן הממלכתיות לטענתו בישראל.[44]

פגישה משולשת של הנשיא ראובן ריבלין, ראש ממשלת ישראל ויו"ר הליכוד בנימין נתניהו ויו"ר כחול לבן בני גנץ במהלך הניסיונות להקמת ממשלת אחדות לאחר מערכת הבחירות השנייה, 23 בספטמבר 2019

במהלך המשבר הפוליטי בישראל עשה ריבלין מספר מאמצים לייסד ממשלת אחדות יציבה על ידי גישור בין גושים מנוגדים.

ביוני 2021, חודש לפני סיום כהונתו העניקה לו אוניברסיטת אריאל בשומרון תואר ד"ר לשם כבוד.[45]

חנינות

סך הכל, ריבלין קיבל כ-8,682 בקשות חנינה מחודש יולי 2014 ועד חודש אפריל 2021 אך נענה רק ל-1,797 מהבקשות.[46] בפרסום מאוחר יותר נודע כי ריבלין העניק עד חודש יולי של אותה שנה כ-1,830 חנינות.

בשנת 2015 הוגשו לנשיא 1,948 בקשות חנינה, ומתוכן אושרו 151 בקשות.[47]

ב-25 באוקטובר 2015, באירוע לציון 20 שנה להירצחו של יצחק רבין, התייחס ריבלין ליגאל עמיר: "כל עוד אני נשיא מדינת ישראל, לא יצא הרוצח לחופשי. תיבש ימיני, אם אחתום אי-פעם על חנינה לאיש הארור הזה. לעולם לא".[48]

עם בקשות החנינה הבולטות שנמסרו לריבלין נמנות בקשות החנינה של קובי פרץ, יואל קרויס ויונתן היילו, שלהן נענה, ובקשות החנינה של משה קצב ואלאור אזריה, שאותן דחה. ריבלין דחה את בקשתו של אהוד אולמרט לקיצור תקופת מאסרו,[49] אך ביטל את המגבלות אשר הוטלו עליו לאחר שחרורו מהכלא.[50]

לאחר סיום כהונתו כנשיא המדינה

עם סיום כהונתו עבר ריבלין להתגורר בדירת שרד בירושלים שהמדינה שכרה למענו (נשיא לשעבר זכאי לדירת שרד למשך שבע שנים מסיום כהונתו).[51]

באוגוסט 2021 מונה ריבלין לנשיא חברת אלקטריאון וירלס, העוסקת בפיתוח ציוד לטעינה אלחוטית של כלי רכב חשמליים, ותפקידו יהיה, בין היתר, "לקדם שיתופי פעולה של החברה עם ממשלות וחברות גלובליות וכן לחשוף את פעילותה למקבלי ההחלטות ברחבי העולם".[52]

משפחתו וחייו האישיים

ריבלין גר בירושלים בשכונת יפה נוף. היה נשוי ליפה וילף עד לסוף שנות ה־60, אז נפרדו.[53] בשנת 1971 נישא בשנית, לנחמה, ממנה התאלמן ב-4 ביוני 2019. הוא אב לארבעה. בנו הבכור, יואל, נולד מאשתו הראשונה.[54]

ריבלין הוא בן-דודה של אורה קפלן, אשתו של הבמאי אירווינג קפלן ואמם של הזמר ירמי קפלן והבמאי אהרון קפלן.[55]

צמחונות ופעילות למען בעלי חיים

בצעירותו הפסיק לאכול בשר בקר, לאחר שצפה בשחיטת בעלי-חיים בבית-מטבחיים[56][57] ובשנת 2013 חדל גם מאכילת עופות, בעקבות צפייה בחקירה סמויה של עמותת אנימלס, ששודרה בתוכנית כלבוטק וחשפה התעללות בתרנגולים במשחטה של זוגלובק.[58][59]

במהלך כהונתו כנשיא הביע ריבלין תמיכה בפעילות להגנת בעלי חיים ולעידוד הפחתת אכילת בשר. ב-2015 אירח בבית הנשיא את פעיל זכויות בעלי החיים אלכס הרשאפט ואת מיקי חיימוביץ', מובילת קמפיין שני צמחוני (כבר לפני כניסתה לפוליטיקה).[60] ב-2016 ערך לראשונה יום אימוץ כלבים בבית הנשיא, בשיתוף עם עמותות תנו לחיות לחיות ונח.[61] כמו כן, ריבלין הנהיג עריכת מנגל צמחוני כחלק מטקסי יום העצמאות הנערך בבית הנשיא מדי שנה, במקום ארוחה בשרית.[62][63]

