עפר (אישיות מהתנ"ך)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
עֵפֶר הוא אישיות מהתנ"ך, בנו השני של מדין ונכדם של אברהם וקטורה. לעפר היו ארבעה אחים: עיפה, חנך, אבידע ואלדעה.[1][2]
יש מספר אפשרויות לפירוש שמו של עפר. יש חוקרים הסוברים ששמו הוא מלשון המילה עפר, כלומר אדמה. לעומת זאת, יש חוקרים הסבורים שהמקור הוא מהפועל הערבי ע'פר, שפירושו להגן או לנטור.[3]
בתרגום לעברית מתרגום השבעים עפר נקרא עופר.[3]
הערות שוליים
- ^ ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוק ד'
- ^ ספר דברי הימים א', פרק א', פסוק ל"ג
- ^ 3.0 3.1 ראו אנציקלופדיה מקראית כרך ו
30767656עפר (דמות מקראית)