הונדורס

הונדורס
República de Honduras

דגל דגל סמל
לחצו כדי להקטין חזרה לחצו להגדלה
מוטו לאומי	חופשי, ריבוני ועצמאי
המנון לאומי	דגלך מואר באופן שמיימי המנון
ממשל
משטר	רפובליקה נשיאותית
שפה רשמית	ספרדית
עיר בירה	טגוסיגלפה 14°6′N 87°13′W (והעיר הגדולה ביותר)
גאוגרפיה
יבשת	אמריקה, אמריקה המרכזית
שטח יבשתי	112,090 קמ"ר (104 בעולם)
אחוז שטח המים	זניח
אזור זמן	UTC -6
היסטוריה
הקמה
- עצמאות - הוכרזה - הוכרה	מספרד 15 בספטמבר 1821 1823
ישות קודמת	הפרובינציות המאוחדות של מרכז אמריקה
דמוגרפיה
אוכלוסייה (הערכה 1 בדצמבר 2024)	10,900,855 נפש (88 בעולם)
צפיפות	97.25 נפש לקמ"ר (117 בעולם)
אוכלוסייה לפי גילאים 0 10 20 30 40 50 60 70 80 גילאי 0 - 14 30.62% גילאי 15 - 24 19.59% גילאי 25 - 54 39.92% גילאי 55 - 64 5.45% גילאי 65 ומעלה 4.42%
כלכלה
תמ"ג (2023)	34.4 מיליארד $ (103 בעולם)
תמ"ג לנפש	3,156$ (154 בעולם)
מדד הפיתוח האנושי (2022)	0.624 (138 בעולם)
מטבע	למפירה‏ (HNL)
שונות
סיומת אינטרנט	hn
קידומת בין־לאומית	504
(למפת הונדורס מוגדלת)   טגוסיגלפה לה סייבה סן פדרו סולה צ'ולוטקה קומאיאגואה ניקרגואה אל סלבדור גואטמלה בליז הים הקריבי האוקיינוס השקט הונדורס (למפת הונדורס רגילה)   טגוסיגלפה לה סייבה סן פדרו סולה צ'ולוטקה קומאיאגואה ניקרגואה אל סלבדור גואטמלה בליז הים הקריבי האוקיינוס השקט הונדורס

רפובליקת הונדורס (בספרדית: República de Honduras) היא מדינה באמריקה המרכזית. היא גובלת במערב עם גואטמלה ועם אל סלוודור, בדרום עם ניקרגואה ועם האוקיינוס השקט ובצפון עם מפרץ הונדורס ועם הים הקריבי. בליז נמצאת כ-75 ק"מ מעבר למפרץ הונדורס בנקודות הקרובות ביותר בין שתי המדינות.

היסטוריה

לפני הכיבוש הספרדי, השטח הנוכחי של הונדורס היה מיושב על ידי ילידים שאופיינו בשני סוגים תרבותיים שונים, שנוצרו כתוצר מההגירות שאכלסו את יבשת אמריקה בתקופה הטרום קולומביאנית. המאיה ותרבויות האצטקים נשלטו על ידי מה שמכונה "אופן הייצור האסייתי", שהמאפיין הבולט ביותר שלו היה קיומה של כלכלה בישיבה, המבוססת על ייצור חקלאי, כאשר יחסי ייצור קולקטיביים ריכזו בכוח אחד שהופעל על ידי כוח יחיד. קבוצה של פקידים אזרחיים, דתיים וצבאיים. לכן הם לא היו חברות שוויוניות. החלוקה המעמדית הוקמה בין אלה שהפעילו כוח לרוב העם. בשנת 1502 הגיע לחופי הונדורס כריסטופר קולומבוס, במסעו הרביעי והאחרון לאמריקה. לאחר מכן הפכה הונדורס לחלק מן האימפריה הספרדית ושויכה לממלכת גואטמלה. עד אז חיו בהונדורס שבטים אינדיאנים, צאצאי שבטי המאיה.

