מגילת איכה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף מגלת איכה)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
אנא אל תסירו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
עריכה
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
אנא אל תסירו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
מגילת איכה
עמוד ראשון במגילת איכה מסורתית הכתובה בכתב סת"ם על גבי קלף
עמוד ראשון במגילת איכה מסורתית הכתובה בכתב סת"ם על גבי קלף
שפה עברית
תקופת התרחשות סמוך לחורבן בית המקדש הראשון (586 לפנה"ס)
סוגה ספר קינות
מספר פרקים 5
מספר פסוקים 154
סדרת ספרים חמש מגילות
הספר הקודם מגילת רות
הספר הבא קהלת
פרק א' ממגילת איכה ביריעה שנמצאה במערה מס' 4 בקומראן (4Q111). הכתב הוא חשמונאי מאוחר, ומתוארך למאה הראשונה לספירה. ישנם הבדלי נוסח בין נוסח המגילה לבין נוסח המסורה כיום. כמו כן בניגוד לנוסח המסורה, במגילה זו האקרוסטיכון האלפביתי שבפרק הראשון מקדים את האות פ' לאות ע'
ספר איכה בקודקס סינאיטיקוס, המכיל את נוסח תרגום השבעים היווני. (330-350 לספירה). שימו לב לשם הספר המתנוסס בראשו: Θρήνοι Ιερεμίου (תְרֶנוֹי יֶרֶמִיוּ, קינות לירמיהו)
שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת:

מְגִלַּת אֵיכָה היא מגילה בת חמשה פרקי קינות, המקוננים על חורבן המקדש הראשון וירושלים והגליית תושביה, ונכנסו לכתבי הקודש של ספרי המקרא כחלק ה"כתובים", וכאחד מחמש המגילות. המגילה חוברה על ידי ירמיהו הנביא.[1] בתנ"ך כלול הספר בחלק ה"כתובים", כאחד מחמש המגילות. שמו הנוכחי של הספר במקורות העבריים הוא "מגילת איכה", זאת משום היותו חלק מחמש המגילות, ועל שם התיבה הפותחת את החיבור "איכה ישבה בדד...". אולם שמו הקדום של הספר היה "קינות" או "קינות ירמיהו", והוא ניתן לו על שום תוכנו. כך כינויו בתרגום השבעים היווני: Θρήνοι Ιερεμίου (תְרֶנוֹי יֶרֶמִיוּ, קינות ירמיהו), כך כינויו גם בתרגום הוולגטה הלטיני: Lamentationes (לַמֶנְטַטִיוֹנֶס, קינות), וכך כינויו גם בספרות חז"ל: "קינות", "ספר קינות" או "מגילת קינות".[2]

הספר מכיל פסוקי קינה ועוסק בחורבן ירושלים והגליית יושביה. הנביא מקונן על מצבה הנורא של ירושלים בשעת המצור ערב החורבן, על מצבה העגום והקשה של ירושלים ושל יושביה לאחר החורבן, ועל הסתר הפנים בתקופה זו. הוא אף מצדיק את גזר הדין הקשה שנגזר על יושביה בשל חטאיהם ופשעיהם הרבים. נהוג לקרוא את מגילת איכה בציבור בליל תשעה באב.

שמה וסידורה בקאנון המקראי

הספר כחלק מכתבי הקודש

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

בחז"ל[3] מוזכרות קינותיו של ירמיהו כחלק מספרי הקודש.

בכתבי מחברים מהמאות הראשונות לספירה מוצאים שנמנו 22 ספרים למקרא, כמניין אותיות האלפבית, כאשר ספר איכה נחשב יחד עם ספר ירמיהו (ומגילת רות עם שופטים).[4]

מקומו בסדר הספרים בתנ"ך

בכתבי יד ובקודקסים של נוסח המסורה מופיע החיבור בנפרד מספר ירמיהו, והוא מופיע בין חמש המגילות שבחלק הכתובים. כך גם חז"ל מונים אותו בין ספרי ה"כתובים".[5] לעומת זאת, בתרגום השבעים ובתרגום הפשיטתא הסורי הספר נכלל עם ספרות הנביאים הגדולים יחד עם ספר ירמיהו, ככל הנראה משום שמחבר המגילה היה ירמיהו.

מקומו בתוך סדר הכתובים בחלוקת הספרים הוא שונה במספר מקורות.

  • בסדר הספרים שהיה לחז"ל כפי שהוא מתואר בברייתא במסכת בבא בתרא[5] שנעשה ככל הנראה לפי זמן חיבורם, מופיעה מגילת איכה (שחוברה על ידי ירמיהו בתקופת חורבן בית ראשון) אחרי הספרים שיר השירים וקהלת (שחוברו על ידי שלמה, בתקופת ראשית בית ראשון), ולפני הספרים דניאל ואסתר (מתקופת גלות בבל).
  • בכתבי יד ובקודקסים מימי הביניים, ובהשראתם גם בחלוקה המקובלת כדפוסי התנ"ך כיום, מופיעה מגילת איכה בקבוצת "חמש מגילות" שנקראו בציבור בחגים, כאשר הסדר הפנימי הוא ככל הנראה לפי מועד קריאתם הכרונולוגי בחגי ישראל במעגל השנה. ובהתאם לכך מופיעה מגילת איכה (הנקראת בתשעה באב) לאחר מגילת שיר השירים (נקרא בפסח, חודש ניסן) ורות (נקרא בשבועות,), ולפני מגילת קהלת (נקראת בסוכות, חודש תשרי) ואסתר (נקראת בפורים, חודש אדר).
  • בכתבי יד ספרדיים מופיע סידור שונה. גם בהם יש את הקבוצה הפנימית "חמש מגילות" בתוך קבוצת ה"כתובים". אולם הסדר הפנימי שלהם שונה, והוא סודר ככל הנראה לפי מועד חיבורם (המובא בגמרא[6]). כך איכה מופיעה לאחר מגילת רות (המיוחסת לשמואל הנביא) שיר השירים וקהלת (המיוחסים לשלמה, תקופת ראשית בית ראשון) ולפני מגילת אסתר (המיוחסת לאסתר, תקופת גלות בבל).

שם החיבור

לחיבורים המקראיים שני סוגי כינויים עבריים, האחד לפי המילה או המילים הפותחות את החיבור (כמו "בראשית", "ויקרא"), והאחר לפי עניין הספר (כמו "שופטים", "תהלים"). בתרגום השבעים לעומת זאת (ובעקבותיו גם בשאר התרגומים לשפות האירופאיות), נפוץ כינוי לפי סוג הספר, ולא לפי המילה הפותחת. ("גנסיס", תולדות, במקום 'בראשית'). לחלק מהספרים היו בעבר שני כינויים, הן כינוי לפי המילה הפותחת והן כינוי לפי העניין (כמו "ויקרא" ו"תורת כהנים", השוו עם השם היווני: לוויטיקון).

בנוגע למגילת איכה, הכינוי לפי המילה הפותחת "איכה" הוא הכינוי העברי-יהודי הנוכחי ("מגילת איכה" או "איכה") והוא מופיע במקורות יהודיים ככינוי העיקרי רק מתקופה מאוחרת, החל מימי הביניים.[7] עם זאת, במסכת סופרים (חוברה בזמן התנאים) מופיע כבר הכינוי "איכה",[8] לצד הכינוי "ספר קינות".[9]

לעומת זאת, הכינוי שהיה נפוץ בעת העתיקה הוא הכינוי לפי תוכן החיבור, "קינות". הירונימוס, בהקדמתו למלכויות, נוקב בשם זה (cinoth)[10] כינוי זה מופיע הן במקורות חז"ל והן בכתבי יד קדומים של המקרא מסוף האלף הראשון. ואף קודם לכן הוא משמש כשם החיבור בכל התרגומים. כך בתרגום השבעים היווני מכונה הספר Θρήνοι Ιερεμίου (תְרֶנוֹי יֶרֶמִיוּ, קינות לירמיהו),[11] וכשתרגם הירונימוס את הספר ללטינית (הוולגטה), תרגם אף את שמו היווני, Lamentationes (לַמֶנְטַטִיוֹנֶס, קינות). כמו כן כך שמו בתרגום ה"פשיטתא" הסורי - ܐܘܠܝܬܐ ܕܐܪܡܝܐ (אוליתא דארמיא, קינת ירמיהו). גם במקורות חז"ל מכונה הספר בשם קינות (ספר קינות[12] או מגילת קינות[13] או בצורה המקוצרת: "קינות'"[14]).

פתיח (פרולוג)

בנוסחים המתורגמים של איכה נשתמר פתיח (פרולוג) לספר המוסר מידע על מחבר הקינות, ירמיהו - בהתאם לאותו הפתיח. פתיח זה אינו קיים בנוסח המסורה, וייתכן שיש בכך כדי להצביע כי פתיח זה לא היה קיים בנוסח העברי במקור, וכי הוא נוסף רק בתקופה מאוחרת יותר (בין המאות אחרונות לפנה"ס למאות ראשונות לספירה).

נוסח הפתיח מופיעה לראשונה בתרגום השבעים היווני, והוא מוסר בתרגום חופשי: ”"ויהי אחרי גלות ישראל וחורבן ירושלים, וישב ירמיהו לבכות, ויקונן את הקינה הזו על ירושלים, ויאמר: איכה"”.[15] נוסח דומה מופיע גם בתרגום הוולגטה הלטיני[16] ובתרגום הארמי (שחובר ככל הנראה במאות ה-7-8 לספירה).[17]

מחבר הספר וזמנו

בנוסח המקרא של מגילת איכה אין כלל התייחסות לשמו של המחבר, וגם בגופה של המגילה אין כל רמז לכך.

