ימית
 | |
| סמל העיר ימית | |
| מדינה |
 ישראל |
|---|---|
| מחוז | פתחת רפיח |
| נפה | חבל ימית |
| תאריך ייסוד | 1973 |
| סיבת נטישה | הסכם השלום בין ישראל למצרים |
| תאריך נטישה | 1982 |
| אוכלוסייה | |
| ‑ ביישוב לשעבר | 2,500[1] (1982) |
| אזור זמן | UTC +2 |
ימית הייתה עיר ישראלית בפתחת רפיח, שהוקמה בשנת 1973 בקצהו הצפון-מזרחי של חצי האי סיני, על חוף הים התיכון בין רפיח לאל עריש. הגרעין ההתיישבותי שהקים את העיר היה מורכב מעולים חדשים מברית המועצות אשר גרו שנתיים לפני איכלוסה של העיר במושב שדות (מרכז גושי). חברי הגרעין ירדו לפתחת רפיח לפני מלחמת יום הכיפורים, במהלכה, ולאחריה.
העיר הייתה מרכזו של אזור התיישבותי שזכה לשם חבל ימית, וכלל יישובים נוספים. ימית הייתה מתוכננת להיות עיר גדולה, הכוללת נמל עמוק-מים. ב-21 באפריל 1982 במסגרת הסכם השלום בין ישראל למצרים פונתה העיר ונהרסה.
תכנון העיר וייעודה
העיר ימית תוכננה במטרה ליצור מאחז בשטח שיחזק את הקשר בין סיני לבין ישראל, וכן לפצל את רצועת עזה מחצי האי סיני. ימית היא למעשה הצלע השלישית בתוכנית "עוטף עזה", שמטרתה הייתה להקיף את עזה בגושי התיישבות אשר ימנעו ממנה להתפשט. עוטף עזה כלל את אשקלון בצפון, באר שבע ועיירות הפיתוח ממזרח, וימית בדרום.
עקרונות התכנון שנקבעו לעיר שאפו ליצור עיר גדולה אשר תאכלס כרבע מיליון תושבים. ימית תוכננה כעיר החוף הגדולה השלישית של מדינת ישראל, אחרי תל אביב וחיפה[2]. כמו כן, יועדה העיר לקלוט את גלי העלייה העתידיים, אשר יועדו להוות מרכיב עיקרי מאוכלוסיית העיר. ענפי הכלכלה העיקריים של העיר יועדו להיות: תיירות, תעשייה ומלאכה ותחבורה (נמל ימי, נמל אווירי ומרכז תחבורה יבשתי). יחד עם זאת, תוכנן המקום כמרכז לוגיסטי וכלכלי לחצי האי סיני. בעיר הייתה ישיבת ההסדר "ישיבת ימית" בראשות הרב יעקב אריאל, שעברה לאחר פינוי העיר לנווה דקלים שבגוש קטיף. לאחר פינוי יישובי גוש קטיף בשנת 2005, פונתה גם הישיבה וכיום היא שוכנת בעיר אשדוד.
פינוי והריסת העיר
בשנת 1982 פונתה העיר ונהרסה במסגרת הסכם השלום בין ישראל ומצרים. רוב תושבי המקום התפנו מרצון לפני הפינוי, אך בעקבות התבצרות פעילי ימין ובעיקר אנשי תנועת גוש אמונים בבתים, גלש הפינוי למאבק אלים בין המפנים למתבצרים. על מערך הפינוי פיקד אריאל שרון.
לאחר הפינוי
הריסות העיר נשארו כמו שהן באזור עליו עמדה פעם העיר עד היום. ההגעה לאזור הריסות ימית מלווה בקשיים רבים שמערימים השלטונות במצרים. למרות זאת, בשנת 2005 ביקר באזור ההריסות צחי הנגבי. בתקופת הפינוי התבצר הנגבי, שהיה אז סטודנט ואחד ממובילי המאבק בנסיגה מסיני, באנדרטת ימית יחד עם מתבצרים נוספים. לאחר הפינוי נחתכו קירות ורצפות הבתים בשלמותם והועברו למושב דקל, שם הם נמצאים עד היום. הדבר נעשה משיקולים כלכליים.
ישראל לא ציינה בשום מקום באופן רשמי את העיר ימית. הציון היחידי לעיר הוקם בישיבת ההסדר ימית שפונתה מהעיר והוקמה מחדש ביישוב נווה דקלים בגוש קטיף תחת שם חדש: ישיבת ההסדר נווה דקלים. עם ביצוע תוכנית ההתנתקות בשנת 2005 פונתה הישיבה בפעם השנייה והוקמה מחדש בעיר אשדוד. בישיבה שנבנית אמורים להיות מונצחים באנדרטאות מיוחדות, הן העיר ימית והן היישוב נווה דקלים.
במושב דקל שבנגב המערבי, בו התיישבו רבים מתושבי העיר הוקם מוזיאון לעיר וליישובי חבל ימית.
קישורים חיצוניים
- אתר ההנצחה ומוזיאון ימית וחבל ימית
- מיכאל יעקובסון: ימי ימית - 7 השנים הטובות והסוף המר, 8.4.12, Xnet.
הערות שוליים
- ^ Can Israel's right deliver peace?, באתר ה-BBC (באנגלית)
- ^ תוכנית המתאר של ימית
| ישובי סיני שפונו במסגרת הסכם השלום בין ישראל למצרים או הסכמים אחרים | ||
|---|---|---|
| יישובי חבל ימית | אבשלום • אוגדה • דקלה • חולית • חרובית • חצר אדר • ימית • מחנה נורית • מעוז הים • נאות סיני • ניר אברהם • נתיב העשרה • פריאל • פרי גן • סופה • עצמונה • שדות • תלמי יוסף | |
| יישובי מרחב שלמה | אופירה • די זהב • נביעות • שלהבת • זהרון | |
| נוספים | קדש ברנע • נח"ל ים • נח"ל תרשיש | |