יצחק זמיר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פירוש נוסף ערך זה עוסק במשםטן ישראלי. אם התכוונתם לקצין ישראלי, ראו יצחק זמיר (קצין).
יצחק זמיר
יצחק זמיר, 2012
יצחק זמיר, 2012
לידה 15 באפריל 1931 (גיל: 93)
כ"ח בניסן ה'תרצ"א
הרפובליקה הפולנית השנייההרפובליקה הפולנית השנייה ורשה, פולין
מדינה ישראלישראל ישראל
תאריך עלייה 1934
היועץ המשפטי לממשלה ה־7
1978–1986
(כ־8 שנים)
תחת ראש ממשלת ישראל מנחם בגין, יצחק שמיר ושמעון פרס
נשיא מועצת העיתונות בישראל
1988–1991
(כ־3 שנים)
שופט בבית המשפט העליון
17 בינואר 1994 – 15 באפריל 2001
(7 שנים ו־12 שבועות)

יצחק זמיר (נולד ב-15 באפריל 1931) הוא משפטן ישראלי, פרופסור למשפטים, שכיהן בתפקיד היועץ המשפטי לממשלה בשנים 1978–1986 ושופט בית המשפט העליון בשנים 1994–2001. חתן פרס ישראל (1997) ופרס א.מ.ת. (2014).

ביוגרפיה

זמיר נולד בוורשה בשם ירזי נַכְטִיגָל[1][2] ועלה לארץ ישראל בגיל שלוש עם הוריו, חנה וחיים יחיאל[1] נכטיגל. המשפחה עלתה באנייה "קרנרו" שעגנה בנמל חיפה ב-3 באוקטובר 1934[3]. בארץ נולד אחיו הצעיר, שמואל (מוקי). הוריו היו סוכני ביטוח, והמשפחה התגוררה ברחוב לֶיבונטין בתל אביב.[4] למד בבית הספר אחד העם ובגימנסיה הרצליה, והיה מרכז שבט הצופים שלה. שירת בצה"ל במודיעין חיל האוויר, ובמקביל היה כתב בבטאון חיל האוויר; הוא המשיך לכתוב בביטאון גם לאחר שחרורו, וכל זאת תחת מספר שמות עט.[5] למד כלכלה ומדע המדינה בבית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה, ובהמשך עבר ללמוד משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים ובמקביל למד בה מדע המדינה ויחסים בינלאומיים. בתקופה זו היה חבר בארגון "שורת המתנדבים". את התמחותו עשה אצל השופט (לימים הנשיא) יואל זוסמן בבית המשפט העליון בשנת 1956. בשנת 1959 קיבל רישיון לעריכת דין, ובאותה שנה קיבל גם תואר דוקטור במשפטים (בנושא פסקי דין הצהרתיים במשפט האנגלי) מאוניברסיטת לונדון, והדוקטורט פורסם כספר על ידי הוצאת הספרים "סטיבנס" שבאנגליה.

לימד משפטים באוניברסיטה העברית והתמחה במשפט ציבורי וביחסי עבודה[6] ואף עמד בראש ועדה להכנת חוק על יחסי עבודה[7]. בספר שהוציא בשנת 1962 טען להרחבת זכות העמידה, עמדה שצוטטה על ידי שופטים באנגליה[8]. היה פעיל במאבק הסגל האקדמי להעלאת שכרו וטען נגד דרישת משרד האוצר לבטל הסכם שכר שנחתם בין האוניברסיטה העברית והסגל האקדמי[9].

ב-1965 מונה למרצה בכיר[10]. ב-1970 קודם לדרגת פרופסור חבר[11]. בשנים 1972-1970 היה מנהל המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי שליד הפקולטה למשפטים. בשנת 1975 קודם לדרגת פרופסור מן המניין. בין השנים 1975–1978 כיהן כדיקן הפקולטה למשפטים[12].

במשך הזמן היה חוקר ופרופסור-אורח באוניברסיטאות אחדות בחו"ל.

בשנת 1970 הקים חוג גמילה מעישון (הראשון בישראל) בשיתוף עם משרד הבריאות, ולאחר מכן היה מייסד ויו"ר האגודה למניעת עישון[13] ובמסגרת זאת הביע תמיכה בחוק המגביל פרסומת לסיגריות[14].

