תלמי השני

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
המונח "תלמי פילדלפוס" מפנה לכאן. לערך העוסק בבנה של קלאופטרה, ראו תלמי פילדלפוס (בנה של קלאופטרה).
תלמי השני פילדלפוס
Πτολεμαῖος Φιλάδελφος
פסל של תלמי השני עם כתר מצרים מוצג במוזאון וולטרס לאמנות בבולטימור, ארצות הברית
פסל של תלמי השני עם כתר מצרים מוצג במוזאון וולטרס לאמנות בבולטימור, ארצות הברית
לידה 309 לפנה"ס
קוס
פטירה 246 לפנה"ס (בגיל 63 בערך)
בת זוג
שושלת בית תלמי
תואר מלך
כינוי פילדלפוס
אב תלמי הראשון
אם ברניקי הראשונה
צאצאים
יורש העצר תלמי השלישי
מלך מצרים התלמיית
285 לפנה"ס (ביחד עם אביו); שלטון עצמאי משנת 283/2 – 246 לפנה"ס

תלמי השני פילדלפוס (ביוונית: Πτολεμαῖος Φιλάδελφος[1];‏ 309 לפנה"ס - 246 לפנה"ס) היה בנו של מייסד השושלת התלמיית, תלמי הראשון סוטר וברניקי בת מאגאס (ברניקי הראשונה). היה מלך מצרים התלמיית משנת 283 לפנה"ס עד 246 לפנה"ס. נתפס כאחד מחשובי המלכים של השושלת התלמיית. תחת שלטונו התבססו הספרייה והמוזיאון המפורסמים של אלכסנדריה. יש האומרים (ראה איגרת אריסטיאס) כי תלמי השני הוא פטרונו של תרגום השבעים.

לאחר מותו, צורף לשמו הכינוי "פילדלפוס" (אוהב-אחותו) כאות על כך שארסינואי השנייה, אשתו השנייה, הייתה אחותו הן מאביו והן מאמו[2][3].

נודע כמלומד ובעל תאווה עצומה למילה הכתובה, ובעושרו שעלה על אוצרותיו של כל מלך בן תקופתו ואף הוקבל לזה של המלך שלמה המלך. בשונה מאביו, שהיה לוחם ומצביא דגול בצבאו של אלכסנדר הגדול, היה תלמי השני פילדלפוס נהנתן שנמנע מלצאת לקרב יחד עם חייליו ומפקדיו[4][5].

ניהל מדיניות כלכלית המבוססת על טכנולוגיה חקלאית, שביססה תשתית למדיניות חוץ תוקפנית לשם הרחבת ממלכתו והגנה על מצרים. ביסס את פולחן אלכסנדר הגדול והרחיבו לעצמו, למשפחתו, ולכל שושלתו.

במהלך כהונתו ניהל תלמי פילדלפוס מספר מלחמות ובהן המלחמה הסורית הראשונה והמלחמה הכרמונידית, בהן התבטאה מדיניות החוץ התלמיית הייחודית. לעומת זאת, במלחמה הסורית השנייה, הודגשה דווקא חולשתה של מצרים תחת תלמי.[דרושה הבהרה]

ביוגרפיה

ילדותו ונעוריו

בנם של תלמי סוטר הראשון ואשתו הרביעית, ברניקי הראשונה[6], נולד באי קוס בשנת 308 לפנה"ס[7]. קדמו לו שתי אחיות מזיווג זה: ארסינואי השנייה, בתם הבכורה של הזוג, הבוגרת מתלמי בשמונה שנים ומי שעתידה להיות אשתו, והאחות פילוטרה, אשר שנת לידתה המדויקת לא ידועה.

מפפירוסים של התקופה עולה שבימי חייו נהגו לכנותו תלמי בן תלמי. (לכאורה, היה צריך לכנותו תלמי השני, על פי המסורת ההלנית, על שם סבו, אלא שתלמי סוטר מקים השושלת התלמיית ואציל בחצר המקדונית, או אביו (לאגוס) היו בעלי עבר מפוקפק, כמשתמע מדבריו של פלוטארכוס[8].)

תלמי השני נולד אמנם באי קוס טרם מלך רשמית אביו במצרים, אך כשהגיע לגיל בו יכול היה ללמוד כבר הוקף במציאותה של חצר המלוכה המצרית. אביו שהועיד לו את הכתר דאג למיטב המחנכים עבורו. בין מוריו ניתן למנות את פיליטיאס בן טיליפוס מקוס, מגדולי המשוררים של התקופה ששירתו היוותה השראה בדורות הבאים ואת סטראטון בן ארקיסלאוס מלאמפסאקוס, הפילוסוף שהוזמן לאחר מות רבו, פועלו מתואר אצל דיוגיניס לארטיוס[9].

תלמי לא הצטיין בכושר גופני והשקיע את מרצו בלימודים ובהתפתחות אינטלקטואלית, יוסף בן מתתיהו הציג את תלמי כאדם בעל תאוות לימודים וקריאת ספרים כשהוא מתייחס באופן ספציפי לתרגום החוק היהודי ליוונית[10]. איליאנוס מעיד בכתביו שתלמי השני נפל למשכב עקב שקדנות ולמידה מרובה[11][12].

עלייתו למלוכה

בגיל שמונים וארבע החליט תלמי הראשון להצביע על יורשו למלוכה. מבעוד מועד ידעו מקורביו כי העדיף את תלמי בן ברניקי הצעיר על פני אחיו הגדול תלמי בן אורידיקי שזכה לכינוי 'קראונוס', אשר עזב בזעמו את בית אביו.

בחירתו של תלמי הראשון הייתה צפויה, שכן 32 שנה לפני כן, לקח לאשה על פני אשתו אורידיקי, את ברניקי, קרובת משפחתה ובת לוויתה של אורדיקי. ברניקי הגיעה ממוקדון למצריים עם שלושת ילדיה, ונטלה את תפקיד בת הלוויה, לאחר מות בעלה ואבי ילדיה, הקצין פיליפ. עם נישואיהם של תלמי הראשון וברניקי, עזבה אורידיקי בצערה למילטוס.

בשנת 285 לפנה"ס העביר תלמי הראשון סמכויות מלכותיות לידיו של בנו המועדף[13]. בחורף של שנת 283/2 בגיל 84, מת תלמי הראשון. תלמי השני החל לשלוט בלעדית כמלך ככל הנראה מ-7 בינואר 282 לפנה"ס. זמן קצר לאחר מכן הוא שינה את לוח השנה המלכותי, כדי לרמוז שהוא היה שליט שותף לתלמי הראשון עוד ב-285 לפנה"ס, כנראה כדי לשלול תביעות של טוענים אחרים לכתר[14].

