תהילים ס"ז

תהלים ס"ז לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹת
א לַמְנַצֵּח בִּנְגִינֹת מִזְמוֹר שִׁיר: ב אֱלֹקִים יְחָנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ סֶלָה: ג לָדַעַת בָּאָרֶץ דַּרְכֶּךָ בְּכָל גּוֹיִם יְשׁוּעָתֶךָ: ד יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹקִים יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם: ה יִשְׂמְחוּ וִירַנְּנוּ לְאֻמִּים כִּי תִשְׁפֹּט עַמִּים מִישׁוֹר וּלְאֻמִּים בָּאָרֶץ תַּנְחֵם סֶלָה: ו יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹקִים יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם: ז אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ יְבָרְכֵנוּ אֱלֹקִים אֱלֹקֵינוּ: ח יְבָרְכֵנוּ אֱלֹקִים וְיִירְאוּ אֹתוֹ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ:

"שיוויתי" עם מזמור ס"ז בצורת המנורה (דנמרק, המאה ה-18 או ה-19)

לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹת ("מזמור המנורה") הוא מזמור מספר תהילים פרק ס"ז. ייחודו הוא בשילוב שבו בין אוניברסליות לבין פרטיקולריות ישראלית.

תוכן המזמור מבוסס על פסוקי ברכת כהנים: "יברכך ה' וישמרך. יאר ה' פניו אליך ויחונך. ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום". המזמור פותח: "אלוקים יחננו ויברכנו, יאר פניו איתנו סלה". הארת הפנים והברכה בנתינת המטר ובשפע היבול, תגלה את ישועת ה' בכל הגויים והכל יודו בכוחו, ועל ידי כך ישרור שקט ושלום בין כל העמים.

המזמור ערוך במבנה תקבולת כיאסטית, בחזרה על מוטיבים בדרך רצוא ושוב. הפסוק הראשון "אלוקים יחננו ויברכנו" מקביל עם הפסוק השביעי "יברכנו אלוקים". הפסוק השני "לדעת בארץ" - עם הפסוק השישי "ארץ נתנה יבולה", המבאר שישועת ה' תתגלה ביבול הארץ. הפסוק השלישי והחמישי הם למעשה אותו פסוק החוזר על עצמו: "יודוך עמים אלוקים – יודוך עמים כולם". צלעות המזמור מקבילות גם בגודלם, מה שיוצר דימוי של מנורה בעלת קנה מרכזי וששה קנים מצידיה.

המזמור בתפילה ובקבלה

המזמור נאמר בנוסח עדות המזרח לפני תפילת ברוך שאמר בימי חול, וכן לאחר תפילת מנחה ולפני קדיש יתום בימי חול. הטעם לכך מובא באבודרהם שמזמור זה נקרא "מזמור המנורה", שכן יש ז' פסוקים כנגד שבעה קני המנורה, ומ"ט תיבות כנגד מנין הגביעים והכפתורים והפרחים והנרות, ופסוק ראשון כנגד שתי מלקחיה ושתי מחתותיה. והקורא אותו בכל יום נחשב כמדליק המנורה הטהורה בבית המקדש. עוד כתב שיש הנוהגים לומר מזמור זה כל יום מימות העומר, מפני שמספר המילים במזמור הוא 49, מלבד הפסוק הראשון שהוא פתיחת המזמור, כמנין ימי העומר, וכן הוא גם מספר אותיות הפסוק האמצעי. מתוך כך התפשט המנהג לכוון בכל יום את המילה מן המזמור והאות מן הפסוק האמצעי שכנגד אותו יום.

בקהילות רבות אומרים מזמור זה לפני תפילת ערבית של מוצאי שבת, כסימן ברכה לקראת השבוע החדש, על פי תוכן המזמור. עוד נכלל המזמור בתיקון לאה שבתיקון חצות על פי האר"י, המזמור נאמר גם, בסדר קידוש לבנה לפי נוסח אשכנז.

לקריאת המזמור כשהוא מצויר כצורת המנורה, מיוחסות בספרי הקבלה סגולות רבות.. בין השאר נכתב שלדוד המלך היה מצויר מזמור זה כדמות המנורה על מגינו וכך היה מנצח במלחמותיו. בעקבות החשיבות הרבה שיוחסה לצורה זו בקבלה, מופיע מזמור זה בצורה המנורה בלוחות "שיוויתי" רבים, ובחלק מהסידורים בנוסח עדות המזרח, לעזר למתפללים.

החיד"א כותב שראוי לאומרו מתוך ציור על קלף.

במחקר

פיבל מלצר הגדיר את המזמור כ"ספק תפילה ספק תהילה, ספק לשעבר ספק לעתיד, והוא גם תפילה וגם תהילה, גם עבר וגם עתיד".

החוקרים התקשו מהו הרקע העיקרי לכתיבת המזמור, שכן ברובו אין לו תוכן קונקרטי מלבד תפילה ותהילה. עם זאת, על פי שלוש המילים "אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ" שיערו חלק מהחוקרים, כדוגמת יחזקאל קויפמן שהמזמור הוא שיר היבול וקשור כנראה לסוכות, הוא חג האסיף. על פי עמוס חכם ב"דעת מקרא", תפילת הודיה שנאמרה בעת הקרבת קורבנות כתודה על פדות מצרה.

לקריאה נוספת

• מקראות גדולות לתהילים ס"ז, באתר ספריית על התורה.
• פיבל מלצר, פני ספר תהילים, ירושלים: תשמ"ג, עמ' קסד-קסז.
• דעת מקרא על ספר תהילים, מפורש בידי עמוס חכם, חלק א', עמ' שפג-שפז.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא תהילים ס"ז בוויקישיתוף

• עמקי שפה בתורה, באתר רציו

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25816024תהילים ס"ז