המסורת ייחסה את הספר לירמיהו הנביא. כך בתרגום הארמי לאיכה ישנה תוספת דומה לתוספת היוונית.[17] גם בתלמוד הבבלי מיוחס חיבור המגילה לירמיהו.[18] ומסורת זו התקבלה בקרב שאר הפרשנים וההוגים היהודיים בימי הביניים.[19] גם חלק מפרשני המקרא מהעת החדשה מקבלים את ירמיהו כמחבר איכה.[20]

קינת ירמיהו על יאשיהו

בספר דברי הימים (ב) מבואר שירמיהו חיבר קינות על מות יאשיהו (משוער לשנת 443 לפנה"ס). ”וַיְקוֹנֵן יִרְמְיָהוּ עַל-יֹאשִׁיָּהוּ, וַיֹּאמְרוּ כָל-הַשָּׁרִים וְהַשָּׁרוֹת בְּקִינוֹתֵיהֶם עַל-יֹאשִׁיָּהוּ עַד-הַיּוֹם, וַיִּתְּנוּם לְחֹק עַל-יִשְׂרָאֵל; וְהִנָּם כְּתוּבִים עַל-הַקִּינוֹת” (דברי הימים ב', ל"ה, כ"ה). יוסף בן מתתיהו, בן המאה הראשונה לספירה, אף מעיד לגביה כי בימיו היא הייתה עדיין קיימת: ”ירמיהו כתב עליו (=על יאשיהו) קינה, הקיימת בידינו כיום” (יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, כרך עשירי, ה,1.[21])[22][23] בחז"ל (בתלמוד בבלי ובמדרשי האגדה למקרא) מבואר שהקינות שחיבר ירמיהו על יאשיהו נמצאים במגילת איכה עצמה והביאו מספר פסוקים אשר רומזים על יאשיהו, שהמרכזי שבהם הוא: ”רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ ה', נִלְכַּד בִּשְׁחִיתוֹתָם: אֲשֶׁר אָמַרְנוּ, בְּצִלּוֹ נִחְיֶה בַגּוֹיִם.” (איכה, ד', כ').[24]

חוקר המקרא שמעון ברנפלד (1924) מציע שמלבד הפרקים המצויים בידנו, מגילת איכה הכילה בתחילה פרקים נוספים שאבדו במרוצת הדורות[25] לעומתו סבורים אחרים כי "הקינות" בדברי הימים אינן מכוונות לאיכה, והם מציעים כי ייתכן והן מכוונות לקינות אחרות אפשריות מתוך ספר ירמיהו כמו ירמיהו, כ"ב, י',[26] או לירמיהו, ל', י"ח-כ"א, או שמא הקינות הללו פשוט אבדו.[27]

ירמיהו כמחבר קינות

מלבד האזכור שהובא לעיל על ירמיהו כמקונן על יאשיהו, הוא מתואר במקומות נוספים במקרא כנושא קינות. למשל: ”עַל-הֶהָרִים אֶשָּׂא בְכִי וָנֶהִי, וְעַל-נְאוֹת מִדְבָּר קִינָה” (ירמיהו, ט', ט'),[28] ומקצתן אף משוקעות בספר ירמיהו (למשל ירמיהו, ד', י"ט-כ"א), דבר המתאים עם דברי חז"ל שירמיהו כתב את מגילת איכה.[29]

המגילה ששרף יהויקים

מקור אפשרי נוסף מן המקרא כסמך לכך שירמיהו חיבר מגילה זו מובא בתלמוד הבבלי, המדובר ב"מגילה" ששרף המלך יהויקים (439 לפנה"ס) המתוארת בפרק ל"ו בספר ירמיהו עצמו, ”וַיְהִי בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִת לִיהוֹיָקִים [...] הָיָה הַדָּבָר הַזֶּה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת ה' לֵאמֹר. קַח לְךָ מְגִלַּת סֵפֶר וְכָתַבְתָּ אֵלֶיהָ אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל יְהוּדָה וְעַל כָּל הַגּוֹיִם [...]”, אותה מזהה התלמוד הבבלי עם מגילת איכה.[30] חלק מהמפרשים (כדוגמת רש"י) סוברים כשיטה זו, אולם האבן עזרא דוחה סברה זו ממספר נימוקים[31].

בחינת התאמות בין ספר ירמיהו לספר איכה

קבוצה שנייה של ראיות נסמכת על התאמות לשוניות ותוכניות בין ספרי ירמיהו ואיכה.

דמיון לשוני בין ספר ירמיהו לאיכה

קיים דמיון לשוני רב בין ספר ירמיהו למגילת איכה. לדוגמה: באיכה (ג', מ"ח) נאמר: "פַּלְגֵי מַיִם תֵּרַד עֵינִי עַל שֶׁבֶר בַּת עַמִּי", ובירמיהו (ח', כ"א-כ"ג) נאמר: "עַל שֶׁבֶר בַּת עַמִּי הָשְׁבָּרְתִּי... מִי יִתֵּן רֹאשִׁי מַיִם וְעֵינִי מְקוֹר דִּמְעָה", ועוד רבים.

דמיון בין התפיסות שבספר ירמיהו לתפיסות שבאיכה

התפיסות הבאות באיכה מתאימים לנאמר בספר ירמיהו: החורבן בא על העם כעונש מה', נביאי השקר שלא הוכיחו את העם - אשמים בחורבן, הצדקת הדין, בקשת הסליחה והנקמה בגויים - ועוד.

אולם מנגד ישנם תפיסות באיכה הסותרות לתפיסות המובאות בספר ירמיהו.

  • באיכה (ד', י"ז) נאמר "עוֹדֵינוּ תִּכְלֶינָה עֵינֵינוּ אֶל-עֶזְרָתֵנוּ הָבֶל בְּצִפִּיָּתֵנוּ צִפִּינוּ אֶל-גּוֹי לֹא יוֹשִׁעַ", ולפיה מתואר המקונן כאחד שציפה בטרם החורבן לסיוע מהממלכות השכנות. דבר זה אינו מתיישב עם ירמיהו שהתנגד קשות לברית עם מצרים (ירמיהו, ב', י"ח; ל"ז, ה'-י').
  • כך למשל באיכה (ד', כ') מתואר צדקיהו, ככל הנראה, כ"משיח ה'" (שמו של המתואר אינו מוזכר, חוקרי המקרא משערים שהכוונה לצדקיהו, אחרון מלכי יהודה), בעוד שבספר ירמיהו הוא מנבא לו נבואות קשות (ירמיהו, כ"ד, ח'; ל"ד, ג'; ל"ח, כ"ג)[32];אך כאמור לעיל בתלמוד "משיח ה'" נסוב על יאשיהו.
  • כמו כן, באיכה (ה', ז') נאמר "אֲבֹתֵינוּ חָטְאוּ וְאֵינָם, וַאֲנַחְנוּ עֲו‍ֹנֹתֵיהֶם סָבָלְנוּ", בעוד שירמיהו בספרו (לא, כט) אומר ש"איש בעוונו ימות";
  • באיכה (ב', ט') נאמר "גַּם נְבִיאֶיהָ לֹא מָצְאוּ חָזוֹן מֵ-ה'", בעוד שירמיהו זכה לנבואה גם בשעת החורבן[33][34][35].
זיקה בין אירועי ירמיהו לאירועים המתוארים בקינת היחיד שבאיכה (פרק ג')

חלק מהתיאורים בפרק ג' מתאימים לידוע על ירמיה מספר ירמיהו. ירמיהו נרדף על ידי אויבים רבים שלעגו לו והכו אותו, ואף ישב בבית האסורים זמן רב, וכך גם עולה מהקינה השלישית באיכה. כמו כן המילים "הִכְבִּיד נְחָשְׁתִּי" (פסוק ז'), וירמיהו עצמו היה אסור באזיקים בין הגולים לבבל (ירמיהו מ', א').

אולם מנגד ישנם אירועים המוזכרים באיכה המעוררים קשיים בייחוסם לירמיהו עצמו. כך כמה מהתיאורים האישיים בפרק ג', כמו "גדר דרכי בגזית" ועוד, לכאורה אינם מתאימים לירמיהו[דרושה הבהרה]. כמו כן מחבר המגילה כתב "לֹא הֶאֱמִינוּ מַלְכֵי אֶרֶץ כֹּל יֹשְׁבֵי תֵבֵל כִּי יָבֹא צַר וְאוֹיֵב בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלָ‍ִם" (ד', י"ב) בזמן שהוא עצמו הזהיר כל העת מפני כך בנבואותיו בספרו[33][34][35].

מבנה ותוכן המגילה

קינת היחיד, הקינה השלישית באיכה

אֲנִי הַגֶּבֶר רָאָה עֳנִי בְּשֵׁבֶט עֶבְרָתוֹ [...] בִּלָּה בְשָׂרִי וְעוֹרִי שִׁבַּר עַצְמוֹתָי [...] גָּדַר בַּעֲדִי וְלֹא אֵצֵא הִכְבִּיד נְחָשְׁתִּי

איכה, ג', א'-ג'.

המגילה מחולקת לחמש קינות; הקינה הראשונה, השנייה והרביעית דומות זו לזו באופיין ובמבניהן. כולן פותחות במילת הקינה "איכה", וכולן מונות 22 פסוקים, כאשר הם מסודרים באקרוסטיכון אלפביתי.

הקינה השלישית מונה גם היא פסוקים בסדר אלפביתי, אולם היא שונה מיתר הקינות בכך שהיא מונה 66 פסוקים, 3 פסוקים לכל אות. בנוסף בקינה זו אין מוזכר מפורשות חורבן יהודה או ירושלים.

הקינה החמישית מכילה גם היא מקבץ של 22 פסוקים, אולם ללא כל סידור אלפביתי.

אזכור חורבן בית המקדש השני

למרות שהמגילה נכתבה על ידי ירמיהו בתקופת חורבן הבית הראשון, הקינות שבה מתייחסות מספר פעמים לחורבן הבית השני. את כפל הלשון בפסוק "בכה תבכה בלילה" (איכה פרק א, ב) מפרש רש"י כ"שתי בכיות על שתי חורבנין". בהמשך המגילה בפירוש המילים "שישי ושמחי בת אדום" (איכה ד, כא) הוא כותב: "נתנבא ירמיהו על חורבן בית שני שיחריבוהו רומיים".