היועץ המשפטי לממשלה

ביולי 1978 נבחר זמיר לשמש היועץ המשפטי לממשלה החל מספטמבר 1978[15] הוא כיהן בתפקיד (תחת ראשי הממשלה מנחם בגין, יצחק שמיר ושמעון פרס) עד אמצע 1986.

ביוני 1985 הורה למשטרה שלא לאשר ולמנוע קיום של הפגנות בעד שחרור עצורי המחתרת היהודית בטענה שהן פוגעות בטוהר ההליך המשפטי בניגוד לחוק הסוב יודיצה[16]. זמיר תקף את הקריאות לשחרור עצורי המחתרת וטען שכפסע בינן לבין החלפת שלטון החוק בשלטון הרחוב[17]. הדברים עוררו ביקורת רבה בתקשורת[18] ובימין[19], בה מחו שזמיר לא התערב בנוגע להפגנות נגד המחתרת[20].

יותר מכל זכור זמיר מתקופת כהונתו כיועץ משפטי לממשלה על מאבקו לחקירת פרשת קו 300 והעמדת האשמים לדין. עוד כאשר התפרסמו הידיעות הראשונות על אפשרות הריגת מחבלים שנתפסו חיים, דרש זמיר משר הביטחון משה ארנס למנות ועדת חקירה לבדיקת הפרסומים. זמיר טען מאוחר יותר שארנס הסכים לדרישה רק לאחר ששמועות עקשניות ייחסו את הריגת המחבלים לארנס עצמו. עיקר מאבקו של זמיר לחקירת הפרשה החל מספר שבועות לאחר שהודיע על כוונתו לפרוש מתפקידו, לאחר שהגיעו אליו שלושת פורשי השב"כ שסיפרו לו על הוראת ראש השב"כ, אברהם שלום, להרוג את המחבלים ועל שיבוש הפעילות של ועדות החקירה. זמיר ניסה להגיע להסכמות עם הממשלה על חקירת הנושא ולחלופין על פרישת המעורבים מהשב"כ. אולם לאחר ששלום סירב להתפטר, בגיבוי של ראש הממשלה שמעון פרס וממלא מקומו יצחק שמיר[21][22], הורה זמיר למשטרה לפתוח בחקירה פלילית[23]. זמיר הסביר את החלטתו: "התלונה במשטרה הוגשה לאחר שכלו כל הקיצים וכל הצעותיי לפתרון נדחו. אילמלא כן כל הפרשה הייתה יכולה להגמר אחרת."[24]. במשך חודשים הפרשה נשמרה בסודיות רבה, ורק מעטים ידעו עליה. בתקופה זאת הופעלו על זמיר לחצים כבדים כדי שיחזור בו מן ההחלטה לקיים חקירה בפרשה, אך זמיר סירב. בעקבות הסירוב, ימים ספורים לפני המועד שבו אמור היה להתקיים דיון בבג"ץ בעתירה של אחד מבכירי השב"כ, ולאחר שזמיר הודיע שאינו מוכן להגן בבג"ץ על העמדות של ראש שב"כ ושל ראש הממשלה (לפי זמיר,הוא היה מוכן להגן על ראש הממשלה בתנאים מסוימים, אך לא אהיה מוכן להגן על ראש השב"כ[25]), זמיר פוטר והממשלה, בתחילת יוני 1986, מינתה את יוסף חריש כמחליפו. על הטענות נגדו אמר זמיר:

מציגים את הנושא כאילו מצד אחד עומדים אישים החרדים לביטחון המדינה ומהצד השני כאילו עומדים המשפטנים, אנשים מרובעים, אפורים וצרי אופקים. לא כך הוא. אני פועל בנושא זה למען ביטחון המדינה. מדובר במוסר ובאמינות של שב"כ. אם תהיה פגיעה באמינותו, תהיה זו פגיעה חמורה בביטחון המדינה.[24]

כיועץ משפטי לממשלה פעל להסרת החסינות ולהעמדה לדין של ח"כ שמואל פלאטו-שרון, של השר אהרן אבוחצירא ושל חבר הכנסת שלמה עמר. פרסם חוות דעת והנחיות רבות בקובץ הנחיות היועץ המשפטי לממשלה.

