הילולת רבי שמעון בר יוחאי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף מדורות ל"ג בעומר)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הדלקת המדורה על גג הציון, ה'תשפ"א

בל"ג בעומר נערכת בציון קברו של רבי שמעון בר יוחאי הסמוך למירון הילולה וחגיגות שמחה מסורתיות ורבות משתתפים. ההילולה מוכרת בשמה שבארמית "הילולא דרבי שמעון בר יוחאי". במשך ל"ג בעומר והימים הסמוכים לו מבקרים במקום כחמש מאות אלף איש (נכון ל־ה'תשע"ט)[1]. שיאה של ההילולה היא הדלקת מדורה בתחילת ליל ל"ג בעומר על גג ציון הקבר, ולאחריה ועד הלילה שלמחרת נערכים מנהגי שמחה שונים והדלקות נוספות. ההילולה מתקיימת כבר מאות שנים ומיוחסת לאר"י ותלמידיו, כאשר שורשיה קדומים אף יותר.

ההילולה המתקיימת מדי שנה היא אחת מהאירועים הגדולים ביותר בישראל, וגופי שלטון שונים נערכים לקראתה, בהם משרד ירושלים ומסורת ישראל, המשרד לשירותי דת ומשטרת ישראל, תוך השקעת סכומים ומשאבי כוח אדם ניכרים המוקדשים לאבטחת האירוע, שמירת הסדר הציבורי, נוחיות החוגגים ושמירה על תנועה זורמת למקום. נכון לה'תשע"ט נעשה שימוש לצורך הגעת החוגגים להילולה במערך נרחב של למעלה מעשרת אלפים נסיעות על ידי רכבות ולמעלה מ־2,000 אוטובוסים מכל רחבי הארץ[2][3], ובכך נחשבת ההילולה כאתגר התחבורה הציבורית הגדול ביותר בישראל מדי שנה[4].

מקורות ההילולה

מקור שם ההילולא הוא מהאדרא זוטא, מאמר בזוהר הקדוש שעוסק ביום פטירתו של רשב"י, ואחד ממשפטיו האחרונים הוא: "שמעו קלא: עולו ואתו, ואתכנשו להילולא דרבי שמעון"[5]

המקור לשמחה בל"ג בעומר, והקשר לרשב"י ויום פטירתו מפורשים בכתבי האר"י הקדוש[6]. אך מנהגי ההילולא השונים (כגון הדלקת אש) אינם מצויינים בהם בפירוש, ועל בסיס מספר מקורות היסטוריים עלו השערות שונות בקשר אליהם:

עדויות לעלייה לקברי צדיקים במירון קיימות מאמצע המאה התשיעית לאלף החמישי[7]. החל מהמאה העשירית לאלף החמישי והמאה הראשונה לאלף השישי, הדיווחים, חלקם בידי יהודים וחלקם בידי ערבים, ממוקדים ומוסרים אודות עלייה לקברי הלל ושמאי, וכן מתארים נס הופעת מים מתוך סלע[8].

מצד אחד מערה של שמאי ותלמידיו ומצד אחד של הלל ותלמידיו, ובאמצע המערה אבן שוקעת. אבן גדולה וחלולה כמו כוס, ונכנס בבית־קיבולה כארבעים סאה ויותר וכשבאים שם בני אדם הגונים יראו האבן מלאה מים יפים וירחצו ידיהם ויתפללו ויבקשו מה שירצו. ואין האבן חלולה מתחת כי אין באים המים מן הקרקע אלא נעשה כן אם אדם הגון הוא, ואדם שאינו הגון לא יראה המים. ואם ישאבו מן האבן אלף כדי מים לא תהיה חסרה אלא מלאה.

מסעות בנימין, רבי בנימין מטודלה, מתוך מקומות קדושים ומקומות היסטוריים בארץ-ישראל, מיכאל איש-שלום, עמ' צב

עד המאה הראשונה לאלף השישי, אין בעדויות אלו ציון זמן. אולם, החל מהמאה הראשונה לאלף נמסר על השתטחויות על קברי צדיקים בעונת האביב, בעיקר בפסח שני[9], (החל ארבעה ימים לפני ל"ג בעומר), ואף לראשונה על עלייה לקברי הלל ושמאי במועד זה[8].

במאה השנייה לאלף יש עדויות על עלייה לרגל למירון של יהודים שהגיעו מעבר לים[10]. תיעוד על עלייה לרגל בפסח שני לקברי הלל ושמאי ממשיך גם במאה השלישית לאלף השישי.

אזכורים ראשוניים של קבר הרשב"י ועלייה לקברו

באמצע המאה הראשונה לאלף השישי ישנו דיווח יחיד על חגיגה של יומיים בקברי הצדיקים במירון בפסח שני, ומוזכרים קברי הרשב"י ובנו ולא הלל ושמאי. נס המים לא מוזכר, אך מוזכר מעיין[8]. עם זאת, זהו דיווח חריג ויוצא דופן בהשוואה לדיווחים האחרים מאותה תקופה.

עדות מהימנה לעלייה לקבר הרשב"י יש רק מהמאה השלישית לאלף השישי[9]. לפיה[11]:

מטיברייא רחוק כמו י"ב מילין יש מקום נקרא מירוני, יש מערה אחת נקברו בה עשרה זקנים חשובים ובכללם שמאי והלל. מעט רחוק משם יש מערה אחרת, נקברו בה ר' שמעון בר יוחאי ובנו, ובתוך המקום יש בית הכנסת מר' שמעון בר יוחאי, ואין שם מים חיים כלל, עד שלא יוכלו לדור שם בני אדם מהעדר המים, אך יבואו העברים שלש רגלים לראות קבורות הצדיקים החשובים הנזכרים, ובייחוד קבורת ר' שמעון בר יוחאי, ויתחננו עם תפלות סליחות ותחנונים לא-ל יתברך שיתן להם מים שיוכלו לעמוד שם ימים אחדים, ומיד יבוא מטר, והישמעאלים ימלאו הבורות שלהם וכיליהם מים, אז יתנו ליהודים לאכול ולשתות כל מעדני מלך.

הנוסע מקנדיה, ה'רל"ג

עם זאת, באותה תקופה עדיין מתוארת עלייה למירון לצורך הורדת גשמים בעת בצורת בקברי הלל ושמאי. למעשה, עד אמצע המאה השלישית לאלף השישי, מרבית הדיווחים קבעו כי העלייה היא לקברי הלל ושמאי, והזכירו את קברי הרשב"י ובנו כבעלי חשיבות משנית, ולא כיעד עצמאי לעלייה, וכן אין תיעוד על עלייה דווקא בל"ג בעומר.

החל מאמצע המאה השלישית לאלף השישי נעלמת בהדרגה ההתייחסות לקברי הלל ושמאי. על פי ההשערה, המעבר מקברי הלל ושמאי לקבר הרשב"י נעוץ במסורת ספר הזהר (שנכתב על ידי תלמידי הרשב"י), שהובאה על ידי יהודי ספרד שעלו לארץ ישראל בתקופה זו והתיישבו בצפת הסמוכה. יש המסבירים את המעבר בהעתקת המשמעות מדגש על קדושת ההר, לדגש על קדושת הצדיק הקבור בו[7].