תוכן המגילה

תיאור הרעב בקינות
(תיאורי קניבליזם באו בהדגשה)

כָּל עַמָּהּ נֶאֱנָחִים, מְבַקְּשִׁים לֶחֶם, נָתְנוּ מַחֲמַדֵּיהֶם בְּאֹכֶל לְהָשִׁיב נָפֶשׁ. רְאֵה ה' וְהַבִּיטָה כִּי הָיִיתִי זוֹלֵלָה. [...] כֹּהֲנַי וּזְקֵנַי בָּעִיר גָּוָעוּ, כִּי בִקְשׁוּ אֹכֶל לָמוֹ וְיָשִׁיבוּ אֶת נַפְשָׁם. [...] בֵּעָטֵף עוֹלֵל וְיוֹנֵק בִּרְחֹבוֹת קִרְיָה. לְאִמֹּתָם יֹאמְרוּ: אַיֵּה דָּגָן וָיָיִן? בְּהִתְעַטְּפָם כֶּחָלָל בִּרְחֹבוֹת עִיר, בְּהִשְׁתַּפֵּךְ נַפְשָׁם אֶל חֵיק אִמֹּתָם. [...] אִם תֹּאכַלְנָה נָשִׁים פִּרְיָם עֹלֲלֵי טִפֻּחִים [...] דָּבַק לְשׁוֹן יוֹנֵק אֶל חִכּוֹ בַּצָּמָא, עוֹלָלִים שָׁאֲלוּ לֶחֶם פֹּרֵשׂ אֵין לָהֶם. הָאֹכְלִים לְמַעֲדַנִּים נָשַׁמּוּ בַּחוּצוֹת, הָאֱמֻנִים עֲלֵי תוֹלָע חִבְּקוּ אַשְׁפַּתּוֹת. [...] צָפַד עוֹרָם עַל עַצְמָם, יָבֵשׁ הָיָה כָעֵץ. טוֹבִים הָיוּ חַלְלֵי חֶרֶב מֵחַלְלֵי רָעָב, שֶׁהֵם יָזוּבוּ מְדֻקָּרִים מִתְּנוּבֹת שָׂדָי. יְדֵי נָשִׁים רַחֲמָנִיּוֹת בִּשְּׁלוּ יַלְדֵיהֶן [...] עוֹרֵנוּ כְּתַנּוּר נִכְמָרוּ מִפְּנֵי זַלְעֲפוֹת רָעָב.

איכה א,יא; יט; ב,יא-יב; כ; ד,ד-ה; ח-י; ה,י.

הקינות במגילה עוסקות בקינה על חורבן ירושלים והרעב שפקד את יושביה בטרם החורבן, והגורל הקשה של יושביה עם חורבנה. הקינות מתארות רעב קשה, ואף מתארות אירועי קניבליזם שנגרמו עקב הרעב [36].

הקינה השלישית מקוננת בלשון יחיד על צרותיה של כנסת ישראל, והיא נראית כקינת אדם פרטי על צרותיו.

בפרקי המגילה הראשונים אין אזכור חד-משמעי של חורבן בית המקדש, אלא באופן שניתן לפרשנות אחרת. עובדה זו מסייעת לדעת רבי יהודה שטוען כי הקינות חוברו זמן מועט לפני חורבן בית המקדש[37]. אמנם בקינה האחרונה של המגילה, פרק ה', מוזכר חורבן בית המקדש במפורש: ”עַל זֶה הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ עַל אֵלֶּה חָשְׁכוּ עֵינֵינוּ. עַל הַר צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם שׁוּעָלִים הִלְּכוּ בוֹ”.

פרטים על המצור

המקראות בקינות איכה המתייחסות במפורש לאירועים או לעמים קשורים
  • רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ ה' נִלְכַּד בִּשְׁחִיתוֹתָם אֲשֶׁר אָמַרְנוּ בְּצִלּוֹ נִחְיֶה בַגּוֹיִם.
  • שִׂישִׂי וְשִׂמְחִי בַּת אֱדוֹם יוֹשֶׁבֶת בְּאֶרֶץ עוּץ, גַּם עָלַיִךְ תַּעֲבָר כּוֹס תִּשְׁכְּרִי וְתִתְעָרִי. [...] פָּקַד עֲו‍ֹנֵךְ בַּת אֱדוֹם גִּלָּה עַל חַטֹּאתָיִךְ.
  • [...] מִצְרַיִם נָתַנּוּ יָד אַשּׁוּר לִשְׂבֹּעַ לָחֶם. [...]
איכה ד,כ-כב; ה,ו.

בקינות שבמגילה ניתן לקבל תיאור על אופיו הקשה של הרעב שחוו יושבי ירושלים טרם החורבן, על העינויים והמוות שפקדו את יושביה, ועל ההשפלה הנוראה שבחורבן העיר.

אולם בולט בהיעדרו בקינות הוא אזכור של התייחסות אנקדוטית, כמו אזכור של מחריבי ירושלים (הבבלים), אזכור של דמויות שבה (נביאים או מלכים), או אזכור של אירועים ספציפיים. למעט במספר פסוקים בהם מייחל המקונן לחורבן "אדום", שכנת ממלכת יהודה (איכה ד, כא - כב). על אף שהבבלים הם אלו שהחריבו את ירושלים, ייתכן שאדום השכנה ליהודה סייעה בידם והשתתפה בחורבנה, ובשל כך הם היוו מושא לקללה בקינת החורבן[38]. וכמו כן בקינה החמישית מאשים המקונן את מצרים ואשור בחורבן יהודה (איכה ה, ו). מעבר לכך בשאר המקראות שבקינה אין כל אזכור למחריבי העיר, והבבליים מחריבי העיר לא מוזכרים כלל בכל הקינות.

אירוע נוסף הנרמז במגילה הוא מותו של "מְשִׁיחַ ה'", שייתכן שהוא מרמז לצדקיהו מלך יהודה בעת חורבנה.

בהקשר זה בולט התרגום הארמי לאיכה (שזמן חיבורו משוער לתקופת הגאונים, מאות 7-8 לספירה), המשלב בתרגום הפסוקים משמעויות היסטוריות על פי אגדות ודרשות חז"ל. כך הוא נוקב לאורך כל התרגום בשמו של "נבוכדנצר רשיעא" (נבוכדנצר הרשע) כמחריב ירושלים, שם שהמגילה עצמה נמנעה מלאזכר. וראו עוד על כך להלן.

מבנה חמש הקינות

ביקורת כלפי הנביאים והכהנים בקינת איכה

מֵחַטֹּאת נְבִיאֶיהָ עֲו‍ֹנוֹת כֹּהֲנֶיהָ הַשֹּׁפְכִים בְּקִרְבָּהּ דַּם צַדִּיקִים

איכה ד,יג

יִתֵּן לְמַכֵּהוּ לֶחִי, יִשְׂבַּע בְּחֶרְפָּה.

איכה ג,ל
נבוכדנצר השני

בחמש הקינות שבמגילה רעיונות רבים משותפים, אך יש ביניהן גם הבדלים ניכרים.

הקינה הראשונה (פרק א')

המחצית הראשונה של הקינה (א -י א) היא קינה בגוף נסתר, ואילו המחצית השנייה (יב-כב) עוברת לקינה בגוף נוכח, למעט פסוק יז "פֵּרְשָׂה צִיּוֹן בְּיָדֶיהָ, אֵין מְנַחֵם לָהּ--צִוָּה ה' לְיַעֲקֹב, סְבִיבָיו צָרָיו; הָיְתָה יְרוּשָׁלִַם לְנִדָּה, בֵּינֵיהֶם".[39]

הקינה הראשונה פותחת בתיאור בדידותה של ירושלים כתוצאה מגלות בניה. כתוצאה מגלות זו - ירושלים, שעריה והדרכים המוליכות אליה - שוממים. שממה זו באה בניגוד למצבה של ירושלים ערב החורבן, אז הייתה "העיר רבתי עם" (א,א). בדידות זו נובעת גם מבגידת בני הברית המדיניים של ממלכת יהודה (א,ב: "כל רעיה בגדו בה, היו לה לאויבים"). המקונן מתאר את ההליכה בגלות ואת קלונה ובושתה של ירושלים בעיני אלה שכיבדו אותה בעבר, ומבכה על כך שגויים שאינם ראויים, על פי מצוות התורה, לבוא בקהל (כמו בני מואב, עמון ואדום) - נכנסו לבית המקדש. בחציו השני של הפרק (פסוקים יא-כב; מלבד פסוק יז) עובר המקונן לדבר בשמה של ירושלים. ירושלים פונה ל"עוברי דרך" ומצפה שישתתפו בצערה ויראו שאין "מכאוב כמכאובה". מתוך קבלת דין מכירה ירושלים בכך שמצבה בא לה מאת ה', והוא זה שעולל לה את אשר אירע. הוא שלח ממרום אש בעצמותיה, פרש רשת לרגליה ונתנה בידי אויב מר. עם זאת, ירושלים מצדיקה עליה את הדין: "צדיק הוא ה' כי פיהו מריתי" (פסוק יח), ומכירה בחטא שחטאה לפני ה'. בנוסף, מקוננת ירושלים על הרעב ערב החורבן ("כהני וזקני בעיר גועו"), על המוות בחרב האויב ("מחוץ שכלה חרב"), על בדידותה, על גלות בניה ועל הסבל שהיא סובלת כתוצאה משכניה הרעים. בסיום הקינה פונה ירושלים בתפילה שה' יכיר ברעת אויביה ויעשה להם כפי שעשה לה.

הקינה השנייה (פרק ב')

הקינה השנייה חוזרת על חלק מהרעיונות המרכיבים את הקינה הראשונה. גם כאן מקונן המחבר על הרעב ערב החורבן ואף מתאר את הזוועה של "אם תאכלנה נשים פרים, עוללי טיפוחים". גם כאן מתואר המוות בידי האויב ("בתולותי ובחורי נפלו בחרב"). בפתיחת הקינה החורבן מיוחס לה'. ה' הוא זה שנוהג עם ירושלים כצר וכאויב, והוא זה ש"בלע ולא חמל את כל נאות יעקב". מאידך הקינה אינה מדגישה את בדידותה של ירושלים, אלא את אובדן כבודה: תפארת ישראל הושלכה לארץ וקרן ישראל נגדעה. הקינה כוללת גם רעיונות שלא הופיעו בפרק א: המחבר מאשים את נביאי השקר שלא הוכיחו את בני ירושלים על עוונותיהם, דבר שהיה יכול לגרום להם לשוב בתשובה. מצבה העגום של ירושלים מתבטא גם במצב הרוחני של העם - החכמים מתו או גלו ולכן "אין תורה", והנביאים אינם יכולים להתנבא.