בשנת 1821 הכריזה הונדורס על עצמאות ביחד עם שאר מדינות מרכז אמריקה. ב-1822 היא הפכה לחלק מהאימפריה המקסיקנית הראשונה של אגוסטין דה איטורבידה, ושנה מאוחר יותר התרחשה מהפכה והשלטון המקסיקני נפל. מדינות מרכז אמריקה הפכו לפרובינציות המאוחדות של מרכז אמריקה. ב-1838 התפרק האיחוד והונדורס הפכה למדינה עצמאית.

בשנת 1888 נסללו פסי רכבת שעברו דרך כל הקריביים, פסי הרכבת תוכננו להיסלל עד לבירה, טגוסיגלפה, אך עקב מחסור בתקציב הגיעו פסי הרכבת רק עד סן פדרו סולה והיא הפכה למרכז המסחר של הונדורס, ולעיר השנייה בגודלה. בסוף המאה ה-19 שלטו בהונדורס שליטים טוטליטריים, בעזרת אמצעים צבאיים.

בתחילת המאה ה-20 רוב האזרחים במדינה היו איכרים עניים שגידלו בננות (מכאן המונח "רפובליקת בננות"). בשנים אלו, החלו תאגידי פירות אמריקאים, ביניהם "חברת הפירות המאוחדת", לגלות את הפוטנציאל הכלכלי במדינות הללו ולקחת חלק בייבוא מוצרים מהונדורס. ב-1907 פלשה ניקרגואה למדינה וכפתה עליה ממשלת בובות אך יצאה משם בעקבות התערבותם של כוחות אמריקאים שפעלו למען האינטרסים המשותפים של ארצות הברית ושל תאגידי הפירות. בשנת 1910 הבינו ראשי תאגידי הפירות שמיגל דווילה, נשיא הונדורס, לא מתכוון לשתף פעולה עם האינטרסים שלהם, ומימנו כוח צבאי שיביא להפיכה בשלטון, והחליפו את דווילה במיגל מונילה, אשר שיתף פעולה נמרצות עם דרישת התאגידים, וסיפק להם ביד רחבה הקלות מס, אדמות ותחבורה. במשך שני העשורים הבאים, התערבו כוחות אמריקאים בבחירות בהונדורס, והפעילו לחץ כדי לכפוף את הונדורס לאינטרסים הכלכליים-פוליטיים של ארצות הברית ושל תאגידי הפירות.

בשנת 1929 המפלגה הקומוניסטית של הונדורס יזמה התאגדות של פועלי הבננה. בתחילת שנות ה-30 החל מרד אשר כלל עימותים אלימים בין פועלי הבננה לבין הצבא. המרד הופסק בשנת 1931 עם לכידתו וחיסולו של מנהיג המרד, גרגוריו פררה.

בשנת 1949 ויתר הדיקטטור טיבורסיו אנדינו על המשך שלטונו, והעביר אותו מרצון לחואן מנואל גלבז, שיזם מספר רפורמות סוציאליסטיות, כמו הגבלת יום העבודה ל-8 שעות, ומגבלות נוספות על עבודתם של ילדים ונשים.

בשנת 1954 החל מרד גדול של פועלי תעשיית הפירות המקומית, שדרשו את שיפור תנאי העסקתם ומשכורתם. המרד הגיע לשיאו הראשון בשביתה של 25,000 איש, ששיתקו 15% מכוח העבודה של הונדורס. בתוך שבועיים התפשטה השביתה לפועלים נוספים, ולתעשיות נוספות, כאשר הצטרפו לשביתה כורים, עובדי טקסטיל ומבשלות ועובדים של תאגידים שונים. תוך זמן קצר נשבר הכלל הוותיק של הונדורס, לפיו תאגידים אמריקאים לא נושאים ונותנים עם איגודי עובדים, והתאגידים הסכימו לשפר את תנאי העסקתם ואת משכורתם. למרות זאת, עובדי חברת הפירות המאוחדת, אשר קיבלו תנאים נחותים מעובדי התעשיות האחרות, הקשיחו את עמדתם, ונמשכה השביתה, הפעם של 100,000 פועלים. לאחר כחודשיים מתחילת השביתה, הגיעו לבסוף הצדדים להבנות, והפועלים חזרו לעבוד, אף על פי שחלק מדרישותיהם לא נענו (למשל, הם דרשו תוספת שכר של 72%, וקיבלו 21% תוספת).