בעוד המנהגים הקודמים היו בעיקר תפילה על המים, עולי ספרד הביאו מנהגים רוחניים יותר, והפכו את מירון למקום התעלות רוחנית. שלושת סוגי הביקורים במירון היו: ביקור לשם תפילה בעתות צרה, ותפילה להורדת גשם בסוכות, ביקורי מקובלים וחבורותיהם לצרכי התייחדות ועיון בזהר בשלושת הרגלים (כתחליף לעלייה לירושלים), בהשראת האר"י, וקביעות של לימוד תורה וקבלה לצורך תפילה ותיקון על הגלות. אירועי התייחדות במירון בהקשר קבלי המשיכו, בתאריכים שונים, גם במאות הבאות[12]. המשמעות הרוחנית של העלייה למירון הייתה חלק בלתי נפרד מהמבואר בספרי חכמי האמת על חיבור לנפש הצדיק המת ודביקות ה', באמצעות מקום קבורתו, לצורך התעלות. קבר הרשב"י היה היעד המרכזי, אך נוספה אליו גם ההשתטחות על קברי הלל, שמאי ורבי יוחנן הסנדלר הסמוכים[7].

תיעוד נוסף מתקופה זו הוא למשמרות תפילה על קבר רשב"י בראש חודש[12][7]. במאה הרביעית לאלף השישי נבנה מבנה על קבר רשב"י[13].

עלייה לקבר הרשב"י בל"ג בעומר בכתבי האר"י

המקור הראשון לעלייה לקבר הרשב"י כיעד עיקרי ביום ל"ג בעומר, הוא מהמאה הרביעית לאלף השישי. רבי חיים ויטאל, תלמיד האר"י, כותב על ישיבה של האר"י ואנשי ביתו בל"ג בעומר בציון הרשב"י למשך שלושה ימים, וכן על גילוח שערות בנו, כמנהג שכבר היה נהוג עוד קודם לכן על ידי רבים[11]:

ענין מנהג שנהגו ישראל ללכת ביום ל"ג לעומר על קברי רשב"י ורבי אליעזר בנו אשר קבורים בעיר מירון כנודע ואוכלים ושותי' ושמחים שם אני ראיתי למורי ז"ל שהלך לשם פעם אחת ביום ל"ג לעומר הוא וכל אנשי ביתו וישב שם שלשה ימים ראשונים של השבוע ההוא וזה היה פעם האחת שבא ממצרים אבל אין אני יודע אם אז היה בקי ויודע בחכמה הזו הנפלאה שהשיג אחר כך. והרב רבי יונתן שאגי"ש העיד לי שבשנה האחת קודם שהלכתי אני אצלו ללמוד עם מורי ז"ל, שהוליך את בנו הקטן שם עם כל אנשי ביתו ושם גילחו את ראשו כמנהג הידוע ועשה שם יום משתה ושמחה.

רבי חיים ויטאל, שער הכוונות, דרושי הפסח, דרוש י"ב, מתוך שמונה שערים בעריכת רבי שמואל ויטאל

עלייה זו נחשבת על ידי רבים למקורה של הילולת הרשב"י[12].

מנהגי ההילולה השונים, לרבות מועדה, נהגו בעיקר על ידי המוסתערבים, ועד המאה החמישית לאלף השישי עוד היו המקובלים מקיימים את אזכרת הרשב"י במועדים אחרים. על פי יערי, עולי ספרד אימצו מנהג מקומי שנוי במחלוקת, ובמאבק התחרותי שהתפתח ידם הייתה על העליונה[10].

הקשר בין ל"ג בעומר לרשב"י

אצל תלמידי האר"י מופיעה לראשונה מסורת המציינת את ל"ג בעומר כיום פטירתו של רשב"י. לפי החיד"א, מסורת זו מקורה בשיבוש בכתבי תלמידו של האר"י, רבי חיים ויטאל: המילה יום "שמחת" רשב"י, הוחלפה בטעות ליום "שמת"[14][15][16].

כאמור, התקבל כי את יום ההילולה כיום פטירתו של הרשב"י, שבו, מובא בספר הזוהר, גילה לתלמידיו את סודות הקבלה טרם הסתלקותו. לשמחת ההילולה הצטרפה הדלקת המדורה, כרמז לנאמר בזוהר כי בעת פטירתו של רשב"י אפפה אש את כל ביתו, וכרמז לגילויי התורה שמסר לתלמידיו קודם פטירתו. במאה הרביעית לאלף השישי ידוע גם על ייחוס ל"ג בעומר לתאריך הסמכתו של הרשב"י על ידי רבי עקיבא[17].

מסורת אחרת מייחסת את ל"ג בעומר לתאריך חתונתו של הרשב"י (למעשה, מקור המילה "הילולה" הוא במילה הארמית ל"כלולות"). באמצע המאה השביעית לאלף השישי, יוחסה לתאריך זה גם הולדתו של הרשב"י[17].

מעבר אפשרי בין פסח שני לל"ג בעומר

בתקופה זו עבר תאריך העלייה לרגל למירון מפסח שני (י"ד באייר) לל"ג בעומר (י"ח אייר), החל כעבור 4 ימים. ל"ג בעומר עוד בתקופה מוקדמת יותר צוין כהפסקת מנהגי האבלות של ימי ספירת העומר. חלק מההשערות לגבי מקורו של מועד זה שימשו להצעת קשרים נוספים בינו ובין הילולת רשב"י. אחת מהן גורסת שהילולת הרשב"י היוותה המשך להילולת יהושע בן נון, שהר מירון יוחס גם לו, ותאריך פטירתו מיוחס לל"ג בעומר (תאריך צום יהושע שנהג בארץ ישראל לזכר מותו). בנוסף לזהות התאריך, קיימת עדות מהמאה השנייה לאלף השישי המזהה את קברו של יהושע בהר מירון - לימים מוקד העלייה לרגל בל"ג בעומר. הר מירון זוהה באותה תקופה כמי מרום, אתר הלחימה של יהושע במלכי צפון ארץ כנען. בנוסף, ייתכן שחצור, אותה החריב יהושע, זוהתה עם מירון והייתה בעלת משמעות רבה. לשילוב בין השניים ניתן להוסיף את מותו של יהושע, המוזכר בהקשרים של רעידת אדמה, בדומה לכח הרעדת האדמה של הרשב"י[18]. השערה אחרת גורסת שההילולות שהחלו בפסח שני נמשכו שלושה ימים, עד ערב ל"ג בעומר, שבהמשך האירוע המרכזי עבר אליו[12][7]. השערה זו מתבססת גם על מנהג תוניסיה בה נהוג גם בעידן המודרני לערוך סעודה לרבי מאיר בעל הנס או לרשב"י בפסח שני, דבר העשוי להעיד על התאריך המקורי של הילולת הרשב"י[8].

העתקת מנהגי העלייה לקבר שמואל הנביא

מנהגי ההילולה הידועים היום מקורם במאה הרביעית לאלף השישי. ייתכן כי מנהגים אלו הובאו מירושלים, שם הייתה נהוגה הילולת שמואל הנביא שבקבר שמואל הנביא. אין עדויות מימי הביניים על עלייה לקבר שמואל הנביא, אך ידוע כי ייחוס ההר שליד ירושלים ("רמה", "מצפה" או "נבי סמואל") כמקום קבורת שמואל הנביא כבר החל בתקופת הצלבנים. יש עדות מהמאה העשירית לאלף החמישי לשבועה נהוגה בלשון "באדוננו שמואל הנביא"[10]. הדיווח המוקדם ביותר על עלייה לקבל שמואל הנביא הוא מהמאה השלישית לאלף השישי. העלייה הייתה בכ"ח באייר, יום פטירתו של שמואל, ועד חג השבועות[10]. בדיווחים מתוארת הגעה מרחבי המזרח התיכון להילולה שנמשכה מספר ימים וכללה הדלקת מדורות, נרות ושמן, לימוד מספר שמואל ומהזהר, סעודה, שתייה ושירה וחלאקה. מתואר גם על הבאת ספר תורה (מירושלים) למקום וגיוס תרומות[8][10]. רעיון ההדלקה לציון פטירתו של צדיק, וכן של שריפת שמן וחפצי ערך, מקורה ככל הנראה במנהג קדום של שריפת גופות מלכים וחפציהם שהיה נהוג עוד בתקופת התלמוד[19].