הקינה השלישית (פרק ג')

הקינה השלישית חריגה באופייה ביחס לשאר הקינות שבמגילה. בקינה זו כמעט ואין דברי קינה מפורשים על ירושלים, אין תיאור של נוראות החורבן והמצור שקדם לו, והמחבר מקונן בלשון יחיד כמתאר את כאבה של כנסת ישראל. גם פסוקי הקינה קצרים ביותר - בני כחמש-שש מילים. המחבר פותח בתיאור הרעות שהביא ה' על עמו (א - יז). בעקבות צרות אלה הגיע העם כמעט לידי יאוש, אך חיזק את עצמו בביטחון בה' ובתפילה אליו (יח-כד). המחבר אומר שטוב וראוי לצפות לישועת ה' ולקבל את הייסורים באהבה, משום שה' אינו מעוות את הדין ואינו מטה משפט, והוא לא יזנח לנצח את המקווים לו; לפיכך אין לחוטא על מי להתלונן, אלא על עצמו ועל חטאיו (כה-לט). מכאן פונה המקונן בקריאה לבני עמו להתבונן במעשיהם ולשוב אל ה' (מ-מב). בהמשך מתאר המקונן את אסון החורבן - את הסתר הפנים, את חרפת ישראל בין העמים ואת בכייתו שלו על "שבר בת עמי" (מג-נ). המחבר מסיים בתיאור סבלה של כנסת ישראל והצרות שעושים לה אויביה, והוא מבקש מה' שיענישם קשות, כראוי להם (נא - סו).

הקינה הרביעת (פרק ד')

הקינה הרביעית מתמקדת בתיאור המצור והחורבן. בחלקה הראשון של הקינה (פסוקים א-י) מתואר המצור הנורא ובפרט הרעב והצמא של הנצורים. התיאור הוא מוחשי ביותר ומעורר תחושת זוועה: "דבק לשון יונק אל חכו בצמא, עוללים שאלו לחם - פורש אין להם... צפד עורם על עצמם, יבש היה כעץ... ידי נשים רחמניות בישלו ילדיהן". בחלקה השני של הקינה (יא-כ) מתוארת נפילת ירושלים וגורל תושביה. המחבר מאשים בחורבן את הנביאים והכהנים שחטאו, והוא מתאר את אכזריות הכובשים. אפילו "רוח אפינו משיח ה'" - שהוא (לפי חלק מהדעות) המלך צדקיהו - נלכד בידי האויב. הקינה מסיימת בתפילה שה' לא יוסיף להגלות את ישראל, ומאידך - יעניש קשות את אדום (כא - כב).

הקינה החמישית (פרק ה')

הקינה החמישית היא, לדעת רבים[דרוש מקור], קינתם של בני שארית הפליטה, שנותרו בארץ לאחר החורבן. הם מתאוננים על גזילת רכושם (נחלתנו נהפכה לזרים, בתינו לנכרים") על תנאי המחיה הקשים, על השעבוד לעמים נחותים ועל עינויי הגוף והנפש שהם סובלים, והם חשים שסבל זה נובע מחטאי אבותיהם, שאינם כבר (א - יד). הקינה ממשיכה בתיאור נפילת "עטרת ראשנו" - בית המקדש: "עַל זֶה הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ, עַל אֵלֶּה חָשְׁכוּ עֵינֵינוּ. עַל הַר צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם שׁוּעָלִים הִלְּכוּ בוֹ" (טו - יח). הקינה, והמגילה כולה, מסיימות בתפילה לה' שלא ישכח לנצח את עמו ישראל ויחדש ימיו כקדם (יט - כב).

האקרוסטיכון האלפביתי

שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת:
"אבן תל זית", לוח אלפבית קדום מהמאה ה-10 לפנה"ס, הנושא את אותיות האלפבית בסדר השונה מסדרו הנוכחי; כאשר האת פ' קודמת לאות ע'

ארבע הקינות הראשונות במגילה מסודרות באקרוסטיכון אלפביתי, כך שכל פסוק פותח באות אחת של אלפבית בסדר עולה מא' לת'.[40].

מבנה אקרוסטיכון זה אף קיבל הדגשה מיוחדת בכתב יד קודקס סינאיטיקוס של תרגום השבעים למשל, שם מעל כל פסוק מופיעה כותרת הנושאת את שם האות העברית באותיות יווניות (αλφ‏, βηθ...),[41] כך גם בתרגום הוולגטה הלטיני מופיע שם האות העברית באותיות לטיניות בתחילת כל פסוק.[42]

הקדמת האות פ' לאות ע'

פ' לאחר ע' בקודקס סינאיטיקוס (330-350 לספירה). בשונה מנוסח המסורה ונוסח תרגומים עתיקים אחרים. ככל הנראה "תיקון" של כותב קודקס זה.

בסדר האלפבית שבפרקים ב', ג' וד', האות פ' מקדימה את האות ע'.[43] חז"ל הסבירו זאת על דרך הדרש.[44] משערים כי סדר זה מבטא מסורת נוספת קדומה, שהתקיימה לצד הסידור הנוכחי,[45] לסדר אותיות האלפבית. סידור זה נמצא גם בממצאים אפיגראפים ארכאולוגים; אבן תל זית, אוסטרקון מעזבת צרטה ואוסטרקון מכונתילת עג'רוד שעליהם מופיע לוח האלפבית ("abecedary"(אנ')), כאשר האות פ' קודמת לאות ע'.[46] ואקרוסטיכונים בסדר זה מופיעים במקומות נוספים.[47]

3 העמודות הראשונות של מגילת איכה שנמצאו בקומראן (4QLama). ניתן להבחין שהפסוק "פרשה ציון בי[דיה]..." (עמודה 3 שורות 7-8) קודם לפסוק "על אלה בכו עיני..." (עמודה 3 שורות 9-10), בשינוי מנוסח המסורה, ובהתאם לסידור בקינה השנייה והרביעית. שימו לב גם לתיבות המודגשות: "על אלה בכו עיני..." השונות מנוסח המסורה; "על אלה אני בוכיה".

מבנה שירת הקינה

מבנה שירת הקינה באיכה מאופיין במשקל ייחודי בארבעת הפרקים הראשונים, המכונה בשל כך "משקל קינה". במשקל זה בכל זוג צלעות, לאחר צלע ארוכה באה צלע קצרה, כשלרוב הצלע הראשונה מורכבת משלוש מילים והשנייה משתיים. לדוגמה: "גָּלְתָה יְהוּדָה מֵעֹנִי, וּמֵרֹב עֲבֹדָה. [...] כָּל-רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ, בֵּין הַמְּצָרִים" (א,3). הפרק החמישי לעומת זאת שונה מיתר הפרקים במשקלו, וכל חרוז מחולק לשתי צלעות שוות באורכם.

כמו כן מאופיינת השירה בסגנון כיאסטי, כאשר בפסוק המסיים את הפרק מופיעה תיבה מהפסוק הפותח, ובפסוק שלפני האחרון מופיעה תיבה מהפסוק השני וכן הלאה. לדוגמה: "אֵין-לָהּ מְנַחֵם [..] כָּל-רֵעֶיהָ בָּגְדוּ בָהּ" (א, ב) מול "אֵין מְנַחֵם לִי [..] כָּל-אֹיְבַי שָׁמְעוּ רָעָתִי שָׂשׂוּ" (א, כ"א), " עוֹלָלֶיהָ הָלְכוּ שְׁבִי" (א, ה) מול "בְּתוּלֹתַי וּבַחוּרַי, הָלְכוּ בַשֶּׁבִי" (א, י"ח), " וְלֹא-זָכַר הֲדֹם-רַגְלָיו, בְּיוֹם אַפּוֹ" (ב, א) מול "וְלֹא הָיָה בְּיוֹם אַף-ה' פָּלִיט וְשָׂרִיד" (ב, כ"ב).

מילים יחידאיות

גם במגילת איכה, כבשאר ספרי המקרא, ישנם מספר מילים יחידאיות. היינו, מילים שמופיעות רק במקומות יחידאיים במקרא, ומשום כך הוראתן ומשמעותן אינה ברורה לנו.

להלן חלק מהמילים היחידאיות שבאיכה:

  1. "חֵטְא חָטְאָה יְרוּשָׁלִַם עַל-כֵּן לְנִידָה הָיָתָה" (איכה א,ח). הוראת המילה "נידה" (ביו"ד) במקרא חלוקה בין הפרשנים, רש"י סובר שעליה להתפרש כ"נדידה" (בהוראת נדודים) וכרומזת לגלות שפקדה את יושביה, אפשרות נוספת היא פירוש המילה בהוראה של "קלון", מלשון "מנוד ראש" וזוהי דעת האבן עזרא. אפשרות זו גם מסתייעת מהמשך הכתוב: "כָּל-מְכַבְּדֶיהָ הִזִּילוּהָ, כִּי-רָאוּ עֶרְוָתָהּ". אפשרות שלישית היא פרשנותו של האור החיים, שמילה זו היא צורה תניינית של המילה "נִדָה" (ללא י') הנפוצה במקרא בהוראה של טומאה, והיא יכולה לשמש כאן כמטפורה על אשה שנטמאה, ולרמוז על כך שירושלים נטמאה בעבודת האלילים ובתועבות הכנענים.[48] יצוין כי בקטע איכה שנמצא במגילות קומראן נכתב "על [כן] לנוד היתה" (4Q211 2:6).
  2. "נִשְׂקַד עֹל פְּשָׁעַי בְּיָדוֹ יִשְׂתָּרְגוּ עָלוּ עַל-צַוָּארִי " (איכה א,יד). "נִשְׂקַד" היא מילה יחידאית שהוראתה לא ברורה, יש המציעים על פי ההקשר לפרשה במשמעות "נקשר", והפסוק מתפרש לפיהם כך: "נקשר על פשעי בידו, ישתרגו ...".[49] התרגום הארמי תרגם זאת מלשון כובד, ונראה שהוא צירף את התיבה 'בידו' לצלע הבאה וקרא זאת כך: "הכביד על פשעי, בידו ישתרגו, עלו על צווארי".[49] רש"י, מפרשה במשמעות של "סימון", "נקודים מנומרים ומסומנים היו פשעי בידו של הקדוש ברוך הוא לזיכרון, לא נשכח מניינם ותשלומיהם". רבי יוסף קרא דימה למצוא בה גיזרון של מילה ארמית, "מסקד" שהוראתה "ניבט" (על פי הביטוי "קם מסקד בההוא חיוויא" בבראשית רבא).
  3. "אֵיכָה יָעִיב בְּאַפּוֹ ה' אֶת-בַּת-צִיּוֹן" (איכה ב,א). ניתן לפרש את המילה "יעיב" כבאה משורש "עב", ענן, ומשמעותה "החשיך", "הקדיר". ניתן גם לפרשה בהוראה של "האשים" או "ביזה", וזאת על פי המילה הערבית "עיב" שמשמעותה "להאשים". פרשני המקרא פירשו את המילה לפי האפשרות הראשונה כאשר על פי רש"י כוונת הפסוק היא "יאפיל", ואילו על פי האבן עזרא השורש "עב" הוא על מנת לתאר הגבהה.