תלמי קראונוס הצטרף לחצר המלוכה המקדונית, וביצר את כוחו באמצעות נישואין לבתו של פירוס, מלך אפירוס. קראונוס שהכיר היטב את כוחה של מצרים, ראה חשיבות במניעת תמיכתו של פילדלפוס באויביו[15], ועל כן אחד מצעדיו הראשונים כשליט מוקדון, היה שליחת איגרת לתלמי פילדלפוס[16], שבה הודיע כי הוא מסלק כל תביעה מכתר המלכות המצרי - בתנאי שפילדלפוס יכיר בו כשליטה של מוקדון.

מדיניות פנים

הממשל והאדמיניסטרציה היו חלק בלתי נפרד מהמוסד הדתי במצרים העתיקה. כמו בשאר העולם הקדם מודרני, מוסד המלוכה היה חלק בלתי נפרד מהדת. מאז התקופה השושלתית בשנת 3000 לפנה"ס ועד עלייתה של רומי כמושלת האזור בשנת 31 לספירה, נועד למלך תפקיד דתי, ובראש ובראשונה ביצוע פעולות פולחניות הקשורות בשמירה ובניה של הסדר העולמי (מע'ת) שהובא על ידי הבורא. היושב על הכס המלכותי נתפס במצרים כהתגלמותו הארצית של הורוס ובנו של רע, ואמצעי הקשר בין האדם לאלים.

תלמי השני, כמו השליטים ההלניסטים לפניו, שרצו להבטיח את שליטתם היו צריכים למלא את אותו תפקיד פולחני דתי עליון של פרעה כקודמיהם. אימוץ הדת המצרית היווה מהלך חשוב בשלטונו הפנימי של תלמי השני במצרים[17].

מספר רב של מגילות הפפירוס בשפה היוונית והמצרית הדמוטית משרטט את דיוקנה של הבירוקרטיה שהתפתחה תחת שלטונו של תלמי השני[18].

לאחר תקופה של ניסויים תחת שלטונו של תלמי סוטר הראשון, בנו, פילדלפוס אירגן ושיפר את המערכת האדמיניסרטיבית באימפריה והביא אותה למקום דינמי וגמיש בעל אופי פרגמטי המאמץ את התנאים המקומיים. המושלים תחת פרעה בערי האימפריה השונות היו בעלי כוח שהוגבל על ידי האויקונומוס וחיילות המצב שנבחרו על ידי תלמי עצמו. כך נשמרה היציבות בממלכה, מקרי התקוממות ומרידות היו נדירים, כמו סיפורו של מאגאס בקירנה וההתקוממות במערב אסיה הקטנה[19].

אדמיניסטרציה

בראש המערכת האדמיניסטרטיבית ניצב המושב המלכותי לעניינים דיפלומטים האפיסטולוגרפוס (Epsitolographos) , המזכירות הראשית הייפומנמטוגרפוס (Hypomnematographos)- רשם הצווים המלכותי, ראשי הצבא, והדיוקטס שהיה אחראי על כל אגפי האדמיניסטרציה האזרחית, על פי רוב זהו תפקיד שאויש על ידי אדם אחד אולם במהלך המאה השלישית לפנה"ס תפקיד זה אויש על ידי מספר אנשים. אפולוניוס שירת כשר בין השנים 245-262 לפנה"ס ונבחר על ידי תלמי השני, הוא היה בעל קבוצה שישבה תחתיו וסייעה לו לנהל את המערכת האדמיניסטרטיבית[20].

כמו בתקופות מוקדמות יותר היחידה האדמיניסטרטיבית הבסיסית הייתה הנום, אדמיניסטרציה אזורית. מצרים כולה הייתה מחולקת למחוזות שמספרם וגודלם השתנה מעת לעת. אלכסנדר הגדול והשושלת התלמיית אחריו הותירו את השיטה האדמיניסטרטיבית שהייתה נהוגה לפני התקופה ההלניסטית. לכל נום היו שלושה ענפי ניהול, אחד האחראי על התוצרת החקלאית (Nomarch), אחר על הכספים (Oikonomos) ואחרון על רישומי הקרקע (Basilikos Grammateus). כל בעלי תפקידים דיווחו לאלכסנדריה שם ישב ה-Dioiketes שבו שלט המלך בעזרת נושאי משרות בממשל הכספי ומינהלי של מצרים.

שינוי מהותי שנכנס לשיטת הממשל המצרית בתקופה התלמיית נעשה במטרה לכלכל את החיילים ובכדי לחסוך בהוצאות ובסיכונים הכרוכים באחזקתם של חיילים חמושים, המלך החליט לפזרם באזורים השונים הנקראים Kleroi. על הקלרוכיות (Kleruchs) שלט באופן ישיר הסטראטגוס (Strategoi), תחתיו ישבו הנומה- סטראטגוס שבאחריותם, בתקופות התלמיות המוקדמות, היה לדאוג לאינטרסים של חייליהם. הביורוקרטיה שהונהגה על החברה המיליטנטית הייתה שונה במעט ואף מוקטנת מזו שהונהגה על החברה האזרחית כשבעוד היא נשענת על הסמכות האזרחית, החיילים נסמכו על סמכות מפקדיהם ובמידה מסוימת שרר מצב בו הצבא הרכיב מדינה בתוך מדינה.

המלך ראה בשטחה של מצרים כשייכת לו אך בפועל הוא האציל את סמכויותיו על חלק ממנה, האדמה המלכותית. אדמה זו הייתה מאוכלסת על ידי חקלאים השייכים לחצר המלוכה תחת חוזה. באופן ספציפי נראה כי הנומה הארסינואית (Fayum) הייתה ברובה כזאת. אך קשה לדעת את הפרופורציות של אדמות אלה במקומות אחרים במצרים. החקלאים עצמם שילמו מיסים כל שנה בהתאם למצב אדמתם לאחר תקופת ההצפה. שאר אדמת מצרים נחשבה משוחררת מידיו של המלך לצרכים אחרים כמו קלרוכיות, אדמות מקדשים, אדמות עירוניות, 'מתנות' מלכותיות ואדמות פרטיות. החובות והפריבילגיות שניתנו למחזיקי האדמות בעלות מגוון רחב בהתאם למעמד האוחזים בה[21].

חשוב לציין כי האדמיניסטרציה האזרחית בפרובינקיות רק במחצית השנייה של המאה השלישית לפנה"ס הגיעה לכדי כך שהיא זהה לזו הפנים מצרית, בעצם רק בימיו של תלמי השלישי נוצר תיאום במדיניות הפנים בין מצרים לערים שמחוצה לה. עד אז הפרובינקיות של האימפריה התלמיית נשלטו בצורה הזהה לזו של הממלכה הסלאוקית, כך לדוגמה פילדלפוס מינה שליט מטעמו בפמפיליה.

