ברוך מרזל
 |
ברוך מאיר מרזל (נולד בט"ו בניסן ה'תשי"ט, 23 באפריל 1959) הוא פעיל ימין רדיקלי ישראלי.
מרזל נעצר פעמים רבות בידי המשטרה והורשע בפלילים. היה מזכיר סיעת כך בכנסת ויו"ר התנועה לאחר הירצחו של הרב מאיר כהנא. מרזל היה פעיל בהקמת מספר התנחלויות, בהן עפרה, מצפה יריחו, קדומים, עצמונה, חצר אדר ובהקמת התנחלות בעיר שכם. עמד בראש מפלגת חזית יהודית לאומית. בבחירות 2013 מוקם במקום השלישי ברשימת "עוצמה לישראל" ובבחירות לכנסת העשרים הוצב במקום הרביעי במפלגת יחד. בשתי הפעמים לא נבחר לכנסת.
ביוגרפיה
מרזל נולד בבוסטון שבארצות הברית ועלה לישראל עם משפחתו כתינוק. בגיל 20, לאחר סיום לימודיו בישיבת הסדר בימית, התגייס לצה"ל. במלחמת לבנון נלחם בגזרה המרכזית בחיל השריון והשתתף בקרבות בקרבת כביש ביירות-דמשק (הרג בעצמו שבעה חיילים סורים)[דרוש מקור] בסיום שירותו הצבאי נשלח על ידי הצבא לארצות הברית כשליח הסברה וגיוס עולים ומתנדבים, במסגרת פרויקט 'שר-אל'.
פעילות פוליטית
מצעירותו היה מרזל פעיל שטח של "כך", תנועתו של הרב מאיר כהנא. כילד השתתף בפעילות התנועה, ולדבריו הרב כהנא השתתף בחגיגת בר המצווה שלו. מרזל שימש דובר התנועה במשך קרוב לעשר שנים. כאשר נבחר הרב כהנא בבחירות לכנסת האחת עשרה (1984), מונה מרזל למזכיר הסיעה בכנסת. בבחירות לכנסת השתים עשרה בשנת (1988) נאסר על "כך" להתמודד בנימוק שמצעה גזעני.
לאחר רצח כהנא ב־1990 התפצלה "כך" לשתי תנועות: "כהנא חי" בראשות בנימין זאב כהנא (בנו של הרב מאיר כהנא) ו"כך", בראשות מרזל. כיו"ר התנועה ניסה לרוץ לכנסת, אך הרשימה נפסלה שוב על ידי ועדת הבחירות המרכזית ולא הורשתה להתמודד. מרזל השתייך למנהיגות התנועה עד שהתנועה הוכרזה כארגון טרור בשנת 1994 לאחר טבח מערת המכפלה.
בבחירות לכנסת השש עשרה חבר למיכאל קליינר כמספר 2 ברשימת "חירות - התנועה הלאומית". מספר גורמים ערערו על זכותו להתמודד לכנסת, עקב עברו כפעיל "כך", אך הערעור נדחה על ידי בית המשפט העליון. המפלגה קיבלה כ־36,000 קולות, כ־11 אלף קולות פחות מהנדרש על-פי אחוז החסימה, ולכן לא נכנסה לכנסת. בשנת 2004 ייסד את מפלגת חזית יהודית לאומית (המוכרת מאז 2015 בשם עוצמה יהודית), והוא עמד בראשה בבחירות לכנסת השבע עשרה, אך הרשימה לא עברה את אחוז החסימה.
במסגרת מערכת הבחירות לכנסת ה-17 ובמחאה על אירועי עמונה, הכריז מרזל כי יבקר בסכנין במטרה "לבחון את הבניה הערבית הבלתי חוקית במקום". שיירתו של מרזל נבלמה על ידי משטרת ישראל במבואות העיר, והאירוע זכה להד תקשורתי.
מרזל עצמו לא התמודד בבחירות לכנסת ה-18, אך מפלגתו חברה למפלגת ארץ ישראל שלנו שהתמודדה במסגרת האיחוד הלאומי, והכניסה לכנסת את מיכאל בן ארי.
לקראת הבחירות לכנסת ה-19 הוצב כמקום השלישי ברשימת עוצמה לישראל - רשימה משותפת למפלגת התקווה וחזית יהודית לאומית[1]. גם בבחירות הללו המפלגה לא עברה את אחוז החסימה.