לאחר פיטוריו מכהונת היועץ המשפטי לממשלה

בשנת 1988 הקים את העמותה למשפט ציבורי בישראל והיה היושב ראש הראשון שלה.[26]

בשנים 1988–1991 כיהן כנשיא מועצת העיתונות בישראל. בדצמבר 1991 התפטר מתפקידו בטענה שאין בו אמון ואין בידיו סמכויות, לנוכח סירוב המועצה לאפשר לבית הדין לאתיקה הטלת קנס על עיתון והשעיה מעבודה כעיתונאי על מי שעבר על כללי האתיקה.

בשנת 1991 הקים את הפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה, היה הדקאן הראשון שלה, והיה גם עורך-מייסד של כתב העת "משפט וממשל".

בשנת 1992 מונה על ידי שר המשפטים, דן מרידור, ליו"ר המועצה לתאגידים ציבוריים,[27] והוא כיהן בתפקיד זה עד למינויו לשופט בבית המשפט העליון.

בבית המשפט העליון

מ-17 בינואר 1994[28] ועד לפרישתו לגמלאות ב-15 באפריל 2001[29], כיהן כשופט בית המשפט העליון. כיהן גם כראש ועדה לבחינת דרכי מינוי שופטים.

בפסק דין (בג"ץ 7111/95 מרכז השלטון המקומי ואח' נ' הכנסת ואח', ניתן ב-6 בפברואר 1996) מתח זמיר ביקורת על השימוש המופרז שעושים לעיתים עורכי דין בחוקי היסוד:

אכן, כיום הלכה היא שחוקי היסוד הקנו לבית המשפט סמכות לבטל חוקים. סמכות זאת היא, לדעתי, חיונית בחברה נאורה, ובמיוחד כך בישראל, שבה תרבות השלטון טרם הכתה שורשים עמוקים. יש לשמור עליה היטב, כדי שניתן יהיה לעשות בה שימוש במקרה הראוי. אך דווקא בשל כך יש להיזהר מאוד שלא תהיה כעושר השמור לבעליו לרעתו. כבר אמר הנשיא ברק, שהסמכות של בית-משפט לבטל חוקים דומה לנשק בלתי קונבנציונלי (ראו א' ברק, "זכויות אדם מוגנות: ההיקף וההגבלות" משפט וממשל א, 253). כל אחד יודע עד כמה נשק כזה עלול להיות הרסני, אם כי לא כל אחד מבין עד היכן עלול ההרס להתפשט. מי שמופקד על נשק כזה מחויב באיפוק מרבי. אוי לסמכות שאין עמה אחריות. צריך להיות ברור לכל בר-דעת שבית המשפט אינו אמור לעשות שימוש בסמכותו לבטל חוק, אלא במקרה בולט של פגיעה מהותית בזכויות יסוד או בערכים בסיסיים. כבוד האדם אינו צריך לדחוק את כבוד החוק.

על מניעים פוליטיים של עותרים לבית המשפט כתב:

לא מעט עתירות שהוגשו לבית משפט זה על ידי חברים במועצות של רשויות מקומיות, ובהן לא מעט עתירות שהתקבלו על ידי בית המשפט, הונעו על ידי שיקולים פוליטיים. ולא פעם היה בעתירות אלה כדי לקדם את שלטון החוק.

— [30]

זמיר דרש שהמדינה תפקח על השוק החופשי. לדבריו:

השוק החופשי נותן הזדמנות למשק הפרטי לצבור כוח כלכלי רב. גם כוח כלכלי עלול להשחית. אסור לשכוח את הלקח המר של המדינה המתירנית, שאפשרה לכוח כלכלי לגרום, תחת הסיסמה של חופש, הרבה עושק ועוול. דווקא בתנאים של שוק חופשי נדרשת המדינה להגן על חלשים.

— [31]

לאחר פרישתו מבית המשפט העליון

לאחר פרישתו מבית המשפט העליון בשנת 2001, בגיל 70, שימש בורר ומגשר בעניינים רבים.