התפתחות הערים במובן ההלניסטי של המילה, כלומר פוליס, היו תופעה שהלכה והתרחבה בממלכה בימי של תלמי השני, אולם במצרים היו קיימות שלוש פולייס, בשאר האימפריה התופעה הייתה רחבה יותר. למשל בקפריסין שבה היו שלוש עשרה פולייס שקיבלו אוטונומיה אזרחית מלאה, מריון שהוחרבה בימי תלמי הראשון והוקמה מחדש על ידי תלמי השני בשם ארסינואי על שם אחותו שעימה התחתן. במיוחד בקוילה סוריה ההלניזם זכה לפריחה עם הקמתם של ערים שונות על ידי תלמי השני, ערים כמו עכו התלמיית, פילדפיה הנקראת היום רבת עמון, ועיר בשם פילוטריה שיש המשייכים אותה לבית ירח העתיקה הנמצאת בחופה הדרום מערבי של הכנרת. גם באסיה הקטנה הוקמו ערים הלניסטיות תחת שלטונו של תלמי השני. ערים אלו היו תחת פיקוח של נציב תלמי, כך שהניהול הפנימי של העיר והניהול המלכותי היו קשורים בקשר הדוק[22].

אספקטים כלכליים

מימון מדיניות החוץ של תלמי השני התבססה על יכולתו לשלוט בפן הכלכלי של ממלכתו. במובן זה ניתן לראות כי המלכים התלמיים המשיכו את המסורת המצרית הקדומה על פיה פרעה היה הבעלים היחיד של התנובה החקלאית ואדמת מצרים ושאר האדמות העומדות לרשותו.

למעשה האדמות היו בעלות שימושים שונים, כשחלק מהן הוחכר. חלקן הוקצבו לחיילים בשירות פעיל כדי לכלכל אותם ואת משפחותיהם, אלו הן הקלרוכיות. חלק גדול מהחיילים שירתו בצבאו של תלמי הראשון. בסוף המלחמה הסורית השנייה פילדלפוס הקים מספר קלרוכיות בפאיום. הקלרוכיות שהיו פזורות על פני הארץ הפיצו את הרעיונות והטכנולוגיה היוונית בתחום החקלאות. בזמן שהחיילים בעלי האדמה היו שותפים בקמפיין צבאי היה על בעלי אדמות אחרים לדאוג לאדמת הנעדרים. הנכסים בקלרוכיות עברו בירושה בתוך משפחות החיילים.

כאמור התנובה החקלאית היא זו שמימנה ואיפשרה את מדיניות החוץ הענפה של תלמי השני, על כן חידושים טכנולוגים בתחום החקלאות נעשו כדי להגדיל את התוצרת החקלאית. תשומת לב מיוחדת ניתנה לאדמה של פיום ולנום על שם ארסינואי, שהיה מקושר לנילוס על ידי פלג שהתפצל מנהר זה. נראה שבימיו של תלמי הראשון נחל זה נחסם בסכר וכך נשלטה כמות המים ועלתה כמות התבואה. בימי תלמי השני אף הוקם אגם מלכותי בדרומה של פיום שהיה הישג הנדסי שהביא לעונת השקיה נוספת, מלאכותית אומנם, שהביאה לגידול משמעותי בתבואה. התועלתנות היא ששלטה ברוח המדיניות הכלכלית של תלמי השני, ניתן לראות ביטוי לרוח זו בחוקי עבדות שהכתיבו את התועלת של העבדים לשלטון והערך שלהם בשימור קצב העבודה.

ממלכתו של תלמי השני התעלתה בהישגיה על פני הממלכות ההלניסטיות האחרות בגלל היציבות והמערכת הכלכלית הרווחית שהייתה תחתיו[23].

דת

תלמי השני טיפח את הכת שסגדה להוריו "האלים המושיעים" (θεοὶ σωτέρες) והפסטיבל שיועד להם שנקרא Ptolemaieia, הם שימשו כמחוות זיכרון ומתן לגיטימציה לשושלת התלמיית. תלמי הקים כת דתית הסוגדת לו ולאשתו ארסינואי השנייה ואף הקים אחת הסוגדת לאשתו לבדה ואחת נוספת לאחותו. תחת תלמי הכהונה של אלכסנדר הגדול קושרה לשושלת התלמיית[24].

תלמי השני העביר את גופתו של אלכסנדר מוקדון לאחוזת קבר קבועה, כמו כן הוסיף שליט זה לטקסי הפולחן של אלכסנדר מנהגים ההולמים מייסד והירו שצורף למניין האלים, מעשה זה של האלהת אלכסנדר היווה אבן יסוד של פולחן האלילים שתלמי השני ביקש לייחס לשושלתו, אם בפולחן אביו ואימו ואם בזה שלו ושל אשתו.

לצד מבנה הפולחן שבנה תלמי עבור אלכסנדר בנה משכן נצח עבור אביו ואימו כממשיכי אלכסנדר. כמו כן הקים את פסטיבל הפטולמאיה שנועד להיחגג כל שנה חמישית באלכסנדריה הבירה, במהלכו נערכו תהלוכות, משחקים ותחרויות בתחום האתלטיקה בדומה לאולימפיאדה שהייתה נהוגה ביוון.

ניתן לראות מגמה של האלהה שנועדה להאדיר את השושלת התלמיית, ביטוי נוסף ניתן לראות לכך בפולחן שקבע תלמי השני עבור פילוטרה אחותו שנפטרה בטרם עת ולא נישאה לאיש[25].

כדי ליצור יציבות במצרים המלכים התלמיים היו חייבים להגיב לתנאים הקיימים במצרים, על כן, לא זו בלבד שנכנסו לתפקיד המלך היווני המסורתי, בסילאוס (basileus), אלא גם לתפקיד המלך המצרי המסורתי, הפרעה שנשא בחובו מחויבות דתית שורשית ועמוקה. את הביטוי לקבלת המלכים את צורת השלטון הפרעונית ניתן למצוא בתבליטים, המעטרים את המקדשים, בהם נראים המלכים כמגישים מנחות לאלילים מצריים והם בתורם מיוצגים כפרעונים. חשוב לציין בנוסף כי מילוי תפקיד הפרעה לא נבע רק מטעמים סביבתיים אלא ממשיכתו של שליט הזר אחר תפקיד הפרעה. נמצאו שני פסלים קולוסאלים, שתים עשרה מטר גובהם במהלך חפירות ימיות ליד אלכסנדריה, בדמותם של תלמי השני ואשתו ארסינואי השנייה. שני פסלים אלה ממחישים את רצון השליטים להזדהות עם המלוכה המצרית. הם מוקמו בנמל הראשי של אלכסנדריה ונראו לעיני כל זר שנחת באלכסנדריה[26].

