הרב מאיר כהנא

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף מאיר כהנא)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פירוש נוסף ערך זה עוסק ברב, פוליטיקאי ועיתונאי ישראלי-אמריקני. אם התכוונתם לרב ודיין ישראלי, ראו הרב מאיר כהנא (דיין).
הרב מאיר כהנא
Meir Kahane
הרב כהנא כחבר כנסת, 1984
הרב כהנא כחבר כנסת, 1984
לידה 1 באוגוסט 1932
כ"ח בתמוז ה'תרצ"ב
ניו יורק, ארצות הברית
נרצח 5 בנובמבר 1990 (בגיל 58)
י"ח בחשוון ה'תשנ"א
ניו יורק, ארצות הברית
שם מלא מאיר דוד הכהן כהנא
שם לידה מרטין דוד כהנא
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
ישראלישראל ישראל
תאריך עלייה 14 בספטמבר 1971
מקום קבורה הר המנוחות, ישראל
עיסוק ישיבת מיר, ברוקלין קולג', אוניברסיטת ניו יורק
סיעה כך
חבר הכנסת
13 באוגוסט 1984 – 21 בנובמבר 1988
(4 שנים ו־14 שבועות)
כנסות 11

הרב מאיר דוד הכהן כהנא (כ"ח בתמוז ה'תרצ"ב, 1 באוגוסט 1932 – י"ח בחשוון ה'תשנ"א, 5 בנובמבר 1990) היה פוליטיקאי ימני רדיקלי ישראלי-אמריקאי, חבר הכנסת ה-11 מטעם תנועת 'כך' אותה הקים ובראשה עמד, מייסד הליגה להגנה יהודית בארצות הברית, ראש ישיבת הרעיון היהודי אותה הקים, פרשן מקרא ומחבר ספרי הגות. הרב כהנא נרצח בסיום נאום שנשא בניו יורק, בידי מתנקש מוסלמי, אל סייד נוסייר, בעל זיקה לאל-קאעידה.

תנועת 'כך' שהקים בישראל, נפסלה ב-1988 מהתמודדות בבחירות לכנסת ה-12 לאחר שנקבע שמטרותיה גזעניות. בעקבות טבח מערת המכפלה, שאירע מספר שנים אחרי הירצחו של הרב כהנא, 'כך' הוכרזה כארגון טרור על ידי מספר מדינות, בהן ישראל.

ביוגרפיה

ראשית חייו בארצות הברית

נולד בשם מרטין דוד כהנא (Martin David Kahane) בברוקלין, ניו יורק שבארצות הברית, ליחזקאל שרגא כהנא, יליד צפת, ולסוניה, ילידת לטביה[1].

בשנת 1949, לאחר לימודי יסודי ותיכון בישיבה דפלטבוש[2], הוא למד בישיבת מיר בארצות הברית אצל הרב אברהם קלמנוביץ, ובשנת 1957 הסמיכו הרב קלמנוביץ לרבנות. בערבים הוא למד בברוקלין קולג' ובשנת 1954 סיים תואר ראשון במדעי המדינה ובהיסטוריה. בשנת 1957 סיים תואר שני ביחסים בינלאומיים ובמשפט בינלאומי פומבי באוניברסיטת ניו יורק, ותואר LLB במשפטים מ"בית הספר למשפטים ניו יורק".[3]

בנעוריו היה פעיל בתנועות הנוער בית"ר ובני עקיבא. הוא ערך את עלון בית"ר ושימש ראש מחוז ברוקלין בבית"ר, ולאחר מכן ראש קן בני עקיבא בברייטון ומזכיר מחוז ניו יורק[4]. ב-1956 נשא את ליבי בלום, ונולדו להם ארבעה ילדים. בשנת 1958, כחודש לאחר הולדת בתו הבכורה, נסע לישראל לחפש מקום עבודה[5] ומגורים על מנת לעלות לישראל עם משפחתו הצעירה. כעבור שלושה חודשים חזר לארצות הברית.

בשנים 1958–1969, עסק במגוון משלחי יד: במשך שנתיים שימש רבה של קהילת הווארד-ביץ' שברובע קווינס בניו יורק, שרובה היה לא-דתי[6]. במרץ 1960 החליטה הקהילה שלא לחדש את חוזהו משום שחינך את בני הנוער לשמירת מצוות[7]. לאחר מכן חזר ללמוד בישיבת מיר והתפרנס מזכיינות חלוקת עיתונים. בשנים 1962–1969 היה עורך משנה בשבועון היהודי-אמריקאי "דה ג'ואיש פרס" ובשנים 1961–1990 פרסם בו טור קבוע[8]. בשנת 1963 הועסק ככתב בעיתון האמריקאי "ברוקלין דיילי" תחת שם העט מרטין קין. הוא סיקר את תחום הספורט ודיווח גם על הפשע המתפשט בניו יורק באותו זמן[9].

בהספדו של הראשון לציון הרב מרדכי אליהו על הרב כהנא, סיפר על גדלותו בתורה של הרב כהנא, על פעילות החסד שעסק בה במקביל לעיסוקיו הציבוריים, ועל נשים עגונות שהצליח להציל בזכות עזרתו של הרב כהנא[10].

טענות לתקופה כסוכן FBI

כתבות שפורסמו בארצות הברית[11][12][13], טענו כי הרב כהנא היה סוכן סמוי של ה-FBI במשך מספר שנים באמצע שנות השישים. הוא גויס במסגרת מאמצי ה-FBI לחדור לתוך התנועות הפועלות נגד מלחמת וייטנאם, וניתן לו השם הבדוי "מייקל קינג". על פי סיפור הכיסוי שלו היה הרב כהנא עיתונאי נוצרי-פרסביטריאני, שליח שירות הידיעות הדרום-אפריקאי. הוא חדר לתנועת הימין הקיצוני האנטישמית אגודת ג'ון בירץ', פעל בה במשך כשלוש שנים וגילה את מקורות המימון שלה. כמו כן הקים ארגון למען השתתפות ארצות הברית במלחמת וייטנאם.

לטענת העיתונאים האמריקאים מייקל קאופמן וריצ'רד סברו, בזמן שעבד הרב כהנא עבור ה-FBI הוא היה בקשר עם אשה לא-יהודיה בשם גלוריה דארגאניו. בנוסף נטען שבשנת 1966 הוא נפרד ממנה וסיפר לה כי הוא נשוי ואב לשני ילדים ובעקבות כך היא התאבדה בקפיצה מגשר. בשנת 1968 הוא הקים על שמה את "קרן אסטל דונה אוונס" (השם שהיא השתמשה בו בקריירה שלה). הרב כהנא הכחיש את הקשר[14][15].

הליגה להגנה יהודית והמאבק למען יהודי ברית המועצות

בשנת 1968 ייסד את הליגה להגנה יהודית (JDL), תנועה יהודית-אמריקאית מיליטנטית, כדי להגן על יהודים קשישים ועניים שהתגוררו בארצות הברית וסבלו שם מאנטישמיות. הוא ארגן צעירים יהודים, שבדרך כלל היו מנותקים מהיהדות, החדיר בהם גאווה יהודית ואימן אותם להתגונן ולהגן על יהודים מפני התקפות אנטישמיות. לצורך זה היה בקשר עם משפחת המאפיה קולומבו, ואף עמד ליד ראש המשפחה, ג'ו קולומבו, כאשר זה נרצח על ידי אנשי משפחת גאלו. הרב כהנא אישר את הפרטים בראיון בשנת 1972. ה-FBI עקב אחר פעילותו בארגון[16]. בשנת 1971 התנהלו כנגדו מספר משפטים: הוא הורשע בהפרת סדר במהלך הפגנה נגד המשלחת הסובייטית ב-1969, וקיבל קנס. בחודש מרץ נעצר יחד עם עוד אלף יהודים, בהפגנה בוושינגטון למען מסורבי העלייה, בחודש אפריל נעצר בהפגנה סוערת מול בניין המשלחת העיראקית לאו"ם במנהטן, בשל ידיעות על מעצרם של שלושים ושמונה יהודים בעיראק והחשש כי יוצאו להורג, הוא הואשם בהתפרעות חמורה, אך לבסוף זוכה מכל אשמה. הוא הורשע בקשר לייצור חומרי נפץ בלי רישיון, כהדגמה בפני חניכים בקורס של הליגה להגנה יהודית. כשנשאל האם ישתמש בחומרי נפץ נגד מטרות סובייטיות, ענה שלא יהסס מפני שברית המועצות היא רודנות שלא מאפשרת שום צורה של מחאה. השופט קבע כי לא הוכח שפעולותיו של כהנא הביאו לפגיעה פיזית וגזר עליו 5 שנות מאסר על תנאי וקנס בסך 5,000 דולר[17].