במשך השנים מילא תפקידים ציבוריים רבים. בין השאר כיהן ביו"ר המועצה לבתי דין מינהליים, יו"ר הוועדה לבתי המשפט לעניינים מינהליים, יו"ר הוועדה לבתי המשפט לעניינים מקומיים, יו"ר הוועדה להחזר הוצאות הגנה משפטית לחברי הכנסת,[32] יו"ר הוועדה לשינוי מעמד הספרייה הלאומית,[33] יו"ר הוועדה להכנת כללי אתיקה לחברי הכנסת,[34] יו"ר הוועדה לבדיקת בתי הדין לעבודה,[35] יו"ר ונשיא המרכז לאתיקה בירושלים, ויו"ר המועצה הציבורית של "כל זכות" (בשנים 2019-2011).[36]

בשנת 2020 פרסם ספר ילדים בשם "לשחרר את קנגורו תום".[37] ובשנת 2021 יצא ספר ההמשך "לאן נעלמה קנגורו תום".

לזמיר שלושה ילדים, אחד מהם הוא יורם זמיר, שותף בכיר במשרד עורכי הדין שפיגלמן, קורן זמיר ושות'. זמיר הוא דודו של אסף זמיר, שר התיירות ה-21 של מדינת ישראל.

פרסים והוקרה

זמיר זכה בפרסים רבים. בין השאר זכה בפרס צלטנר לעידוד המחקר במדעי המשפט ובאות זכויות האדם ע"ש אמיל גרינצוויג (שניהם בשנת 1986), בפרס יושב-ראש הכנסת לאיכות החיים (1988), בפרס ישראל לחקר המשפט בשנת ה'תשנ"ז (1997), באות אביר איכות השלטון (2002)[38], בתואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת חיפה (2003)[39], בתואר עמית כבוד של האוניברסיטה הפתוחה (2011), בפרס גורני למשפט ציבורי מטעם העמותה למשפט ציבורי בישראל (2011) ובפרס א.מ.ת לחקר המשפט (ביחד עם פרופ' אריאל פורת) בשנת 2014.

השקפותיו

זמיר פרסם וערך ספרים בתחום המשפט ולמעלה ממאה מאמרים בכתבי עת משפטיים בישראל ומחוץ לישראל. הוא הרבה להתראיין ברדיו ובטלוויזיה ולפרסם מאמרים בעיתונות בנושאים שעל הפרק. הוא מתומכי האקטיביזם השיפוטי, אך עם זאת התבטא בעד ריסון בפסילת חוקים.

בשנים 2021–2022, כאשר עלו הצעות לקיצוץ סמכויותיהם של היועץ המשפטי לממשלה ובית המשפט העליון, פרסם מאמרים אחדים להגנה על מוסדות אלה[40]. כחלק מנסיונותיו למנוע את קיצוץ סמכויות היועצים המשפטיים, השתתף זמיר בדיון של ועדת החוקה, חוק ומשפט, ושטח בפני חברי הוועדה את עמדתו[41] (בדברו גם בשם נשיאי העליון לשעבר ברק וביניש, ששלחו אותו כנציגם לוועדה[42]).

בשנת 2023, במסגרת הדיון הציבורי ברפורמה המשפטית בישראל, פרסם מאמרים אחדים נגד השינויים המוצעים.[43]

מספריו וממאמריו

  • בתי הדין המנהליים בישראל, בהוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים, המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי סאקר, 1971
  • דיני עבודה: מקורות, הערות, בעיות, הוצאת אקדמון
  • השפיטה בעניינים מנהליים, בהוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים, המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי סאקר, 1975
  • הסמכות המינהלית, נבו הוצאה לאור, מהדורה שנייה, בשנים 2010 עד 2020, בחמישה כרכים.
  • בית המשפט העליון, הוצאת שוקן, 2022.
  • "פרשת קו 300" שורשים במשפט 383 (דינה זילבר עורכת), הוצאת נבו, 2020.
  • לשחרר את קנגורו תום, הוצאת שוקן, 2020.
  • לאן נעלמה קנגורו תום?, הוצאת שוקן, 2021.
  • קנגורו תום מגשימה חלום, הוצאת שוקן, 2023.

