עומאר עבד א-רחמאן
שייח' עֹמַר עבד אלרַחְמַאן (בערבית: ألشيخ عمر عبد الرحمن; 3 במאי 1938 - 18 בפברואר 2017) היה מנהיג מוסלמי מצרי עיוור, שהיה ידוע בכינויו השיח' העיוור. היה בעל תואר דוקטור מאוניברסיטת אל-אזהר שבמצרים.
החל משנת 1996 ועד מותו ריצה מאסר עולם במרכז הכליאה בטנר שבצפון קרוליינה, ארצות הברית, לאחר שהורשע במעורבות בפיצוץ מכונית התופת בבנייני התאומים, שבו נהרגו שישה ונפצעו יותר מאלף בני אדם.
ילדותו
א-רחמאן נולד בשנת 1938 במחוז אַ-דַּקַהְלִיַּה, צפונית-מזרחית לקהיר. הוא איבד את מאור עיניו בגיל צעיר בשל מחלת סוכרת נעורים.
כילד פיתח עניין בכתביהם של התאולוג והפרשן האסלאמי אבן תיימיה ושל הוגה הדעות מתנועת האחים המוסלמים סיד קוטב, והחל ללמוד קוראן באמצעות כתב ברייל.
לאחר השלמת לימודיו וקבלת הדוקטורט בתפסיר מאוניברסיטת אל-אזהר שבמצרים, נכלא על ידי הממשלה המצרית והואשם בהיותו אויב המשטר.
א-רחמאן הפך לאחד מאנשי הדת המוסלמים הבולטים ומהדוברים הקיצוניים ביותר בכל הנוגע לתהליך החילון של מצרים, נגדו יצא נחרצות.
מאסר במצרים
בשנת 1970 החל א-רחמאן בפיתוח קשרים עם שניים מהארגונים המיליטנטיים ביותר של מצרים, הג'יהאד האסלאמי המצרי ואגודת אל-ג'מאעה אל-אסלאמיה ("הקבוצה האסלאמית").
במהלך שנות ה-80 התמנה א-רחמאן למנהיגה של הקבוצה האסלאמית. עם זאת הוא שמר על קשרים עם גורמים בג'יהאד האסלאמי, אשר באותה העת הונהגה על ידי איימן א-זוואהירי, לימים מנהיג ארגון אל-קאעידה.
א-רחמאן שהה שלוש שנים במעצר בכלא מצרי, בעת שהמתין לסיום למשפטו באשמת הוצאת פסק הלכה שהתיר את ההתנקשות בחייו של נשיא מצרים אנואר סאדאת באוקטובר 1981, על ידי הג'יהאד המצרי.
התקופה באפגניסטן
על אף זיכויו במשפט מקשירת קשר לרצח סאדאת, גורש א-רחמאן ממצרים לאחר סיום המשפט.
באמצע שנות ה-80, עבר לאפגניסטן ויצר קשר עם מרצהו לשעבר עבדאללה עזאם, מבכירי האחים המוסלמים ומייסד ארגון אל-קאעידה.
א-רחמאן רקם קשרים עם אוסאמה בן לאדן, אותו פגש לראשונה במהלך מלחמת אפגניסטן עם ברית המועצות.
פעילויות בארצות הברית
ביולי 1990, טס א-רחמאן לניו יורק, דרך ערב הסעודית, פקיסטן וסודאן והחל לקחת חלק פעיל בניהול התשתית הפיננסית והארגונית של אל-קאעידה בארצות הברית. בטרם נסיעתו, קיבל א-רחמאן ויזת תייר משגרירות ארצות הברית בחרטום בירת סודאן וזאת על אף העובדה כי שמו נכלל ברשימת המעקב אחרי טרוריסטים של מחלקת המדינה של ארצות הברית. ב-17 בנובמבר, ביטלה מחלקת המדינה האמריקנית את אשרת התייר שלו.[1] למרות זאת, באפריל 1991, השיג א-רחמאן גרין קארד ממשרד ההגירה בניוארק שבמדינת ניו ג'רזי.