הרב כהנא השתתף בהפגנות שארגן יעקב בירנבאום למען יהודי ברית המועצות מאמצע שנות הששים, אך המאבק האזרחי הלא-אלים לא היה לטעמו ובסוף שנות הששים הוא פרש מקבוצתו של בירנבאום והחל לפעול בדרכים אחרות למען פתיחת שערי ברית המועצות ליהודים המעוניינים להגר ממנה. פעילי הליגה להגנה יהודית בהנהגתו פעלו נגד הנציגויות והשליחים הסובייטים בארצות הברית. פעילות זו כללה הטמנת מטענים, שמאחד מהם נהרגה מזכירה יהודייה צעירה[18][19]; "פיצוץ" מופעים של אמנים שהגיעו מברית המועצות להופעות באמריקה במסגרת חילופי תרבות; איומים ברצח דיפלומטים סובייטים בתגובה להוצאה להורג של יהודים במדינתם; והפגנות סוערות שליוו דיפלומטים רוסים.

תומכיו סבורים כי פעילותו העלתה לסדר היום נושא שלממשל האמריקני לא היה עניין בו ושהיהודים וישראל היססו לעסוק בו. במאמר הדן ברב כהנא ובתורתו (ראו להלן) כתבה כלתו, ניצה כהנא, כי הוא "הצליח להעלות את הנושא שלו לתודעה העולמית ו'להכריח' באמצעות דעת הקהל, להתנות את ההתקרבות בין המעצמות, ששתיהן רצו בה, ביחס ליברלי יותר ליהודים ובהתרת עלייתם לארץ ישראל".

דוגמה לכך אפשר לראות בדברי אסיר ציון יוסף מנדלביץ'[20]:

יהדות רוסיה הייתה במצוקה איומה מאז המהפך הקומוניסטי ב 1917... יהדות רוסיה זעקה לישועה ואין עוזר, עד שבא הרב כהנא לא נעשה שום פעילות משמעותית למען יהדות ברית המועצות... בסוף 1969 קבוצה של הליגה השתלטו על משרדי התעופה הרוסים בניו יורק ומנעו המראת מטוס רוסי בשדה התעופה קנדי, ותקפו משרדים רוסים נוספים, פעולות אלו הביאו תוצאה מידית, ובפעם הראשונה התקשורת האמריקאית התחילה לדבר על מצבינו ברוסיה

דעה שונה לוויליאם וקסלר, נשיא בני ברית. במרץ 1971 אמר עליו בהקשר זה[21]:

קומץ האנשים הפזיזים והמסוכנים האשמים בהתקפת מתקנים סובייטים במדינה זו מגונים בזאת כמסכנים את היהדות הסובייטית. מעשיהם השערורייתיים והשפלים פוגעים פגיעה זדונית באומץ ובכבוד של יהודים סובייטיים המדברים בגלוי למען זכויות האנוש שלהם. טקטיקות נואשות ופליליות כגון אלו מזכים את ברית המועצות בסימפטיה באמצעות שימוש באלימות חסרת דעת שכל אדם הגון מתעב. בשם הקהילה היהודית של אמריקה, אנו מגנים אסטרטגיה זו של טרור ואת האנשים האשמים בה. בה בעת, אנו מחזקים את נחישותנו ליצור אקלים של דעה בינלאומית שתגרום למושלי ברית המועצות לשחרר את אותם מיליוני יהודים, שעבורם הפכה ברית המועצות לכלא

הרב כהנא גם היה בקשר עם ג'וסף קולומבו (Joseph Colombo), אחד מראשי המאפיה בניו יורק[22] שהקים את "התנועה האיטלקית-אמריקאית לזכויות אזרח". קשר זה הביא את אנשי תנועתו של קולומבו לתמוך במאבקו של הרב כהנא למען הצלת היהודים בברית המועצות ואף השתתפו באחת ההפגנות של אנשי הרב כהנא בנושא זה. עם זאת, מעשיו אלו עוררו עליו את יהודי ארצות הברית שחשו מבוישים במעשהו זה וארגוני יהודים רבים גינו אותו על כך. באחת ההזדמנויות אף שחרר קולומבו את הרב כהנא ממעצר בערבות, לאחר שאף ארגון יהודי אחר לא נאות לעשות זאת. לאחר השחרור ערכו שניהם מסיבת עיתונאים משותפת והרב כהנא צולם לוחץ את ידו של קולומבו. הסיפור עורר הדים רבים, סוקר בעיתונים הגדולים וגרר גינויים רבים. את מעשיו הסביר הרב כהנא ברצון ליצור קואליציה רחבה עם כמה שיותר אמריקאים הלוחמים בקיפוח של ממשלת ארצות הברית כלפי מיעוטים שונים וכך להשיג תמיכה למלחמתו לשחרור יהודי ברית המועצות. בדברים שנשא ביוני 1971 בפני ועידת הליגה להגנה יהודית בניו-יורק הסביר הרב כהנא את פעולותיו: "הברית הזאת איננה עם ג'ו קולומבו, אלא עם עשרות אלפי ומאות אלפי האיטלקים האמריקאיים. אני מוכן ללכת עם כל אדם, אם אני חושב שזה יעזור ליהודים"[23].

עלייתו לישראל והתמודדותו בבחירות לכנסת

ב-14 בספטמבר 1971 עלה לישראל[24] ובה ייסד את התנועה הפוליטית כך. בספטמבר 1972 ניסה, עם אנשי הליגה להגנה יהודית ועם עמיחי פאגלין, להבריח נשק לאירופה לצורך פעולות נקם על טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן. התוכנית נחשפה בעת משלוח אמצעי הלחימה מישראל לרומא. המעורבים הועמדו לדין בישראל ונידונו לעונשי מאסר על תנאי[25].

עם הקמת הליכוד בשנת 1973, הודיע מנחם בגין שהוא שוקל לצרף את הרב כהנא כמועמד הליכוד לכנסת[26], אך הנהלת גח"ל דחתה הצעה זו[27]. בבחירות לכנסת השמינית בסוף שנת 1973 זכתה רשימתו של הרב כהנא, שנקראה "רשימת הליגה", ל-0.8 אחוז מקולות המצביעים וכמעט עברה את אחוז החסימה. הוא נכשל במאמציו להיכנס לכנסת גם בבחירות 1977 ובבחירות 1981.

במאי 1973 החל משפטם של הרב כהנא ויואל לרנר באשמת הסתה למרד, לאחר ששלחו לערבים בישראל ובשטחים מכתבים הקוראים להם להגר תמורת סיוע כספי[28], אך המשפט לא הסתיים מעולם[29], על אף דרישת הרב כהנא לחדשו[30].

ביוני 1974 הורשע בקשירת קשר לפגוע ביחסי החוץ של ישראל, בשל מכתבים ששלח לאנשי הליגה להגנה יהודית ובהם הנחיות לפיגועים נגד דיפלומטים סובייטיים וערבים בארצות הברית ונגד מטרות אמריקניות, לקראת ביקורו המתוכנן של ראש הממשלה הסובייטי ברז'נייב בארצות הברית, הרב כהנא תכנן להפוך את המשפט למשפט פומבי, שבו יאשים את ממשלת ישראל בהפקרת יהדות ברית המועצות, ולהזמין את שר החוץ אבא אבן ועולים מרוסיה להעיד במשפט. אך תוכניתו השתבשה כאשר פרקליט המדינה גבריאל בך הציג מסמך שעליו חתומה גולדה מאיר, ראש הממשלה וממלאת מקום שר החוץ, והמשפט הפך למשפט בדלתיים סגורות. בית המשפט גזר עליו שנתיים מאסר על תנאי[31].

באותה תקופה ניסה הרב כהנא להקים ישיבה ביריחו[32]. היוזמה נכשלה, אך הגרעין שנוסד הקים מאוחר יותר את היישוב מצפה יריחו הסמוך לעיר.[דרוש מקור: לכך שמדובר באותו גרעין]

ב-21 בפברואר 1975 גזר עליו בית משפט בניו יורק שנת מאסר בפועל לאחר שהפר צו שאסר עליו לבוא במגע עם נשק[33]. במהלך המאסר נאבק על זכותו למזון כשר ותביעתו התקבלה[34].