מדיניות חוץ

תלמי השני המשיך במידה רבה את מדיניות החוץ שהתחיל לקדם אביו, תלמי הראשון סוטר. למדיניות זו הייתה מטרה לנהל מלחמה מרוחקת ובכך להרחיק את סכנת הפלישה ממצרים. פוליביוס, מסכם את מדיניות החוץ בבית תלמי ומזכיר כי התלמיים היו אדוני קוילה סוריה וקפריסין, הם שמרו על גישה מאיימת כלפי מלכי סוריה, ביבשה ובים. מלכים אלו היו בעמדת פיקוד על נסיכי אסיה הקטנה ועל האיים האיגאים. התלמים עשו זאת באמצעות החזקה של ערים, מבצרים ונמלים לאורך חוף הים מפמפיליה עד לדרדנלים ובמחוזות סביב ליסימכיה. יתר על כן תפסו התלמים עמדות אסטרטגיות לצורכי תקיפה של אזורי תראקיה ומקדוניה שברשות אאנוס, מרונאיה, ואף ערים מרוחקות יותר. ידם הארוכה ורשת הערים הענפה הרגיעה את החרדות סביב הפגיעה בנכסים המצריים של התלמים[27].

כבר בימי תלמי הראשון החלו לקום מבצרים בערים שונות, הגנרל אופלס נשלח על ידי תלמי הראשון לקירניה במטרה לכובשה. אופלס השתלט על שאר הערים בקירנאיקה, הקים מספר חיילות מצב בארץ זו ומשל בה כמושל תלמי[28]. תלמי השני הרחיב את שליטתו בצורה זהה, בין הגנרלים ששלח למשול באזורים שונים באימפריה בולטים דיאו ששלט בדמשק עד שנת 276 ופילוקלס ששלט בצידון בשנת 260[29].

גם בצפון, ניסיונותיו של תלמי להשיג השפעה טריטוריאלית הובילו ליצירת מאחזים צבאיים שנועדו להגן על מצרים בעימותים עתידיים. המדיניות הזו הייתה מכוונת בעיקר כלפי אנטיגונוס גונאטס אשר, באותו זמן, עמד בראש קואליציה של כמה איים יווניים בשם "הליגה הקיקלאדית"[30]. יריבותו של תלמי השני באנטיגונוס גונאטס, ששלט ביוון, באה לידי ביטוי במאבק על השליטה בפלופונסוס ואיי הים האגאי, גם במאבקו בליגת האיים הקיקלאדים ניתן לראות את מדיניות החוץ שלו המנסה למנוע איום ישיר על מצרים. תלמי שנשען על כוחו הימי, באסטרטגיה הקרויה ביוונית תַֿלַסּוֹקרטיה (שליטה במרחב הימי), לקח חלק במספר מערכות בים השחור בתמיכתה של ביזנטיון[31].

בנוסף לאסטרטגיית ההגנה הלוחמנית, כיבושיו של תלמי השני שימשו לחיזוק העוצמה הכלכלית המושתתת על סחר, מיסים ואוצרות טבע, שהיו מקורות מימון חשובים, בין היתר לפעילות הצבאית של מצרים. משנת 279 לפנה"ס עד מותה בשנת 270, ארסינואי השנייה השפיעה על עיצוב מדיניות החוץ התלמיית[32].

לאחר כעשר שנים מעלייתו לשלטון, בשנת 274 התחילה שורה של מלחמות בסוריה ובים האיגאי. תלמי השני לחם בממלכה הסלאוקית בשתי מלחמות הקרויות ה'מלחמות הסוריות'. את הראשונה ניהל מול אנטיוכוס הראשון בין השנים 274-271 לפנה"ס, ועם פחות הצלחה, את המלחמה השנייה שניהל מול אנטיוכוס השני בין השנים 260-253 לפנה"ס. הוא היה שותף פעיל במלחמה הכרמונידית שנערכה בין השנים 261–267 נגד מוקדון על אדמת יוון ובים האיגאי, בהן היה מעורב בקואליציה יוונית אנטי מוקדונית.

מסוף המלחמה הכרמונידית ועד עלייתו לשלטון של אנטיוכוס השלישי בשנת 223 לפנה"ס, מצרים המשיכה לנהל מדיניות ודינמיקה זהה. המאבק בין מצרים לבין מוקדון על ההשפעה בים האגאי המשיך, והתבטא בקרבות מרכזיים כמו קרב קוס וקרב אנדרוס. לתקופה מסוימת חסות בית תלמי על הליגה הקיקלאדית הוחלפה על ידי חסות מקדונית (בשנים 247 - 260 לפנה"ס), אך לפני מותו קיבל תלמי השני בחזרה את פיקוד על הליגה. עובדה זו ידועה לנו מכיתוב אדוליס, בו מפורטת הירושה של תלמי השני, כאשר ליגת האיים הקיקלאדיים כלולה ברכוש שתלמי השלישי ירש מאביו[33].

לסיכום, תלמי השני יחד עם בני בריתו נחלו תבוסה במלחמה הכרמונידית נגד אנטיגונוס גונאטס, אך כמה בסיסים תלמים חשובים הוקמו במהלך הסכסוך, בעיקר על ידי פטרוקלוס אדמירל הצבא המצרי. מאחזים אלה הפכו לעמוד השדרה הצבאי של המדיניות התלמיית ביוון בסוף המאה השלישית, ובמידה מסוימת, במחצית הראשונה של המאה השנייה[34].

המלחמה הסורית ראשונה

ערך מורחב – המלחמה הסורית הראשונה

האימפריה של אנטיגונוס חולקה בין שלושת המנצחים בקרב איפסוס. סלאוקוס שאמור היה לזכות בקוילה סוריה מהפרת ועד הים התיכון, נמנע מדרישת תביעותיו על סוריה התלמיית לאור ידידותו עם תלמי. אפיזודה זו הביאה לסכסוך שיהיה אחד מהגורמים העיקריים למפגשים הצבאיים בין הממלכות התלמיית והסלאוקית במאה השלישית והשנייה, הידועים כמלחמות הסוריות[35].

תלמי הרחיב את שלטונו עוד בשנותיו הראשונות כמלך. ערים כמו מילטוס (280/79), סאמוס (280/79), סטראטוניקאיה, אמיזון, הליקארנאסוס, מינדוס (שהתארגנו על ידי פילוקלס של צידון) נכבשו על ידיו. בשנת 279 שב השקט בין האימפריות התלמיית והסלאוקית. בעקבות מותו של סלאוקוס בשנת 281 לפנה"ס, לא היה בכוחו של אנטיוכוס הראשון (בנו) להתמודד מול פילדלפוס באסיה הקטנה, שכן היה עליו לרכז את כל כוחותיו בהתמודדות עם אויביו מצפון. למרות השקט, באלכסנדריה הייתה ציפייה לנקמה כלשהי מצידו של אנטיוכוס ברגע שישקיט את החזית הצפונית שאליה נקלע[36]. כיבושי בית תלמי בסוף שנות ה-70 של המאה השלישית מוזכרים בשירתו של תיאוקריטוס, משורר בחצר המלך: פמפיליה, קיליקיה, ליקיה וקריה שבאנטוליה[37].