לקראת הבחירות לכנסת העשרים, הוצב מרזל כנציג עוצמה יהודית ברשימת יחד, לאחר שהרב מאיר מאזוז, מנהיגה הרוחני של המפלגה, לא אשר את מועמדותו של מיכאל בן ארי בטענה כי הוא נוהג לעלות להר הבית.[2] ועדת הבחירות המרכזית פסלה את מועמדותו[3], אולם בית המשפט העליון דחה את ההחלטה. גם בפעם הזו לא נבחר, מכיוון שהמפלגה לא עברה את אחוז החסימה.
לקראת הבחירות לכנסת העשרים ושתיים הוצב במקום השני ברשימת "עוצמה יהודית", אך מועמדותו נפסלה בבית המשפט העליון בגין הסתה לגזענות[4].
לעיתים קרובות הוא מבקר חברי כנסת, שרים, גופי שלטון ושופטים באופן חריף. במסגרת זו אף קיים הפגנות רבות נגד חברי הכנסת של מפלגות הימין - האיחוד הלאומי והמפד"ל, ששיאן היה בימי המאבק בתוכנית ההתנתקות. כמו כן הוא הגיש, ביחד עם איתמר בן-גביר, מספר עתירות לבג"ץ. בשנת 2008 עתרו לבג"ץ בדרישה שיורה למשטרה לאפשר לו לקיים צעדה בעיר אום אל-פחם, כפי שמתקיים מצעד התועבה בירושלים וכפי שאנשי שמאל מפגינים בחברון[5]. בעקבות פסיקת בג"ץ התקיימו צעדות של אנשי ימין בפאתי העיר בשנים 2009 ו-2010. הצעדות לוו בעימותים בין תושבי העיר ובין המשטרה[6].
באוגוסט 2021 הורחק לצמיתות מהרשת החברתית "פייסבוק" לאחר שהוגדר כ"מסוכן" בעקבות תמיכתו בתנועות "כך" ו"כהנא חי" שנחשבות לארגוני טרור בישראל וארצות הברית.[7]
מעצרים, משפטים ועתירות
הרשעתו הראשונה של מרזל הייתה בגיל 17 ומאז הורשע מספר פעמים. בשנת 1990 נעצר עם טירן פולק ונועם פדרמן בחשד של איומים על מעסיקי ערבים, אך שוחרר על ידי בית המשפט[8]. ב-1992 היה בין מארגני המהומות בבת ים לאחר רצח הלנה ראפ ועל כך נידון ל-8 חודשי מאסר על תנאי[9]. באותה שנה קרא בבית משפט לפייסל חוסייני רוצח ועל כך נידון לעונש מאסר בעבירת בזיון בית המשפט, אך בעקבות ערעור לבית המשפט העליון הומר לשלושה חודשי עבודות שירות[10].
ב-1994 הוחזק במעצר מנהלי במשך כמה חודשים לאחר טבח מערת המכפלה שביצע ברוך גולדשטיין. לאחר ששוחרר היה נתון במעצר בית מנהלי במשך שלושה חודשים[11].
ב-23 במרץ 2000 נעצר מרזל, יחד עם נועם פדרמן, טירן פולק, יהודה עציון וברוך בן יוסף, כאשר ביקשו למחות על פגישת האפיפיור יוחנן פאולוס השני עם הרבנים הראשיים לישראל בהיכל שלמה במסגרת ביקורו בישראל. הם הועמדו לדין ונמצאו זכאים[12], ואף נפסקו להם פיצויים על הפגיעה בחירותם[13].
ב-2003 הורשע בתקיפת שוטר בעת פינוי חוות גלעד ונידון לחודשיים וחצי עבודות שירות ולקנס על סך 5,000 ש"ח[14].
בשנים 2006–2008 עתר לבג"ץ, עם איתמר בן-גביר, בבקשה לבטל את ההיתר לערוך את מצעד התועבה בירושלים. העתירות נדחו[15].
חיים אישיים
ברוך מרזל הוא בנו של שלמה מרזל, שהיה מנהל ישיבת נתיב מאיר ולאחר מכן מנהל מוסדות חורב, ויקיר ירושלים[16][17].