החל מאמצע שנות ה-90 של המאה ה-20 הוא עורך של סדרת הספרים "פירוש לחוקי היסוד" שבהוצאת מכון הרי סאקר.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: יצחק זמיר

מכּתביו והרצאותיו:

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 ארכיון המדינה, Nachtigal Chaim Jechiel, ארכיון המדינה
  2. ^ "נכטיגל" (נאַכטיגאַל) ביידיש פירושו "זמיר", ומכאן שמו המעוברת, שאותו נדרש לשנות בשירותו הצבאי. ראו: ענת מידן, "היתה אצלנו חלוקה:מוקי היפה, יצחק החכם", חדשות, 23 באוגוסט 1985.
  3. ^ ארכיון המדינה, רשימות עולים 1934 (יולי - דצמבר) - חיפה - עמ' 220 - מס' סידורי 268 (מופיע בשם הרצל), באתר ארכיון המדינה
  4. ^ ענת מידן, עת הזמיר הגיעה, חדשות, 23 באוגוסט 1985.
  5. ^ דבר המערכת, אתר חיל האוויר
  6. ^ דוד ליפקין, הסדר תחיקתי מיוחד, דבר, 28 בינואר 1971
    בעד ונגד תחיקת עבודה, דבר, 13 בספטמבר 1971
    ביקורת על החלטות מהירות מדי, דבר, 8 ביולי 1973
    נחנכה קתדרה לדיני עבודה, דבר, 28 בנובמבר 1977
  7. ^ אלמוגי: יופסק מתן העדפות למפעלים, דבר, 23 ביוני 1971
  8. ^ גדעון גינת, אלן רוס נגד הטלוויזיה, דבר, 23 במאי 1973
  9. ^ אברהם פלג ויחיאל לימור, הפרופסורים זועמים: יש מגמה ברורה, מעריב, 11 ביוני 1974
  10. ^ העלאות ומינויים באוניברסיטה העברית, דבר, 26 באוגוסט 1965
  11. ^ העלאות ומינויים באוניברסיטה העברית, דבר, 11 בפברואר 1970
  12. ^ פרופ' י. זמיר דיקן הפקולטה למשפטים בי-ם, דבר, 19 ביוני 1975
  13. ^ כינוס האגודה למניעת עישון, דבר, 7 באוקטובר 1973
  14. ^ בעד הגבלת הפרסומת לסיגריות, דבר, 6 באוגוסט 1973
  15. ^ פרופ' יצחק זמיר - יועץ משפטי לממשלה, דבר, 24 ביולי 1978; המשך
  16. ^ ברוך מאירי ואלי דנון, זמיר: אסור להפגין למען עצורי המחתרת, מעריב, 11 ביוני 1985
  17. ^ היועץ המשפטי לממשלה זמיר: כפסע בין החלפת שלטון החוק בשלטון הרחוב, מעריב, 19 ביוני 1985
  18. ^ גבריאל שטרסמן, משטרת סוב יודיצה, מעריב, 22 בספטמבר 1985
  19. ^ יהושע ביצור, רוב הח"כים בליכוד נגד השתתפות בהפגנה, מעריב, 12 ביוני 1985
  20. ^ בני עקיבא במבוכה, מעריב, 16 ביוני 1985
  21. ^ זמיר הציע לסיים הפרשה בהתפטרות שלום - פרס התנגד, מעריב, 28 במאי 1986
  22. ^ צפויה פרישת בכירים מהשב"כ, מעריב, 30 במאי 1986; המשך
  23. ^ הממשלה הופתעה מהוראת זמיר, מעריב, 25 במאי 1986; המשך
  24. ^ 24.0 24.1 זמיר: בפרשה זו יש אישים הנושאים שם הבטחון לשווא, מעריב, 28 במאי 1986
  25. ^ 1984 - פרשת קו 300, "שורשים במשפט", באתר משרד המשפטים, 10 במרץ 2019
  26. ^ מי אנחנו, באתר העמותה למשפט ציבורי בישראל
  27. ^ הפיקוח והבקרה על התאגידים הציבוריים, מבקר המדינה, 2020, עמ' 32
  28. ^ הודעה על מינוי שופטים, ילקוט הפרסומים 4192, התשנ"ד, 17 בינואר 1994, עמ' 2314
  29. ^ הודעה על גמר כהונתו של שופט, ילקוט הפרסומים 4988, התשס"א, 1 במאי 2001, עמ' 2780
  30. ^ בג"ץ 5692/97 נחמיה דורון נ' מאיר ניצן ויאיר דורון
  31. ^ בג"ץ 7721/96 איגוד שמאי ביטוח בישראל והמועצה הישראלית לצרכנות נ' המפקח על הביטוח ואחרים, סעיף 26
  32. ^ הוועדה הציבורית בראשותו של שופט בית המשפט העליון (בדימוס) פרופ' יצחק זמיר, לבחינת נושא החזר הוצאות הגנה משפטית, המליצה להחיל גם על חברי הכנסת הסדר הקיים לגבי עובדי ציבור ונבחרי ציבור, באתר הכנסת, 17 בדצמבר 2002
  33. ^ הוועדה לשינוי מעמד הספרייה הלאומית -דין וחשבון, באתר הספרייה הלאומית, פברואר 2004
  34. ^ הוועדה להכנת כללי אתיקה לחברי הכנסת - דיו וחשבון, באתר הכנסת, דצמבר 2006
  35. ^ הוועדה לבדיקת בתי הדין לעבודה - חברי הוועדה ונציגיה, באתר הרשות השופטת, 12 ביוני 2018
  36. ^ כל-זכות:המועצה הציבורית, באתר כל זכות
  37. ^ לשחרר את קנגורו תום - מאת יצחק זמיר, באתר הוצאת שוקן
  38. ^ זוכי אות אביר איכות השלטון 2002
  39. ^ מקבלי התואר דוקטור כבוד מאוניברסיטת חיפה, אוניברסיטת חיפה
  40. ^ דוגמאות:
  41. ^ סיון חילאי, יועמ"ש ושופט עליון לשעבר: "המצב הקיים טוב". ח"כים מהליכוד התפרצו, באתר ynet, 17 בינואר 2023
  42. ^ כפי שהסביר בפתח דבריו בפני הוועדה, ב־17/01/2023
  43. ^ דוגמאות:
  44. ^ המחברים/המראיינים הם קבוצה של שמונה סטודנטים למשפטים באוניברסיטת בר-אילן: אליחי שילה, יאיר טייטלבאום, שירי ליברמן - שלו, נפתלי פורת, שירה זילכה, אביחי יהוסף, שלומי שוורץ, יובל תמיר