עמדותיו

ריבלין הוא איש ארץ ישראל השלמה ומאמין בזכותו של עם ישראל על כל ארץ ישראל, ובזכותה של מדינת ישראל לספח בנוסף למזרח ירושלים ורמת הגולן גם את יהודה, שומרון ועזה, וזאת בגישת פתרון המדינה האחת.[64]

ריבלין מאמין בתורת זאב ז'בוטינסקי ובהדר הבית"רי. הוא מאמין בשוויון זכויות אזרחי מלא ובפרט בשיתוף מלא של ערביי ישראל בציבוריות הישראלית. הוא שם דגש על הממלכתיות הישראלית, כפי שהיא מתבטאת במוסדות המדינה והממשל, ובראשם הכנסת. הוא ידוע ברגשנותו ובחשיבות הרבה שהוא מעניק לדגל ישראל, להמנון מדינת ישראל ולטקסים ממלכתיים ובפרט לטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות (שבו נאם מספר פעמים כיושב ראש הכנסת).

פרסים

שגיאת לואה ביחידה יחידה:Awards בשורה 19: attempt to index field 'wikibase' (a nil value).

גלריית תמונות

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: ראובן ריבלין
ריבלין בקריקטורה מאת רענן לוריא

הערות שוליים

  1. ^ אריה בנדר, ההגדה לבית ריבלין, מעריב, 4 במאי 1984
  2. ^ ירון דרוקמן, מבית"ר ירושלים לבית הנשיא: מי אתה רובי ריבלין?, באתר ynet, ‏10 ביוני 2014
  3. ^ ריבלין יוסף יואל (בן ראובן ריבלין ואיטה רבקה שפירא) וריבלין רחל "ריי" (בת אליהו יוסף ריבלין ואלטע זיסענוויין) באתר משפחת ריבלין.
  4. ^ אתר למנויים בלבד רועי צ'יקי ארד, רובי ריבלין בעקבות הרומנטיקה הירושלמית, באתר הארץ, 8 במאי 2013
  5. ^ ראיון בתוכנית "ברוורס". בדקה 41, מוזכרים פגיס ועמיחי. בראיון מאוחר של ריבלין, הוא סיפר על החוויות מן השיעורים עימם בגימנסיה, באתר יוטיוב
  6. ^ סרטונים
  7. ^ ראובן (רובי) ריבלין, המנורה שנמצאה בהר הבית: סמל לעם שלא מרפה, באתר nrg‏, 10 בספטמבר 2013
  8. ^ אפי מלצר ורון כתרי, "בנושא האיראני המערכת המבקרת של הכנסת שואלת שאלות וגם מקבלת תשובות", מבט מל"מ 64, אוקטובר 2012
  9. ^ עו"ד ראובן ריבלין חוזר - לייצג את בית"ר ירושלים בביה"ד העליון, מעריב, 24 ביולי 1974
  10. ^ הנהלת בית"ר ירושלים גינתה את המתפרעים, מעריב, 16 ביוני 1969
  11. ^ יוסף חריף, לכאורה, כל שר יוכל לזכות בנחלתו. אבל כל מחנה רוצה גם להכשיל את היריב בהצגת מועמד נגדי מושך, מעריב, 27 במרץ 1987; מתוך מוסף "שבת", עמ' 2
  12. ^ ערב חדש עם דן שילון, הטלוויזיה החינוכית, 13 באוגוסט 1991
  13. ^ 13.0 13.1 איתמר לוין, אין ממצאים מחשידים בקשרי ריבלין-אפל, באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 10 באוגוסט 2014
  14. ^ ענת רואה ועלי ואקד, ביקור שרון בהר הבית: מהומות ופצועים, באתר ynet, 28 בספטמבר 2000
  15. ^ ברוך קרא, היועץ המשפטי סגר את כל תיקי החקירה על קשרי ריבלין-אפל, 9 באפריל 2004, באתר הארץ
  16. ^ טל רוזנר, מזוז סגר 7 תיקים נגד ריבלין בחשד לטובת הנאה מאפל, באתר ynet, 8 באפריל 2004
  17. ^ מזוז סגר 7 תיקים נגד ריבלין, באתר ערוץ 7, 9 באפריל 2004
  18. ^ ריבלין: בג"ץ מוביל הפיכה שלטונית, באתר ערוץ 7, 25 במאי 2003
  19. ^ אמנון מרנדה, ריבלין הודיע רשמית: אני רץ לנשיאות, באתר ynet, 5 בפברואר 2007
  20. ^ אמנון מרנדה, אחרי הסיבוב הראשון: ריבלין פרש בדמעות, באתר ynet, 13 ביוני 2007
  21. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:יוטיוב
    'סוג: סרטון בערוץ התנועה לאיכות השלטון' אינו ערך חוקי         ראובן ריבלין - אביר איכות השלטון 2012, סרטון בערוץ התנועה לאיכות השלטון באתר יוטיוב (אורך: 1:50), 5 בינואר 2013