באוגוסט 1991, לאחר שהייה של מספר חודשים בחו"ל, ניסה א-רחמאן לשוב אל ארצות הברית. לאחר שבביקורת הדרכונים בשדה התעופה התגלה כי הוא נכלל ברשימת מעקב הטרור, החלו גורמים רשמיים בארצות הברית בהליך לביטול מעמד תושב הקבע אותו קיבל.
בשל העובדה כי היה זכאי לערער על ההחלטה לשלילת מעמדו, נאלץ הממשל האמריקאי לאפשר לו להיכנס למדינה. עם זאת, ב-6 במרץ 1992, נדחה ערעורו של א-רחמאן ונשלל מעמד תושב הקבע שלו. א-רחמאן הגיש בקשה לשלטונות האמריקאיים לשם קבלת מקלט פוליטי. הדיון בבקשתו התקיים ב-20 בינואר 1993.[2]
על אף תמיכתה של ארצות הברית במאבקם של המוג'אהדין באפגניסטן, התבטא א-רחמאן בחריפות כנגד ארצות הברית, וכנגד ישראל ויהודים .הוא הוציא פסק הלכה המתיר לשדוד בנקים ולהרוג יהודים בארצות הברית. במסגרת אחת מדרשותיו במסגד, כינה את האמריקאים "צאצאי קופים וחזירים שניזונים משולחנות האוכל של הציונים, הקומוניסטים והקולוניאליסטים".
א-רחמאן, אשר נהג להטיף ולשאת דרשות בשלושה מסגדים באזור עיר ניו יורק, היה מוקף בגרעין של חסידים מסורים, אשר מתוכן יצאו האנשים שהיו אחראיים לפיגוע במרכז הסחר העולמי בשנת 1993, כדוגמת אל סייד נוסייר, שבין היתר הואשם במעורבות ברצח ח"כ לשעבר הרב מאיר כהנא, מייסד הליגה להגנה יהודית, אך לא הורשע בסופו של דבר.
מעורבות בפיגועים במצרים
בשנת 1993, אירעו פיגועי טרור רבים במצרים אשר גרמו ללמעלה מ-1100 הרוגים ופצועים (בהשוואה לכ-322 הרוגים בשנה שלפני). חקירת האירועים הביאה למסקנה כי הארגון שעומד מאוחרי פיגועי הטרור הוא אל-ג'מאעה אל-אסלאמיה, הקבוצה האיסלאמית בהנהגתו של א-רחמאן.
בתקופה שקדמה לפיגועים, נהג א-רחמאן לשאת את דרשותיו הדתיות בברוקלין, להקליטן ולהפיצן ברחבי מצרים. במסגרת הקלטות אלו הטיף להרג של כופרים, לביצוע פעולות להדחת נשיא מצרים חוסני מובארכ ולהפיכת מצרים למדינת הלכה מוסלמית.[3]
ההתארגנות לפיגוע במגדלי התאומים (1993)
ערך מורחב – הפיגוע במגדלי התאומים (1993)
תכנון הפיגוע במגדלי התאומים החל כבר בשנת 1991, על ידי רמזי יוסוף, כווייתי ממוצא פקיסטני, אשר קיבל עצות מדודו חאלד שיח' מוחמד, בכיר בארגון אל-קאעידה (נחשב למוח שמאחורי פיגועי 11 בספטמבר). על פי עדות אחד השותפים לפיגוע, כוונת המפגעים הייתה לפגוע ביהודים, ובתחילה הם חיפשו יעדים לפיגוע בשכונות יהודיות בברוקלין. אולם בהמשך החליט יוסוף לפגוע במגדלי התאומים בהם עבדו יהודים רבים.
באוגוסט 1992, יוסוף ופלסטיני בשם אחמד עג'אג' הגיעו לארצות הברית בטיסה מפקיסטן, כדי להתחיל בהכנות לפיגוע. יוסוף נכנס למדינה עם דרכון עיראקי מזויף, ובנמל התעופה קנדי בניו יורק טען כי הוא נמלט מסדאם חוסיין וביקש מקלט. נקבע לו תאריך לשימוע ובינתיים הוא השתקע בג'רזי סיטי, ניו ג'רזי. שם הוא פגש את א-רחמאן, אשר הטיף במסגד בעיר. לאחר שא-רחמאן, שהיה אחראי על גיוס המחבלים לפיגוע, הציג את יוסוף לאנשים שהיו אמורים לסייע לו, יוסוף החל להרכיב את מטען החבלה שישמש אותו בפיגוע.