מילים יחידאיות נוספות: נחשתי (ג, ז), שתם (ג, ח),[50] ויפשחני (ג, יא), הכפשני (ג, טז)[51] סחי (ג, מה)[52] מגנת לב ("מגנה", ג, סה),[53] טחון (ה, יג).[54]

בחינת הקבלות בתוך ספרות המקרא

על בחינת הקבלות לשוניות והקבלות תוכן בין ספר איכה לספר ירמיהו ראו בפסקה מחבר הספר.

יש המצביעים גם על דמיון לשוני בין ספר איכה לספר יחזקאל, לסוף ספר ישעיהו ולספר מזמורי תהילים.[33]

ניתוח ספרותי של המגילה

על פי חוקר התנ"ך, פרופ' ישראל רוזנסון, לעומת קינות אחרות בתנ"ך שהינן פשוטות מאד וראשוניות, באשר הן מבטאות מטען רגשי של דממת הכאב, באיכה מדובר בקינה מתוחכמת מאוד. כך רואים את הפשטות, בקינת יעקב על יוסף: "וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר: 'כְּתֹנֶת בְּנִי, חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ, טָרֹף טֹרַף יוֹסף'"(בראשית, ל"ז, ל"ג), ובקינת דוד על אבשלום: "וַיִּרְגַּז הַמֶּלֶךְ וַיַּעַל עַל עֲלִיַּת הַשַּׁעַר וַיֵּבְךְּ וְכֹה אָמַר בְּלֶכְתּוֹ: 'בְּנִי אַבְשָׁלוֹם, בְּנִי, בְנִי אַבְשָׁלוֹם מִי יִתֵּן מוּתִי, אֲנִי תַחְתֶּיךָ, אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי'" (ספר שמואל ב', פרק י"ט).

ניבים וביטויים שמקורם במגילת איכה

  • עַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה (פרק א', פסוק ט"ז ) - ביטוי לכאב עמוק על דבר שאירע.
  • חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים (פרק ג', פסוק כ"ג ) - ביטוי לדבר הנשנה על עצמו באופן קבוע.
  • בְּנַפְשֵׁנוּ נָבִיא לַחְמֵנוּ (פרק ה', פסוק ט' ) - ביטוי לאדם המוסר את נפשו בשביל פרנסתו.
  • נֶהְפַּךְ לְאֵבֶל מְחֹלֵנוּ (פרק ה', פסוק ט"ו ) - ביטוי המבטא דבר שהיה מקור לשמחה אצל האדם שנהפך לו למקור עצבות.

משפטים שמקורם במגילת איכה

  • שִׁפְכִי כַמַּיִם לִבֵּךְ נֹכַח פְּנֵי ה' (פרק ב', פסוק י"ט ) – משפט בו נעשה שימוש רב בספרות התורנית, המתאר השתפכות הנפש בשעת תפילה.
  • חַסְדֵי ה' כִּי לֹא תָמְנוּ כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמָיו (פרק ג', פסוק כ"ב ) - משפט המתאר את גודל חסדי ה' לאדם.
  • עוֹלָלִים שָׁאֲלוּ לֶחֶם פֹּרֵשׂ אֵין לָהֶם (פרק ד', פסוק ד' ) - משפט הממחיש זעזוע של רעב כבד.

עדי נוסח קדומים של המגילה

כתב יד של קטע מספר איכה מאוסף הגניזה הקהירית שבספרייה הציבורית והאוניברסיטאית בז'נבה
שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת:
איכה בכתב יד בבלי (בניקוד בבלי)

4 מקטעים חלקיים של ספר איכה נמצאו במערות שעל יד קומראן. (3Q3, 4Q111, 5Q6, 5Q7[55]). כמו כן מגילה 4Q241 מצטטת את איכה,[56] ו-4Q179[57] ו-4Q501[58] הן מגילות חיצוניות לאיכה.

מגילה 4Q111 כתובה בכתב חשמונאי מאוחר, והיא מתוארכת לטווח שבין שלהי המאה הראשונה לפני הספירה ועד למאה הראשונה לספירה.[59]

בגניזת קהיר נמצא, בין היתר, כתב יד המכיל את חציו האחרון של פרק ה' בספר איכה עם ניקוד טברייני ועם טעמי המקרא, ובסופה מופיעה רשומה של מנין הפסוקים בספר.[60]

מגילת איכה חסרה ממה שמצוי בידינו מכתר ארם צובא (יחד עם 36 דפים מחלק הכתובים),[61] אולם היא קיימת בשלמותה בכתב יד לנינגרד אשר נכתב בתחילת המאה ה-11 לספירה.

מתרגום השבעים היווני שרד בידנו חלקו הראשון של הספר (עד ב,20) בכתב יד קודקס סינאיטיקוס המתוארך לאמצע המאה הרביעית לספירה.[41]

נוסחאות שונים מנוסח המסורה במגילות קומראן
נוסח המסורה (BHS) נוסח מגילת קומראן (4Q111)[59]

איכה א,ז-ח

[...] זָכְרָה יְרוּשָׁלַ‍ִם יְמֵי עָנְיָהּ וּמְרוּדֶיהָ
כֹּל מַחֲמֻדֶיהָ אֲשֶׁר הָיוּ מִימֵי קֶדֶם בִּנְפֹל
עַמָּהּ בְּיַד צָר וְאֵין עוֹזֵר לָהּ רָאוּהָ צָרִים שָׂחֲקוּ עַל
מִשְׁבַּתֶּהָ. חֵטְא חָטְאָה יְרוּשָׁלַ‍ִם עַל כֵּן לְנִידָה הָיָתָה [...]

[...] זכורה ה'
[כו]ל מכאובנו אשר היו מימי קדם בנפל
[עמ]ה ביד צר ואין עוזר צריה שחקו על
[כו]ל משבריה חטוא חטאה ירושלים על
[כן] לנוד הייתה [...]

איכה א,ט וַתֵּרֶד פְּלָאִים אֵין מְנַחֵם לָהּ [ותרד] פלאות ואין [מנחם לה]
איכה א,יב אֲשֶׁר הוֹגָה ה' בְּיוֹם חֲרוֹן אַפּוֹ. אשר הוגירני י[הוה ביו]ם [חרו]נו
איכה א,יג נְתָנַנִי שֹׁמֵמָה כָּל הַיּוֹם דָּוָה נתנני שומם כול היום וד[ו]י
איכה א,יד נִשְׂקַד עֹל פְּשָׁעַי בְּיָדוֹ יִשְׂתָּרְגוּ עָלוּ עַל צַוָּארִי הִכְשִׁיל כֹּחִי נְתָנַנִי
ה' בִּידֵי לֹא אוּכַל קוּם		 נקשרה על פשעי בידו וישתרג עולו על צ[וארי ]הכשיל כוחי נתנני
ה' ביד לא אוכל לקום
איכה א,טו-יח

גַּת דָּרַךְ ה' לִבְתוּלַת בַּת יְהוּדָה עַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה עֵינִי עֵינִי יֹרְדָה מַּיִם כִּי רָחַק מִמֶּנִּי מְנַחֵם מֵשִׁיב נַפְשִׁי הָיוּ בָנַי שׁוֹמֵמִים כִּי גָבַר אוֹיֵב פֵּרְשָׂה צִיּוֹן בְּיָדֶיהָ אֵין
מְנַחֵם לָהּ צִוָּה ה' לְיַעֲקֹב סְבִיבָיו צָרָיו
הָיְתָה יְרוּשָׁלַ‍ִם לְנִדָּה בֵּינֵיהֶם. צַדִּיק הוּא ה' כִּי [...]

גת דרך ה' לבתולת בת יהודה פרשה [] ציון בי[דיה אין]
מנחם לה מכל אוהביה צדיק אתה ה' צפה אדוני ליעקב סביב[יו צריו]
הייתה ציון לנדוח בניהמה על אלה בכו עיני ירדה דמעתי כיא רחק[ ממני]
מ[נחם משיב ]נפש היו בני שוממים[ כיא ]גבר אויב צדיק הוא א[דוני כיא]

(5Q6)
איכה ה,ב-ג נַחֲלָתֵנוּ נֶהֶפְכָה לְזָרִים בָּתֵּינוּ לְנָכְרִים.
יְתוֹמִים הָיִינוּ [וְ][אֵין] אָב אִמֹּתֵינוּ כְּאַלְמָנוֹת.		 [נחלתנו נהפכה לזרי]ם בתינו לנוכריאם
יתומים [היינו אין] אב אמותינו לא בנות ואלמנות
איכה ה,י מִפְּנֵי זַלְעֲפוֹת רָעָב מ[פ]ני זלפות רעכ

תרגומים, פרשנות ודרש למגילה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

התרגום הארמי למגילה

לספר איכה, כמו לשאר ספרי הכתובים, ישנו תרגום ארמי מאוחר, ככל הנראה מזמן הגאונים (מאות 7-8 לספירה). לשון התרגום היא ארמית-ירושלמית, והיא נושאת אופי מדרשי ולא מילולי. עם זאת, התרגום לפרק ג (קינת היחיד) הוא מילולי יותר וכמעט שאינו נוקט בדרשות.[62]

בניגוד למגילה שאינה מסגירה כמעט פרטים על אירועים היסטוריים שהתרחשו בחורבן (ראו בפסקה #פרטים מוכמנים), התרגום הארמי לאיכה, המשלב בתרגום הפסוקים משמעויות היסטוריות על פי אגדות ודרשות חז"ל. כך הוא נוקב לאורך כל התרגום בשמו של "נבוכדנצר רשיעא" (נבוכדנצר הרשע) כמחריב ירושלים, שם שהמגילה המקראית עצמה נמנעה מלאזכר.