משנת 276 לפנה"ס אנטיגונוס גונאטס ואנטיוכוס הראשון קיימו בינם יחסי ידידות שהיו עשויים להתפתח למלחמה אפשרית בשתי חזיתות שונות, בכך להוות סכנה לתלמי. מאגאס (Magas of Cyrene), אחיו למחצה של תלמי, התחתן עם אפמה בתו של אנטיוכוס[38]. כך, הוא זכה לתמיכה מבית סלאוקוס. הוא מינה עצמו למלך קירנאיקה וניסה לצעוד על אלכסנדריה[39]. אבל מאגאס נקלע למצב בו עליו לחזור ולדכא מרד שהונהג על ידי שבטי נוודים מאזור לוב. באותו זמן מרד נוסף התרחש, הפעם של שכירי חרב, חיילים גאלים בצבאו של תלמי השני, לאחר דיכוי המרד הוא ערך תהלוכה טקסית גדולה המציגה אותו כמציל החירות[40].

תלמי השני עצמו יזם את המלחמה הסורית הראשונה (271-274) במבצע צבאי נגד סוריה הסלאוקית. כוחותיו היו צריכים לסגת כדי למנוע פלישה, לאור התקדמותו של אנטיוכוס שתוגבר מיחידות חדשות מבבל, בנוסף ידוע כי דרש לכוחות תגבור אלה 20 פילי מלחמה מבקטריה. מחמת האימה מכוחותיו העצומים של אנטיוכוס תלמי השני ואשתו הלכו באופן אישי בשנת 274/3 לגבול המזרחי בדלתא כדי לארגן את הכוחות שם. למרבה מזלם, כוחות התגבור סבלו משבר כלכלי והתפרצות מגפה, דבר שהביא לכך שבשנת 271, אנטיוכוס ויתר על תוכניות הפלישה ותלמי השני הופיע לפתע כמנצח. השלום הוסכם בשנת 271 לפנה"ס ובוסס על הסטטוס קוו שהתקיים עוד בימים שלפני המלחמה. שירו של תיאוקריטוס, משורר בחצר המלך, הוקדש לתלמי השני וניצחונו[41]. כפי שניתן ללמוד מהסיפור אודות הנהגת הכוחות בדלתא, לארסינואי היה תפקיד חשוב ביותר במדיניות החוץ, תפקיד פעיל בהגנה על מצרים. היא נפטרה ביולי 270 לפנה"ס[42].

המלחמה הכרמונידית

תלמי השני היה שותף פעיל במלחמה הכרמונידית ויש הטוענים שאף גרם לחירחור ריב בין העם היווני לאצולה השולטת במוקדון בראשות אנטיגונוס, מלחמה זו נערכה בין השנים 261–267 על אדמת יוון ואף בים האיגאי, בה ספג תלמי אבדות רבות[43] אך האיים האיגאים, השליטה הימית והשליטה בערי החוף של אסיה הקטנה לא ניזוקו. נראה שחלק מן הזמן המלחמה התנהלה בתקופת כהונתם המשותפת של תלמי השני ויורשו[44].

פאוסניאס התייר והגאוגרף היווני, מתחיל את ספרו בתיאור אתונה והאי של פאטרוקלוס שעליו נבנו על גבי כלונסאות ביצורים עבור אתונה כחלק מהניסיון להגן על אתונה. פאטרוקולוס נשלח על ידי המלך המצרי תלמי פילדלפוס[45].

כְֿרֶמוֹנידֶס שהיה ראש הסיעה ששלטה באתונה ועל שמו נקראה המלחמה שפרצה לאחר הברית שנכרתה בין אתונה שרצתה להשיב לידיה את פיראוס הנמל המרכזי, לספארטה שרתצה לחזור ולשלוט בפלופונס[46]. הברית כללה ערים יווניות נוספות ואת מצרים התלמיית, ששלחה את הצי שלה כנראה כחלק ממדיניות החוץ הלוחמנית המנסה לערער את השליטה המקדונית.

את המאורעות הראשונים של המלחמה הכרמונידית ניתן למצוא בדבריו של פאוסניאס[47] כשבתחילה אנטיגונוס גונאטס תוקף באתונה בעזרת צבא רגלי וצי ימי. אנטיגונוס סוגר על אתונה ובכך מנע מהתגבורת התלמיית לעזור לבת בריתה. תיאור נוסף של מאורעות המלחמה ניתן למצוא אצל יוסטינוס[48] אולם טקסט זה מתאר שלב מאוחר יותר בהתמודדות בין הקואליציה האנטי מקדונית לאנטיגונוס ואף את התמרדות הצבא השכיר הגאלי באנטיגונוס שמצא עצמו מדכא מרד פנימי במהלך המלחמה.

אנטיגונוס שהתרעם על הקואליציה האנטי מקדונית שחתרה תחתיו בהשפעת מצרים כמעצמה מתחרה תקף תחילה. תלמי, מנגד, שלח צי בראשות פטרוקולוס שנועד לחסום את כלי השיט של אנטיגונוס מלעבור מדמטריאס דרך חלקיס אל קורינתוס ולחופי אטיקה.

לקראת סוף המלחמה, עם התבוסה הספארטנית, הבין תלמי שאין הוא מעוניין להילחם יותר וסירב לשלוח תגבורת לצבא הקואליציה המתדלדל. לבסוף, הצי שברשות פטרוקלוס הקל במידת מה על אטיקה ואתונה מפני המצור האנטגונידי, אך לא מעבר לכך. לבסוף תלמי השני ומאמציו במלחמות אלה סיבכו את אלכסנדר השני מלכה של ממלכת אפירוס במלחמה נגד מוקדון שברשות אנטיגונוס ואף הביאו למותו של מלך אפירוס.

למעשה הצי של תלמי הוא הכוח הצבאי האחרון שעמד בפני אנטיגונוס במאבקו בקואליציה האנטי מקדונית, שאין הוא היווה איום על אנטיגונוס, מה שהביא את אתונה להכנעה ולהסדר תבוסה עם המלך המקדוני[49].