ב-26 באוגוסט 1993, הסיע יוסוף את מכוניתו (אשר בתוכה הוטמן מטען החבלה) לחניון התת-קרקעי שמתחת למגדל 1. הוא החנה את המכונית והפעיל את פתיל ההשהייה. כעבור 12 דקות התפוצצה המכונית וגרמה ל-6 הרוגים ו-1040 פצועים, בעיקר משאיפת העשן שהגיע עד לקומה ה-93 בבניינים.
מעצרו והרשעה
בעקבות הפיגוע, החלה הבולשת הפדרלית לעקוב אחר א-רחמאן וחסידיו באופן הדוק יותר. הארגון גייס קצין לשעבר בצבא המצרי בשם עימאד סאלם, שהצליח להפוך לעוזר אישי ושומר ראשו של השייח. במסגרת עבודתו החשאית הצליח להקליט את א-רחמאן במסגדים באזור ניו יורק וניו ג'רזי ומורה על רצח אמריקאים. בנוסף סייע סאלם לחשוף תוכנית אליה היה קשור השייח להטמנת חמישה מטענים בנקודות שונות בניו יורק, תוך כוונה לפוצץ את בניין האו"ם, את מנהרות לינקולן והולנד, את גשר ג'ורג' וושינגטון ובניין נוסף של הבולשת הפדרלית.
א-רחמאן נעצר ב -24 ביוני 1993, יחד עם תשעה מחסידיו. ב-1 באוקטובר 1995, הורשע בקשירת קשר חתרנית, במעורבותו בפיגוע בבנייני התאומים, ובתכנון מספר פיגועים באזור העיר ניו יורק. כמו כן נמצא השייח אשם בתכנון התנקשויות בחיי אנשי ציבור, כולל נשיא מצרים חוסני מובארכ.
בשנת 1996 נידון א-רחמאן למאסר עולם, אותו הוא מרצה במרכז הרפואי הפדרלי בטנר שבצפון קרוליינה.
במהלך שנת 2013 דחה ממשל ברק אובמה את בקשת מוחמד מורסי, נשיא מצרים דאז לשחרר אותו, 20 שנה אחרי הפיגוע. בשל מצבו הבריאותי הרעוע.[4]
מאמצים לשחרור
בנאום שנשא בכיכר א-תחריר נשיא מצרים מוחמד מורסי ב-30 ביוני 2012, יום לפני השבעתו, הביע את רצונו לשחרורו של א-רחמאן, יחד אסירים מצרים נוספים.[5] מאוחר יותר, הבהיר דובר ארגון האחים המוסלמים במצרים, כי כוונתו של מורסי הייתה להסגיר את א-רחמאן על מנת שירצה את מאסרו במצרים ולא לשחררו ממאסר וזאת מטעמים הומניטרים בשל מצבו הבריאותי הלקוי של השייח.[6]
בפברואר 2013, העריך מודיע של הבולשת הפדרלית כי שחרורו של א-רחמאן אינו עומד על הפרק וזאת בשל מסוכנותו הרבה.
השפעת מאסרו
בשנת 1997, ביצעו חברי ארגונו של א-רחמאן, אל-ג'מאעה אל-אסלאמיה, שני פיגועים שכוונו כנגד תיירים אירופאים בעת ביקורם במצרים, דוגמת הטבח בלוקסור, אשר התרחש ב-17 בנובמבר 1997, במסגרתו תקפה חולייה של הארגון קבוצת תיירים שביקרה במקדש חתשפסות ורצחה 62 מהם.