ב-28 באוגוסט 1979 נידון ל-3 חודשי מאסר בפועל על הפרת צו שאסר עליו להיכנס לחברון[35].

ב-13 במאי 1980 נעצר הרב כהנא במעצר מנהלי לשישה חודשים באישור מנחם בגין[36]. בתקשורת פורסם בשם גורמי ביטחון כי המעצר קשור לכוונת אנשי "כך" לבצע פיגועים בחברון[37]. ערעור שהגיש על מעצרו המנהלי נדחה על ידי בית המשפט העליון[38], מספר רבנים ואישי ציבור כמו הרב משה פיינשטיין חתמו על מכתבי מחאה כנגד המעצר המנהלי. הרב כהנא טען עד סוף ימיו כי הוא אינו יודע את הסיבה למעצר. ב-29 ביוני נגזרו על הרב כהנא 7 חודשי מאסר בפועל על עבירות של הסגת גבול והתקהלות אסורה שביצע באוניברסיטה העברית ב-14 בפברואר 1979[39]. ב-6 באוגוסט ביטל מנחם בגין את צו המעצר המנהלי נגד הרב כהנא[40].

ביולי 1979 קיים הרב כהנא הפגנה עם אנשיו בשכם, ובאפריל 1980 נערכה הפגנה דומה ברמאללה. בשני המקרים הכריזו הוא ואנשיו כי "אין פלסטין" וביקשו להגיש עצומה לראשי הערים. ב-15 בספטמבר 1980 הוא הורשע בגין כך בהפרת הסדר ובהפרעה לאנשי ביטחון, ונגזרו עליו שלושה חודשי מאסר בפועל[41]. ב-12 בדצמבר השתחרר מהכלא[42].

ב-1982, בעת המאבק על פינוי העיר ימית, קרא למתפנים להיכנס לעימות אלים עם חיילים[43]. כאשר במהלך הפינוי התבצרו כמה מתלמידיו במקלט ואיימו בהתאבדות, בא הרב כהנא ושכנע אותם לרדת מכוונתם .

לקראת הבחירות לכנסת האחת עשרה ב-1984, ניהל מסע בחירות אגרסיבי שבו חזר על הסיסמה "תנו לי את הכח - אני אטפל בהם". לסמלה של התנועה נבחר דגל צהוב ובו אגרוף קמוץ המונף אל על, כשהוא בתוך מגן דוד מלא, והמילים "רק כך" (אשר נלקחו, באופן מכוון, מסמלו של האצ"ל).

תנועת כך חרתה על דגלה את רעיון הגירוש בכוח של ערביי ישראל ודגלה במדינת הלכה - ניהול המדינה על פי חוקי ההלכה והמשפט העברי.

בספרו "לשכים בעיניכם" הציג את תפיסת עולמו:

מדינת יהודים פירושה חשיבה וקשרים יהודיים, פירושה תרבות יהודית ורוח יהודית בציבור יהודי. אך מעל לכל, פירושה ריבונות יהודית ושליטה יהודית על ייעודה.

את זה ניתן ליישם רק במסגרת של רוב יהודי קבוע ומיעוט ערבי שלו וזעיר-ממדים. אך הערבים סבורים כי היהודים גזלנים ששדדו מהם את ארצם. אין הערבים חשים קשר מחייב או רגש כלפי מדינה שנשמתה יהודית. והערבים מתרבים, בכמות ובאיכות. הם יתבעו חלק רב יותר בשלטון; הם ידרשו "אוטונומיה" לחלקים שונים של המדינה. לבסוף יאיימו על עצם הרוב היהודי באמצעות שיעור הילודה הערבי. והתוצאה: התנגשות עקובה מדם.

אם אמנם רצוננו למנוע התפתחות כזאת, רק דרך אחת פתוחה לפנינו: העברה מיידית של הערבים מארץ-ישראל לארצותיהם. כי לגבי ערביי ארץ-ישראל ויהודיה יש רק פתרון אחד: הפרדה. היהודים בארצם, ואילו הערבים בארצותיהם. הפרדה. רק הפרדה.

במהלך מסע הבחירות לכנסת האחת עשרה בשנת 1984 נפסלה רשימת כך על ידי ועדת הבחירות המרכזית "מן הטעם כי רשימה זו דוגלת בעקרונות גזעניים ואנטי-דמוקרטיים, העומדים בסתירה להצהרת העצמאות של מדינת ישראל, תומכת בגלוי במעשי טרור, מנסה ללבות שנאה ואיבה בין חלקים שונים של האוכלוסייה בישראל, מתכוונת לפגוע ברגשות וערכים דתיים של חלק מאזרחי המדינה, ושוללת במטרותיה את אושיות היסוד של המשטר הדמוקרטי בישראל". המפלגה ערערה על הפסילה ובית המשפט העליון קבע על סמך הלכת ירדור שאין מקום לפסילת הרשימה, שכן זו אינה כופרת בעצם קיומה של המדינה, אלא שואפת לשנות בה את סדרי המשטר בלבד[44].

החלטה זו הביאה לכניסת מועמדים מטעם שתי הרשימות לכנסת. בבחירות שנערכו, עברה רשימת כך את אחוז החסימה, והרב כהנא נכנס לכנסת כחבר יחיד מטעם סיעתו.

כחבר הכנסת בכנסת ה-11

כבר בישיבת הכנסת הראשונה שבה השתתף (ב-13 באוגוסט 1984) חרג מהנהלים, כאשר הוסיף לנוסח המקובל של הצהרת האמונים: "מתחייב אני", את הפסוק "ואשמרה תורתך תמיד לעולם ועד"[45]. לאחר דין ודברים קצר שהיה במליאה, קיבל יושב ראש האספה את שבועת האמונים מחמת הספק. היו מקרים שחברי הכנסת השתמשו בנוסח "מתחייב אני, בעזרת השם", אשר לא נחשב לחריגה, אך הייתה זו פעם ראשונה שחבר הכנסת הוסיף את פסוק זה. דא עקא, הרב כהנא היה אזרח ארצות הברית, ואזרחותו הייתה חשובה לו משום שאילו נשללה, יכלה ממשלת ארצות הברית למנוע ממנו לקבל ויזה ובכך למנוע ממנו לגייס כספים בארצות הברית. לפי החוק האמריקאי, מי שנשבע אמונים למדינה זרה – מתבטלת בכך אזרחותו, ואכן הוגשה נגדו תביעה על בסיס חוק זה. בדיון שהיה בבית המשפט על תביעה זו, טען הרב כהנא שבכוונה הוסיף את הפסוק, כדי להדגיש שחוקי התורה עומדים מעל חוקי המדינה ולכן אין זה נחשב כהצהרת אמונים למדינה אחרת. כתוצאה מכך, החליטה ועדת הכנסת לשלול ממנו את סמכויותיו כחבר הכנסת. הוא עתר לבג"ץ[46], ובג"ץ דחה את עתירתו. עקב כך נאלץ לחזור שנית על הצהרת האמונים ללא הוספות כלשהן.

לאחר הבחירות, כאשר נשיא המדינה, חיים הרצוג, זימן התייעצויות עם הסיעות השונות לקראת הקמתה של ממשלת ישראל העשרים ואחת, הוא נמנע מלזמן את הרב כהנא. לשכת הנשיא נימקה צעד חריג זה: "תוכנית הדוגלת בגזענות, אפליה ושלילת זכויות מנוגדת לעקרונות תורת ישראל ואין לה מקום במדינה יהודית."[47] בישיבת הכנסת שבה נבחר חיים הרצוג מחדש לנשיא שלף הרב כהנא בקבוק חומץ כשהוא מכנה את הנשיא "חומץ בן יין", ברמזו על ההבדל לדעתו בין הנשיא לבין אביו, הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג.

בסקר "מודיעין אזרחי" שהתפרסם במעריב כשנה לאחר בחירתו, ב-28 באוגוסט 1985, זכה כהנא ל-11 מנדטים[48].

רבים מחברי הכנסת ראו ברב כהנא מוקצה מחמת מיאוס ונהגו לצאת מהמליאה בזמן נאומיו[49][50], לימים סיפרו חברי הכנסת והרבנים יעקב יוסף וחיים דרוקמן, שהם היו בין היחידים שנשארו להקשיב לנאומיו.