המלחמה הכרמונידית שללא ספק היוותה פרק חשוב בתולדות יוון איננה מתועדת כהלכה, שני המקורות יוסטינוס ופאוסניאס נותנים תמונה צרה על המלחמה. אך מתיאורים אלו ניתן ללמוד אודות אוזלת ידו של הצבא המצרי, באופן ספציפי בהתמודדות זו.

למרות התיעוד המועט שזכתה לה המלחמה במקורות העתיקים, נשתמרו פרגמנטים מן הצו שהועבר מהסיעה בראשות כרמונידס לספארטה בדבר הברית בין שתי ערים אלו. בצו זה שמו של פילדפוס מוזכר אך הדגש בו מושם על הברית בין שתי הערים. עובדה מעניינת נוספת היא העובדה כי תלמי היה בן בריתם של שתי הערים היווניות טרם הצו הועבר על ידי כרמונידס לספארטה, הדבר מרמז כי תלמי דירבן את השתיים למלחמה במוקדון, דבר המתיישב עם מדיניות החוץ התלמיית.

כרמונידס משייך את המעשה של תלמי לרצון הטוב שלו והדאגה לחירות היוונית ובכך הוא ממשיך את מסורת משפחתו. כך אנו מוצאים מוטיב נוסף שחוזר גם מלחמה זו, הקריאה לחירות היוונית והשימוש בסיסמה תעמולתית זו. שימוש ציני זה ניכר גם במעשיו של תלמי סוטר הראשון, אביו של פילדלפוס, שקרא ותמך בחירות היוונית ואף בא לעזרתם, אך כשלא קיבל את העזרה הפיננסית שדרש כרת ברית עם קסנדרוס וחזר למצרים, כמתואר אצל דיודורוס[50]. השימוש בסיסמה זו אינו חדש בעולם ההלניסטי ותלמי למעשה מוצג על ידי כרמונידיס בדרך בה הוא מעוניין להיות מיוצג בעיני היוונים[51].

המלחמה הסורית השנייה

ערך מורחב – המלחמה הסורית השנייה

המאורעות שהובילו למלחמה זו, שנערכה בין השנים 253–260 בין אנטיוכוס השני שנתמך ברודוס לבין תלמי השני, התרחשו בשנות השישים של המאה השלישית לפנה"ס באזור אסיה הקטנה ובמיוחד במילטוס ובאפסוס[52]. באחד המאורעות מורד תלמי "הבן" באביו באזור איוניה ואף נרצח בידי שכירי חרב מתראקיה[53].

אנטיוכוס השני לאחר קרב אפסוס, בו נוצח תלמי בידי רודוס, תפס את השליטה בסאמוס ובמילטוס. השליטה הימית של התלמים נחלשת עקב התבוסות בים האיגאי, מצב זה החריף כשב-255 האים הקיקלאדיים יצאו משליטתו. אנטיוכוס השיב לצד הסלאוקי שטחים שאבדו במהלך המלחמה הסורית של היורשים[54][55].

במהלך דיפלומטי מבריק תלמי בשנת 253 חיתן את ביתו ברניקי עם אנטיוכוס השני, כך הוא השיג שלום במלחמה בה נכשל במערכות צבאיות שוב ושוב ואף הצליח להגניב את שושלתו לתוך השושלת הסלאוקית[56].

התפייסותם של תלמי השני ומאגאס

בקירניה היו התפתחויות חדשות בשנים האחרונות של שלטונו של תלמי השני. מאגאס מת בשנת 250, לאחר שלטונו בקירנה שארך 50 שנים, תחילה כמושל ולאחר מכן כמלך[57]. הוא עזב את אלמנתו, הנסיכה הסלאוקית אפאמה, ואת בתו הנקראת על שם הסבתה, ברניקה. לפני מותו הוא הגיע להסכם עם אחיו למחצה, מלך מצרים, כי בתו והיורשת שלו, תתחתן עם בנו של תלמי, יורש העצר המצרי. כך שבה קירניה לידי מצרים[58].

לאחר מותו, עם זאת, אפאמה בעלת הרקע הסלאוקי, נשלחה למקדוניה למצוא בעל לברניקה. בעל זה היה דמטריוס "הנאה", אחיו למחצה של המלך אנטיגונוס גונאטס. ברניקה, אם כי עדיין צעירה, היא הייתה נסיכה מקדונית שאת המצב המשפיל הזה, לא הייתה מסוגלת לשאת. היא קשרה קשר כנגד דמטריוס שנרצח בחדר השינה של אמה. היא עצמה דאגה על פיקוד המבצע, ובעוד שדמטריוס נהרג, אמה ניצלה[59].

המשורר קאלימאכוס, שהכיר את ברניקה בתקופת מלכותה, כתב שיר אודות ילדותה[60]. כעת, לא קיים דבר אשר הימנע מברניקה להתחתן עם תלמי הצעיר, בהתאם לתכוניותיו של אביה, ולהפוך אחת ולתמיד, כפי שהיא ללא ספק רצתה, להיות מלכת מצרים[61].

עם זאת, הנישואין של ברניקה לתלמי השלישי אוארגטס לא התרחשו עד שנת 245. עם הנישואין, קירנאיקה סופחה שנית למצרים תחת שלטונו של תלמי השלישי[62].

הספרייה והמוזאון

ערך מורחב – הספרייה הגדולה של אלכסנדריה

בתחום ההיסטוריה התרבותית, תרומתם הגדולה ביותר של מלכי בית תלמי הייתה הקמתה ופיתוחה של אלכסנדריה כמרכז רוחני אינטלקטואלי. בה היו לא רק הישגים תרבותיים ומדעיים חדשים, אלא גם, וחשוב יותר, ספריה המכילה את המורשת הספרותית והאינטלקטואלית של יוון העתיקה שנאספה ונערכה באלכסנדריה לצורך העברתה לדורות הבאים[63].

מסורת פרסית וארמנית עתיקה מצביעה על כך שאלכסנדר הגדול שכשראה את הספרייה הגדולה של אשורבניפל בנינווה, התכוון לאסוף את יצירותיהם של כל העמים השונים שנכבשו על ידו ולתרגמם ליוונית. סיפור זה מבטא את רצונו כי האימפריה תכיל שעטנז תרבותי בעל אחידות הלניסטית. אלכסנדר מת טרם בנה את הספרייה האוניברסלית שלו, אך תלמי הראשון שהיה חברו, התחיל את בניית הספרייה בעיר ההלנית החדשה שנוסדה על ידי אלכסנדר עצמו[64].

אנו יכולים להניח בצדק שהיסודות והארגון של המוזאון והספרייה נוצרו מההמלצות של דמטריוס פאלרון, מדינאי אתונאי, פילוסוף פריפאטטי, משפטן ונואם, שגורש מאתונה על ידי דמטריוס פוליורקטס בשנת 307 לפנה"ס. בשנת 297 הגיע לאלכסנדריה והתקבל בלבביות על ידי תלמי הראשון והועלה ליועץ מלכותי בענייני תרבות[65].

