אברהם שלום

אברהם שלום
	תמונה זו מוצגת במכלול בשימוש הוגן.; נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	7 ביולי 1928; וינה, אוסטריה
פטירה	19 ביוני 2014 (בגיל 85)
תאריך עלייה	1939
השתייכות	פלמ"ח; שירות הבטחון הכללי; המוסד
תפקידים בשירות
	ראש אגף מבצעים בשב"כ, ראש השב"כ
תפקידים אזרחיים
	דירקטור בתעשייה האווירית

אברהם שלום בנדור (7 ביולי 1928 – 19 ביוני 2014) היה ראש שירות הבטחון הכללי בשנים 1980–1986, אשר בעקבות מעורבותו בפרשת קו 300 נאלץ לפרוש מתפקידו.

ביוגרפיה

אברהם שלום נולד בווינה שבאוסטריה בשנת 1928, למשפחה מתבוללת. הוא היה בן יחיד לאב תעשיין ולאם מורה לפסנתר. לאחר סיפוח אוסטריה לגרמניה הנאצית הוכה שלום על ידי התלמידים האחרים בכיתה בנוכחות המורה, שלא התערב, ובעקבות זאת לא שב לבית הספר. בנוסף העסק של אביו הוחרם ולאחר מכן גורשה משפחתו מדירתה. ב-1939 עלה עם משפחתו לארץ ישראל^[1]. שלום היה חבר במחנות העולים בתל אביב והצטרף להכשרת הפלמ"ח בקיבוץ רביבים^[2]. הוא למד עד הכיתה י"א בגימנסיה בלפור. ב-1946 התגייס לפלמ"ח ופעל במסגרת הפלי"ם. שירת בהתחלה בקיבוץ יגור ובקיבוץ מעוז חיים. במלחמת העצמאות היה חייל בחטיבת יפתח במסגרתה לחם נגד אנשיו של קאוקג'י במשמר העמק, בקרבות מלכיה ובמערכה על הנגב שהיה נצור על ידי הצבא המצרי.

לאחר שיחרורו מצה"ל עבד בחקלאות לזמן קצר, אך לא מצא סיפוק בעבודה זו. ביוני 1950 הצטרף לשירות הבטחון הכללי, בהמלצתו של רפי איתן, שהיה מפקדו בצה"ל. תחילה שובץ כמאבטח אך ביקש לעבור לתפקיד אחר. ב-1952 התמנה למפקד יחידת המבצעים בירושלים וב-1954 יצא לשליחות מטעם "המוסד" בחו"ל. שימש סגן מפקד מבצע החטיפה של אדולף אייכמן והבאתו למשפט בישראל^[3] איסר הראל תיאר אותו: "איש מבצעים מובהק, מתכנן מעולה, אדם בקי בכמה וכמה לשונות ובעל ניסיון בפעולות בחוץ לארץ"^[4]. בשנת 1962 היה סגן מפקד יחידת המבצעים וניהל את החיפושים אחר יוסל'ה שוחמכר^[5]. בהמשך התמנה לסגן ראש אגף ב"מוסד" ולראש אגף מבצעים בשב"כ. בעקבות טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן מונה ב-1972 לראש אגף האבטחה, ומיסד וכונן מדיניות אבטחה כוללת לנציגויות מדינת ישראל בחו"ל כמו גם במטוסים וספינות^[6]. בשנת 1980 מונה לראש השב"כ.

פרשת קו 300

ערך מורחב – פרשת קו 300

ב-12 באפריל 1984, לאחר השתלטות מחבלים על אוטובוס בקו 300 של "אגד", הורה שלום לראש אגף המבצעים בשב"כ, אהוד יתום, להרוג שני מחבלים כפותים שנתפסו במהלך ההשתלטות של צה"ל על האוטובוס, מתוך עקרון שמחבלים לא יוצאים חיים מפיגועי חטיפה ומיקוח.

יתום מילא את ההוראה והמחבלים חוסלו במכות. לאחר מספר ימים נודע לשר הבטחון משה ארנס שבידי העיתון "חדשות" תצלום שצילם אלכס ליבק ובו נראה אחד מהמחבלים מובל חי ובהכרה מלאה לאחר שהורד מהאוטובוס והוא הורה על מינוי ועדת בדיקה בראשות האלוף במילואים מאיר זורע ("ועדת זורע"). אנשי השב"כ שהעידו בוועדה מסרו, בהוראת שלום, עדות שקר לפיה האשם ברצח הוא קצין צה"ל יצחק מרדכי שהשתתף בחקירת המחבלים לאחר שהורדו מהאוטובוס. כן ישב בוועדה יוסי גינוסר אשר סייע בתיאום העדויות מבפנים. המלצות הוועדה הביאו להעמדת יתום לדין משמעתי על שסטר לאחד המחבלים, ובהעמדת מרדכי לדין משמעתי על שהכה בהם באקדחו. הליכים אלו הסתיימו בזיכוי.