מרזל נשוי לשרה ואב לתשעה ילדים[18]. הוא מתגורר עם משפחתו בשכונת אדמות ישי בתל רומיידה שבחברון.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ברוך מרזל |
ברוך מרזל, ברשת החברתית אקס (טוויטר)- אריאל שנבל, ברוך מרזל בדרך לכנסת: "המודל שלי הוא מרצ", באתר nrg, 6 בפברואר 2015
- עוזיאל סבתו, מסתובבים בחברון עם מרזל, בן גביר וגופשטיין, מגזין ערוץ 7, 05.11.15
הערות שוליים
- ^ הוגשה רשימת "עוצמה לישראל", ערוץ 7, 5 בדצמבר 2012
- ^ יאיר אטינגר, מחלוקת על עלייה להר הבית הביאה לפיצוץ במגעים לאיחוד בין ישי לבן ארי, באתר הארץ, 27 בינואר 2015
- ^ אביאל מגנזי, על חודו של קול: גם ברוך מרזל נפסל, באתר ynet, 12 בפברואר 2015
- ^ יעל פרידסון, מורן אזולאי ויובל קרני, העליון הכריע: גופשטיין ומרזל פסולים מלהתמודד בבחירות, באתר ynet, 25 באוגוסט 2019;
ע"ב 5487/19 גיל סגל ואחרים נ' איתמר בן גביר ואחרים, ניתן ב־25 באוגוסט 2019 - ^ אביעד גליקמן, העליון דורש: לאפשר צעדת ימין באום אל פאחם, באתר ynet, 4 בספטמבר 2008
- ^ אחיקם משה דוד, עימותים בצעדת הימין הקיצוני באום אל-פחם, באתר nrg, 27 באוקטובר 2010
- ^ יובל מן, פרסום ראשון: ברוך מרזל ומיכאל בן ארי הורחקו לצמיתות מפייסבוק, באתר ynet, 11 באוגוסט 2021
- ^ כך בבית המשפט, מעריב, 28 בנובמבר 1990
- ^ הארץ, "מאסר על תנאי ל-2 אנשי הימין הקיצוני שהתפרעו אחרי רצח הלנה ראפ ב-92'", מאת קראו ניקול, 8 ביולי 1996
- ^ הארץ, "בית המשפט העליון המיר את עונש המאסר שנפסק לברוך מרזל בעבודות שירות" - מאת ריינפלד משה, 18 בפברואר 1997
- ^ הארץ, "העציר המינהלי ברוך מרזל שוחרר מהכלא; הפר את צו מעצר הבית שהוצא נגדו", מאת הטוני יוסי, דרור שלמה, 28 בספטמבר 1994
- ^ ת"פ (י-ם) 3701/00 מדינת ישראל נגד ברוך מרזל ואחרים, ניתן ב-14 באוקטובר 2001
- ^ ת"פ (י-ם) 3701/00 מדינת ישראל נגד ברוך מרזל ואחרים, ניתן ב-7 באוגוסט 2003
- ^
משה ריינפלד, עבודות שירות למרזל על תקיפת שוטר, באתר הארץ, 06/05/03
- ^ בג"ץ 8988/06 ברוך מרזל ואיתמר בן גביר נ' מפקד מחוז ירושלים ואחרים, ניתן ב־27 בדצמבר 2006; בג"ץ 5277/07 ברוך מרזל ואיתמר בן גביר נ' מפקד משטרת מחוז ירושלים ואחרים, ניתן ב־20 ביוני 2007; בג"ץ 5317/08 ברוך מרזל ואיתמר בן גביר נ' מפקד משטרת מחוז ירושלים ואחרים, ניתן ב־21 ביולי 2008
- ^ שלמה מרזל באתר עיריית ירושלים
- ^ איטל קציר, ברוך דיין האמת: איש החינוך, שלמה מרזל ז"ל, 14 במאי 2011, באתר כיכר השבת
- ^ משפחת מרזל מפגינה נגד ההרחקה, באתר ערוץ 7, 2 בדצמבר 2002 - "שרה מרזל, רעיתו של ברוך מרזל מראשי פעילי כך ותשעת ילדיהם, קיימו ביום ב' משמרת מחאה..."
36143255ברוך מרזל
- אישי ציבור ישראלים שהורשעו בדין
- היישוב היהודי בחברון: אישים
- מורשעים בעבירות על רקע אידאולוגי בישראל
- מורשעים בפגיעה בעובד ציבור בישראל
- עצירים מנהליים בישראל
- ראשי מפלגת עוצמה יהודית
- פעילי ימין רדיקלי ישראלים
- פוליטיקאים שנפסלו מהתמודדות לכנסת
- ישראלים ילידי ארצות הברית
- עולים בשנות ה-1960
- פעילי כ"ך
- ישראלים שנולדו ב-1959
- תלמידי הרב יצחק גינזבורג