המקור הקדום ביותר ששרד, איגרת אריסטיאס[66], מהמאה השנייה לפנה"ס, מצביע על כך שהבנייה בפועל התרחשה תחת תלמי השני פילאדלפוס. מקורות מאוחרים יותר טוענים כי תלמי הראשון הוא שהתחיל את הבנייה. למרות האי ודאות, לא ניתן לערער על המונומנטליות המאפיינת את הספרייה האלכסנדרונית. לצורך השלמתה נדרשה תמיכתו של יותר משליט אחד. אם סוטר החל בבניית הספרייה, פילאדלפוס בהחלט היווה תפקיד חשוב בהמשך צמיחתה.

פילאדלפוס התחנך, כמו שאר מלכי בית תלמי, על ידי המלומדים הטובים ביותר של זמנו: סטראטון מלמפקאסוס, פילטאס מקוס. מלכי בית תלמי עשו מאמץ כדי למשוך מלומדים מכל העולם היווני ולהזמינם לאלכסנדריה, רוב המלומדים שנענו הגיעו מאזורים שהיו תחת השפעה התלמיית[67].

המוזיאון התלמיי נתפס כמרכז תרבותי המשרת את המוזות, רעיון בעל שורשים עמוקים בעולם היווני. הספרייה היוותה חלק מהמוזיאון שהוקם בתוך המתחם המלכותי[68]. חבריו שמומנו על ידי המלוכה נדרשו להקדיש את עצמם בעיקר ללמידה, אך גם לחינוך[69].

משוררי החצר המוכשרים השתמשו בכישוריהם כדי להלל את המלוכה התלמיית ולשרת את המדיניות שלהם. בזמנו של תלמי השני מהחשובים ביותר היו תיאוקריטוס מסירקיוז וקאלימאכוס מקירניה[70].

המסורת מספרת ששבעים ושניים מלומדים יהודים הוזמנו על ידי תלמי השני ונתבקשו לתרגם את התורה ליוונית, במטרה לכלולה בספרייה אלכסנדרונית. סיפור זה מצוי באיגרת אריסטיאס, וחוזרת על עצמה אצל פילון האלכסנדרוני, ואצל יוספוס פלאביוס ובמקורות מאוחרים שונים[71].

חייו האישיים

נישואין ראשונים

בתחילת שלטונו, היה נשוי לארסינואי הראשונה, בתו של הדיאדוך ליסימאכוס מתראקיה. מארסינואי הוליד את תלמי השלישי, אשר לימים ירש ממנו את המלוכה, בן בשם ליסימאכוס ובת בשם ברניקי. תלמי נוסף הנקרא בספרות "הבן" הידוע כיורש העצר הרשמי בין השנים 267 - 259 לפנה"ס, היה כנראה הבן הבכור של הזוג המלכותי[72]. יוסטינוס מספר את סיפור מותו של ליסמאכוס בקרב קורופדיום.

נישואין שניים

ערך מורחב – ארסינואי השנייה

ארסינואי, אחותו מאב ואם של פילדלפוס, שנודעה לימים בשם ארסינואי השנייה, מצאה מקלט בביתו של תלמי פילדלפוס בנסיבות לא פשוטות: בגיל 15 נישאה ארסינואי למלך לימאכוס, אביה של ארסינואי הראשונה, וכך הפכה למלכת מוקדון, תראקיה ומקצתה של אסיה הקטנה. מנישואיהם אלו נולדו שלושה בנים. כדי למצב את בניה במלחמה על הירושה, קשרה עם תלמי קראונוס (אח מאב שלה ושל תלמי פילדלפוס) כנגד אגת'וקלס, בנו הבכור של ליסימאכוס, ליסימאכוס אסר את אגת'וקלס, ובשנת 284 לפנה"ס, הרעיל תלמי קראונוס אותו בכלאו.

לאחר מותו של ליסימאכוס בקרב קורופדיום, ומתוך רצון לשמור על שררת המלוכה בידיה למען ילדיה, נישאה ארסינואי השנייה לתלמי קראונוס (טרם עלייתו לכס המלוכה המוקדוני, תוך שאימוץ שלושת בניה על ידי תלמי קראונוס הועמד כתנאי מוקדם לנישואים)[73].

לאחר שנחשפה מזימתה של ארסינואי השנייה ובניה להדיח את תלמי קראונוס, רצח זה שניים מבניה, והשלישי ברח צפונה. ארסינואי השנייה נמלטה לסאמותרקיה. בעקבות הפלישה הגאלית היא נמלטה שוב, ובשנת 279[74] הגיעה לארמונו של אחיה באלכסנדריה[75], שם חתרה תחת ארסינואי הראשונה שעמדה בדרכה. ואכן, זמן קצר לאחר הגיעה של ארסינואי השנייה, הרשיע תלמי השני את ארסינואי הראשונה בקשר נגד המלכות, הגלה אותה לקופטוס בדרום מצרים. ונישא לארסינואי השנייה[76]. נישואי האחים, שהיו מקובלים בחצר המלכות של מצרים העתיקה, נראו כשערורייתיים ליוונים ולמקדונים מסורתיים. בכל זאת, ואולי עקב זאת, משורר החצר תיאוקריטוס, חגג את האיחוד בשירו, בו הקביל את הזוג לאלים[77]. בנישואין אלו, חידש תלמי השני את המסורת המצרית העתיקה של נישואי המלך לאחותו, ומנהג זה אכן נמשך בשושלת התלמיית.

העברת מלכותו ומוות

בשנים עשר, או בשלושה עשר בנובמבר של שנת 247 לפנה"ס חלק תלמי השני את שלטונו עם בנו תלמי השלישי שלקח על עצמו כנראה את התפקידים המנהלתיים בממשלה. בסוף שנת 246, נפטר תלמי השני, והוא בן שישים ושלוש. בעשרים ושמונה בינואר של שנת 245 לפנה"ס הכתיר תלמי השלישי את עצמו למלך, ונראה שהוכתר כמלך באותו יום. כבנם של תלמי השני וארסינואי השנייה, הוא כינה את עצמו ה-"Theoi Adelphoi" (אלי אח ואחות)[78].