התרגום הארמי מפרש את הפסוקים בהתאם לדרושת חז"ל. את הקינות הוא מייחס לירמיהו הנביא.[17] וכך את איכה א,יח "צַדִּיק הוּא ה' כִּי פִיהוּ מָרִיתִי" ואת איכה ד,כ "רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ ה' נִלְכַּד בִּשְׁחִיתוֹתָם אֲשֶׁר אָמַרְנוּ בְּצִלּוֹ נִחְיֶה בַגּוֹיִם" הוא מפרש בהתאם כמכוון ליאשיהו[63] כמו כן את איכה ב,כ הוא מפרש כרומז להריגת זכריה.[64] וכך בעוד מספר מקומות.[65]

התרגום הארמי מפרש מספר פסוקים על אירועים שהתרחשו בחורבן בית שני. את הפסוק באיכה ה,יא "נָשִׁים בְּצִיּוֹן עִנּוּ בְּתֻלֹת בְּעָרֵי יְהוּדָה" הוא מפרש כמרמז הן על אירועי חורבן בית ראשון והן על אירועי חורבן בית שני.[66] כך גם את איכה א,יט "קָרָאתִי לַמְאַהֲבַי הֵמָּה רִמּוּנִי" הוא מפרש כרומז על חורבן בית ראשון בידי נבוכדנצר וחורבן בית שני בידי טיטוס ואספסיאנוס כחדא מחתא,[67] ואת איכה ד,טז "עוֹדֵינוּ תִּכְלֶינָה עֵינֵינוּ אֶל עֶזְרָתֵנוּ הָבֶל בְּצִפִּיָּתֵנוּ צִפִּינוּ אֶל גּוֹי לֹא יוֹשִׁעַ" הוא דורש על אלו שציפו כי העם הרומאי יביא להם את השלום.[68] כך גם את "אדום" המוזכרת במגילה (איכה ד,כא-כב) "שִׂישִׂי וְשִׂמְחִי בַּת אֱדוֹם יוֹשֶׁבֶת בְּאֶרֶץ עוּץ [...] פָּקַד עֲו‍ֹנֵךְ בַּת אֱדוֹם" הוא מפרש ככינוי ל"רומא".[69] בפירושו לפסוקים אלו, הוא מסגיר אגב תקופת חיבור ביזנטית.[70][71]

מדרשי אגדה

על מגילת איכה נכתבו מדרשים רבים. הקדום מבין קובצי המדרשים האלו הוא מדרש איכה רבה שנכתב בארץ ישראל.[72] חיבור מדרשי נוסף שחובר בימי הגאונים מכונה איכה זוטרתי.[73] כמו כן ישנם מספר קטעי פסיקתא על איכה; פסיקתא טו שבפסיקתא דרב כהנא, ופסיקתא כט-ל שבפסיקתא רבתי.

פרשנות למגילה

מספר פירושים חוברו למגילת איכה. בימי הביניים חובר פירוש המיוחס לרבי סעדיה גאון. רש"י, ראב"ע, רבי יוסף קרא, ורלב"ג חיברו אף הם פירוש לספר.

מראשית העת החדשה חוברו פירושים על ידי רבי משה אלשיך (פירושו נקרא "דברים נחומים"), הרש"ר הירש (בגרמנית), ורבי יצחק אשכנזי.



מהדורה מודרנית של פרשנות לאיכה הוא "תנ"ך דעת מקרא".


מנהגים

שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת:
ליל תשעה באב בכותל המערבי (סוף שנות התשעים). ניתן לראות יהודים יושבים על הארץ ואומרים קינות (הימנעות מישיבה על כיסא היא חלק מנוהגי האבל ביום זה).
יהודים אומרים קינות על יד הכותל
קריאה באיכה

במסורת היהודית פשט המנהג לקרוא את המגילה בציבור בליל תשעה באב, היום שנקבע לתענית על חורבן שני המקדשים, ויש הנוהגים אף לקוראה בבוקר למחרת, יום תשעה באב.

מנהג זה הוא מאוחר, ואינו מופיע במשנה או בתלמודים, (להבדיל מקריאת מגילת אסתר בפורים למשל), ומקורו הראשון הוא במסכת סופרים (יד, ג; יח, ד),. משום כך אין הלכות מיוחדות על קריאת המגילה. בתלמוד ירושלמי אמנם מתואר קריאה באיכה בתשעה באב, אולם לא כמנהג הלכתי.[13]

ברוב הקהילות נוהגים לקרוא את המגילה מתוך ספר מודפס וללא ברכה, בניגוד לקריאת מגילת אסתר שמקורה הוא כבר במשנה. עם זאת, ישנן קהילות הנוהגות על פי דעת הגר"א לקרוא ממגילה הכתובה בדיו על קלף, ו(בלילה)לברך לפני כן: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על מקרא מגילה". הם לא מברכים ברכת שהחיינו כנהוג בקהילות אלו בקריאת שאר המגילות, משום שאין שמחה בקריאת איכה, ובמועד בו היא נקראת.

נגינה מסורתית לטעמי המקרא של איכה

טעמי המקרא של איכה נקראים במנגינה מלנכולית, השונה מטעמי המקרא של שאר ספרי המקרא. מנגינה זו משמשת בחלק מהקהילות גם לקריאת פסוקים עם משמעות של עצב במקומות אחרים במקרא (כמו ההפטרה של שבת חזון ומספר פסוקים במגילת אסתר). בקהילות החסידיות ישנו ניגון מיוחד (בשינויים קלים בין קהילה לקהילה) לפרק השלישי "אני הגבר" בעל האקרוסטיכון המשולש, המותאם לשלישיית פסוקים.

ראו גם

עיינו גם בפורטל:
פורטל תנ"ך

לקריאה נוספת

ערכים אנציקלופדיים

מבואות לספר איכה

  • (גישה מחקרית) פרופסור יעקב קליין, מבוא ופירוש לאיכה, בכרך כ"ב: "מגילות", מהדורת עולם התנ"ך, הוצאת דודזון־עתי, ירושלים - רמת גן 1987. (עמודים 108-116)
  • (גישה מסורתית) יחיאל צבי מושקוביץ, מבוא ופירוש לאיכה, בתוך כרך י"ז - "חמש מגילות", בסדרת תורה נביאים וכתובים עם פירוש דעת מקרא, יצא לאור על ידי "האגודה להוצאת תנ"ך עם פירוש מסורתי" מיסודם של משרד הדתות ומוסד הרב קוק, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים, תש"ל, 1970.

מהדורות מפורשות למקרא

  • (גישה מחקרית) פרופסור יעקב קליין, כרך כ"ב: "מגילות", מהדורת עולם התנ"ך, הוצאת דודזון־עתי, ירושלים - רמת גן 1987.
  • (גישה מסורתית) יחיאל צבי מושקוביץ, כרך י"ז - "חמש מגילות", בסדרת תורה נביאים וכתובים עם פירוש דעת מקרא, יצא לאור על ידי "האגודה להוצאת תנ"ך עם פירוש מסורתי" מיסודם של משרד הדתות ומוסד הרב קוק, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים, תש"ל, 1970.
  • ‬מהדורת הרטום ("קאסוטו"), כרך 13: "חמש מגלות", תשי"ז.
  • מהדורת שמואל לייב גורדון, כרך 17: "חמש מגלות", מהדורה מחודשת ומתוקנת, תל אביב, 1992. (מהדורה ראשונה: וורשה, תרע"ד 1914)
  • (גישה מחקרית) יאיר זקוביץ ואביגדור שנאן, מגילת איכה - פירוש ישראלי חדש, ידיעות ספרים, 2017.

ספרי מבואות למקרא (ארכאיים)

ספרות אחרת

  • (גישה מסורתית) ישראל רוזנסון, מסכת מגילות, הוצאת בית עלים.

מאמרים


קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיטקסט טקסט בוויקיטקסט: קטגוריה:איכה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מגילת איכה
עיינו גם בפורטל:
פורטל תנ"ך

(מולטימדיה)

האזנה למגילת איכה בניגון מסורתי (בוויקישיתוף)

איכה פרק א Error missing media source
איכה פרק ב שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת:
איכה פרק ג
איכה פרק ד noicon
איכה פרק ה Error missing media source
לעזרה בהפעלת הקבצים