במאה הרביעית לאלף השישי נאסר על היהודים לקיים את הילולת שמואל הנביא. ככל הנראה, הועברה ההילולה למירון בי"ח באייר, שהיה יום בעל משמעות, כאמור. משם מנהגי ההילולה, וכן הייחוס של פטירת הקדוש ליום[10]. החל מהמאה הרביעית לאלף כבר לא קיימות עדויות על מנהגי מים[12].

חיזוק לכך ניתן למצוא בשיבושים שונים לאורך הדורות, שהפכו את אחד הדיווחים על ההילולה בירושלים לדיווח על הילולת הרשב"י בל"ג בעומר[8]. מדובר במקור שנוטים לראות בו באופן שגוי כמקור קדום יותר לקיומה של הילולה בקבר רשב"י, והוא מכתב מהמאה השלישית לאלף השישי ששלח רבי עובדיה מברטנורה. במכתב הוא מספר לכאורה על ההילולה, אך למעשה מדובר בשיבוש שהוכנס במכתב מאמצע המאה השביעית לאלף השישי. במכתב כלל לא הוזכר התאריך ל"ג בעומר וקברו של רשב"י, אלא קברו של שמואל הנביא[20]. הציטוט המשובש הוא[21]:

בי"ח באייר יום מיתתו, באים מכל הסביבות ומדליקים אבוקות גדולות, לבד מה שמדליקים עליה נר תמיד

אך הנוסח המקורי הינו[22]:

קברו של אדוננו שמואל הרמתי הוא עוד היום ביד היהודים, ובאים להשתטח שם בכל שנה ושנה בכ"ח (לפי גרסה אחרת: "בכ"א") באייר, ביום מיתתו, מכל הסביבות, ומדליקים עליו אביקות גדולות

עלייה לרגל לקבר הרשב"י, ה'תר"פ

עיצוב ההילולה בצורתה הנוכחית

המונח "הילולא דרבי שמעון" הוזכר לראשונה במאה החמישית לאלף השישי, אז גם תועדה ההתכנסות ההמונית לראשונה בהקשר זה. במאה השישית לאלף כבר יש עדות לחיבור בין מנהגי האבלות לזכר תלמידי רבי עקיבא וסיומם בל"ג בעומר, לבין רשב"י[8]. ההילולה היוותה השראה לקיום מנהגים שונים בל"ג בעומר, הקשורים באש, בקריאה בזהר, בדמותו של הרשב"י ובעלייה לקברי צדיקים אחרים[13].

התפתחות ההילולה

בתקופת המנדט, עם השיפור באמצעי התחבורה, הלך וגדל מספר המשתתפים בהילולה השנתית, כאשר העיר חיפה שימשה לרבים תחנת מעבר בדרך למירון, דרך שנמשכה מעל יום. ההילולה התקיימה מדי שנה, למעט במלחמת העצמאות בשנת ה'תש"ח, אז נשלט הכפר בידי צבא ההצלה של קאוקג'י. בשנה זו חדרה לכפר בליל ל"ג בעומר כיתת חבלה מצפת, ופוצצה בית מרכזי בכפר.

במדינת ישראל

החל מ־ה'תש"ט מתקיימת ברציפות ההילולה השנתית של ל"ג בעומר במירון, למעט בשנים ה'תשכ"ז ובה'תש"פ שבהם נחגגה ההילולא באופן המצומצם ביותר, בה'תשכ"ז בעקבות ההאפלה ששררה בארץ בתקופת ההמתנה ערב מלחמת ששת הימים[23] ובה'תש"פ בעקבות התפרצות נגיף הקורונה בישראל (ראו הרחבה בהמשך). בשנים הראשונות נעשה ויסות במספר העולים בשל המצב הרעוע של המבנים במירון, אך כעבור מספר שנים הוסרה ההגבלה. עם זאת, מספר העולים הרב לא התאים לתנאים במקום, ובאי ההילולה סבלו מבעיות סניטציה ניכרות. לצד ההילולה התקיימו במקום תופעות שונות כדוגמת דוכני מסחר, שחיטה בלתי מפוקחת של בעלי חיים, ובמידה מצומצמת גם פשע, כייסות, הימורים ועבריינות. מספר ימים קודם להילולה הוקמו בסמוך למתחם אוהלים, שנועדו למגורי חלק מעולי ההילולה. במשך השנים הושקעו במתחם כספים רבים של מדינת ישראל לצורך הסדרת המתחם, הדרכים המובילות אליו וההילולה, וכיום נעלמו כמעט לגמרי נוהגי השחיטה השחורה ההימורים והעבריינות. בסמיכות למירון נסלל חניון ענק, המשמש רק ליום ההילולא.

מירון שוכנת באזור הררי ומובילים אליה כבישים צרים יחסית, המתקשים לשאת את כמות המבקרים הגדולה. בשל עומסי תנועה ניכרים שאירעו באחת השנים, הוחלט כי הגישה להילולה תהיה באמצעות תחבורה ציבורית בלבד, בעוד כלי רכב פרטיים יחנו בחניונים קרובים מהם יופעלו הסעות. ב־ה'תשע"ד הוחלט להרחיק עוד את הרכבים הפרטיים ואת האוטובוסים של המסיעים הפרטיים לחניונים מרוחקים, בשל עומסי תנועה ניכרים שנגרמו שנה קודם לכן באזור[24]. נכון ל־ה'תשע"ו נעשה שימוש בחניונים בכרמיאל, חצור הגלילית, צפת, צבעון (לכלי רכב פרטיים), ספסופה, עין זיתים, פרוד ועין הוזים (לאוטובוסים), כאשר חלק מהחניונים הינם מיוחדים לאירועי ל"ג בעומר, ולא נעשה בהם שימוש במשך השנה. בשעות השיא של האירוע נחסמים כל הכבישים מסביב, למעט לתושבי האזור, ולאח"מים ובעלי תפקיד מיוחדים בעלי אישור[25][26].

להילולה מופעלים קווי תחבורה ציבורית מיוחדים, שמוצאם בריכוזי אוכלוסייה חרדים. נכון לשנת תשע"ט במשך ההילולה מופעלות מעל 8,500 נסיעות בקווי התחבורה הציבורית בלמעלה מ־2,000 אוטובוסים המגויסים למבצע מכל רחבי הארץ ומחברות תחבורה ציבורית ומסיעים פרטיים שונים, ובכך הוא נחשב לאירוע התחבורה הציבורית השנתי הגדול בישראל[27]. כמות זו מחייבת התארגנות מיוחדת של מפעילי תחבורה ציבורית, שכוללת אף דילול של נסיעות רגילות ברחבי הארץ[28].   על מנת להפריד בין תנועת הולכי הרגל לתנועת האוטובוסים נחפרה בשנת ה'תשס"ט מנהרה מיוחדת להולכי רגל מתחת לכביש 866, המקשרת בין הכניסה למירון ובין חניון האוטובוסים ותחנות ההעלאה[29]. מנהרה זו נמצאת בשימוש רק בל"ג בעומר (ובאירועים מצומצמים וקצרים במהלך השנה), בעוד במשך השנה כמעט ואין נעשה בה שימוש בשל כמות הולכי רגל זעומה במקום.

במשך השנים גבר חלקו של הציבור החרדי בקרב העולים להילולה (ביחוד הציבור החרדי-חסידי), ונכון ל־ה'תשע"ו הוא מהווה את רובו המוחלט של ציבור העולים להילולה.