חלק מהצעות החוק ואי האמון שהעלה נדחו בשני קולות מתנגדים לעומת קולו שלו (זאת לאחר שבית המשפט העליון פסק כי אין לפסול הצעות חוק גזעניות בהיעדר הסמכה בתקנון הכנסת המאפשרת זאת במפורש. בהמשך שונה בשל כך התקנון. חלק גדול מחברי הכנסת נמנעו מכל שיח ושיג עמו. הוא כינה אותם "מתיוונים". כשיצאו מהמליאה בזמן נאומו אמר שהתקיים מה שנאמר: "מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו" (ישעיהו, מ"ט, י"ז), וגם השתמש בביטוי: "אדוני היושב ראש, כנסת ריקה".

כשנה לאחר בחירתו, הגיש הרב כהנא שתי הצעות חוק. אחת מהן הציעה שאזרח מדינת ישראל יכול להיות רק בן העם היהודי. לא-יהודי שיקבל את מרות היהודים, יסכים לשלם מס, ויוותר על כל תפקיד שיש בו שררה, ייחשב לגר תושב. הוא לא יוכל להתגורר בתחומי ירושלים. לא-יהודי שיסרב לקבל עליו את המגבלות הללו – יורחק מהמדינה, בהסכמה או בכפייה, אולם יקבל על כך פיצוי. הצעת החוק השנייה כונתה "חוק למניעת התבוללות בין יהודים ללא יהודים ולקדושת ישראל". בין היתר, קבעה ההצעה שיוקמו חופי ים נפרדים ליהודים וללא יהודים, שלא יינתן ללא יהודים לגור בשכונה יהודית ללא הסכמת רוב הדיירים היהודים, שייאסר על אזרחי המדינה היהודים להינשא ללא יהודים (ולעוברים על כך נקבע עונש מאסר), ושזוגות מעורבים יוכרחו להיפרד[51]. ההצעות הועתקו בחלקן מספרו של הרמב"ם "משנה תורה". מתנגדיו של הרב כהנא כינו את ההצעות "חוקי נירנברג"[51], עקב הדמיון, לדבריהם, לחוקים שבהם אסרה גרמניה הנאצית על יהודים להיות אזרחי גרמניה או להתחתן עם גרמניות. נשיאות הכנסת סירבה להתיר לרב כהנא להעלות את הצעות החוק הללו לדיון ובעקבות זאת הוא פנה לבג"ץ וזכה. בפסק הדין, שניתן ב-31 באוקטובר 1985, קבע אמנם השופט אהרן ברק כי הצעות החוק "מעוררות זיכרונות מחרידים" והן עלולות לפגוע באופי הדמוקרטי של מדינת ישראל, אולם אמר גם כי "כוחנו בשמירה קפדנית על שלטון החוק ועל חוקיות השלטון, גם כאשר משמעות הדבר מתן ביטוי לדעות שאנו סולדים מהן"[51].

פעולותיו ודבריו של הרב כהנא עוררו פולמוס גם בקרב רבנים. נטען כלפיו שהוא מתעלם מהמקורות המסורתיים הרבים המצדדים בסובלנות ומאידך שהוא מתעלם מהאיסור על "התגרות באומות". עם זאת, הוא זכה להערכה מצד הרב צבי יהודה הכהן קוק, שאף פרסם מכתב תמיכה ברב כהנא לקראת הבחירות[דרוש מקור], והרב מרדכי אליהו שהספיד אותו במסע הלווייתו.

הרב כהנא טען שילדי עדות המזרח חולנו במכוון, והציע לקבוע בתענית אסתר יום זיכרון במתכונת יום הזיכרון לשואה ולגבורה שייוחד ל"שואה הרוחנית" של נוער העולים מיהדות המזרח.[דרוש מקור]

כששלח מכתבים מהכנסת לאזרחי ישראל הערבים, ואיים עליהם בתוצאות חמורות אם לא יעזבו את המדינה או יקבלו עליהם את תנאי "גר תושב", הכנסת שללה ממנו את הזכות למשלוח דואר חינם, המוקנית לחברי הכנסת.

ב-29 באוגוסט 1984 ניסה לבקר באום אל-פחם "על מנת לעודד את תושביו להגר למדינות ערב". כמחאה על ניסיון זה נערכה הפגנה בת 30,000 איש, יהודים וערבים, אשר הידרדרה למהומות אלימות שבהן נפצעו אזרחים ושוטרים. בעצרות שקיים בארץ נכח קהל רב והן היוו מוקד להתנגשויות בין תומכיו, לבין אנשי שמאל שבאו להפגין נגדו. בעצרת שערך בכיכר יהדות ווהלין בגבעתיים הפגינו נגדו גם אנשים מן הימין המתון[52].

ב-11 ביוני 1986, בעת דיון בכנסת על עברו של קורט ולדהיים בזמן מלחמת העולם השנייה, קרע הרב כהנא את דגל אוסטריה על דוכן הנואמים[53].

בא' באלול ה'תשמ"ז (1987) הקים את ישיבת הרעיון היהודי בירושלים, בראשה עומד הרב יהודה קרויזר. בנו, הרב בנימין זאב כהנא היה בין ראשוני התלמידים. שיחותיו בישיבה נכתבו על ידי תלמידו הרב נתנאל עוזרי, ונדפסו בספר "צופה ומנהיג".

ההתנגדות לרב כהנא והצרת צעדיו

עם כניסתו לכנסת, ולאחר החשיפה למסריו ולפעולותיו (כגון הביקור באום אל-פחם), התגייסו רבים מן החברה הישראלית, בהם גופים ממשלתיים ומוסדיים כיועץ המשפטי לממשלה, צה"ל, רשות השידור, משטרת ישראל וחברי כנסת, לבלימת התופעה שהוצגה על ידם כסכנה לדמוקרטיה ולאיזון הקיים במדינת ישראל ביחסי היהודים והערבים. היועץ המשפטי לממשלה, יצחק זמיר, התבטא בריאיון לעיתון על המשמר כי בעבר ראה ברב כהנא וברעיונותיו תופעה חולנית אך איזוטרית, אולם לאחר כניסתו לכנסת ברור שיש להילחם כנגדה. זמיר פנה אל ועדת הכנסת בבקשה להגביל את צעדיו של הרב כהנא[54]. חברי הכנסת יוסי שריד ועדנה סולודר יזמו דיון בעניין זה בדצמבר 1984. ברוב של 12 כנגד 8 קיבלה ועדת הכנסת החלטה להגביל את חסינותו הפרלמנטרית של הרב כהנא, ולא לאפשר לו גישה חופשית לכל מקום בו יחפוץ. לאחר מכן אישרה מליאת הכנסת החלטה זו ברוב של 58 נגד 36. הרב כהנא עתר לבג"ץ נגד ההחלטה[55] וערעורו נדחה מסיבה פרוצדורלית: הוא לא טרח להגיע אל הדיון. משטרת ישראל פעלה בהתאם להחלטה, והגבילה מאוד את תנועותיו, כך נמנע ממנו להופיע בקמפוס אוניברסיטת בר-אילן בטענה כי נוכחותו תביא להסתה כנגד סטודנטים ערבים[56]. אמצעי התקשורת הממלכתיים החרימו אף הם את הרב כהנא. בתחילת אוגוסט 1984 החליט הוועד המנהל של רשות השידור, שהייתה אז בעלת המונופול על שידורי הרדיו והטלוויזיה בישראל, כי:

במטרה להבטיח שכלי התקשורת הממלכתיים לא ישמשו במה להסתה נגד אזרחים ולהצהרות הפוגעות במדינת ישראל והמנוגדות לעקרונות מגילת העצמאות - מאשר הוועד המנהל את הודעת המנכ"ל בדבר ההנחיות שנתנו למנהלי הרדיו והטלוויזיה כי יבדקו על פי העקרונות הללו ראיונות עם מאיר כהנא, או ציטוט הצהרות מפיו, וידיעות וכתבות הקשורות בפעילותו, ויותרו לשידור רק ידיעות בעלות ערך חדשותי מובהק ואשר אינן פוגעות בעקרונות אלה ובחוק רשות השידור ורוחו.

משמעות החלטה זו הייתה כי הסיקור החדשותי שניתן לרב כהנא ולדעותיו היה מינימלי. הרב כהנא עתר לבג"ץ נגד ההחלטה[57] ועתירתו התקבלה. השופט אהרן ברק קבע כי חופש הביטוי כולל גם את החופש לבטא דעות מסוכנות, מרגיזות וסוטות, ובכלל אלו דעות גזעניות.