  22. ^ יהונתן ליס, מבוכה לטורקים: ריבלין הורה לציין בכנסת מדי שנה את רצח העם הארמני, באתר הארץ, 31 במאי 2011
  23. ^ סרטונים עמית סגל, ‏נתניהו מציע לבטל את מוסד הנשיאות, באתר ‏מאקו‏‏, ‏4 במאי 2014‏
  24. ^ זאב קם, ראובן ריבלין - הנשיא העשירי של מדינת ישראל, באתר nrg‏, 10 ביוני 2014
  25. ^ חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה) (תיקון מס' 14), התשע"ד-2014 בחתימת נשיא המדינה ראובן ריבלין, ילקוט הפרסומים, חוברת 2461, 24 ביולי 2014
    חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 39), התשע"ד-2014 בחתימת נשיא המדינה ראובן ריבלין, ילקוט הפרסומים, חוברת 2461, 24 ביולי 2014
    חוק קרן לאזרחי ישראל, התשע"ד-2014 בחתימת נשיא המדינה ראובן ריבלין, ילקוט הפרסומים, חוברת 2460, 24 ביולי 2014
    הודעת שמעון פרס על סיום תפקידו, 25 ביולי 2014
    ריבלין: "לא קל להתחיל קדנציה בניחום אבלים", ערוץ 10, 25 ביולי 2014
    נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין קיים ביקורי תנחומים אצל משפחות חיילים שנפלו במבצע "צוק איתן", הודעת בית הנשיא, 27 ביולי 2014
    נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין נשא דברים על קברו של זאב ז'בוטינסקי במלאת 74 שנים לפטירתו, הודעת בית הנשיא, 27 ביולי 2014
  26. ^ אביאל מגנזי ואלי סניור, היועמ"ש החליט לסגור בדיקה שהתקיימה נגד ריבלין, באתר ynet, 10 באוגוסט 2014
  27. ^ חסן שעלאן, ריבלין בטקס להרוגי כפר קאסם: "הרג נפשע", באתר ynet, 26 באוקטובר 2014
  28. ^ נועם דביר ורן בוקר, הנשיא ריבלין ביטל הופעת עמיר בניון, באתר ynet, 25 בנובמבר 2014
  29. ^ אתר למנויים בלבד יניב קובוביץ' ורויטל חובל, הפרקליטות הורתה למשטרה לחקור פרסום תמונות הנשיא ושרים לבושים במדי SS, באתר הארץ, 30 בנובמבר 2014
  30. ^ ה"גרדיאן" בחר בריבלין כאחד מגיבורי שנת 2014, באתר nrg‏, 31 בדצמבר 2014
  31. ^ אוניברסיטת בר- אילן חוגגת 60 שנה להיווסדה ומעניקה 14 תוארי 'דוקטור לשם כבוד'. בין מקבלי התארים: נשיא המדינה ובני גנץ., באתר ערוץ 7, 13 במאי 2015
  32. ^ נועם דביר, ריבלין: בישראל 4 שבטים והעוינות ביניהם גוברת, באתר ynet, 7 ביוני 2015
  33. ^ אברום תומר, לא שבטים ולא יער, באתר השילוח, ‏6 במרץ 2016
  34. ^ אהרן רבינוביץ, ‏הנשיא ריבלין: "בני עמי בחרו בדרך הטרור ואיבדו צלם אנוש", באתר כיכר השבת, 31 ביולי 2015
  35. ^ מתקפה נגד ריבלין בשל גינוי רצח הפעוט: "נשיא של ערבים", באתר וואלה!‏, 1 באוגוסט 2015.
  36. ^ הרשת זועמת בעקבות האשמת ריבלין כי "בני עמי בחרו בדרך הטרור", באתר קול חי.
  37. ^ אריק בנדר, ‏57% מהציבור לא מסכים עם אמירת ריבלין: "בני עמי בחרו בדרך הטרור", באתר מעריב אונליין, 6 באוגוסט 2015.
  38. ^ יורי ילון, ‏ריבלין: "אף פעם לא הסכמתי עם דעות מערכת 'הארץ'", באתר ישראל היום, 13 בדצמבר 2015
    אסף נחום, ‏פוסט חריף של ערוץ 20 נגד ריבלין ותגובות נאצה: "איבד את הבושה", באתר מעריב אונליין, 14 בדצמבר 2015
    קלמן ליבסקינד, ‏משהו רע עובר על נשיא המדינה: ריבלין הולך ומתנתק, באתר מעריב אונליין, 15 בדצמבר 2015
  39. ^ איתמר אייכנר, נשאר בחוץ: ח"כ זחאלקה לא הוכנס לבית הנשיא, באתר ynet, 24 בפברואר 2016
  40. ^ יעל פרידסון ואיתמר אייכנר, מודי לריבלין: "ישראל היא חברה אמיתית", באתר ynet, 5 ביולי 2017
  41. ^ אלי סניור, הסרטון המשטרתי מהפיגוע: ירי מתוך מתחם הר הבית, באתר ynet, 14 ביולי 2017