דרך מהדרין

על רקע הצפיפות הרבה בהילולה ונוהגי הפרדה מגדרית של התרבות החרדית, נסללה בראשית המאה ה־21 דרך גישה רגלית עוקפת לציון רשב"י, שכונתה "דרך מהדרין" והוצב בה שילוט "למעבר גברים". בשנת ה'תשע"ו, בעקבות תלונת מרכז צדק לנשים ליועץ המשפטי של המשרד לשירותי דת בטענה לאפליה מגדרית, מסרה הנהלת המרכז הארצי לפיתוח המקומות הקדושים שאין ולא תהיה כל מניעה של גישת נשים לדרך. היועץ הוסיף שיצוין במפורש על גביה שהיא פתוחה לכל. יושב ראש ועד המושב מירון, השיב שמדובר בדרך פרטית בבעלות המושב ולפיכך עומדת להם זכות הקביעה מי יעבור בה. היועץ דחה את דבריו.[30] באירועי אותה שנה לא הוצבו סדרנים לאכוף את ההפרדה ולא הוצבו שלטים ברוחה,[31] וכן לא בוצעה הפרדה במנהרה שמקשרת בין מירון לטרמינל העלאת הנוסעים.  

עליית כהנים לציון הרשב"י

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – פולמוס איסור עליית כהנים למירון

 

שמחת ומנהגי ההילולה

המונים משתטחים על המצבה בל"ג בעומר

מנהגי ההילולה העיקריים הם הדלקת מדורות, הדלקת נרות, הוספת נרות ושמן למדורה על גג הציון ותספורת החלאקה. ומנהגי שמחה רבים, ובהם ריקודים ועריכת סעודות גדולות לכבוד ההילולה. רבי צבי אלימלך מדינוב כותב על השמחה בציון הרשב"י בל"ג בעומר, כי היא סגולית ולמעלה מדרך הטבע[32].

החוגגים במירון גם מתפללים על הציון, הנחשב בפרט בל"ג בעומר, כמקום המסוגל לקבלת התפילות ולישועות.

הדלקות

מליל ההילולא עד ללילה שאחריו נערכות במירון הדלקות רבות, על גג הציון מודלקת מדורה בתחילת הלילה והדלקות נוספות נערכות על ידי חסידויות, קהילות וקבוצות שונות. הראשונות לכך היו החסידויות קארלין וזוועהיל, חסידי באיאן משתתפים בהדלקה המרכזית על גג הציון. עם השנים נוספה סדרת הדלקות של קבוצות נוספות, הבולטות שבהם הם ההדלקה הספרדית, שכיום הינה בראשות הרב שלמה משה עמאר, ההדלקה של המשפיע הרב אלימלך בידרמן, וההדלקות של החסידויות תולדות אהרן, תולדות אברהם יצחק וראחמיסטריווקא. גם בני הציבור הדתי לאומי עורכים הדלקה במירון.   הנוהג המקובל ברוב ההדלקות הוא להתכונן אליהן בניגוני התעוררות ורגש, האדמו"ר מתולדות אהרן והרב אלימלך בידרמן אף דורשים דברי התעוררות וחיזוק לפני ההדלקה ועורכים את סדר קבלת עול מלכות שמיים. ההדלקות עצמן הן תוך שירי שמחה וריקודים. בחלק מההדלקות נהוג להוסיף בגדים למדורה לפני ההדלקה, בדרך כלל על ידי האדמו"ר.  

ההדלקה על גג הציון

עמודי ההדלקה המרכזית וההדלקה לכבוד התנא רבי אלעזר. ה'תר"פ

הדלקה זו הינה המרכזית מכלל ההדלקות ונחשבת כפותחת את ההילולא, מודלקת גם מדורה לכבוד התנא רבי אלעזר בנו של הרשב"י, הקבור בסמיכות אליו. העולים למירון מוסיפים למדורה זו חומרי בעירה וכך היא בוערת למשך כל זמן ההילולא. לפני כמאתיים שנה קנה רבי ישראל פרידמן, האדמו"ר מרוז'ין, את זכות ההדלקה, עם זאת הוא עצמו לא הגיע ארצה, ורק ממשיכיו הגיעו לעיתים למירון והדליקו את המדורה. במשך רוב השנים הייתה ההדלקה מתקיימת על ידי רבני העיר צפת במקומם של אדמו"רי בית רוז'ין, החל מרבי שמואל הלר ואחריו צאצאיו הרבנים לבית זילברמן עד רבי שמחה קפלן. כיום ההדלקה היא על ידי רבי נחום דוב ברייאר האדמו"ר מבאיאן, מגזע האדמו"ר מרוז'ין. בחיי הרב קפלן הוא היה מדליק יחד אתו, ולאחר פטירתו הוא המדליק היחיד.  

ריקודים

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
ראו גם – ניגוני מירון
ריקודים בחצר הציון, בבוקר ל"ג בעומר ה'תשע"ו

ההילולה מאופיינת בנגינה ובריקוד רבים. במאה השביעית לאלף השישי היו הריקודים מזרחיים, ומילותיהם בעיקר בערבית. בתקופה זו נכנסו לראשונה ריקודי חרבות, שהועתקו ככל הנראה ממנהגי הערבים. כמו כן הריקודים תוארו כמעורבים[דרושה הבהרה]. ההילולה נחגגה אז בעיקר על ידי ספרדים. עם הזמן, גם החסידים (האשכנזים) אימצו את הריקודים המזרחיים, אך עם פזמוני בר יוחאי עבריים. הריקודים בוצעו במעגל, ובמרכזו רקד "המנצח על המחולות", שתפקידו להוביל את הריקוד ולהלהיב את הרוקדים[33]. על פי דיווח מאמצע המאה השמינית לאלף השישי, במעמד ההדלקה, הריקודים החסידיים נעשים סביב עמוד ההדלקה, וקיים בהם תפקיד "המנצח על המחולות והזמרה". תפקיד זה עשוי להתחלף באופן ספונטאני. הריקודים הם תוך אקסטאזה גדולה. בליל ההדלקה, לאחר מכן, הריקודים הם ריקודי מעגל המוניים בחבורות חסידיות. בהמשך, נוספים ניגוני כליזמרים, ותוך כדי מתבצעים "ריקודי הופעה" ספונטאניים של רקדנים מצטיינים. ריקודי מעגל נוספים, קטנים יותר, מתבצעים בבקר שלמחרת ליל ההדלקה. בהמשך היום סובבים מעגלי הריקוד סביב אבות ובנים המשתתפים בחלאקה[34]. במהלך המאה השמינית לאלף השישי נוסדו ניגונים מסוימים שייוחדו במירון, באופן עממי, שהובאו מהתפוצות השונות[35], ריקודי החסידים פרחו, והפכו לדומיננטים[34].

גם ביום שלמחרת ההדלקה, בו נעשתה החלאקה, התקיימו ריקודים נוספים עם אבוקות, והליכה לקבר ר' יוחנן הסנדלר. באותה התקופה, זו הייתה הדלקה משנית אותה ביצעו האשכנזים[33].

הריקודים והשמחה הותירו רושם רב על המבקרים במקום, כדוגמת תיאורו של   ש"י עגנון על ההילולה:

מי שלא ראה את שמחת ל"ג בעומר על קברו של רבי שמעון בן יוחאי במירון לא ראה שמחה מימיו, שישראל עולים לשם המוניות של חגיגה בשירים ובכל כלי שיר ובאים מכל המקומות מערי אלוקינו ומארצות אדום וישמעאל ועומדים שם לילה ויום ולומדים... ומתפללים ואומרים מזמורים.

ש"י עגנון

סעודות ההילולא

קיים מנהג קדום לערוך סעודות שמחה לכבוד ההילולה, שכבר מובא בכתבי רבי חיים ויטאל[36]. בעבר הסעודות היו מאורגנות בעיקר על ידי אנשים פרטיים, אמנם כיום עם גדילת ממדי ההשתתפות בהילולה, הסעודות הן המוניות בהרבה, ונערכות בחלקן ע"י ארגוני הכנסת אורחים[37], וחלקן כטישים בראשות האדמו"רים.