צה"ל החליט אף הוא להילחם בתופעה. בחודש אוקטובר 1985 הקדישה תחנת גלי צה"ל יום שידורים "למאבק בגזענות ובכהניזם". לאחר יום השידורים, שלח הרב כהנא לתחנה מכתב שבו הודה על הפרסום שניתן לו חינם. כמו כן, פורסם למפקדים תדריך מיוחד המתייחס בשלילה לרב כהנא ולתנועתו, וזאת בשל "הסכמה עם מוסדות המדינה ועם הרוב המכריע בחברה כי המסרים של כהנא הם גזעניים..."[58].

הכנסת, כמוסד, הצרה את צעדיו של הרב כהנא. בתחילה נקבע כי אינו ראוי להגיש הצעת אי אמון בממשלה, מן הטעם שסיעת יחיד אינה יכולה לעשות כן. הרב כהנא עתר לבג"ץ נגד החלטה זו ועתירתו התקבלה[59]. לאחר מכן התבצעו מספר צעדים שנועדו להגביל את יכולתו להציע הצעות חוק גזעניות, וגם אלו נדונו בבג"ץ, ואף הביאו לתיקון בתקנון הכנסת שתוקן כך שהוסף לו סעיף 134(ג) לפיו "יושב ראש הכנסת והסגנים לא יאשרו הצעת חוק שהיא, לדעתם, גזענית במהותה או שוללת את קיומה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי".

כן תוקן חוק העונשין וקבע את ההסתה לגזענות כעבירה פלילית, בסעיף 144ב לחוק העונשין, עבירה הנושאת עמה עונש של עד חמש שנות מאסר. כן נאסרה החזקת פרסום גזעני. נראה כי החקיקה נחקקה בעקבות דבריו של הרב כהנא שבירך את משגרה של רקטת לאו לעבר אוטובוס ערבי. בסמוך לחקיקה הביעה רות גביזון את הדעה כי היא תביא לצמצום יתר של חופש הדיבור לגבי הפתרון הראוי לבעיה היהודית-ערבית מחד, ומאידך תופעל במיוחד כנגד המיעוטים עליהם היא באה להגן[60]. בפועל לא נעשה שימוש בחקיקה זו נגד הרב כהנא גם לאחר שהפסיק להיות לחבר הכנסת, והאדם הראשון שהורשע על פיה היה הרב עידוא אלבה בשנת 1995.

התיקון המשמעותי ביותר, שנגע בחקיקה החוקתית הבסיסית במדינת ישראל, היה חקיקת סעיף 7א לחוק יסוד: הכנסת, שקבע כי רשימת מועמדים לא תשתתף בבחירות לכנסת ולא יהיה אדם מועמד בבחירות לכנסת, אם יש במטרותיה או במעשיה של הרשימה או במעשיו של האדם, לפי העניין, במפורש או במשתמע, אחד מאלה:

  • שלילת קיומה של המדינה כמדינת העם היהודי.
  • שלילת האופי הדמוקרטי של המדינה.
  • הסתה לגזענות.

חקיקה זו לא כוונה רק נגד הרב כהנא ותנועתו, אלא גם כנגד הרשימה המתקדמת לשלום, שנתפסה על ידי ועדת הכנסת כשוללת את זכות קיומה של המדינה כמדינת העם היהודי, אך כרב כהנא, הורשתה לרוץ לבחירות בשנת 1984. עם זאת, בבחירות בשנת 1988 הורשתה הרשימה להתמודד, גם על פי החוק החדש, בעוד שתנועתו של הרב כהנא נפסלה מהתמודדות.

חוק הבחירות לכנסת תוקן על מנת להתאים לחקיקה החדשה, ונקבע שאישור השתתפות רשימה בבחירות על ידי ועדת הבחירות המרכזית מותנה בכך "שאינה מנועה מלהשתתף בבחירות לכנסת לפי סעיף 7א לחוק-יסוד: הכנסת".

לאור התיקון לחוק יסוד: הכנסת נמנעה מהרב כהנא ומרשימתו ההשתתפות בבחירות לכנסת השתים עשרה בשנת 1988. הרשימה נפסלה על ידי ועדת הבחירות, ב-5 באוקטובר 1988, ובערעור שהגישה לבית המשפט העליון אישר זה את ההחלטה[61]. במסגרת פסק הדין קבע נשיא בית המשפט העליון, השופט מאיר שמגר:

מטרותיה ומעשיה של המערערת הם באופן ברור גזעניים: ליבוי היצרים השיטתי על יסוד לאומי-אתני המביא איבה ומדנים ומעמיק תהום, קריאה לשלילה אלימה של זכויות, לביזוי שיטתי ומכוון של חלקי אוכלוסייה מוגדרים, המאובחנים לפי יסוד לאומי-אתני, ולהשפלתם באופן הדומה להחריד לגרועות שבדוגמאות בהן התנסה העם היהודי (למשל השואה) - כל אלה די בהם, לאור החומר הרב שהוגש לנו, כדי לבסס את המסקנה בדבר ההסתה לגזענות. עוצמת פעולתה של המערערת בכל צורותיה, הקיצוניות שבהצגת הנושאים ובמעשים המתלווים אליהם והעיוות החמור של אופייה של המדינה ושל משטרה הנובעים מכך, כל אלה מקנים למטרות ולמעשים את החומרה המפליגה, שדי בה כדי לבסס החלטתה של ועדת הבחירות המרכזית.

הרצח

ערך מורחב – רצח מאיר כהנא
מצבת הרב מאיר כהנא בהר המנוחות
מצבה לזכרו של הרב כהנא בפארק על שמו בקריית ארבע
גרפיטי בהרצליה הנושא את הכיתוב: "כהנא צדק"

בערב י"ח בחשון תשנ"א (5 בנובמבר 1990), נאם הרב כהנא במלון מריוט בניו יורק, בפני יהודים אורתודוקסיים, בניסיון לשכנע אותם לעלות לישראל. לאחר הנאום, בעת שהקהל התגודד סביב הרב כהנא, הגיח מתנקש לבוש כחרדי, וירה בצווארו של הרב כהנא כדור בודד שהרגו. הוא הובא לקבורה בירושלים; הלווייתו יצאה מ"ישיבת הרעיון היהודי" לעבר בית העלמין הר המנוחות. השאיר אחריו אלמנה, שני בנים ושתי בנות.

אל סייד נוסייר, מוסלמי יליד מצרים הואשם ברצח, אולם חבר מושבעים פסק כי לא הוא שירה ברב כהנא. אוסאמה בן לאדן, מנהיג אל-קאעדה, סייע במימון ההגנה המשפטית של נוסייר במשפט. הוא נמצא אשם בהחזקה בלתי חוקית באקדח וירי על שוטר, ונידון לעונש המקסימלי: מאסר של עשרים ושתיים שנה[62]. מספר שנים לאחר הפיגוע במגדלי התאומים, הודה נוסייר ברצח, במהלך תכתובת עם אנשי הפקה של סרט דוקומנטרי אודות הרב כהנא[63]. במרוצת השנים התגלה כי נוסייר השתייך לתא טרור בהנהגתו של "השייח' העיוור", עומאר עבד א-רחמאן, שניסה בשנת 1993 לפוצץ את מגדלי התאומים. הפעם נדון נוסייר למאסר עולם.

לאחר הרצח הוקם בקריית ארבע "פארק מאיר כהנא" והוצבה בו מצבה לזכרו. באור עקיבא נקרא רחוב על שמו[64][65].

הביטוי "הרב כהנא צדק"

תומכי הרב כהנא טבעו את הביטוי "הרב כהנא צדק" לאחר רצח הרב כהנא. הביטוי עדיין פופולרי בקרב תומכיו ותלמידיו, ובא לבטא את הטענה שהרב כהנא צדק בתפיסתו לגבי הערבים בישראל. סיסמה זו מופיעה כגרפיטי במקומות רבים בישראל. אריאל זילבר אף כתב והקליט שיר בשם זה. בשנת 2023 הורחבה סיסמה זו לסיסמאות במבנה דומה, של תמיכה בפעילי ימין רדיקלי שהרגו או שחשודים בהריגת ערבים: "ברוך גולדשטיין צדק", "יגאל עמיר צדק", "עמירם בן אוליאל צדק".[66]

אידאולוגיה

ערך מורחב – כהניזם

הגותו הדתית

בספרו "אור הרעיון" מוצגת משנתו של הרב כהנא בצורה שיטתית. הוא טען שדבריו בענייני דת הם אינם דעותיו האישיות אלא דעת היהדות. הוא הרבה ללעוג ליהודים המדברים בשם היהדות, כשלמעשה, לדבריו, הם אינם מכירים כלל את מקורות היהדות האמיתיים - התנ"ך, התלמוד וההלכה, ולמעשה מייצגים את ערכי הדמוקרטיה והליברליזם.[דרוש מקור] ביסוד הגותו עומדים המושגים תורה מן השמים ובחירת עם ישראל. הוא סבר שהיהדות אינה דת ואינה לאום כי אם החיבור "דת-לאום" ("Religionization"). הוא דחה את הטענה שהאמונה בבחירת ישראל וההתנגדות להתבוללות הם גזענות, מכיוון שגזענות היא עמדה שאדם אחר הוא נחות בשל גזעו, ואילו בחירת ישראל היא עיקרון דתי וגוי יכול לעבור תהליך גיור ולהפוך לשווה ליהודי.