  42. ^ אריק בנדר, ‏ריבלין: השתיקה של חלק מהמנהיגות הפוליטית הערבית מקוממת, באתר מעריב אונליין, 16 ביולי 2017
  43. ^ אמרי לוי סדן‏, ריבלין באזכרת פרס: "אין ישראלי שלא חב לך על תרומתך לביטחון", באתר וואלה!‏, 14 בספטמבר 2017
  44. ^ מורן אזולאי, ריבלין נגד נתניהו: ״השליט הוא גם הקורבן״, באתר ynet, 23 באוקטובר 2017
  45. ^ גיא עזרא, ‏הנשיא ריבלין קיבל תואר ד"ר לשם כבוד, באתר "סרוגים", 22 ביוני 2021
  46. ^ ליה ספילקין, ‏הנתונים המלאים נחשפים: לכמה בקשות חנינה נענה ריבלין?, באתר ‏מאקו‏‏, ‏4 ביולי 2021‏
  47. ^ איתמר אייכנר, ריבלין קיבל 1,948 בקשות חנינה - ונענה ל-151, באתר ynet, 30 בינואר 2017
  48. ^ אריק בנדר, ‏ריבלין: "תיבש ימיני אם אי פעם אחתום על חנינה ליגאל עמיר", באתר מעריב אונליין, 25 באוקטובר 2015
  49. ^ סרטונים טל שלו וגלי גינת‏, הנשיא ריבלין דחה את בקשת החנינה של ראש הממשלה לשעבר אולמרט, באתר וואלה!‏, 27 במרץ 2017
  50. ^ אתר למנויים בלבד יניב קובוביץ, רויטל חובל ויהונתן ליס, ריבלין ביטל את ההגבלות על שחרורו של אולמרט, באתר הארץ, 4 ביולי 2017
  51. ^ איתמר אייכנר, נערכים לעזיבת הנשיא: פסלים הוזזו, ריבלין כבר שכר דירה, באתר ynet, 3 באפריל 2021
  52. ^ כהונתו של נשיאה העשירי של מדינת ישראל, מר ראובן (רובי) ריבלין, כנשיא החברה, באתר "מאיה", 8 באוגוסט 2021
  53. ^ ליאורה גולדנברג-שטרן, ‏האישה שכמעט הפכה לגברת הראשונה של ישראל, באתר מעריב אונליין, 22 ביוני 2014
  54. ^ משה שטיינמץ‏, המושבניקית שהמיסה את לבה של מלניה טראמפ, באתר וואלה!‏, 6 ביולי 2017
  55. ^ צומת קפלן: ירמי חוגג 60 באתר ישראל היום
  56. ^ לפי עדותו מעל בימת הכנסת, 28 באוקטובר 2009: ”אני צמחוני. הכלב שלי נלקח לאיזו מכלאה, כי הוא נשך, או היה נדמה למישהו שהוא נשך אותו, וזה היה ליד בית-מטבחיים, הקרנטינה. כשראיתי איך שוחטים בעלי-חיים – מאז נהייתי צמחוני. זה כבר נושא של יותר מ-40 שנה”.
  57. ^ סרטונים דנה ירקצי‏, הצמחונים מרוצים: "ריבלין יקרב עוד אנשים לרעיון", באתר וואלה!‏, 11 ביוני 2014 - כולל קטע בנושא זה מראיון בערוץ הכנסת עם נחמה דואק
  58. ^ כפי שהעידה אשתו של ריבלין בדבריה בריאיון שערכה נחמה דואק עם בני הזוג ריבלין, אשר פורסם במוסף "המוסף לשבת" של ידיעות אחרונות ב-13 ביוני 2014, עמ' 6–9. מתוך הדברים בעמוד 9: ”ריבלין עבר לתפריט צמחוני אחרי שיום אחד הגיע עם כלבו, סטפן, לפנסיון שלידו הייתה משחטה. 'מאותו רגע הפסקתי לאכול בשר אדום של חיות יונקות', הוא מספר. 'ואחרי שראה את התחקיר של 'כלבוטק' על התרנגולות, הפסיק גם לאכול עוף. הוא רק אוכל דגים', אומרת אשתו”.
  59. ^ דדי שי, רובי ריבלין, הנשיא הצמחוני הראשון של ישראל, באתר אנימלס, 24 ביולי 2014
  60. ^ יונתן עשת, דיווח: הנשיא נפגש עם מייסד התנועה לזכויות בע"ח, הטלוויזיה החברתית, 4 במאי 2015
  61. ^ איתמר אייכנר, כל כלבי הנשיא: יום האימוץ של רובי ריבלין, באתר ynet, 22 במרץ 2016
  62. ^ אורטל ברובין-חן, יום העצמאות - מנגל בריא יותר, באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 7 במאי 2019
  63. ^ איתמר אייכנר, המחווה המוזיקלית של רובי, באתר ynet, 7 במאי 2016
  64. ^ צבי זינגר, ריבלין: בין הירדן לים תוכל להתקיים רק מדינה אחת, באתר מגפון, 28 באוקטובר 2011
  65. ^ איתמר אייכנר, צפיית הנשיא, ידיעות אחרונות 10.5.2021 גיליון 25091, עמ' 36