מגילת איכה ברשת

פרשנות לאיכה ברשת

אחר

הערות שוליים

  1. ^ הגמרא במסכת בבא בתרא דף ט"ו עמוד א "ירמיה כתב ספרו וספר מלכים וקינות (איכה)".
  2. ^ ראו בהרחבה בפסקה #שם החיבור.
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ט"ו עמוד א'
  4. ^ יוסף בן מתתיהו, אוסביוס מקיסריה והירונימוס מונים כולם כ"ב ספרים למקרא, "כנגד כ"ב אותיות האלפא ביתא". הירונימוס מציג אף את שמות הספרים הנמנים, כאשר הוא מחבר את איכה לירמיהו ואת רות לשופטים.
  5. ^ 5.0 5.1 "סידרן של כתובים: רות וספר תהלים ואיוב ומשלי, קהלת שיר השירים וקינות, דניאל ומגילת אסתר, עזרא ודברי הימים". (תלמוד בבלי, בבא בתרא, יד,ב).
  6. ^ בבא בתרא י"ד, ב
  7. ^ בקודקסים מהמאה ה-10-11 לספירה הוא מכונה עדיין "קינות", כך גם בספרות חז"ל והגאונים. אף הרמב"ם (1138-1204) מכנה זאת עדיין "קינות" ("ועליו הוא אומר בקינות (איכה ב,ח) 'ויאבל חיל וחומה'", משנה תורה, ספר עבודה, הלכות בית הבחירה, ה,ב[ג).
  8. ^ מסכת סופרים, הלכה יד, א (מהדורת היגער, 1937, עמ' 251). עם זאת, יצויין כי באחד מכתבי היד (כתב יד אדלר 3861) נכתב "קינות" ולא "איכה".
  9. ^ מסכת סופרים, הלכה יח,ה (מהדורת היגער, 1937, עמ' 315).
  10. ^ הירונימוס, בהקדמה למלכויות. הוא מוסר כי בכתב העברי ישנן חמש אותיות כפולות - (מנצפך), וכנגדם חמישה ספרים כפולים בקאנון היהודי (שני ספרים לפי תפיסתו, בקאנון היווני, המוחזקים כספר אחד בידי העבריים: שמואל א-ב, מלכים א-ב, דברי הימים א-ב, עזרא ונחמיה, ירמיהו ואיכה ("cinoth"). ובנוסח המקור בלטינית: samuhel, malachim, dabreiamin, ezras, hieremias cum cinoth.
  11. ^ כך למשל מצוין שמה בקודקס סינאיטיקוס (330-350 לספירה): "θρηνοι ιερεμιου". (מקור: folio: xlii v)
  12. ^ "אמרו ליה ליהויקים, כתב ירמיה ספר קינות" (תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן כו,א). רבי הוה נקיט ספר קינות וקא קרי בגויה (תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, ה,ב.).
  13. ^ 13.0 13.1 "רבי ורבי חייא רבא ור' ישמעאל בי רבי יוסה היו יושבין ופושטין במגילת קינות ערב תשעה באב [...]" (תלמוד ירושלמי, מסכת שבת, עט,א [פרק טז הלכה א]).
  14. ^ "הרואה [...] קינות [=בחלום] ידאג מן הפורענות [...]" (תלמוד בבלי, מסכת ברכות נז,ב), "וקורא בקינות באיוב ובדברים הרעים שבירמיה" (תלמוד בבלי, מסכת תענית, ל,א), "סידרן של כתובים: רות וספר תהלים ואיוב ומשלי קהלת שיר השירים וקינות דניאל ומגילת אסתר עזרא ודברי הימים" (תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא יד,ב), "[...] ירמיה כתב ספרו וספר מלכים וקינות [...]" (תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, טו,א).
  15. ^ נוסח המקור היווני: ΚΑΙ ἐγένετο μετὰ τὸ αἰχμαλωσθῆναι τὸν ᾿Ισραήλ, καὶ ῾Ιερουσαλὴμ ἐρημωθῆναι, ἐκάθισεν ῾Ιερεμίας κλαίων, καὶ ἐθρήνησε τὸν θρῆνον τοῦτον ἐπὶ ῾Ιερουσαλὴμ καὶ εἶπε· (ΘΡΗΝΟΙ ΙΕΡΕΜΙΟΥ)‎
  16. ^ נוסח המקור הלטיני: Et factum est, postquam in captivitatem redactus est Israel, et Ierusalem deserta est, sedit Ieremias propheta flens, et planxit lamentatione hac in Ierusalem, et amaro animo suspirans, et eiulans dixit. (Lamentationes Prologus)
  17. ^ 17.0 17.1 17.2 נוסח המקור הארמי: "אמר ירמיהו נביא וכהנא רבא: איכדין יתגזר על ירושלם ועל עמהא לאתדנא בתירוכין, ולמספד עלויהון 'איכה'" (תרגום חופשי: "אמר ירמיהו הנביא והכהן הגדול: איכה נגזר על ירושלים ועל עמה לדון בגירושין ולהספיד עליהם 'איכה' "). (תרגום איכה, א,א).
  18. ^ "ירמיה כתב ספרו (=ספר ירמיהו) וספר מלכים וקינות" (תלמוד בבלי, בבא בתרא, טו,א), "ועליה קונן ירמיה (איכה ב,כ) 'אם תאכלנה נשים פרים עללי טפוחים'" (תלמוד בבלי, יומא, לח,ב), "ועליהן קונן ירמיה (איכה, א', ט"ז) 'על אלה אני בוכיה עיני עיני יורדה מים'" (תלמוד בבלי, גיטין, נח,א).
  19. ^ כך למשל הרמב"ם (1138-1204): "הוא שירמיהו אומר (איכה ג,לח) 'מפי עליון לא תצא, הרעות והטוב'" (משנה תורה, ספר המדע, הלכות תשובה, ה,ג).
  20. ^ למשל: יהודה לייב בן זאב (1764-1811), מבוא אל מקראי קודש, וינה 1810. עמ' צב-צג. אהרן בן וואלף, "מגילת איכה עם תרגום אשכנזי וביאור", בתוך: נתיבות השלום - באור ר' משה מנדלסון על התורה, ירושלים תשלד 1974. עמ' קפט-רו.
  21. ^ הנוסח במקור (ביוונית):
    ”Ἱερεμίας δὲ ὁ προφήτης ἐπικήδειον αὐτοῦ συνέταξε μέλος [θρηνητικόν], ὃ καὶ μέχρι νῦν διαμένει” ([1])
  22. ^ משה צבי סגל כותב בספרו מבוא המקרא (עמ' 698):"מסורת זו [...] וכנראה היא נרמזת כבר בספר דברי הימים ב', פרק ל"ה, פסוק כ"ה [...] הרמז בפסוק זה הוא לאיכה, ד', כ' שכל הקדמונים פירשו על מותו של יאשיהו במגידו".
  23. ^ שמעון ברנפלד, מבוא לכתבי הקודש, כרך ג, (עמוד קל"ה). "סעד למסורת זו הוא בזה שנמצא בספר דברי הימים ב [...]".
  24. ^ ”"ויקונן ירמיהו על יאשיהו" היכן פירושו של דבר? "רוח אפינו משיח ה' [...]" (איכה ד)” (תוספתא, מסכת תענית, ב,י) וברוח זו נדרש בתלמוד בבלי, מסכת תענית, כב,ב ("כי הוה ניחא נפשיה חזא ירמיהו שפוותיה דקא מרחשן אמר שמא ח"ו מילתא דלא מהגנא אמר אגב צעריה. גחין, ושמעיה דקא מצדיק עליה דינא אנפשיה, אמר (איכה א) צדיק הוא ה' כי פיהו מריתי. פתח עליה ההיא שעתא: (איכה ד) 'רוח אפינו משיח ה' '") ומדרש איכה רבתי א,נג
  25. ^ שמעון ברנפלד, מבוא לכתבי הקודש - מבוא ספרותי היסטורי לכתבי הקודש, כרך ג', הוצאת "דביר", ברלין תרפ"ד 1924, עמ' קלו
  26. ^ אַל-תִּבְכּוּ לְמֵת וְאַל-תָּנֻדוּ לוֹ בְּכוּ בָכוֹ לַהֹלֵךְ כִּי לֹא יָשׁוּב עוֹד וְרָאָה אֶת-אֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ.
  27. ^ [2], [3]
  28. ^ ראו גם ספר ירמיהו, פרק ז', פסוק כ"ט; ספר ירמיהו, פרק ט', פסוק י"ט
  29. ^ אישים נוספים, מלבד ירמיהו, המתוארים במקרא כמחברי קינות הם הנביאים יחזקאל (יחזקאל, י"ט, א'; י"ד; יחזקאל, כ"ו, י"ז; יחזקאל, כ"ז, ב'; ל"ב; יחזקאל, כ"ח, י"ב; יחזקאל, ל"ב, ב'; ט"ז) ועמוס (עמוס, ה', א').
  30. ^ וכך דורשים חז"ל בתלמוד הבבלי: "'וַיְהִי כִּקְרוֹא יְהוּדִי שָׁלֹשׁ דְּלָתוֹת וְאַרְבָּעָה, יִקְרָעֶהָ בְּתַעַר הַסֹּפֵר וְהַשְׁלֵךְ אֶל הָאֵשׁ אֲשֶׁר אֶל הָאָח [...]' (ירמיהו, ל"ו, כ"ג). מאי "שלש דלתות וארבעה"? אמרו ליה ליהויקים: כתב ירמיה ספר קינות. אמר להו: מה כתיב ביה? [...] אמר להו: מאן אמרה? (ענו לו) 'כִּי ה' הוֹגָהּ עַל רֹב פְּשָׁעֶיהָ'. מיד קדר כל אזכרות שבה ושרפן באש" (תלמוד בבלי, מועד קטן, כו,א).
    בנוסף, מדרש איכה רבתי ג,א דורש את הנאמר בהמשך הפרק (ירמיהו, ל"ו, ל"ב) "וְעוֹד נוֹסַף עֲלֵיהֶם דְּבָרִים רַבִּים כָּהֵמָּה.", כרומזים לקינה השלישית המכילה את מניין הפסוקים של שלוש הקינות האלפביתיות האחרות (א,ב,ד) (66 פסוקים בסך הכל, כנגד שלושה פרקים המכילים כל אחת 22 פסוקים).
  31. ^ ”ואיננה המגלה הנשרפת על יד יהויקים, כי לא נמצא שני דברי השם אשר הם בספר ירמיה חקוקים. וכן כתוב: "קח לך מגלת ספר, וכתבת אליה את כל הדברים אשר דברתי אליך, על ישראל ועל יהודה ועל כל הגוים". ועוד כתוב: "מדוע כתבת עליה לאמר: בא יבא מלך בבל ותשחית את הארץ הזאת". ואין במגילת ספר איכה זכר בבל ולא מלכה.” (האבן עזרא בהקדמתו לספר איכה)
