פורטל:רוסיה/הידעת?/קטעי הידעת?

[{{fullurl:{{{3}}}|action=edit}} עריכה]

1	כנסיית ואסילי הקדוש העיר מוסקבה הייתה ידועה בעבר בכינוי "סורוק סורוקוב" (ארבעים פעם ארבעים), על שום כיפות הבצל הרבות של כנסיות שעיטרו את קו השמים שלה.	עריכה | תבנית | שיחה
2	סטלין הקים ברחבי מוסקבה שבעה גורדי שחקים מעוטרים שנקראו "שבע האחיות של סטלין" - 7 גורדי שחקים בסגנון גותי-סטליניסטי שאפיינו את האדריכלות הקומוניסטית שנקראה בשם: "קלסיציזם סטליניסטי" או: "אדריכלות סטליניסטית" (סגנון שהיה בכל מדינה קומוניסטית). הבניין הראשי של אוניברסיטת מוסקבה שהוקם בתחילת שנות ה-50 נתן השראה לסטלין להקמתם של גורדי שחקים סובייטיים ברחבי מוסקבה ולאחר מכן במדינות קומוניסטיות ושהיו התשובה הקומוניסטית לסגנון גורדי השחקים האמריקאי.	עריכה | תבנית | שיחה
3	רציף האדמירליות בשעה 23:15, ב-21 ביוני. תופעת טבע מעניינת הקיימת בסנקט פטרבורג היא "לילות לבנים". מיקומה היחסי של העיר בצפון כדור הארץ גורם לכך שבמאי וביוני עת הדמדומים נמשכת כל הלילה.	עריכה | תבנית | שיחה
4	בית הכנסת קורל הגדול אחרי יסוד העיר ב-1703 הותר להתיישב בה רק ליהודים שהמירו דתם, או לפי היתר מיוחד מהצאר. קצת אירוני, אך המפקד הראשון של משטרת סנקט פטרבורג היה דווקא יהודי מומר בשם אנטואן דיווער. אחרי חלוקת פולין ב-1795 לעיר הגיע משלחת יהודית כדי לדון בזכויותיהם של אחיהם, למעשה הם הניחו את היסוד לקהילה היהודית. ב-1893 נבנה בית הכנסת קורל הגדול, שהכיל 1,200 מקומות.	עריכה | תבנית | שיחה
5	הטבלה המחזורית בשנת 1863 התמנה דמיטרי מנדלייב לפרופסור לכימיה באוניברסיטה של סנקט פטרבורג. כמורה, חסר לו ספר לימוד מעודכן, וכשניסה לכתוב ספר כזה, לא הצליח להתמודד עם התוהו ובוהו ששרר אז בדיסציפלינה. מראשית המאה ה-19 ועד מחציתה, הוכפל מספר חומרי היסוד הכימיים המוכרים. אך הידע שהצטבר עליהם היה מגובב. מנדלייב סירב להאמין, שהעולם מורכב מאוסף מקרי של חלקיקים רבים מגוונים. הוא חיפש סדר ופשטות. מנדלייב אהב לשחק סוליטר, וגם למחקר ניגש כאל משחק קלפים. לכל אחד מ-63 היסודות שהכיר, הוא הכין כרטיס עם שמו ותכונותיו, ופרש את הקלפים שוב ושוב, בדרכים שונות. ביום שני, 17 בפברואר 1869, גילה מנדלייב, שכאשר היסודות מסודרים בסדר עולה של משקלים אטומיים (מאטום המימן, שלו ייחס את הערך 1, ועד ליסוד עופרת - שהאטום שלו כבד ממימן פי 207), הם מתחלקים, באופן מחזורי, לקבוצות עם תכונות חומר דומות. כך, בשל צורך דידקטי, מנדלייב ניסח את פריט המידע החשוב והשימושי ביותר לכימאים – הטבלה המחזורית	עריכה | תבנית | שיחה
6	-	הוספה
7	גריגורי פרלמן הוא מתמטיקאי יהודי, יליד סנקט פטרבורג, שפרסם בשנת 2002 הוכחה להשערת פואנקרה. השערה חשובה זו, השייכת לתחום הטופולוגיה, נוסחה על ידי אנרי פואנקרה ב-1904, ונבחרה בשנת 2000 על ידי מכון קליי למתמטיקה כאחת משבע בעיות המילניום שפתרונן מזכה בפרס של מיליון דולר. פרלמן בחר לפרסם את ההוכחה שלו, שהשערת פואנקרה מהווה מקרה פרטי שלה, דווקא באינטרנט ולא בכתב עת שעובר ביקורת עמיתים, ובכך הוא בעצם ויתר על הפרס. התכחשותו לממסד המדעי נמשכה כשסירב לקבל את מדליית פילדס, שמוענקת אחת לארבע שנים, ומהווה את הפרס החשוב והמכובד ביותר בענף המתמטיקה.	עריכה | תבנית | שיחה