ראובן ריבלין - תבניות ניווט
נשיאי מדינת ישראל
חיים ויצמן (1949-1952) • בן-צבי (1952-1963) • שזר (1963-1973) • קציר (1973-1978) • נבון (1978-1983) • חיים הרצוג (1983-1993) • עזר ויצמן (1993-2000) • קצב (2000-2007) • פרס (2007-2014) • ריבלין (2014-2021) • יצחק הרצוג (2021-)
יושבי ראש הכנסת
שפרינצק (1949–1959) • ניר (1959) • לוז (1959–1969) • ברקת (1969–1972) • ישעיהו-שרעבי (1972–1977) • שמיר (1977–1980) • ברמן (1980–1981) • סבידור (1981–1984) • הלל (1984–1988) • שילנסקי (1988–1992) • וייס (1992–1996) • תיכון (1996–1999) • בורג (1999–2003) • ריבלין (2003–2006‏, 2009–2013) • איציק (2006–2009) • אדלשטיין (2013–2020) • גנץ (2020) • לוין (2020–2021‏, 2022) • לוי (2021–2022) • אוחנה (2022 ואילך) נס יושב ראש הכנסת
שרי הדואר והתקשורת בממשלות ישראל
שרי הדואר מרדכי נורוק • יוסף בורג • ישראל ברזילי • בכור-שלום שטרית • בנימין מינץ • אליהו ששון • ישראל ישעיהו-שרעבי • אלימלך-שמעון רימלט סמל משרד התקשורת
שרי התקשורת שמעון פרס • אהרן אוזן • יצחק רבין • מנחם בגין • מאיר עמית • יצחק מודעי • יורם ארידור • מרדכי צפורי • אמנון רובינשטיין • גד יעקבי • רפאל פנחסי • משה שחל • שולמית אלוני • לימור לבנת • בנימין בן אליעזר • ראובן ריבלין • אריאל שרון • אהוד אולמרט • דליה איציק • אברהם הירשזון • אריאל אטיאס • משה כחלון • גלעד ארדן • בנימין נתניהו • צחי הנגבי • איוב קרא • דודי אמסלם • יועז הנדל • איתן גינזבורג • יועז הנדל • שלמה קרעי
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32008586ראובן ריבלין

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=ראובן_ריבלין&oldid=2565147"