חלאקה

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – חלאקה

במשך זמן ההילולא נוהגים רבים לספר לראשונה את שערות הילדים שמלאו להם שלש שנים, ולשמור בפעם הראשונה על איסור הקפת הראש. כחיבוב המצווה מקובל לכבד אנשים נוספים בתספורת הילד, רבים מבקשים גם מצדיקים ורבנים להשתתף בתספורת. נהוג שהילד המסתפר והוריו מתלבשים בבגדי שבת לכבוד המצווה. יש המקפידים שלא לספר בליל ההילולא. על אף שבכל משך השנה באים רבים לספר את ילדיהם במירון, בין היתר בזאת חנוכה, עם זאת המנהג הרווח הוא לספר בל"ג בעומר.

תהלוכת ספר התורה

ספר התורה של משפחת עבו

הרב שמואל עבו, אבי משפחת עבו, רכש בשנים הסמוכות לזמן עלייתו לארץ את חלקת קבר הרשב"י במירון בסוף המאה השישית לאלף השישי. הוא גידר את חלקת הקבר והקים שם את מבנה בית הכנסת.

בערב ל"ג בעומר ה'תקצ"ג הובל ספר תורה על שמו מביתם של משפחת עבו בצפת אל קבר הרשב"י במירון, ומאז נהוגה תהלוכה זו[38]. ספר תורה נוסף מובא אל הציון על ידי יהודים ספרדים, מפקיעין[39].

ההדלקה בקבר רבי יוחנן הסנדלר

בליל ל"ג בעומר לפנות בוקר נהוג להדליק מדורה סמוך לקברו של רבי יוחנן הסנדלר. לאחר ההדלקה הכליזמרים מנגנים עד זמן הנץ החמה ותפילת שחרית. מנהג ההדלקה קדום, והוא חודש על ידי יצחק צבי (הערשל) הרץ שקיימו החל משנת תרמ"ה. לאחר פטירתו בשנת תשכ"ג מילא את מקומו [דרושה הבהרה] חתנו אברהם (אברום) שפר עד תשע"ג[40] (כמה ימים לפני ל"ג בעומר תשע"ד הוא נפטר[40]). הדלקה זו שקטה באופייה ונערכת ללא ריקודים אלא רק מנגנים בה את הניגונים המסורתיים להילולא[41].

ביקורת על ההילולה וחלק ממנהגיה

מנהגי השמחה בל"ג בעומר למול מנהגי האבלות הקשורים בספירת העומר (במהלכו חל האירוע), עוררו בעבר ביקורת, בין השאר מיוחסת התנגדות להילולה לרבי יוסף קארו, התנגדות שנבלמה על ידי האר"י. לאחר שהחל היום להתפשט בעם היו מחכמי ישראל שהתנגדו להפיכת ל"ג בעומר ליום טוב. החת"ם סופר כותב שגם אם אכן ל"ג בעומר הוא יום שמחה, לא ראוי לייחד את ציון הרשב"י כמקום מרכזי לעליית עם ישראל כל עוד ירושלים ובית המקדש חרבים[42].

המנהג לשרוף בגדים יקרים בהדלקה עורר התנגדות משום איסור "בל תשחית"[43]. אולם רבנים רבים כתבו להגן על המנהג, והבולט בהם הוא רבי שמואל העליר רבה של צפת, שכתב חיבור מיוחד להצדיק את המנהג בשם "כבוד מלכים"[44], עיקר טענתו היא כי אין איסור להשחית שלא למטרת השחתה, ומכיוון ששריפת הבגדים היא תועלתית ולכבוד הצדיק אין בה כל איסור. הוא אף תוהה למה תגרע שריפת הבגדים משריפת השמן הרב הנצרך להדלקה. בשל כך מסקנתו היא כי אדרבא שכר השורף גדול מאוד, ויש לחשוש על המערערים על כך כי ייענשו. הוא חותם את החיבור בעדות על רבי חיים בן עטר שבעת ההילולא שמח שמחה גדולה, ושרף בעצמו כמה בגדים יקרים. על חיבור זה ניתנה הסכמה נלהבת מהראשון לציון רבי אברהם אשכנזי, ומשני הרכבים שונים של בד"ץ העדה החרדית בירושלים. גם כיום בהדלקה המרכזית מוסיפים למדורה בגדי משי יקרים, ואדמו"רים רבים נוהגים לשרוף בגדים במדורה.

להבדיל, הובעה בעבר גם ביקורת על האירוע ומנהגיו על ידי תיירים מחו"ל[45], על ידי יחיאל מיכל פינס[46], וכן בתקופה המודרנית על ידי תושבי מירון ועיתונאים לנוכח נזקים שנגרמו למקום בהילולה, ומאפיינים בעייתיים שונים כדוגמת שחיטה ללא פיקוח, שתיית אלכוהול רבה, הימורים, ופשע שמצאו מקומם בשולי ההילולה.

סדרי ההילולה

ההילולה נפתחת בהדלקה המרכזית מעל גג הציון, ולמשך כל היממה והלילה שלאחריה נמשכות ונערכות חגיגות השמחה ושאר המנהגים. וחסידויות וקהילות רבות עורכות מעמדי הדלקה וטישים במירון. בסוף יום ההילולה נערכות שלושה הדלקות של החסידויות תולדות אהרן, תולדות אברהם יצחק וראחמיסטריווקא בהשתתפות עשרות אלפי משתתפים, הדלקות אלו נחשבות כחותמות את ההילולא.

ההדלקה המרכזית היא היחידה הנערכת על גג הציון, כלל ההדלקות האחרות נערכות במתחמים שונים על ההר ובמושב מירון.

השפעת אסון מירון על עיצוב ההילולא

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
ראו גם – ועדת מירון

בליל ל"ג בעומר ה'תשפ"א נעצרו חגיגות ההילולה בעקבות אסון כבד שהתרחש בהדלקת תולדות אהרן, ובהמשך, הוקמה לפי החלטת ממשלת ישראל ה-36 ועדת חקירה ממלכתית לחקר האסון[47], ועל פי המלצות הבינים הראשונות נדרש מינוי שר ייעודי אשר יקבע מדיניות ויישא באחריות כוללת על ההילולה[48].  