הגותו הפוליטית

גם את האידאולוגיה הפוליטית שלו ביסס הרב כהנא בנימוקים הלכתיים. הוא היה תומך נלהב בציונות, שלדעתו לא התחילה עם תיאודור הרצל והקונגרס הציוני הראשון ב-1897, אליה הוא התנגד, אלא בהבטחת ה' לאברהם. הוא טען שיש ניגוד בין הציונות לדמוקרטיה המערבית, שכן לפי עקרונות הדמוקרטיה אין מניעה שהערבים בישראל יהפכו לרוב, דבר המנוגד למטרות הציונות. ראיה לניגוד בין ציונות לדמוקרטיה הוא הביא מחוק השבות, שלדעתו הוא חוק מפלה שלא היה יכול להיחקק במדינה דמוקרטית, ובכל זאת נחקק במדינת ישראל ובצדק לדעתו, משום שכל מטרתה של הציונות היא לקיים מדינה יהודית.

בהקמת מדינת ישראל הוא ראה אתחלתא דגאולה, הוא דחה את הרעיון לפיו המדינה אינה יכולה להיות ''אתחלתא דגאולה'' מכיון שמיסדיה היו חילוניים, שכן, לדעתו, הגאולה איננה תלויה בצדקותם של בני ישראל, אלא בחילול ה' שנוצר בגלות. בהרצאותיו בארצות הברית הוא עודד עלייה והזהיר מפני עונש אלוקי בלתי נמנע למי שישאר ב''סיר הבשר הגלותי'' כהגדרתו. תמך ברעיון ארץ ישראל השלמה ובסיפוח השטחים שנכבשו ב-67'. כנגד הטענה שהשליטה בשטחים היא הגורם למעשי טרור מצד הפלסטינים, הוא טען שהערבים מבצעים ביהודים פרעות עוד משנת 1920,מאז שהם הבינו שהיהודים מתכננים להקים מדינה [אך מבחינה עקרונית התנגד למסירת שטחים אף במקרה של פיקוח נפש]. הוא טען כי הוא לא יצא למלחמה נגד מדינות כדי לכבוש עוד חלקים מארץ ישראל [דרוש מקור] , אך אם מדינה אחרת פותחת במלחמה נגד ישראל ומפסידה - אין להחזיר לה את השטחים שנכבשו ממנה בשום אופן, ממניעים דתיים וגם ממניעים של הרתעה. הרב כהנא לא האמין בשלום עם מדינות ערב, בנימוק שאין לתת בהן אמון שיעמדו בהסכמים. הוא ראה בכך טקטיקה חדשה מצדם של הערבים: לאחר שנוכחו שאינם יכולים לנצח את ישראל במלחמה הם מנסים לקבל שטחים בהסכמים מדיניים ולאחר מכן הם יבקשו את זכות השיבה לפליטים הפלסטינים ולבסוף ישתלטו על שאר הארץ על ידי ריבוי טבעי ופעילויות טרור. עם זאת, הוא האמין שעל ידי יצירת הרתעה ייתכן מצב של "שלום קר" בין ישראל לשכנותיה.

סבר שהפתרון היחיד לסיום הסכסוך הישראלי-ערבי ולשמירה על המדינה כמדינה היהודית הוא העברת אוכלוסין בכפייה של כל ערביי ישראל לארצות ערב, הוא הציע שכל מי שיעזוב ללא התנגדות יקבל פיצוי כספי עבור רכושו ואילו מי שיתנגד יסולק בכוח על ידי הצבא וללא פיצויים. הוא טען שאין בעיה מוסרית בטרנספר,שכן בתורה ישנם ציוויים המורים על הריגת או העברת אוכלוסיה שלמה כגון במלחמת שבעה עממין. הוא טען שעצם מעשה הטרנספר הוא אכן מעשי, שכן הדבר התבצע כמה פעמים במהלך המאה ה-20 במדינות בעולם. הוא קישר זאת גם לכך שלאחר ההכרזה על הקמת המדינה, ברחו יהודים רבים מארצות ערב לישראל מחשש לחייהם, ואף הותירו מאחור את רכושם, כך שגירוש הערבים מארץ ישראל ישלים את תהליך החלפת האוכלוסיות.

הוא טען כי ברור שערביי ארץ ישראל לעולם לא יסכימו לחיות תחת מדינה המגדירה את עצמה "יהודית" בחוק ובהכרזת העצמאות שלה. ולכן הם ימשיכו לנסות להשמיד אותה וכך יימשך מעגל הדמים. הם לא יסתפקו מנסיגה מהשטחים שנכבשו ב-67', שכן הם רואים את פלשתינה-א"י כולה כארצם ורואים ביהודים כובשים גם בתוך גבולות הקו הירוק, כפי שהתנגדו לתוכנית החלוקה של האו"ם, ובעקבותיה יצאו למלחמת השמדה. הוא הוסיף שרק שמאלנים-ליברלים שמזלזלים בערבים, חושבים שהערבים יוותרו על חלומם להשמיד את ישראל או שיסכימו לחיות במדינה יהודית, שסמליה יהודיים ויום העצמאות שלה הוא יום הנכבה שלהם, רק בגלל רמת החיים שלהם בה. הרב כהנא טען כי דווקא הוא, כיהודי עם גאווה לאומית, מבין את הערבים בעלי הגאווה הלאומית, וכיוון ששני העמים רואים באותה ארץ את ארצם, אין לישראל ברירה אלא לגרש אותם. עוד הוא טען שיש לנקוט ביד קשה כנגד מבצעי פעולות טרור ערבים, מפני שבמזרח התיכון קיימת מנטליות שונה לחלוטין מזו שבמערב. הערבים, אמר הרב כהנא, מעריכים רק כוח, ופעולות לא-אלימות נתפסות בעיניהם כחולשה.

שאף לכך שמדינת ישראל תהפוך למדינת הלכה. עם זאת, הוא אמר שהוא מוכן לקבל את חוקי הדמוקרטיה, אף על פי שאינו מאמין בה, [אולם הצהיר כי במקרים מסוימים, כאשר העבירה על ההלכה גורמת לחילול ה' לאומי, הוא יעוצרה אפילו במחיר של מלחמת אחים.] כדי למנוע מלחמת אחים בין חילונים לדתיים, בתקווה שבעתיד עם ישראל יחזור לשמור מצוות ואז לא יהיה לו עוד צורך בדמוקרטיה.[דרוש מקור] הוא תמך בכך שאם הרוב יחליט על כך שבמרחב הציבורי במדינה יחולו חוקים דתיים (למשל איסור חילול שבת בפרהסיא, מכירת חזיר וכיוצא בזה), חוקים אלו יאכפו גם על המתנגדים להם. כחבר כנסת הוא העלה הצעות חוק הלקוחות, לטענתו, מן ההלכה.

לגבי יחסי ארצות הברית–ישראל דגל בניתוק הסיוע הכלכלי והביטחוני מאמריקה, בטענה שעל עם ישראל לבטוח אך ורק באלוקיו, וסמיכה על בעלי ברית אחרים מביאה בהכרח לחוסר אמונה בה'. הוא תמך בקפיטליזם ובשוק חופשי.[דרוש מקור] הוא טען שארצות הברית אינה מסייעת לישראל בגלל הידידות ביניהן, אלא כמקובל בין מדינות, מתוך אינטרסים. לכן, הממשל האמריקאי ימשיך לתמוך בישראל כל עוד ימשיך אותו אינטרס, ללא תלות במעשי ישראל. לכן, מנהיגי ישראל צריכים גם הם לפעול לפי האינטרסים שלה ולא לפי תגובת העולם.

