תרגומי המקרא ללטינית

שער מהדורה פוליגלוטית של התנ"ך הכוללת את השפות עברית, ארמית, יוונית ולטינית; נעשתה באוניברסיטת אלקלה דה אנרס (Alcalá de Henares) בממלכת ספרד במאה ה-16 תחת השגחתו של הקרדינל חימנס דה סיסנרוס (Jimenez de Cisneros), וכוללת את סמלו

תרגום ספרי המקרא לשפה הלטינית החל לכל המאוחר במאה השנייה לספירה. תרגומי המקרא הלטיניים כוללים הן תרגום של ספרי התנ"ך העבריים^{[דרושה הבהרה]}, הן תרגום של הספרים החיצוניים ושל ספרי הברית החדשה היווניים. הידוע שבהם הוא תרגום הוולגטה, שנערך בסוף המאה הרביעית ואשר הוכר בשנת 1546 כנוסח הסמכותי של כתבי הקודש על ידי ועידת הכנסייה בעיר טרנטו.

בעת העתיקה ובימי הביניים

וטוס לטינה (VL)

וטוס לטינה דוגמה לנוסח ה"וטוס לטינה" (VL) מתוך "כתב יד ורצ'לי". הטקסט המופיע בתמונה הוא מתוך הבשורה על פי יוחנן 16:23-30 הירונימוס בעבודה, פרסקו של דומניקו גירלנדיו "כתב יד וטיקנוס" של תרגום השבעים היווני, נוסח הוטוס לטינה דומה לנוסח כתב יד יווני זה. ישנן 3 תמונות בגלריה. ניתן להקיש על תמונה להגדלתה

"וטוס לטינה" ((התרגום) הלטיני הקדום), או בקיצור: VL, הוא כינויים של התרגומים הלטיניים לספרי המקרא שקדמו לתרגום הוולגטה של הירונימוס. מעדויות עקיפות אנו למדים על קיומם של תרגומים אלה כבר במאה השנייה לספירה. הפרגמנטים שנשתמרו מהם חושפים הבדלי נוסח רבים, ולפיכך חלוקים החוקרים בשאלה אם מקורם באב טיפוס אחד קדום או שמא הם התפתחו מתרגומים שונים.

זהות מחברי התרגום אינה ידועה, ויש המשערים שהוא נערך על ידי יהודים. הוא כתוב בלטינית עממית ומבוסס בעיקרו על תרגום יווני שהיה קרוב לנוסח כתב יד ותיקנוס של תרגום השבעים (כתב יד B). אין בידינו נוסח מלא של הווטוס לטינה, אך פרגמנטים ממנו השתמרו בכתבי יד ובציטוטים מאוחרים. במאה ה-18 החל הכומר הצרפתי פול סבטייה (Sabatier) במלאכת הליקוט והשחזור של נוסח זה, וכיום היא נערכת על ידי ה-Vetus Latina Institut beuron שבגרמניה ועל ידי ה-VL Hispana, Madrid שבספרד.

עריכה של וטוס לטינה על ידי הירונימוס

הירונימוס, בן המאה הרביעית לספירה, החל בעריכה של נוסח זה עוד בצעירותו, בהיותו ברומא. לא ידוע מה היקפה של מלאכת העריכה שלו, אולם ידוע שהיא כללה את עריכת ספרי הברית החדשה, ועריכת התרגום על ספר תהילים, המוכר בשם הלטיני Psalterium Romanum.

תרגום ללטינית על פי ההכסאפלה

לאחר שהירונימוס הגיע לארץ ישראל, בשנת 385 לספריה, הוא החל בעריכת תרגום לטיני על פי הנוסח היווני של ההכסאפלה של אוריגינס לתרגום השבעים. מנוסח זה שרד בידינו כיום התרגום לספר תהילים, המוכר בשם הלטיני Psalterium Gallicanum, ותרגום לספר איוב. תרגום ה-Psalterium Gallicanum לספר תהילים מהווה כיום את נוסח הוולגטה לספר זה.