לקריאה נוספת

מקורות עתיקים

מקורות מודרניים

  • גולן דוד. תולדות העולם ההלניסטי. ירושלים: מאגנס, 2006.
  • Bagnall Roger S. The Administration of the Ptolemaic Possessions Outside Egypt. Leiden: Brill, 1976.
  • Bevan, E. R. “The second Ptolemy, Philadelphus”. In The House of Ptolemy, 56-78, 1927.
  • "Ptolemy II Philadelphus", In Brill's New Pauly: Encyclopaedia of the Ancient World: Antiquity, pp. 134-136, Leiden; Boston: Brill, 2002.
  • "Ptolemy III Euergetes", In Britannica Online Encyclopaedia.
  • Hazzard, R. A. "The Regnal Years of Ptolemy II". Phoenix 40.2 (Summer 1987): 140-15.
  • Hölbl, G. A History of the Ptolemaic Empire. London: Routledge, 2001.
  • McKechnie, P. Ptolemy II Philadelphus and his World. Leiden: Brill, 2008.
  • Phillips, H. "The Great Library of Alexandria?". Library Philosophy and Practice (2010). University of Nebraska–Lincoln. Retrieved 23 January 2013.
  • Thompson D. J. "Ptolemy II Philadelphus", In The Oxford classical dictionary 4th ed., pp. 1234-1235. Oxford; New York Oxford University Press, 2012.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תלמי השני בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ הגיית השם ביוונית: פתולמאוס פילדלפוס (במלעיל דמלעיל, ההטעמה בהברה השלישית מהסוף).
  2. ^ Hölbl, History of the Ptolemaic Empire, p. 24-25
  3. ^ Bevan, The House of Ptolemy, p. 56
  4. ^ Strabo, 17.789
  5. ^ Bevan, p. 57
  6. ^ Pausanias, 1.6.8
  7. ^ Thompson, "Ptolemy II Philadelphus", In The Oxford classical dictionary 4th ed. pp. 1234-1235.
  8. ^ Plutarch, 458.a-b
  9. ^ Diogenes Laertius, 3.5
  10. ^ Flavius Josephus, Antiquities, 1.10
  11. ^ Aelianus, Various History, 4.15
  12. ^ גולן, ע"מ 182-83.
  13. ^ גולן, תולדות העולם ההלניסטי, ע"מ 120.
  14. ^ "Ptolemy II Philadelphus", In Brill's New Pauly: Encyclopaedia of the Ancient World: Antiquity, pp. 134-136.
  15. ^ גולן, ע"מ 125-6.
  16. ^ Justinus, 9.2.17
  17. ^ Hölbl, p. 1
  18. ^ Thompson,"Ptolemy II Philadelphus", In The Oxford classical dictionary 4th ed., pp. 1234-1235.
  19. ^ Hölbl, p. 61
  20. ^ Hölbl, p.58.
  21. ^ Bagnall. The Administration of the Ptolemaic Possessions Outside Egypt, pp. 3-7.
  22. ^ 61- Hölbl, p.58.
  23. ^ 63- Hölbl, p.58.
  24. ^ "Ptolemy II Philadelphus", In Brill's New Pauly: Encyclopaedia of the Ancient World: Antiquity, pp. 134-136.
  25. ^ גולן, ע"מ 184-5
  26. ^ McKechnie, "Ptolemy II Philadelphus and his World", The God Serapis, his Cult and the Beginnings of the Ruler Cult. pp. 388-408.
  27. ^ Polybius, 5.34.2-9
  28. ^ Hölbl, p. 15
  29. ^ Bevan, p. 62
  30. ^ Hölbl, p.19
  31. ^ Hölbl, pp. 40-41
  32. ^ Bevan, p. 61
  33. ^ Bevan, pp. 68-69
  34. ^ Hölbl, p. 43
  35. ^ Hölbl, p. 22-23
  36. ^ Hölbl, pp. 37-38
  37. ^ Theocritus, 17.86-92
  38. ^ Pausanias, 1.7.3
  39. ^ Pausanias, 1.7.1
  40. ^ Hölbl, p. 39
  41. ^ Theocritus, Idylls, 17
  42. ^ Hölbl, p. 40
  43. ^ "Dorothy J. Thompson,Ptolemy II Philadelphus", In The Oxford classical dictionary 4th ed., 1234-1235. Oxford; New York: Oxford University Press, 2012
  44. ^ "Ptolemy II Philadelphus", In Brill's New Pauly: Encyclopaedia of the Ancient World: Antiquity, pp. 134-136.2
  45. ^ Pausanias, 1.1.1
  46. ^ Errington ,Chermonides", In The Oxford classical dictionary 4th ed. p. 312.
  47. ^ Pausanias, 3.6.4-6
  48. ^ Justinus, 26.2
  49. ^ גולן, ע"מ 148-50.
  50. ^ Diodorus, 20.37.2
  51. ^ McKechnie. "A Re- Examination of the , Chremonidean War" , Ptolemy II Philadelphus and his World. pp. 65-89.
  52. ^ Hölbl, p. 43
  53. ^ Athenaeus, 13.543.a-b
  54. ^ Appian, The Syrian Wars, 65
  55. ^ Hölbl, p. 44
  56. ^ Hölbl, p. 45
  57. ^ Athenaeus, 12.550.b-c
  58. ^ Bevan, p. 73
  59. ^ Justinus, 26.3
  60. ^ Catullus, poem 66. קטולוס תרגם את השירה Βερενίκης Πλόκαμος של קאלימאכוס.
  61. ^ Bevan, p. 74
  62. ^ Hölbl, p. 46
  63. ^ Hölbl, p. 63
  64. ^ Phillips 2010
  65. ^ Hölbl, p. 26
  66. ^ The letter of Aristeas
  67. ^ Hölbl, pp. 63-64
  68. ^ Phillips 2010
  69. ^ Hölbl, p. 64
  70. ^ Hölbl, p. 65
  71. ^ Flavius Josephus, Antiquities, 12.11
  72. ^ Hölbl, p. 26-27
  73. ^ Justinus, 17.2.6-7
  74. ^ Justinus, 24.2.3
  75. ^ גולן, ע"מ 183-4.
  76. ^ Pausanias, 1.7.1
  77. ^ Hölbl, p. 36
  78. ^ Hölbl, p. 46
  79. ^ שירה מס' 66
הקודם:
תלמי הראשון 		בית תלמי
283 לפנה"ס - 246 לפנה"ס 		הבא:
תלמי השלישי
בית תלמי
תלמי הראשון • תלמי השני • תלמי השלישי • תלמי הרביעי • תלמי החמישי • קלאופטרה הראשונה • תלמי השישי • קלאופטרה השנייה • תלמי השביעי • תלמי השמיני • קלאופטרה השלישית • תלמי התשיעי • קלאופטרה הרביעית • תלמי העשירי • ברניקי השלישית • תלמי האחד עשר • תלמי השנים עשר • קלאופטרה החמישית • ברניקי הרביעית • קלאופטרה השביעית • תלמי השלושה עשר • תלמי הארבעה עשר • תלמי החמישה עשר
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0
אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=תלמי_השני&oldid=1415240"