ב-9 באפריל 2002 הואשמו 4 אנשים מצוות ההגנה של א-רחמאן כולל עורכת הדין לין סטיוארט, כי שיתפו פעולה עם השייח. במסגרת הקשר שנוצר, הצליח השייח לפרסם מתאו פסק הלכה שהורה למאמינים מוסלמים "לשפוך את דמם של ישראלים ויהודים בכל מקום". מכתב האישום שהוגש עלה כי הארבעה העבירו הודעות לשייח וקיבלו ממנו מסרים במטרה להפיצם בקרב חסידיו. בשנת 2005 הורשעו הארבעה.[7]
משפחתו
לא-רחמאן היו שתי נשים. מאשתו הראשונה איישה חסן גאודה נולדו לו 7 ילדים. מאשתו השנייה איישה זודי, נולדו לו 3 ילדים נוספים.[8]
זמן קצר לפני שהגיע לניו יורק, בשנת 1990, שלח השייח את שניים מבניו, אחמד ומוחמד, לאפגניסטן. הם התגייסו לכוחות הטליבאן ונטלו חלק בלחימה כנגד הצבא האמריקאי במדינה.
אחמד נעצר בשנת 2001 בעיר קאבול שבאפגניסטן על ידי כוחות מהברית הצפונית.[9] מוחמד נעצר בפקיסטן בשנת 2003 ואחר כך גורש למצרים ושוחרר בשנת 2010. בן נוסף של השייח, אסד, נהרג בשנת 2011 בהתקפה של מזל"ט אמריקאי בעיר קאבול שבאפגניסטן.[10] בהתקפה נהרג גם מוחמד עאטף, סגנו של הטרוריסט אוסאמה בן לאדן.[11]
קישורים חיצוניים
- ניל מקפרקיואר וטים גולדן, הברית הצפונית עצרה את בנו של השייח העיוור, באתר הארץ (תרגום מהניו יורק טיימס), 1 בדצמבר 2001.
- שלמה שמיר, ארצות הברית מאשימה 4 בסיוע ל"שייח העיוור", באתר הארץ, 10 באפריל 2002
- ליאת מדניק ועו"ד יניב אופק, באתר מט"ח, 2007
- רויטרס, בנו של "השייח העיוור" נהרג בהפצצה באפגניסטן, 18 בנובמבר 2011, באתר ynet
- חגי הוברמן, פעילות במצרים לשיחרור "השייח' העיוור", באתר ערוץ 7, 20 באפריל 2011
- יצחק בן חורין, 20 לפיגוע בתאומים: "'השייח העיוור' עדיין מסוכן, 26 בפברואר 2013, באתר ynet
הערות שוליים
- ^ McKinley, James, "Islamic Leader on U.S. Terrorist List Is in Brooklyn". The New York Times, 16 December 1990
- ^ Jehl, Douglas, "Rahman Errors Admitted". The New York Times. 7 March 1993
- ^ Hedges, Chris, "A Cry of Islamic Fury Tape in Brooklyn for Cairo". The New York Times, 7 January 1993
- ^ יצחק בן-חורין, וושינגטון, 20 לפיגוע בתאומים: "'השייח העיוור' עדיין מסוכן", באתר ynet, 26 בפברואר 2013
- ^ רויטרס, מורסי בתחריר: הממשלה והצבא לא חזקים יותר מהעם, באתר וואלה, 29 ביוני 2012
- ^ David D. Kirkpatrick, Egypt’s New Leader Takes Oath, Promising to Work for Release of Jailed Terrorist, The New York Times, 29 June 2012
- ^ שלמה שמיר, ארצות הברית מאשימה 4 בסיוע ל"שייח העיוור", באתר הארץ, 10 באפריל 2002
- ^ Omar Abdel-Rahman", NNDB"
- ^ ניל מקפרקיואר וטים גולדן, הברית הצפונית עצרה את בנו של השייח העיוור, באתר הארץ (תרגום מהניו יורק טיימס), 1 בדצמבר 2001.
- ^ רויטרס, בנו של "השייח העיוור" נהרג בהפצצה באפגניסטן, 18 בנובמבר 2011, באתר ynet
- ^ רויטרס, בנו של "השייח העיוור" נהרג בהפצצה באפגניסטן, 18 בנובמבר 2011, באתר ynet