הוולגטה

הוולגטה קודקס פלדנסיס (Codex Fuldensis), כתב יד של הוולגטה מהמאה ה-6 מהדורה של הוולגטה משנת 1590 (MDXC) מהדורת "Sixtina Clementina" של הוולגטה משנת 1714 (MDCCXIV) פרולוג לספרי הבשורות שנכתב על ידי הירונימוס, עורך הוולגטה. ישנן 4 תמונות בגלריה. ניתן להקיש על תמונה להגדלתה

ערך מורחב – וולגטה

לאחר שהירונימוס התוודע לבעיות הנוסח של התרגומים היווניים למקרא, הוא החליט לבסס את תרגומו הלטיני לספרי הברית הישנה על נוסח עברי, שנראה כי היה קרוב מאוד לנוסח המסורה. הירונימוס החל בעבודתו בסביבות שנת 390 לספירה, והיא באה על סיומה בשנת 405 לספירה.

הוולגטה זכה לתפוצה גבוהה ודחק עד מהרה את התרגומים הלטיניים שקדמו לו. הפופולריות שלו היא שקנתה לו את שמו, "וולגטה" (רגיל, מקובל), שנטבע במאה ה-13 על ידי הנזיר האנגלי רוג'ר בייקון. יוצא מכלל זה התרגום לספר תהילים. הירונימוס ערך שלושה תרגומים לספר תהלים, אחד על בסיס הנוסח העברי ושניים על בסיס תרגומים יווניים. התרגום המבוסס על הנוסח העברי, המכונה Psalterium Juxta Hebraeos (בלטינית: תהילים צמוד ל(מזמורים) העבריים), מופיע רק במהדורות מדעיות של הוולגטה. בנוסח הרגיל של הוולגטה מופיע במקומו תרגום אחר, שהירונימוס ביסס על ההכסאפלה, ה-Psalterium Gallicanum.

בראשית העת החדשה

עם השנים בשל ההעתקות הרבות, מכתב יד אחד למשנהו, נפלו בנוסח הוולגטה שיבושים רבים; כאשר קטעים מנוסח הוטוס לטינה (VL) השתרבבו לתוכו. כך גם כשהומצא הדפוס, הודפס הוולגטה עם אותם שיבושים. במאה ה-16, בעקבות ועידת הכנסייה הקתולית בטרנטו, ניסו האפיפיורים לעצב נוסח מתוקן של הוולגטה ללא שיבושים, הידוע בשם Sixtina Clementina, (על שם האפיפיורים סיקסטוס החמישי וקלמנס השמיני) ונוסח זה מודפס מאז במהדורות הנפוצות, אולם גם נוסח זה לא מתוקן דיו. בימינו ידועים שתי מהדורות מדעיות המציגות נוסח מדוקדק ומוגה של הוולגטה, האחת, מהדורה גדולה ומפורטת שעדיין לא הושלמה, הנערכת החל משנת 1926 על ידי חוקרים בנדיקטינים מרומא, והשנייה היא מהדורה בת שני חלקים שיצאה לאור בשנת 1969 על ידי Deutsche Bibelgesellschaft (החברה הגרמנית למקרא) שבשטוטגרט.

בוועידת הכנסייה הקתולית בטרנטו, אשר נערכה בשנת 1546, הוכר נוסח הוולגטה לספרי התנ"ך, יחד עם עריכתו של הירונימוס לספרי הברית החדשה ונוסח ה-VL לספרים החיצוניים כנוסח המוסמך של כתבי הקודש.

במאה ה-20

מבין התרגומים המודרניים של המקרא ללטינית, ראויים לציון הם: תרגום לספר תהילים Versio Piana אשר יצא לאור בשנת 1945 על ידי המכון האפיפיורי למקרא בעריכת החשמן אוגוסטין ביאה , ותרגום חשוב נוסף לספר תהילים שיצא לאור בשנת 1969, Versio Nova Vulgata, המתבסס על ה-Psalterium Gallicanum של הירונימוס, אשר בניגוד לכל שאר התרגומים המתבססים על נוסח תרגום השבעים, תרגום זה מבוסס על נוסח המסורה העברי, כמו גם בסידור הפרקים שבו מתבסס על החלוקה העברית, השונה מהחלוקה של תרגום השבעים ושל כל התרגומים שהלכו בעקבותיו.

ראו גם

• תרגומי המקרא
• מתרגמים עבריים

לקריאה נוספת

• חיים רבין (עורך), תרגומי המקרא - פרקי מבוא, בהוצאת ספריית האנציקלופדיה המקראית, ירושלים: מוסד ביאליק.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

26435424תרגומי המקרא ללטינית