הפקת הלקחים הראשונית

בשנה הראשונה לאחר האסון (ה'תשפ"ב), השר לשירותי דת מתן כהנא מינה את תא"למיל') וניצב (בדימוס) צביקה טסלר לפרויקטור ההילולה[49][50]. לפי תפיסת הפקת הלקחים בשנה זו, גובש מתווה מחמיר שלפיו נאסר לארגן הדלקות מאורגנות חוץ מההדלקה על גג הציון[51], בוטלו הריקודים והתזמורת בחצר הציון, והוחלט על יצירת סרט נע לגישה אל הציון המתחיל משער החצר וללא גישה בפועל אל המצבה, כך שהשהות במבנה הציון תהיה מינימלית[49], ואף נאסר על הקמת אוהלי הכנסת אורחים וחלוקת מזון במעלה ההר, על מנת להרחיב את השטח העומד לרשות הקהל ומניעת סכנת החלקה[51]. ממוני ההילולה פעלו להביא להריסת מבנים ותשתיות בלתי חוקיים ברחבי ההר[51].   נקבעה הגבלה על מספר השוהים בהר בו זמנית ל-16,000 איש[51]. השהיה בהר הותרה בכפוף להחזקת כרטיס נסיעה של התחבורה הציבורית, והוגבלה לארבע שעות בלבד[52]. יצויין כי כלל הבאים למירון הוצרכו לרכישת כרטיס נסיעה, מפני שגם הבאים בצורה עצמית הופנו לחניונים באיזור ההר, ומשם הוסעו למירון בתחבורה הציבורית[51]. מכירת הכרטיסים הייתה תחת קצבה המבטיחה את פריסת שהות החוגגים על פני כל מהלך ההילולה.   כדי להבטיח את הגבלת השוהים בהר, הוכשרו חניונים באזור מירון בהם עוכבו כל האוטובוסים הנוסעים למירון עד לפינוי קהל בהר[52]. במשך ההילולה עוכבו בהם אלפי נוסעים בתנאים לא נאותים למשך זמן רב[53]. גם בהר עצמו נפרסו בשעות העומס מחסומי משטרה בכמה מוקדים, שעצרו את הקהל מלעלות אל הציון. לקראת סיום ההילולה נפרצו הגדרות והמחסומים על ידי המון, מבנה הקבר פונה במהירות מכלל השוטרים והסדרנים הרשמיים, ועד לסוף היום נערכה ההילולה כמעט כרגיל, וללא שליטת המשטרה. כתגובה, הודיעה המשטרה על סיום ההילולה מבחינתה, והחזירה לנקודות המוצא את כל האוטובוסים שלא הספיקו להגיע למירון. בין הגורמים לקריסת המתווה היה גם שלהוב נגד המתווה שהתבצע בקווים שונים ובעלונים על ידי קבוצות קיצוניות מהעדה החרדית[54].

מתווה זה, גרם לזעם רב בציבור החוגגים ששמחתם הושבתה[55]. הובעה גם ביקורת על כך שכל הר מירון, ומבנה הציון בפרט, נוהל על ידי שוטרים וסדרנים שאינם נמנים על המגזר החרדי, והתקשורת בינם ובין החוגגים הייתה לקויה[56]. גם בקרב מקבלי ההחלטות נמתחה ביקורת עצמית. מתן כהנא אמר לאחר האירוע[55]: ”הילולת מירון תשפ"ב הופעלה תחת מתווה חדש ומהפכני ששינה סדרי עולם... במבחן של עמידה ביעדים - אפס הרוגים ואפס פצועים - זו הצלחה גדולה מאוד בעיניי. ביעד השני של חגיגה שמחה ומוצלחת, נכשלנו. אנחנו צריכים לצאת מהתחקיר עם יעדים לשנה הבאה כדי לפעול טוב יותר...”.

החזרת מבנה ההילולא הרגיל

בשנה שלאחריה (ה'תשפ"ג) הסמיכה הממשלה את השר מאיר פרוש לממונה על ההילולה, ולראשונה ניתנה הסמכות לניהול ההילולה למשרדו - משרד ירושלים ומסורת ישראל[57]. ואף עוגנו הסמכויות בחקיקה[58]. השר מינה את סגן ראש העיר ירושלים לשעבר יוסי דייטש לפרויקטור ההילולה[59]. קווי היסוד של המתווה היו שימור שמחת ואווירת ההילולה בדומה להילולות שקדמו לאסון, נוחות החוגגים ושמירה על בטיחותם[60].

במסגרת המתווה המחודש הותרה והוחזרה פעילות הכנסת אורחים ועריכת סעודות גם בהר עצמו. גם ריקודי השמחה בחצר הציון נערכו כרגיל. בנוסף, נקבע כי על אף שהגישה למצבה תהיה באמצעות סרט נע זורם, וזאת על מנת לאפשר לכלל המתפללים להגיע אל הציון עצמו, בעזרת הגברים תהיה אפשרות נוספת לגישה אל הציון במסלול שאינו זורם, ועל בסיס מקום פנוי. למעלה ממאה אלף איש נכנסו לציון במהלך ההילולא[61]. כל מערך הסדרנות בהר ובציון היה על ידי סדרנים וסדרניות חרדיים[60].

נחנך באותה שנה מתחם ייעודי לריקודי השמחה ברחבה שמאחורי בנין הציון (מתחם ההדלקה הישן של תולדות אהרן)[60] ונבנה אוהל מיוחד לתפילה בסמיכות לציון ברחבה הסמוכה למערת הלל (מתחם ההדלקה הישן של תולדות אברהם יצחק)[60]. בנוסף, שונו הסדרי גישת הקהל אל מבנה הציון ודרך המהדרין נבנתה מחדש והוכשרה כולה להליכת כהנים[60].

בשולי היישוב (על תוואי כביש 89) הוכשר מתחם בגודל 110 דונם[60], ובו תוחמו שלשה אזורים ובהם נערכו רוב ההדלקות שהיו נהוגות עד לשנת האסון[62]. בנוסף על אירועי ההדלקות, נערכו במתחם גם הטישים. לנוחיות העולים למירון הוקמו במתחם אוהל הכנסת אורחים, היכלות תפילה ולימוד ורחבה לריקודים[60]. חלק מהמתחם שימש כחניון לאוטובוסים של החסידויות שעורכות הדלקה במירון, המאורגנים בצורה פרטית ולא על ידי משרד התחבורה[60]. גם מתחם ישיבת בני עקיבא הסמוך לציון שימש להדלקות, ובשונה מהמתחם בכביש 89, רשמית, הכניסה אליו הייתה רק לבעלי כרטיסים, אותם קיבלו חברי הקהילות[60].

גם בשנה זו נקבעה הגבלה לכמות השוהים בהר והותרה שהיה (שהועלתה לחמש שעות) רק לבעלי כרטיס נסיעה[60], אך למעשה מכיוון שהתווסף לשטחים הקיימים גם המתחם החדש[60], הותרה השהייה בהר לחמישים אלף איש בו זמנית[63] ולא היה צורך בעצירת העלייה להר[64].

האדמו"ר מתולדות אהרן נכון לשנה זו, עדיין לא חזר להדליק במירון במתכונת הרגילה.   בקהילות הקיצוניות של העדה החרדית הובעה התנגדות לשיתוף הפעולה עם הממשלה ושימוש במתחם 89[65], ומסיבה זו חסידות תולדות אברהם יצחק וקהילת משכנות הרועים ביטלו הדלקות שהיו מתוכננות להערך במתחם. האדמו"ר מתולדות אברהם יצחק הדליק כתחליף במתחם פרטי קטן בתוך היישוב.

מנהלת הילולת הרשב"י במירון

השר מאיר פרוש הודיע לאחר ההילולה על כוונתו להקים צוות להפקת הלקחים מההילולא לקראת ההיערכות להילולא בשנת תשפ"ד[66]. במקביל, הודיע בישיבת הממשלה על כוונתו להביא החלטה על הקמת "מנהלת הילולת רשב"י במירון" במשרד ירושלים ומסורת ישראל, שתהיה אחראית על הסדרת ההכנות להילולות הבאות והפקתן, ותגבש מתווה קבע לקיום ההילולא בשמחה ובבטחה מידי שנה, לצד יישום המלצות ועדת החקירה[66]. המנהלת תייתר את הצורך במינוי פרויקטור להילולא[57].

תחת התפרצות נגיף הקורונה

בשנת ה'תש"פ, בשל התפרצות נגיף הקורונה אסרה ממשלת ישראל על פי התקנות לשעת חירום, הדלקת מדורות (בכל רחבי הארץ), עלייה לציון והשכרת צימרים במירון.

ניתן היתר לשלש הדלקות במירון, ההדלקה המרכזית על גג הציון שהייתה בהשתתפות אדמו"רים רבים, ההדלקה הספרדית שנערכה בראשות הרב שלמה משה עמאר, הרב בניהו שמואלי והרב שלום ארוש, והדלקה שלישית לציבור הדתי לאומי שנערכה בראשות הרב שמואל אליהו והרב חיים דרוקמן[67].