שופטים לשעבר בבית המשפט העליון
נשיאים זמורה • אולשן • אגרנט • זוסמן • לנדוי • כַהן • שמגר • ברק • ביניש • גרוניס • נאור • חיות
שופטים דונקלבלום • חשין • אסף • זילברג • ברנזון • גויטיין • ויתקון • כהן • מני • הלוי • קיסטר • עציוני • שרשבסקי • בן-פורת • אשר • אלון • בכור • בייסקי • לוין • כהן • כהן • לוין • בך • נתניהו • חלימה • גולדברג • מלץ • אור • מצא • חשין • זמיר • דורנר • טל • שטרסברג-כהן • קדמי • טירקל • אנגלרד • ריבלין • פרוקצ'יה • לוי • ארבל • זילברטל • רובינשטיין • ג'ובראן • דנציגר • שהם • מלצר • מזוז • הנדל • קרא • ברון • פוגלמן
שופטים במינוי זמני בקר • זהר • לוין • צלטנר • כהן • בן-עתו • שילה • שינבוים • אבנור • וייס • בן דרור • וינוגרד • ולנשטיין • אריאל • אלוני • בן יאיר • גולדברג • אלון • אילן • זועבי • ברלינר • עדיאל • חשין • שוחט
ראו גם: שופטים מכהנים

דגל ישראל
דגל ישראל
היועצים המשפטיים לממשלה
יעקב שמשון שפירא • חיים כהן • גדעון האוזנר • משה בן זאב • מאיר שמגר • אהרן ברק • יצחק זמיר • יוסף חריש • מיכאל בן יאיר • רוני בר-און • אליקים רובינשטיין • מני מזוז • יהודה וינשטיין • אביחי מנדלבליט • גלי בהרב-מיארה
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36935546יצחק זמיר

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=יצחק_זמיר&oldid=2357612"