מספריו

  • האתגר[67] - הספר הראשון שכתב בעברית; עוסק באתגר ובייעוד של עם ישראל
  • לשכים בעיניכם[68] - נכתב בשבתו במעצר מנהלי בכלא רמלה; בספר קרא להפקעת הזכויות של ערביי ארץ ישראל
  • על האמונה ועל הגאולה[69] - נכתב בכלא מעשיהו ובו משנתו ההלכתית על הצעדים הדרושים להבאת הגאולה בזמננו
  • פירוש המכבי - פירוש על שמות, דברים, שמואל, ישעיהו, תרי עשר, תהלים, וספרים נוספים במקרא[70], ולצידם השוואות אקטואליות
  • ארבעים שנה[71] - ספר שכתב לרגל ארבעים שנות עצמאות למדינה
  • אור הרעיון[72] - ספרו האחרון ובו דיון מורחב ומפורט של הגותו
  • מעל בימת הכנסת[73] - קובץ נאומיו בכנסת
  • סיפורה של הליגה להגנה יהודית[74], תורגם מאנגלית, תשס"ב. בספר המחבר מגולל את סיפורה של הליגה שהקים למען הגנה עצמית של יהודים בפני אירועי אנטישמיות. ספר זה הוא ספר פרוזה ואינו ספר עיון.
  • מכתבים לילדיו[75] - מכתבים שכתב לילדיו במהלך היעדרויותיו הרבות מביתו לצורך פעילותו
  • כהן ונביא[76] - לקט מאמרים שפורסם אחרי מותו, בשלושה חלקים; החלק השלישי יצא לאור בשנת תשע"ז
  • צופה ומנהיג[77]

מתלמידיו ומממשיכי דרכו

עצרת לזכרו, 2011

משפחתו

בתרבות

בשנת 2014 עלה ב"צוותא" מחזהו של יואב איתמר "כהנא צדק?", העוסק ברעיונותיו של כהנא, המובאים מפי בן דמותו הפועל בתל אביב 24 שנים לאחר הירצחו[80].

ראו גם

לקריאה נוספת

  • יאיר קוטלר, הייל כהנא, הוצאת מורן, 1985
  • אביעזר רביצקי, הכהנאות כתופעה תודעתית ופוליטית, ספריית שזר, 1985
  • רפאל כהן-אלמגור, גבולות הסובלנות והחירות: תאוריה ליברלית והמאבק בכהנאות, הוצאת אקדמון, 1999
  • המאיר לארץ - קובץ הספדים לזכרו ליום השלושים להרצחו, בהוצאת ישיבת הרעיון היהודי, ירושלים, כ' בכסלו ה'תשנ"א
  • ליבי כהנא, הרב מאיר כהנא: חייו ומשנתו, ירושלים: המכון להוצאת כתבי הרב מאיר כהנא, כרך א', 1932–1975, ה'תש"ע; כרך ב', 1976–1983, ה'תשע"ח.
  • Shaul Magid, Meir Kahane: The Public Life and Political Thought of an American Jewish Radical, Princeton University Press, 2021[81].

