מרים בן-פורת
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית משפטן ריקה. מרים בן-פורת (25 בינואר 1918 - 26 ביולי 2012) הייתה שופטת בית המשפט העליון ומבקרת המדינה בשנות התשעים. היא הייתה האישה הראשונה שמלאה את התפקידים האלו במדינת ישראל.
ביוגרפיה
נולדה בויטבסק (כיום בבלארוס) לחיה לבית ריץ ולאליעזר שיינזון במשפחה בת שבעה ילדים - שלוש בנות וארבעה בנים. אביה היה סוחר ויצרן יליד ליטא. המשפחה עברה לקובנה שבליטא זמן קצר לאחר לידתה של מרים. בשנת 1936 עלתה ארצה בגפה.
בשנת 1945 סיימה את לימודי המשפטים והוסמכה כעורכת דין לאחר התמחות במשרדו של יצחק אולשן.
בשנת 1948 החלה לעבוד במשרד המשפטים והתקדמה לתפקיד סגן פרקליט המדינה. הופיעה בעיקר במשפטים בבית המשפט העליון. בין השאר הייתה התובעת במשפטו של יעקב חרותי[1].
כשופטת
במאי 1958, התמנתה לכהונת שופטת בבית המשפט המחוזי בירושלים. החל ממאי 1975 החלה לכהן כנשיא-תורן של בית המשפט. בדצמבר 1975 החלה לכהן כנשיאת בית המשפט המחוזי.
במקביל לכס השיפוט, בין השנים 1964–1978, לימדה בן-פורת באוניברסיטה העברית, והגיעה לדרגת פרופסור חבר.
ב-1 בנובמבר 1976, מונתה כשופטת בפועל בבית המשפט העליון. ב-2 במרץ 1977 מונתה במינוי קבע, והייתה לאישה הראשונה בהרכב בית המשפט.
בשנת 1983, עם מינויו של מאיר שמגר לנשיא, התמנתה לממלא מקום נשיא בית המשפט העליון (תואר אשר שונה בשנת 1984 ל"משנה לנשיא בית המשפט העליון").
היא פרשה מכס השיפוט בשנת 1988, עם הגיעה לגיל 70.
השופטת מרים בן-פורת דחתה בקשה למשפט חוזר של עמוס ברנס במרץ 1985 , בטענה שברנס לא הציג בפניה כל ראיה חדשה, והיא אף המליצה על טיפול פסיכולוגי: "המוצא ממצב נפשי זה הוא, לדעתי, בקבלת עזרה מתאימה של מומחה לדבר וחבל אם לא יבחר בדרך זו".
כמבקרת המדינה
מיד לאחר פרישתה מכס השיפוט, ב-4 ביולי 1988, מונתה לתפקיד מבקר המדינה. היא עמדה בראש מוסד מבקר המדינה במשך עשור, עד 4 ביולי 1998.
בתקופת כהונתה כמבקרת המדינה, היוותה בן-פורת גורם בעל השפעה ופעלה למינהל תקין בכל מוסדות השלטון. היא נחשבה כמי שיצקה תכנים חדשים למוסד המבקר, וכמי שעוררה את המשרד להיות בעל תפקיד אפקטיבי במלחמה בשחיתויות השלטון והמנהל הציבורי. בין היתר, היא אילצה את המפלגות השונות לפרסם את רשימות התורמים להן, וביקרה את צה"ל על כך שמסיכות הגז שחילק ערב מלחמת המפרץ הראשונה לא היו יעילות דיין.
הדו"חות שפירסמה עוררו הד נרחב בציבור, במיוחד הדו"ח של שנת 1992, שצייר תמונה קשה של התנהלות שלטונית מושחתת, מינויים פוליטיים ומתן כספים ייחודיים. דו"ח זה נוצל על ידי מפלגת העבודה בתעמולת הבחירות לכנסת ה-13.
בשנת 1991 הוענק לבן-פורת פרס ישראל למפעל חיים. בשנת 2004 הוענק לה התואר "יקירת ירושלים". בן-פורת ובעלה יוסף אימצו בת בגיל 5, רונית. לא היו להם ילדים ביולוגיים.
מרים בן-פורת הלכה לעולמה ב-26 ביולי 2012, בת 94 הייתה במותה. היא הובאה לקבורה בהר המנוחות בירושלים[2].
ספרה האוטוביוגרפי
- מרים בן-פורת, מבעד לגלימה, הוצאת כתר, 2010.
קישורים חיצוניים
- בדימוס, באתר הרשות השופטת
- מרים בן-פורת, באתר מבקר המדינה
- משה נגבי, "מבעד לגלימה" מאת מרים בן-פורת, השופטת מרים בן-פורת, הגברת הראשונה של העליון, באתר הארץ, 04/08/10
- גלעד גרוסמן, הלכה לעולמה מבקרת המדינה לשעבר, מרים בן-פורת, באתר וואלה!, 26 ביולי 2012
- מרים בן-פורת, באתר News1 מחלקה ראשונה
- גליה אליהו, מרים בן-פורת, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
- שירי הדר, חריפת מחשבה, רגישה לזולת. פרידה מבן-פורת, באתר ynet, 26 ביולי 2012
- חן קוטס-בר, בלעדי: החיים הסודיים של מרים בן פורת, באתר nrg, 15 בספטמבר 2012
הערות שוליים
- ^ ש. בן חיים, החל משפטו של עו"ד חרותי, מעריב, 27 ביוני 1957
- ^ המצבה ומקום הקבר של מרים בן פורת, באתר "פרויקט גלעד"
משנים לנשיאי בית המשפט העליון | ||
---|---|---|
|
יושבי ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת | ||
---|---|---|
|
- עורכות דין ישראליות
- אנשי העלייה החמישית
- עובדי פרקליטות המדינה
- סגל האוניברסיטה העברית בירושלים: משפטים
- שופטי בית המשפט העליון
- יושבי ראש ועדת הבחירות המרכזית
- מבקרי המדינה
- זוכי פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה
- יקירי ירושלים
- חברי הוועד הציבורי למניעת הרס העתיקות בהר הבית
- זוכי אות אביר איכות השלטון
- שופטי בית המשפט המחוזי בירושלים
- יהודים הקבורים בהר המנוחות
- זוכי פרס צלטנר
- יקירי תל אביב-יפו לשנת 1982
- ישראלים שנפטרו ב-2012