בשנת 1969 התרחשה מלחמת הכדורגל, בין הונדורס לאל סלוודור. באותו הזמן היה מתח מדיני בין שתי המדינות, בייחוד אחרי שנשיא הונדורס האשים את אל סלוודור בכלכלה הרעועה של הונדורס, בגלל הגירה לא חוקית של תושבי אל סלוודור להונדורס. שיא העימות בין המדינות פרץ במוקדמות מונדיאל מקסיקו 1970, נבחרת אל סלוודור ניצחה במשחק שנערך באל סלוודור, וחודש לאחר מכן פלשה אל סלוודור להונדורס, במלחמה שנמשכה 100 שעות.

בשנות ה-80 החזיקה ארצות הברית נוכחות צבאית בהונדורס, על מנת לתמוך באל סלוודור במאבקה נגד שלטון הסנדיניסטה השמאלני בניקרגואה. בכירים בצבא הונדורס אומנו בבית הספר הצבאי אמריקאי בפנמה ולאחר 1984 בג'ורג'יה. בשנת 1982 ביקר רייגן בהונדורס, ונפגש עם נשיא גואטמלה ריוס מונט, שעלה לשלטון בהפיכה והביע את תמיכתו בו, על אף שהיה אחראי לטבח עשרות אלפי כפריים. בהונדורס התאגדו חברי המשמר הלאומי לשעבר של רודן ניקרגואה המודח סומוסה, ותכננו את עלייתם לשלטון. הם קראו לעצמם "מהפכני הנגד" - קונטראס. הקונגרס האמריקאי אסר על מימון הקונטראס. על מנת להשיג מימון בכל זאת, נרקמה פרשת איראן-קונטראס שנחשפה ב-1987.

את הונדורס פקדו הוריקנים רבים, ביניהם הוריקן פיפי ב-1974 והוריקן מיץ' ב-1998, שהחריב כליל את כלכלת הונדורס.

פוליטיקה

המשטר בהונדורס הוא רפובליקה נשיאותית. ראש המדינה, שעומד גם בראש הרשות המבצעת, הוא הנשיא, שנבחר בבחירות ישירות לתקופת כהונה בת ארבע שנים. על-פי החוקה הנוכחית, הנשיא מוגבל לתקופת כהונה יחידה. את הרשות המחוקקת מהווה הקונגרס הלאומי של הונדורס, פרלמנט בן בית אחד שמונה 128 חברים, הנבחרים לתקופת כהונה של ארבע שנים. משנת 2014 מכהן חואן אורלנדו ארננדס כנשיא. ארננדס נבחר לקדנציה שנייה, למרות המגבלה של כהונת נשיא לקדנציה אחת בלבד.

שתי המפלגות הגדולות הן ה-PNH, המפלגה הלאומית, שהיא מפלגה ימנית-שמרנית, וה-PLH, המפלגה הליברלית, שהיא מפלגת מרכז ליברלית. לצדן מיוצגות בקונגרס שלוש מפלגות קטנות. בניגוד למדינות אחרות באמריקה הלטינית, אין בהונדורס מחנה סוציאליסטי חזק.

פרק זה טעון עדכון. אנא תרמו למכלול ועזרו לעדכן אותו.

בבחירות האחרונות, שנערכו בנובמבר 2007 והיו רצופות במחלוקות חוקתיות, ניצח מועמד המפלגה הליברלית מנואל סלאיה, והמפלגה זכתה למספר המושבים הגדול ביותר בקונגרס - 62 לעומת 55 של המפלגה הלאומית. ביוני 2009 הודח סלאיה על ידי הצבא, לאחר שיזם משאל עם בשאלה האם לשנות את החוקה כדי לאפשר לנשיא לכהן במשך יותר מתקופת כהונה אחת. סלאיה יצא לגלות בקוסטה ריקה ואת מקומו תפס בפועל יו"ר הפרלמנט, רוברטו מיצ'לטי, גם הוא חבר המפלגה הליברלית.