משטרת ישראל נערכה בכוחות מתוגברים כדי לאכוף את איסור העלייה למירון, וסגרה את דרכי הגישה למירון למשך כל שבוע ההילולא, וכך נמנע מרוב הציבור להגיע להילולא. אם כי היו אח"מים רבים שהותר להם להגיע לציון.

במשך יום ההילולה היו ניסיונות רבים לחדור למירון שנבלמו על ידי המשטרה[68], אך לקראת סוף היום אלפים הצליחו להסתנן ליישוב, ומאות מהם גם הצליחו לפרוץ אל הציון[69], לאחר זמן מועט חזרה השליטה לידי המשטרה. המשטרה עצרה וקנסה כ320 איש. העצורים הוחזקו בתחנת המשטרה בצפת. רוב העצורים שוחררו בתוך מספר שעות, למעט החשודים בתקיפת שוטרים שמעצרם הוארך על ידי בית המשפט.

אסונות במהלך ההילולה

Postscript-viewer-blue.svg ערכים מורחבים – האסון בהילולת רבי שמעון בר יוחאי (תרע"א); האסון בהילולת רבי שמעון בר יוחאי (תשפ"א)

בשנת תרע"א (1911), התמוטט מעקה מרפסת במהלך ההילולה, שבעה אנשים נהרגו.
בשנת תשפ"א (2021), אירע במהלך ההילולה, אירוע רב נפגעים כתוצאה מעומס החוגגים והדוחק במקום. 45 אנשים נהרגו ו-103 נפצעו.[70]