8	מפת סנקט פטרבורג מהמאה ה-18 שמה של העיר הרוסית סנקט פטרבורג שונה בשנת 1914 לפֶּטְרוֹגְרָד. בשנת 1924, בעקבות מותו של ולדימיר איליץ' לנין, ניתן לעיר השם לנינגְרָד, ועם קריסת ברית המועצות הוחזר לה שמה המקורי. באנגלית מכנים אותה סֵיינט פִּיטֶרסְבֶּרג, בגרמנית זַנְקְט פֶּטֶרְסְבּוּרג, ואילו דוברי הרוסית מעדיפים לקרוא לה בקיצור פיטר.	עריכה | תבנית | שיחה
9	מפת קנינסברג, הנהר והגשרים מודגשים העיר קניגסברג שבפרוסיה המזרחית (כיום קלינינגרד שברוסיה) הייתה מחולקת לארבעה חלקים על ידי הנהר פרגוליה. שבעה גשרים חיברו בין ארבעת חלקי העיר. בין תושבי העיר התפתחה מסורת לפיה לא ניתן לחצות את כל שבעת הגשרים ולחזור לנקודת ההתחלה מבלי לעבור על אותו גשר יותר מפעם אחת. תושבי העיר ניסו להוכיח או להפריך השערה זו, אולם ללא הצלחה. הבעיה התפרסמה בשם בעיית הגשרים של קניגסברג. המתמטיקאי לאונרד אוילר הצליח לפתור את הבעיה, והציג את פתרונו לאקדמיית סנקט פטרבורג ב-26 באוגוסט 1735. בהוכחתו הוא תיאר את הבעיה באופן סכמטי. כל נקודה ייצגה חלק של העיר, וכל קו ייצג גשר. הוא הראה שמכיוון שמכל נקודה יוצא מספר אי-זוגי של קווים, לא קיים מסלול סגור שעובר דרך כל הקווים. זו אחת הבעיות הראשונות בתורת הגרפים שנפתרו.	עריכה | תבנית | שיחה
10	הו צ'י מין, 1946 הפיזיקאי היהודי הנודע אלברט איינשטיין ואבי האומה הווייטנאמית הו צ'י מין הורו בצוואתם שגופתם תישרף, בנמקם את הבקשה בכך שלא ייווצר פולחן אישיות סביב קברם. אולם בקשת שניהם לא קוימה במלואה. גופתו של איינשטיין אכן נשרפה על ידי בני משפחתו ואפרה פוזר על פני נהר הדלאוור, אך שלא בידיעת המשפחה או הסכמתה, נותחה גופתו קודם לכן על ידי ד"ר תומאס שטולץ הארווי וד"ר הנרי אברהמס, שהוציאו ממנה את מוחו ועיניו לצורכי מחקר. שרידי המוח, שנשמר במשך עשרות שנים באדיקות כמעט פולחנית בידי הארווי, מצויים כיום במרכז הרפואי האוניברסיטאי של פרינסטון בניו ג'רזי. בניגוד לאיינשטיין, צוואתו של נשיא וייטנאם, הו צ'י מין, לא קוימה כלל. גופתו נחנטה, והיא מוצגת לראווה בארון זכוכית שבמאוזוליאום הקרוי על שמו, בהאנוי הבירה, ונערך סביבה פולחן אישיות, בניגוד גמור לרצונו שהובע בצוואה שהותיר.	עריכה | תבנית | שיחה
11	-	הוספה
12	-	הוספה
13	-	הוספה
14	-	הוספה
15	-	הוספה
16	-	הוספה
17	-	הוספה
18	-	הוספה
19	-	הוספה
20	-	הוספה
21	-	הוספה
22	-	הוספה
23	-	הוספה
24	-	הוספה
25	-	הוספה
26	-	הוספה
27	-	הוספה
28	-	הוספה
29	-	הוספה
30	-	הוספה
31	-	הוספה
32	-	הוספה
33	-	הוספה
34	-	הוספה
35	-	הוספה
36	-	הוספה
37	-	הוספה
38	-	הוספה
39	-	הוספה
40	-	הוספה
41	-	הוספה
42	-	הוספה
43	-	הוספה
44	-	הוספה
45	-	הוספה
46	-	הוספה
47	-	הוספה
48	-	הוספה
49	-	הוספה
50	-	הוספה
51	-	הוספה
52	-	הוספה
53	-	הוספה
54	-	הוספה
55	-	הוספה
56	-	הוספה
57	-	הוספה
58	-	הוספה
59	-	הוספה
60	-	הוספה
61	-	הוספה
62	-	הוספה

בחזרה לפורטל