כלכלה

הונדורס נקראת "רפובליקת הבננות": שכן רוב אזרחיה הם חקלאים המגדלים בננות. במהלך שנות ה-60 חלה הגירה גדולה של אזרחים מאל סלוודור להונדורס אשר הובילה לפגיעה בכלכלת הונדורס. ממשלת הונדורס החליטה להלאים את השדות החקלאיים שברשותה ולחלקם מחדש לחקלאיים ולכן ביקשה טרם לכן לגרש את החקלאים הסלוודוראיים. בין היתר בעקבות כך החליטה אל-סלוודור לאחר ניצחונה על הונדורס במונדיאל לתקוף את האחרונה. וכך החלה בשנת 1969 "מלחמת הכדורגל" שנמשכה 100 שעות.

כלכלת הונדורס היא בין החלשות במרכז אמריקה: 28% מאזרחיה הם מובטלים. זוהי גם אחת מהמדינות בעלות החוב הגבוה ביותר. עקב כך קיבלה הונדורס ב-2005 מהבנק העולמי הקלה בתשלום החוב. שירותי החשמל והטלפון הם מונופולים המסובסדים בידי הממשל. הנפט ומוצרים אחרים במדינה הם בעלי מחיר נקוב. הונדורס חתומה על הסכם של סחר חופשי יחד עם עוד מדינות: ניקרגואה, אל סלוודור, קוסטה ריקה, גואטמלה וארצות הברית. המטבע של הונדורס הוא למפירה והוא מונפק על ידי הבנק המרכזי של הונדורס.

כ-60% אחוז מהאוכלוסייה חי מתחת לקו העוני. לפי האו"ם, הונדורס היא המדינה בעלת שיעורי הרצח הגבוהים בעולם.

חלוקה מנהלית

ערך מורחב – מחוזות הונדורס

הונדורס מחולקת ל-18 מחוזות ו-298 מחוזות משנה.

המחוזות מכילים את: אטלנטידה, צ'ולוטקה, קולון, קומאייגואה, קופאן, קורטס, אל פאראיסו, פרנסיסקו מורזן, גרסיאס א דיוס, ינטיבקה, איסלאס דה לה באהיה, לה פאס, למפירה, אוקוטיפקווי, אולנצ'ו, סנטה ברברה, ואלה, ויורו.

המחוז הגדול ביותר בגודל השטח הוא מחוז אולנצ'ו. והגדול ביותר בגודל האוכלוסייה הוא המחוז פרנסיסקו מורזן שבירת הונדורס טגוסיגלפה נמצאת בו. המחוז הקטן ביותר בשטח ובאוכלוסייה הוא איסלאס דה לה באהיה.

גאוגרפיה

הונדורס גובלת בניקרגואה מדרום, באל סלוודור מדרום-מערב ובגואטמאלה ממערב. היא שוכנת לחוף הים הקריבי מצפון, ויש לה קטע חוף קצר באוקיינוס השקט מדרום-מערב.

האקלים הוא טרופי או טרופי מתון. אזורי המרכז והדרום הם חמים יותר ולחים פחות מאזורי הצפון.

81% מהשטח הוא הררי, כמו כן אזורי ג'ונגלים רבים ולא מאוכלסים ובהם בעלי חיים רבים כמו נחשים, איגואנות, טפיריים, פומות, קופים ומגוון רחב של חרקים ועופות.

באזור לה-מוסקיטה נמצא נהר פלאטַנו. אזור זה הוכרז כשמורת טבע ביוספרית על ידי "אונסק"ו" ב-1980.

משאבים טבעיים: עץ, זהב, נחושת, עופרת, פחם, ברזל, עַפְרָה, אנטימון, כסף.

כמו כן יש חסילונים ודגים וייצור חשמל מאנרגיית מים.

דמוגרפיה

אוכלוסיית הונדורס מונה כ-9.1 מיליון איש נכון ל-2018, כאשר 36.8% הם מתחת לגיל 15.

הרכב אתני

על פי נתוני 2017, מרבית האוכלוסייה (90%) היא תערובת של אירופים וילידים אינדיאנים (מסטיסו), 7% אינדיאנים, 2% שחורים ו-1% לבנים.