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: מאיר כהנא

הערות שוליים

  1. ^ ניצה כהנא, הרב מאיר כהנא - הסיפור האמיתי, באתר "האייל הקורא"
  2. ^ “In Memoriam: Rabbi Meir Kahane", Flatbush Forum (Yeshiva of Flatbush Alumni Association [newsletter]), Summer 1991, vol. 2, no. 3, p. 1, 2, 14. PDF
  3. ^ Dates of BA degree from Brooklyn College, Master’s degree from New York University and and LLB Degree from New York Law School: FBI file 105-207795, report, February 8, 1971, cover page A and p. 2. Pdf. a. Brooklyn College, CUNY, Alumni ID. [Signed] Meir Kahane. PDF כרטיס בוגר ברוקלין קולג'. 8.5 על 6.2 ס"מ. b. Broeklundian 1954, Brooklyn College [yearbook, photos of graduates and their interests], photo of Martin Kahane, p. 141. Pdf. c. Email from Registrar’s Office, New York University, May 17, 2006. דוא"ל משרד רשם 'ניו יורק יוניברסיטי', 17 במאי 2006. PDF d. “In Memoriam... Rabbi Meir Kahane ’57...” In Brief (New York Law School, Office of Development and Alumni Affairs), Winter 1991, vol. 10, no. 11, p. 19
  4. ^ ליבי כהנא, הרב מאיר כהנא: חייו ומשנתו, ירושלים, 2010. כרך א', עמ' 17–24
  5. ^ מכתב מהרב דב כ"ץ, משרד הדתות, למועצה הדתית בקיבוץ סעד, י"ד בשבט תשי"ח (4 בפברואר 1958), פורסם בביטאון הקיבוץ הדתי עמודים, מרחשוון תשנ"ד, נובמבר 1994. מכתבים נוספים בנושא הנמצאים בארכיון קיבוץ סעד מובאים בספר הרב מאיר כהנא: חייו ומשנתו, כרך א', 1932–1975, ירושלים ה'תש”ע, עמ' 32–33, 470
  6. ^ מכתב מאבי קירשנבאום לגבי עילת הפיטורין, [2.1.1997.pdf?dl=0 מכתב מפרופ' אלאן קירשנבאום לליבי כהנא]
  7. ^ מאמר, חלק א', מאמר, חלק ב'; את המאמר כתב הרב כהנא ב"ג'ואיש פרס" בעקבות הפרשה, 18 במרץ 1960. זה היה הטור הראשון שלו, והוא כתב אותו בשם עט ובגוף שלישי. וגם אצל קוטלר, יאיר. הייל כהנא, עמ' 31: "דרשו ממנו לחדול ממשיכת ילדים ללימודי דת"
  8. ^ הרב מאיר כהנא, חייו ומשנתו, עמ' 35–40, 40–41, 50–58, 581, 600–601
  9. ^ Martin Keene, "The Teenage Gangs Must Be Wiped Out," Brooklyn Daily, January 14, 1963, p. 4
  10. ^ המאיר לארץ - קובץ הספדים לזכרו של הרב כהנא., המכון להוצאת כתבי הרב כהנא, 1990, עמ' 16
  11. ^ The Complex Past of Meir Kahane, Michael T. Kaufman, New York Times, 24.1.1971
  12. ^ Remembering Kahane, and the Woman on the Bridge, Michael T. Kaufman, New York Times, 6.3.1994
  13. ^ Sarah Weinman, The Woman on the Bridge Estelle knew her fiancé had betrayed her — she had no idea what else he was capable of.
  14. ^ ההכחשה ניתנה בתשובה לשאלה ברדיו 77 בארצות הברית האם חי עם בחורה לא יהודיה בזמן מלחמת וייטנאם (הקטע הרלוונטי נמצא בדקה 1:13:30)
  15. ^ Bob Liff, "Rabbi Meir Kahane: Hero or Abhorrence?" Newsday (NY), February 1, 1988, pt. ii, pp. 4-5, 11. 'באותה תקופה עבדתי עבור ממשלת ארצות הברית. היא עבדה שם גם. לא היה קשר רומנטי'
  16. ^ מסמכי הכספת של ה-FBI כפי שמפורסמים באינטרנט "Meir Kahane". FBI (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2017-05-10.
  17. ^ כהנא נדון לחמש שנות מאסר על תנאי ולקנס, מעריב, 25 ביולי 1971
  18. ^ Kifner, John (11 בנובמבר 1990). "The World; In Israel, Kahane's Ideas Have Taken On A Life of Their Own". New York Times. נבדק ב-2017-07-03. {{cite news}}: (עזרה)
  19. ^ Kushner, Harvey W (2003). Encyclopedia of Terrorism. SAGE Publications. pp. 192–193. ISBN 978-0-7619-2408-1.
  20. ^ אסיר ציון - יוסף מנדלביץ על הרב כהנא, סרטון באתר יוטיוב, מתוך כנס לזכר הרב כהנא
  21. ^ ניו יורק טיימס
  22. ^ ראו למשל הערך אודותיו באנציקלופדיה בריטניה
  23. ^ מאיר כהנא, סיפורה של הליגה להגנה יהודית, פרק ו - כח יהודי
  24. ^ רחל פרימור, הרב מאיר כהנא בעלותו אמש לישראל: לא נלמד פה ילדים לירות בנשק הם לומדים זאת בלעדי הליגה, מעריב, 15 בספטמבר 1971
  25. ^ מאסר על תנאי לעמיחי פגלין וראשי "הליגה להגנה", דבר, 18 בנובמבר 1974
  26. ^ אבי שילון, בגין, 1913–1992, הוצאת עם עובד, 2007, עמוד 242
  27. ^ ⁨גח״ל דחתה פניית הליגה היהודית להצטרף למערך הימני⁩ | ⁨על המשמר⁩ | 20 אוגוסט 1973 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
  28. ^ נפתח משפט הרב כהנא בגלל מכתבי ההגירה, דבר, 22 במאי 1973; התחדש משפט הרב כהנא, דבר, 28 במאי 1973
  29. ^ נור מסאלחה, Imperial Israel and the Palestinians, הוצאת פלוטו, 2000, עמוד 147 בגוגל ספרים
  30. ^ כתבה באתר "Jewish Telegraphic Agency", מרץ 1976
  31. ^ מאסר שנתיים על תנאי לרב מאיר כהנא, דבר, 30 ביוני 1974
  32. ^ ראו מודעה ב'ידיעות אחרונות', 2.7.1974, '24 שעות', עמ' 3. מספר הטלפון במודעה היה בביתו של כהנא
  33. ^ שנת מאסר לרב כהנא, דבר, 23 בפברואר 1975
  34. ^ הרב כהנא יקבל מזון כשר בכלא, דבר, 28 בנובמבר 1975
  35. ^ הרב כהנא נידון ל-3 חודשי מאסר, מעריב, 29 באוגוסט 1979
  36. ^ https://www.hakolhayehudi.co.il/item/security/כשבגין_הודיע_שיסרב_לעצור_יהודי_בצו_מנהלי באתר הקול היהודי
  37. ^ צבי זינגר וברוך מאירי, "קבוצה מחברי 'כך' עמדה להקים גוף מחתרתי מזויין", מעריב, 15 במאי 1980
  38. ^ דליה מזורי, בית המשפט העליון דחה ערעור כהנא על צו המעצר המנהלי, מעריב, 8 ביוני 1980
  39. ^ 7 חודשי מאסר לרב מאיר כהנא, דבר, 30 ביוני 1980
  40. ^ בוטל צו המעצר המינהלי נגד הרב כהנא, דבר, 7 באוגוסט 1980
  41. ^ יוסף צוריאל, עוד תשעה וחצי חדשי מאסר בפועל הוטלו על הרב כהנא, מעריב, 16 בספטמבר 1980. למרות הכותרת נראה שמדובר בשלושה חודשים, ראו להלן
  42. ^ צבי זינגר, הרב כהנא משתחרר היום מן הכלא, מעריב, 12 בדצמבר 1980
  43. ^ כהן ונביא, כרך ב' מאמר: ימית, הרהורים על הטרגדיה., יהודה אפשטיין
  44. ^ בע"ב 2/84, ניימן נ' יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ישראל פ"ד לט (2) 225)
  45. ^ (תהילים קי"ט, פסוק מ"ד)
  46. ^ בג"ץ 400/87 כהנא נ' יו"ר הכנסת, פ"ד מא(2) 729
  47. ^ הרצוג: הצהרות כהנא מנוגדות לרוח היהדות והציונות, מעריב, 2 באוגוסט 1984
  48. ^ "כהנא תופעה מסוכנת; אסור להתרגש מסקרים", מעריב, 28 באוגוסט 1985
  49. ^ יוסף צוריאל, כנסת נכבדה וריקה אמרה לא לכהנא, מעריב, 17 באוקטובר 1985
  50. ^ יוסף צוריאל ויהושע ביצור, נאום כהנא: מליאה ריקה קהל תלמידים, מעריב, 13 בנובמבר 1985
  51. ^ 51.0 51.1 51.2 תום שגב, המיליון השביעי: הישראלים והשואה, ז, 3, עמ' 379; עמ' 526, הערה 2
  52. ^ ליטל לוין, 22.9.1985 / תושבי גבעתיים מסלקים את הרב כהנא, באתר הארץ, 22 בספטמבר 2011
  53. ^ תום שגב, המיליון השביעי, עמ' 429
  54. ^ ר. כהן-אלמגור, גבולות הסובלנות והחירות - תאוריה ליברלית והמאבק בכהנאות (י-ם, הוצאת נבו, 1999), עמ' 249
  55. ^ בג"ץ 43/85 כהנא נ. ועדת הכנסת, לא פורסם. עיקריו מופיעים אצל כהן-אלמגור, שם, עמ' 249
  56. ^ כהן-אלמגור, שם, 250
  57. ^ בג"ץ 399/85 ח"כ מאיר כהנא נגד הוועד המנהל של רשות השידור, פ"ד מא (3), 255
  58. ^ דברי קצינת יחסי ציבור של אגף כח אדם בצה"ל, אל"ם שולמית ליגום, מופיעים אצל כהן-אלמגור, 256
  59. ^ בג"ץ 73/85 סיעת כך נ. שלמה הלל יושב ראש הכנסת, פ"ד לט (3), 141
  60. ^ רות גביזון, "החקיקה נגד גזענות", זכויות האזרח גיליון 10 נובמבר 1984
  61. ^ עב 1/88 משה ניימן וסיעת כך בכנסת נ. יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השתים-עשרה, פ"ד מג (4) 177
  62. ^ Sullivan, Ronald (30 בינואר 1992). "Judge Gives Maximum Term in Kahane Case". New York Times. נבדק ב-2017-07-03. {{cite news}}: (עזרה)
  63. ^ נדב שרגאי, 15 שנה לאחר זיכויו, הודה החשוד ברצח כהנא, באתר הארץ, 5 בספטמבר 2006
  64. ^ טלי חרותי-סובר, כהנא חי (באור עקיבא), באתר הארץ, 5 באפריל 2016
  65. ^ בקרוב יכנס ח"כ פינס את ועדת הפנים של הכנסת כדי לקבוע כללים שלא יאפשרו לרשויות לקרוא שמות רחובות על שם אישים כרב כהנא., באתר ערוץ 7, 14 בפברואר 2007
  66. ^ רוני גרין שאולוב, קריאות בוז לנשיאה חיות בהפגנת הימין, סמוטריץ': "אל תעזי לפסול חוקי יסוד", באתר ynet, 7 בספטמבר 2023;
    אתר למנויים בלבד נעה לנדאו, "בן אוליאל צדק" — כך מטפחים מיתוס חדש בערוגת הכהניזם, באתר הארץ, 10 בספטמבר 2023
  67. ^ האתגר - גרסת הספר לקריאה ברשת
  68. ^ לשכים בעיניכם - גרסת הספר לקריאה ברשת
  69. ^ על האמונה ועל הגאולה - גרסת הספר לקריאהברשת
  70. ^ וספרים נוספים במקרא - גרסת הספר לקריאה ברשת
  71. ^ ארבעים שנה - גרסת הספר לקריאה אינטרנטית
  72. ^ אור הרעיון - גרסת הספר לקריאה אינטרנטית
  73. ^ מעל בימת הכנסת - גרסת הספר לקריאה אינטרנטית
  74. ^ סיפורה של הליגה להגנה יהודית - גרסת הספר לקריאה אינטרנטית
  75. ^ מכתבים לילדיו - גרסת הספר לקריאה אינטרנטית
  76. ^ כהן ונביא - גרסת הספר לקריאה אינטרנטית
  77. ^ צופה ומנהיג - גרסת הספר לקריאה אינטרנטית
  78. ^ אלירן אהרון, בתו של הרב מאיר כהנא הלכה לעולמה, באתר ערוץ 7, 24 ביוני 2017
  79. ^ רבני המחלקה לדוברי אנגלית, באתר מכון מאיר
  80. ^ איילת קליין כהן, הרב מאיר כהנא מתעורר לחיים, באתר nrg‏, 15 באוגוסט 2014
    רותי זוארץ, הצגה חדשה (ומעוררת מחלוקת) בצוותא: "כהנא צדק", "מעריב", 1 בספטמבר 2014
    כהנא צדק? / הצגת יחיד מאת יואב איתמר, קטע מההצגה, באתר יוטיוב
  81. ^ אתר למנויים בלבד איתמר בן-עמי, הפנתר היהודי: האם שורשיו הרעיוניים של מאיר כהנא נטועים בשמאל האמריקאי?, באתר הארץ, 9 בפברואר 2022
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

37170917מאיר כהנא

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=הרב_מאיר_כהנא&oldid=2731199"