באוקטובר 1985 פנו אל אברהם שלום שלושה בכירים בשב"כ, בהם המשנה לראש השב"כ ראובן חזק, ודרשו ממנו להתפטר מתפקידו בעקבות הפרשה^[1]. שלום סירב והדיח את חזק מהיות ממלא מקומו. בעקבות האירועים האמורים נוצרו בתוך השב"כ מחנות שתמכו מצד אחד בשלושה ומצד שני בשלום ומקורביו. על פי ראש השב"כ לשעבר, כרמי גילון, הופעל לחץ מצד מקורבי אברהם שלום על עובדים לתמוך בראש השירות מול הפורשים. גילון טען כי בכיר בשב"כ המקורב לשלום פעל להחתמת עצומה בקרב העובדים למען אברהם שלום. השלושה פנו בפברואר 1986 אל היועץ המשפטי לממשלה יצחק זמיר ומסרו לו את פרטי הפרשה הידועים להם. לאחר בירור, דרש זמיר את פיטורי שלום בתמורה לכך שלא יפתח בחקירה נגדו. שמעון פרס ויצחק שמיר שהיו אז ראש הממשלה וממלא מקומו בממשלת אחדות לאומית, תמכו בשלום וסירבו לדרישתו של זמיר^[7].

במאי 1986 הורה זמיר לפתוח בחקירה נגד שלום ואנשיו, בניגוד לעמדת הממשלה, תוך שהוא טוען שהוא בעל הסמכות הבלעדית להורות על חקירה^[8]. שמעון פרס ויצחק שמיר הביאו לעזיבתו של יצחק זמיר ומינו במקומו את יוסף חריש, אולם הסערה הציבורית שהתחוללה לא אפשרה סיום שקט של הפרשה. לקראת סוף יוני 1986 הוחלט לסיים את הפרשה בהתפטרות שלום ואנשי שב"כ אחרים שהיו מעורבים בפרשה^[9] תוך שנשיא המדינה חיים הרצוג מעניק חנינה לשלום ושלושה אנשי שב"כ נוספים עוד טרם העמדתם לדין. שלום הוחלף ביוסף הרמלין אשר שב לשירות לאחר שעמד בראשו בעבר. בבקשת החנינה שלו כתב שלום שחיסול המחבלים נעשה "בסמכות וברשות"^[10]. לטענתו, פעל על פי הוראה מראש הממשלה יצחק שמיר שלא לתת למחבלים לצאת בחיים מפיגועי חטיפה ומיקוח. שלום גם טען שדיווח לשמיר על חיסול המחבלים לאחר מעשה. שתי הטענות הוכחשו בידי שמיר^[11]. ועדת בדיקה של הפרקליטות, בה היו חברים יוסף חריש, יהודית קרפ, עדנה ארבל ויצחק אליאסף, לא מצאה תימוכין לדבריו של שלום ואף הצביעה על סתירות בגרסתו של שלום^[12]^[13].

בסוף 1985 הוטל על שלום לישר את ההדורים עם ארצות הברית לאחר חשיפת הריגול של יונתן פולארד עבור ישראל^[14].

לאחר פרישתו מהשב"כ

לאחר פרישתו מהשב"כ החל שלום לעבוד עבור קבוצת שאול אייזנברג^[15]. בהמשך היה דירקטור בתעשייה האווירית לישראל.

כאחרים המעורבים בפרשה, בהם אהוד יתום שנבחר לכנסת, ויוסי גינוסר אשר שימש במגוון תפקידים ציבוריים, לא נמנע שלום מפעילות ציבורית ומהבעת דעתו ברבים. הוא היה חבר במועצה הציבורית של תנועת "המפקד הלאומי", והביע דעתו כנגד גדר ההפרדה בנימוק כי הפגיעה שזו גורמת בזכויות הפלסטינים עלולה להביא לטרור רב מזה שהיא עשויה למנוע. ב-30 בנובמבר 2003 התראיין שלום לעיתונות, וביחד עם שלושה ראשי שב"כ בדימוס אחרים, עמי איילון, יעקב פרי וכרמי גילון קרא לשרון להגיע להסכם עם הפלסטינים, ולהבין כי קיים צד שני לסכסוך, אשר סבלו הוא גורם מרכזי להמשך הסכסוך^[16].

שלום נפטר ב-19 ביוני 2014.