  32. ^ אך לדעת אלו אשר סוברים ש"משיח ה'" הוא יאשיהו אין קושיה מגילת איכה #קינת ירמיהו על יאשיהו
  33. ^ 33.0 33.1 33.2 שרירא, עמ' 200.
  34. ^ 34.0 34.1 שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם עולם התנ"ך
  35. ^ 35.0 35.1 הסתירה הזו קשה בלא כל קשר למחבר המגילה.
  36. ^ ”"אִם תֹּאכַלְנָה נָשִׁים פִּרְיָם עֹלֲלֵי טִפֻּחִים", איכה ב,כ”
  37. ^ ראו איכה רבה (פתיחתא כח) שירמיה כתב את מגילת איכה בשנת ארבע ליהויקים.
  38. ^ אמנם רש"י מפרש שירמיהו התנבא ברוח הקודש על הבית השני שנחרב על ידי הרומאים שהם אדום.
  39. ^ יצוין כי פסוק זה בנוסח המסורה אף חריג לסדר אקרוסטיכון האלף-בית שבמגילה, ס-פ-ע-צ. אולי יש בכל אלו כדי להעיד על עריכה מאוחרת או חריגה. וראו בפסקה #הקדמת האות פ' לאות ע'
  40. ^ חז"ל כינו זאת "אלף בית (של איכה)". ("אמר רבי יוחנן מפני מה לקו באל"ף בי"ת מפני שעברו על התורה שניתנה באל"ף בי"ת", תלמוד בבלי, סנהדרין, קד,ב, "רבי ורבי חייא רבא ור' ישמעאל בי רבי יוסה היו יושבין ופושטין במגילת קינות ערב תשעה באב שחל להיות בשבת מן המנחה ולמעלה. ושיירו בה אל"ף בי"ת אחד [...]" תלמוד ירושלמי, מסכת שבת, עט,א [פרק טז הלכה א])
  41. ^ 41.0 41.1 זמין לצפייה באתר codex sinaiticus.
  42. ^ ראו את נוסח הוולגטה הלטיני לאיכה באתר הוותיקן
  43. ^ בקינה הראשונה בנוסח המסורה שבידינו מופיעה האות פ' לאחר האות ע', ובשל כך יש שתלו שפרק א' חובר על ידי מחבר אחר (שרירא, עמ' 199, ואחרים) אולם ביריעה המכילה את פרק א' שנמצאה בקומראן (4Q111), המתוארכת למאה הראשונה לספירה, מופיעה האות פ' (עמודה 3 שורות 7-8) לפני האות ע' (עמודה 3 שורות 9-10) (ראו: Cross, Frank Moore, "Studies in the structure of Hebrew verse : the prosody of Lamentations 1:1-22", The Word of the Lord Shall Go Forth, 1983. (עמוד 148)).
    יצוין גם, כי בנוסח כתב יד קודקס סינאיטיקוס היווני (זמין לצפייה כאן) מופיע בפרקים א-ב המופיעים בקודקס הסדר הרגיל, ע' קודמת לפ'. (שאר הפרקים לא שרדו בקודקס זה, וסביר להניח שגם שם נשמר הסדר הרגיל).
  44. ^ * ”פָּצוּ עָלַיִךְ פִּיהֶם (איכה, ב', ט"ז): אמר רבא (רבה), אמר ר' יוחנן: בשביל מה הקדים פ"א לעי"ן? בשביל מרגלים, שאמרו בפיהם מה שלא ראו בעיניהם” (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"ד עמוד ב')
    • ”פָּצוּ עָלַיִךְ פִּיהֶם כָּל-אֹיְבַיִךְ (איכה, ב', ט"ז): מפני מה הקדים פ"ה לעי"ן? לפי שהן אומרים בפה מה שלא ראו בעין, לפיכך הקדים פ"ה לעי"ן” (מדרש איכה רבה, מהדורת ש' בובר, וילנה תרנ"ט, ב טז, עמ' 119)
    • ”פַּלְגֵי-מַיִם תֵּרַד עֵינִי (איכה, ג', מ"ח): למה הקדים פ"א לעי"ן, שהיו אומרים בפיהם מה שלא ראו בעיניהם” (מדרש איכה רבה, מהדורת ש' בובר, וילנה תרנ"ט, ג מח, עמ' 138)
  45. ^ ”בשלוש הקינות האמצעיות באה האות פ"א לפני העי"ן, ולא נתפרשה סיבת הדבר. יש אומרים שהיתה שיטה כזאת בסדר א"ב, שהקדימו פ"א לעי"ן (עי' ז' יעבץ, סדור 'עבודת הלבבות', בפרושו לתה' פרק לד וב'צפונות המקרא' לא' וקסלר).[...]” (איכה עם פירוש דעת מקרא, מאת: י"צ מושקוביץ, ירושלים תשל"ג, מבוא, עמ' 5, הערה 11)
  46. ^ שמואל אחיטוב, הכתב והמכתב, עמ' 225-228, 238
  47. ^ משלי ל"א, באקרוסטיכון "אֵשֶׁת-חַיִל מִי יִמְצָא", בתרגום השבעים היווני פסוק כ"ו ( פִּיהָ פָּתְחָה בְחָכְמָה וְתוֹרַת חֶסֶד עַל-לְשׁוֹנָהּ) מופיע לפני פסוק כ"ה (עֹז-וְהָדָר לְבוּשָׁהּ וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן).
  48. ^ קליין, עולם התנ"ך, חמש מגילות, עמ' 122
  49. ^ 49.0 49.1 קליין, עולם התנ"ך, חמש מגילות, עמ' 124
  50. ^ קליין, עולם התנ"ך, חמש מגילות, עמ' 139
  51. ^ קליין, עולם התנ"ך, חמש מגילות, עמ' 140
  52. ^ קליין, עולם התנ"ך, חמש מגילות, עמ' 146
  53. ^ קליין, עולם התנ"ך, חמש מגילות, עמ' 148
  54. ^ קליין, עולם התנ"ך, חמש מגילות, עמ' 158
  55. ^ The Dead Sea scrolls II p 1130
  56. ^ The Dead Sea scrolls I p 486
  57. ^ Tal Ilan, "Gender and Lamentations: 4Q179 and the Canonization of the Book of Lamentations", lectio difficilior 2008:2, 2008. (עמודים {{{6}}})
  58. ^ The Dead Sea scrolls II p 992
  59. ^ 59.0 59.1 לבחינת ההשוואות בין מגילה זו לנוסח המסורה ראו Cross, Frank Moore, "Studies in the structure of Hebrew verse : the prosody of Lamentations 1:1", The Word of the Lord Shall Go Forth, 1983. (עמודים 130-155)
  60. ^ ראו כאן לקטעי כתבי יד ממגילת איכה באוסף קיימברידג', למשל.
  61. ^ החלקים ששרדו מהספר באתר "כתר ארם צובא"
  62. ^ למעט בפסוקים כח, לג, לז, לח, מט, נא
  63. ^ אמר ה'במימר לעמא בית ישׂראל דלא יעבר קטלין בחרבא בארעהון אזל יאשׁיה מלכא שׁלף חרבא על פרעה חגירא בבקעת מגדו דלא אתפקד ולא תבע אולפן מן־קדם ה' בכין רגמו רגומיא גירין למלכא יאשׁיה ומית ועד־לא נפקת נשׁמתיה הוה רחישׁ בשׂפותיה וכן אמר זכאה הוא ה' ארום עברית על מימריה שׁמעו כען כל עממיא הספידו דאספיד ירמיה על יאשׁיה וחמו כאבי דבתר מותיה בתולתי ועולמי אזלו בשׁביא. [...] מלכא יאשיה דהוה חביב לנא כנשמת רוח חיין דבאפנא דהוה משיח ה' איתפס במצד בחיבוליהון דמצראי דהוינא אמרין עלוהי בטלל זכותיה ניחי ביני עממיא.
  64. ^ אמרת ירושׁלם כד אתמסרת ביד נבוכדנצר קריתי למרחמי בני עממיא דגזרית קיים להון די יסייעוני ואינון חכימין מנאי ואתהפיכו לחבלא יתי הינון רומאי דעלו עם טיטוס ואספסינוס רשׁיעא ובנו כרכומין על ירושׁלם כהניא וסביא בגו קרתא אתנגידו מן כפנא ארום תבעו סעיד לחמא למיכלהון ויקיימון ית נפשׁתהון
  65. ^ למשל איכה א,ב-ה; ה,ה
  66. ^ נשיא דמתנסבן לגבר בציון אתעניו מן רומאי בתולתא בקרוי יהודה מאומא כסדאי.
  67. ^ "אמרת ירושׁלם כד אתמסרת ביד נבוכדנצר קריתי למרחמי בני עממיא דגזרית קיים להון די יסייעוני ואינון חכימין מנאי ואתהפיכו לחבלא יתי הינון רומאי דעלו עם טיטוס ואספסינוס רשׁיעא ובנו כרכומין על ירושׁלם כהניא וסביא בגו קרתא אתנגידו מן כפנא ארום תבעו סעיד לחמא למיכלהון ויקיימון ית נפשׁתהון", תרגום ארמי לאיכה א,יט.
  68. ^ עוד ספאן עיננא לאסתכלא לסייענא דהוינא מתינן לרומאי ואתהפיך לנא להבלו בסכותנא דאסתכינא לרומאי דאינון עמא דלא יפרוק", תרגום ארמי לאיכה ד,טז.
  69. ^ חדיאן ובועי קושטנטינא קרתא דאדום ועמא דביסרין דיתבא בארעא ארמוניא [...] אסער עויתיך קרתא דרומי
  70. ^ קושטנטינא, ביסרין, ארמוניא.
  71. ^ ;תרגום איכה ברשת* ראו באתר The Comprehensive Aramaic Lexicon Project (CAL)* מהדורה חלקית מופיעה באתר ויקיטקסט.
  72. ^ ראו על המדרש כאן
  73. ^ יצא לאור, בין היתר, על ידי בובר בשנת תרנ"ד על פי כתב יד די רוסי 261.


ספרי התנ"ך
תורה בראשית • שמות • ויקרא • במדבר • דברים
נביאים יהושע • שופטים • ספר שמואל • מלכים • ישעיהו • ירמיהו • יחזקאל •

תרי עשר (הושע ⁃ יואל ⁃ עמוס ⁃ עובדיה ⁃ יונה ⁃ מיכה ⁃ נחום ⁃ חבקוק ⁃ צפניה ⁃ חגי ⁃ זכריה ⁃ מלאכי)

כתובים תהילים • משלי • איוב • שיר השירים • רות • איכה • קהלת • אסתר • דניאל • עזרא ונחמיה • דברי הימים
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

23457408מגילת איכה

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=מגילת_איכה&oldid=2666032"