בצפון ישנן קבוצות רבות של אוכלוסייה אפרו-לטינית. בניגוד לשאר האוכלוסיות האפריקאיות או האפרו-לטיניות במרכז אמריקה, האוכלוסייה הזאת בהונדורס מקורה במהגרים אפריקאים ולא בעבדים. קיימת אוכלוסייה אסייתית שמקורה בעיקר בסין וביפן. כמו כן יש מהגרים פלסטינים ולבנונים, רובם הגדול נוצרים, אשר הגיעו להונדורס בעת השלטון העות'מאני, בדרכונים טורקיים (ולכן הם נקראים בפי האוכלוסייה Turcos).

רבים מהשבטים האינדיאניים עדיין מתקיימים, בהם: צ'ורטי, פֵץ', פאיה, טולוּפן, חיקַקֵה, לנקה, סומו, טוואקה ומיסקיטו. רבים מהשבטים דוברי שפות שבטיות. ברוב המקרים אוכלוסיית האינדיאנים ענייה מאוד בשל הזנחה מצד הממשלה ובשל אזור מגוריהם המרוחק.

לאורך החופים הצפוניים חיים דוברי אנגלית אשר הצליחו להתקיים בנפרד משאר האוכלוסייה, חלקם מקורם בפיראטים שפלשו אל האי.

דת

הדת הדומיננטית בהונדורס היא הנצרות כאשר ישנם שני זרמים בולטים: פרוטסטנטים - אשר מהווים 39% מהאוכלוסייה וקתולים - אשר מהווים 37% מהאוכלוסייה. 21% חסרי דת/ אתאיסטים/ אגנוסטיקנים ו-2% בני דתות אחרות.

בהונדורס חיה אוכלוסייה יהודית קטנה. ישנם שני בתי כנסת במדינה - אחד בטגוסיגלפה ואחד בסן פדרו סולה.

תרבות

האוכלוסייה ברובה היא נוצרית אדוקה, כמו בשאר מדינות מרכז אמריקה. תושבי המדינה קרויים קטרצ'וס (catrachos), מקור השם הוא פלורנסיו קטרוץ' , גנרל שב-1857 הגן על שטחי המדינה מפני פלישת צבאו של ויליאם ווקר.

אחד מהסופרים הידועים ביותר המתגורר כיום בהונדורס הוא רמון אמיה אמדור. אוסקר אמיה רודריגז הוא חשמן אשר היה מועמד לתפקיד האפיפיור ב-2005. סלוודור מונוקאדה הוא מדען וחוקר מפורסם של תרופות לב, והוא תרם לפיתוח הויאגרה, הוא נשוי לנסיכת בלגיה, מארי איזמרלדה. הספורט הפופולרי ביותר במדינה הוא הכדורגל.

במדינה פועלות כנופיות רבות העוסקות, בין היתר, בסחר והברחת סמים. הגדולה בהן היא מארה סלבטרוצ'ה. רמת הפשיעה בהונדורס היא מהגבוהות בעולם - שיעור הרצח השנתי הוא מעל 90 על כל 100,000 תושבים, יותר מאשר בכל מדינה אחרת בעולם שלא נמצאת במצב מלחמה. העיר סן פדרו סולה נחשבת לעיר המסוכנת ביותר בעולם, עם שיעורי הרצח הגבוהים ביותר המגיעים כמעט ל-200 לכל 100,000 תושבים.

הונדורס היא חלק מארגון המדינות האיברו-אמריקניות, בו משתפות מדינות איברו-אמריקאיות פעולה בנושאי חינוך, מדע ותרבות.

ראו גם

• רפובליקת בננות

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של הונדורס
• הונדורס, תקציר ונתונים סטטיסטיים באתר ספר העובדות על מדינות העולם של ה-CIA (באנגלית)
• הונדורס באתר למטייל
• רפובליקת בננות: מה באמת קורה בהונדורס?, באתר ‏מאקו‏‏, ‏12 באפריל 2018‏
• הונדורס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

33856364הונדורס