ראו גם

קישורים חיצוניים

סרטונים של ההילולה

כתבות אודות ההילולה

הערות שוליים

  1. ^ מירון במספרים: 15 מיליון שקל, חצי מיליון איש באתר JDN
  2. ^ היערכות נרחבת לאירועי ל"ג בעומר במירון. לראשונה: רכבות בכל שעות היממה להילולת הרשב"י בל"ג בעומר, באתר הרשות הארצית לתחבורה ציבורית, ‏13.05.2019
  3. ^ אמנם בפרסום של המשרד לשירותי דת מאותה שנה נכתב כי הוקצו למעלה מ-4,000 אוטובוסים שיבצעו למעלה מ-7,000 נסיעות, מבצע מירון תשע"ט, ‏14.05.2019
  4. ^ משרד התחבורה נערך להסעת מאות אלפי חוגגים להילולת הרשב"י במירון, באתר משרד התחבורה והבטיחות בדרכים, ‏03.05.2023
  5. ^ אדרא זוטא, ויקיטקסט
  6. ^ כמו למשל: ספר חמדת ימים - עומר - פרק ב: "ונמצא כתוב בספרי הקדמונים שיום ל"ג לעומר הוא יומא דאתפטר רשב"י ע"ה מן עלמא ונוהגים לקבוע בליל זה לימוד ברזין דחכמתא דיליה ובאדרא זוטא וששים ושמחים בהילולא דיליה, אשרי אנוש יעשה זאת" וכן כתב בפרי עץ חיים שער ספירת העומר פ"ז דף קכ"ד ע"ב בדפוס דובראוונא
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 7.3 7.4 הוס, בועז, תשס"ב, מקום קדוש, זמן קדוש, ספר קדוש: השפעת ספר הזוהר על מנהגי העלייה לרגל למירון וחגיגות ל"ג בעומר, קבלה 7, לוס אנג'לס, 237-256.
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 8.4 8.5 8.6 סיימונס, חיים, תשנ"ג, עלייה לקברי צדיקים בחודש אייר, סיני קי"ב, קפ"ט.
  9. ^ 9.0 9.1 גורן, זכריה, תשנ"ב, על מקורו של ל"ג בעומר וגלגוליו, מחקרי חג 3, 36-42.
  10. ^ 10.0 10.1 10.2 10.3 10.4 10.5 יערי, אברהם. תשכ"ב. תולדות ההילולא במירון. תרביץ ל"א, 72-101.
  11. ^ 11.0 11.1 מתוך אתר הויקי של ד"ר אורי אמיתי
  12. ^ 12.0 12.1 12.2 12.3 12.4 בניהו, מאיר, 1987, העלייה למירון, בתוך שילר, אלי (עורך), ספר זאב וילנאי, כרך ב, 326-330.
  13. ^ 13.0 13.1 לוינסקי, יום טוב. תשי"ט. מאי ל"ג בעומר?. בתוך: לוינסקי, יום טוב (עורך), ספר המועדים ו, אגודת עונג שבת, תל אביב, 336-359.
  14. ^ ראו מאמרו של הרב אברהם קוסמן
  15. ^ על מסורת ל"ג בעומר וקברו של רשב"י במירון ראו: בועז הוס, מקום קדוש, זמן קדוש וספר קדוש: השפעת ספר הזוהר על מנהגי העלייה לרגל למירון וחגיגות ל'ג בעומר. קבלה, 7 (תשס״ב), עמ׳ 256-237.
  16. ^ בספרו "מראית העין" ליקוטים סי' ז' על שו"ע סי' תצג
  17. ^ 17.0 17.1 טוקר, נפתלי, תשס"ג, ל"ג בעומר – מועד קטן שענייניו גדולים וסודותיו עמוקים, אתר דעת, אוחזר בתאריך 14/8/14.
  18. ^ ריינר, אלחנן. 2012. יהושע הוא רשב"י, חצור היא מירון: לטיפולוגיה של סיפור ייסוד גלילי (עוד פרק בעולמו הדתי של היהודי הגלילי). תרביץ פ ב, 179-218.
  19. ^ ברסלבי, יוסף. 1946. מהו הרקע של ל"ג בעומר במירון?. בתוך: הידעת את הארץ? א, 76-85.
  20. ^ ראו מנחם עמנואל הרטום, ר' עובדיה מברטנורה ואגרותיו, יהודים באיטליה: מחקרים, ירושלים תשמ"ח, עמ' 101. ראו עוד הרחבה על כך אצל חיים סיימונס, עלייה לקברי צדיקים בחודש אייר, סיני, קח (תשנ"א), עמ' פו-פט
  21. ^ הציטוט המשובש
  22. ^ אגרות ארץ ישראל עמוד 139
  23. ^ מירון של פעם, 80 שנה רצופות, ראיון עם אליעזר שפר, 25.5.2016, אתר 'קול הזמן'
  24. ^ קובי דוד‏, הילולת מירון: "התחבורה קרסה, חוגגים התעלפו", באתר וואלה!‏, 28 באפריל 2013
  25. ^ ענת יתח, יחידי הסגולה שזוכים לאישור כניסה לרכב למירון, באתר mynet‏ העמק, 25 במאי 2016
  26. ^ אמות מידה למתן היתרי שהיה במתחם מירון בזמן הילולת ל"ג בעומר התשפ"ג, באתר משרד ירושלים ומסורת ישראל, ‏18.04.2023
  27. ^ 10 אלפים נסיעות, רכבות ישירות – 'מבצע מירון תשע"ט' באתר ביזנעס
  28. ^ לוי אשכנזי, בכיר במשרד התחבורה: לא נשבית את כל הארץ בגלל מירון, אתר 'לדעת', 24.5.2016
  29. ^ עדי חשמונאי, הילולה בפתח: נחנכה מנהרה להולכי רגל במירון, באתר nrg‏, 6 במאי 2009
  30. ^ ישי כהן, ‏היועץ המשפטי: 'דרך מהדרין' במירון אינה שטח פרטי, באתר כיכר השבת, 24 במאי 2016
  31. ^ עקיבא ווייס, משרד הדתות נאלץ להצהיר: "דרך מהדרין" במירון פתוחה לנשים, באתר בחדרי חרדים, 22 במאי 2016
    בן שאול, בשל העתירה: אין סדרנים בדרך המהדרין, באתר ערוץ 7, י"ח באייר תשע"ו 26/05/16
  32. ^ בני יששכר, מאמרי חודש אייר, מאמר ג', ג'
  33. ^ 33.0 33.1 פרידהבר, צבי, תשנ"א, הילולות ל"ג בעומר בארץ-ישראל: התפתחותן והריקודים הנלווים אליהן, בתוך: בן עמי, יששכר (עורך), מחקרים בתרבותם של יהודי צפון-אפריקה, ירושלים: ועד עדת המערבים בירושלים, 181-188.
  34. ^ 34.0 34.1 פרידהבר, צבי, 1986, ריקודי החסידים בהילולת ר' שמעון בר-יוחאי בלג' בעומר במירון, מחול בישראל, תל אביב, 5-7.
  35. ^ ברלין, משה. ל"ג בעומר וניגוני מירון. אתר הזמנה לפיוט, אוחזר בתאריך 14/8/14.
  36. ^ שער הכוונות, דרוש י"ב לפסח
  37. ^ לדוגמא, הכנסת אורחים רשב"י מירון.
  38. ^ ריינר, אלחנן, 2005, למעלה מהמקום למעלה מהזמן, עת-מול 181.
  39. ^ קם, מתיה, ל"ג בעומר, אתר לקסיקון לתרבות ישראל, אוחזר בתאריך 14/8/14.
  40. ^ 40.0 40.1 אהרן יונג, מכבד התנא האלוקי • הלך לעולמו רבי אברהם שפר ז"ל, ז' באייר תשע"ד. jdn
  41. ^ יעקב מזור, בחוברת של התקליטור מסורת הכליזמרים בארץ ישראל, המרכז לחקר המוזיקה היהודית, ירושלים תשנ"ח
  42. ^ שו"ת יו"ד סימן רלג
  43. ^ הרב יוסף שאול נתנזון, שו"ת שואל ומשיב; הרב רפאל יוסף חזן, שו"ת חקרי לב
  44. ^ הרב שמואל הלר, קונטרס כבוד מלכים, באתר היברובוקס; הרב יוסף חיים מבגדד שו"ת תורה לשמה, שאלה ת'; הרב משה תאומים שו"ת אוריין תליתאי, סימן נ"ב, מכתב להרב שמואל הלר.
  45. ^ ח. גדליה, ההדלקה במירון (תגובה לביקורת בעיתון אנגלי), חבצלת, 27 בנובמבר 1896
  46. ^ יחיאל מיכל פינס, שבעה שבועות בגליל, הצבי, 23 באוקטובר 1885
    כעבור זמן מה נכתבה תגובה לפינס בעיתון 'מחזיקי הדת' - איש מבית לוי, פינס צבעיו קדושים ותוכו ה' היודע!, מחזיקי הדת, 1 בינואר 1886
  47. ^ אודות, באתר ועדת חקירה ממלכתית - אסון מירון
  48. ^ ועדת החקירה הממלכתית לחקר אסון מירון הגישה המלצות ביניים לצורך היערכות להילולות הבאות בקבר הרשב"י במירון, באתר ועדת חקירה ממלכתית - אסון מירון, ‏18.10.2022
  49. ^ 49.0 49.1 השר לשירותי דת אישר את תוכנית אירוע הילולת ל"ג בעומר תשפ"ב, באתר המשרד לשירותי דת, ‏27.04.2022
  50. ^ השר לשירותי דת, מתן כהנא, החליט: תא״ל (במיל') וניצב (בדימוס) צביקי טסלר ימונה לפרויקטור מירון, באתר המשרד לשירותי דת, ‏27.12.2021
  51. ^ 51.0 51.1 51.2 51.3 51.4 מתווה מירון: הממונה טסלר הציג לשר כהנא את מתווה ההילולה: הדלקה אחת, הגבלת משתתפים ומפיק אחד - כך ייראה מתווה מירון תשפ"ב, באתר המשרד לשירותי דת, ‏31.01.2022
  52. ^ 52.0 52.1 מירון תשפ"ב ● הילולת רשב"י בל"ג בעומר, באתר המשרד לשירותי דת, ‏10.05.2022
  53. ^ בנימין ברגר, מודה בכישלון: כהנא מאשר כי "לא עמדנו במתווה שתכננו" להילולת הרשב"י, באתר jdn
  54. ^ סגן השר לשירותי דת, כהנא, על ההילולה במירון: "עמדנו ביעד של אפס הרוגים, ונכשלנו ביעד לאפשר חגיגה שמחה ומוצלחת. אני האחראי היחיד לכך", באתר הוועדה לביטחון לאומי, הכנסת, ראה את דבריו של ניצב שמעון לביא, ‏4 ביולי 2022, ה' בתמוז תשפ"ב
  55. ^ 55.0 55.1 סיכום תחקיר מירון תשפ"ב במשרד לשירותי דת, באתר המשרד לשירותי דת, ‏29.06.2022
  56. ^ שמעון כהן, אשרינו, מה טוב חלקנו, באתר ביתר 24, ‏כ״ד באייר ה׳תשפ״ג
  57. ^ 57.0 57.1 אושר בממשלה: השר פרוש מונה לאחראי על הילולת הרשב"י במירון, באתר משרד ירושלים ומסורת ישראל, ‏22.01.2023
  58. ^ החוק להסדרת הילולת הרשב"י תשפ"ג אושר בקריאה שנייה ושלישית, באתר משרד ירושלים ומסורת ישראל, ‏02.04.2023
  59. ^ השר מאיר פרוש מינה את יוסי דייטש לפרויקטור מירון, באתר משרד ירושלים ומסורת ישראל, ‏15.02.2023
  60. ^ 60.00 60.01 60.02 60.03 60.04 60.05 60.06 60.07 60.08 60.09 60.10 מתווה הילולת הרשב"י תשפ"ג (2023) נחשף, באתר משרד ירושלים ומסורת ישראל, ‏16.04.2023
  61. ^ השר פרוש בישיבה לסיכום ההילולא: "המתווה הוכיח את עצמו, נשתפר יותר בשנה הבאה", באתר משרד ירושלים ומסורת ישראל, ‏18.05.2023
  62. ^ רשימת קהילות, קבוצות וחסידויות שקיבלו היתרי שהייה בהילולת הרשב"י תשפ"ג, באתר משרד ירושלים ומסורת ישראל, ‏03.05.2023
  63. ^ היערכות משטרת ישראל לקראת הילולת הרשב"י במירון, באתר משטרת ישראל, ‏03.05.2023
  64. ^ הסתיימה הילולת הרשב״י במירון, באתר משטרת ישראל, ‏10.05.2023
  65. ^ ל"ג בעומר תשפ"ג: עושים סדר באתר ברסלב ניוז
  66. ^ 66.0 66.1 השר פרוש הקים צוות למידה והיגוי להילולא: "חותרים לאירוע מושלם", באתר משרד ירושלים ומסורת ישראל, ‏15.05.2023
  67. ^ יעקב מלמד, ‏בְּהִלּוּלָא דְּבַר יוֹחָאי: 3 מעמדי הדלקות ייערכו הערב במירון • הלו"ז המלא, באתר JDN‏, 11.05.2020.
  68. ^ ברוך שפירא, ‏160 איש נתפסו בניסיון להגיע למירון – חולצו מסתננים שהלכו לאיבוד • צפו, באתר JDN‏, 12.05.2020.
  69. ^ מערכת JDN, ‏איבוד שליטה במירון: המחסומים נפרצו – מאות הצליחו להיכנס למערה • צפו, באתר JDN‏, 12.05.2020
  70. ^ מספרים מבהילים: 44 הרוגים, 103 פצועים, באתר כיכר השבת
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0