לקריאה נוספת

דרור מורה, שומרי הסף: שישה ראשי שב"כ מדברים, הוצאת ידיעות ספרים, תל אביב, 2014.
יוסי מלמן ודן רביב, מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין, הוצאת ידיעות ספרים, 2012.
איסר הראל, "הבית ברחוב גריבלדי", זמורה, ביתן - מוציאים לאור, 1990.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: אברהם שלום

אברהם שלום בנדור באתר השב"כ.
יוסי מלמן‏, חשאי בחמישי: ראש השב"כ לשעבר שחי עם אמת משלו, באתר וואלה!‏, 3 בינואר 2013.
יעקב ארז, מי אתה אברהם שלום, מעריב, 27 במאי 1986; המשך
עופר אדרת, מת אברהם שלום, ראש השב"כ מפרשת קו 300, באתר הארץ, 19 ביוני 2014
מיכל מרגלית, מאייכמן לקו 300. פרידה מאברהם שלום, באתר ynet, 20 ביוני 2014

הערות שוליים

^ ^1.0 ^1.1 חזק אמר לשלום, מעריב, 30 במאי 1986
^ יעקב ארז, שב"כ: כך החלה הפרשה, מעריב, 30 במאי 1986
^ אבנר אברהמי, חמישים שנה לחטיפת אייכמן. ארבעה מהשותפים למבצע זוכרים כל פרט, באתר הארץ, 7 במאי 2010.
^ איסר הראל, "הבית ברחוב גריבלדי", זמורה, ביתן - מוציאים לאור, 1990, עמוד 110.
^ איל לוי, בשבילם הוא נשאר יוסל'ה, באתר nrg‏, 18 באוקטובר 2005
^ יוסי מלמן ודן רביב, מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין, הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמוד 194.
^ יוסף חריש, מרד כינו בממשלה את הופעת שלושת אנשי השב"כ, מעריב, 30 במאי 1986
^ זמיר הציע להעמיד לדין את ראש השב"כ, מעריב, 26 במאי 1986
^ יעקב ארז, האירופי הקפדן נאלץ לפרוש מהשירות החשאי, מעריב, 26 ביוני 1986
^ האם נשיא המדינה יכול לבטל חנינה שהושגה בדרך כוזבת?, מעריב, 5 בינואר 1987
^ 3 אנשי שב"כ תומכים בגירסת שלום, מעריב, 24 בספטמבר 1986
^ רפאל מן וברוך מאירי, הדו"ח קובע: בעדויות של אברהם שלום נמצאו סתירות, מעריב, 29 בדצמבר 1986
^ המלים ברשות ובסמכות לא היו על דעתו של שמיר, מעריב, 30 בדצמבר 1986
^ עידו דיסנצ'יק, פולארד מטלטל את הטרויקה בירושלים, מעריב, 27 במרץ 1987
^ עודד שורר, אברהם שלום מצטרף לקבוצת אייזנברג, מעריב, 10 בדצמבר 1986
אברום: טלטל את המדינה, מעריב, 2 בינואר 1987
^ אברהם שלום, באתר יוזמת זנבה

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

[מעריב30-1] 1.0 ^1.1 חזק אמר לשלום, מעריב, 30 במאי 1986

[2] יעקב ארז, שב"כ: כך החלה הפרשה, מעריב, 30 במאי 1986

[3] אבנר אברהמי, חמישים שנה לחטיפת אייכמן. ארבעה מהשותפים למבצע זוכרים כל פרט, באתר הארץ, 7 במאי 2010.

[4] איסר הראל, "הבית ברחוב גריבלדי", זמורה, ביתן - מוציאים לאור, 1990, עמוד 110.

[5] איל לוי, בשבילם הוא נשאר יוסל'ה, באתר nrg‏, 18 באוקטובר 2005

[6] יוסי מלמן ודן רביב, מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין, הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמוד 194.

[7] יוסף חריש, מרד כינו בממשלה את הופעת שלושת אנשי השב"כ, מעריב, 30 במאי 1986

[8] זמיר הציע להעמיד לדין את ראש השב"כ, מעריב, 26 במאי 1986

[9] יעקב ארז, האירופי הקפדן נאלץ לפרוש מהשירות החשאי, מעריב, 26 ביוני 1986

[10] האם נשיא המדינה יכול לבטל חנינה שהושגה בדרך כוזבת?, מעריב, 5 בינואר 1987

[11] 3 אנשי שב"כ תומכים בגירסת שלום, מעריב, 24 בספטמבר 1986

[12] רפאל מן וברוך מאירי, הדו"ח קובע: בעדויות של אברהם שלום נמצאו סתירות, מעריב, 29 בדצמבר 1986

[13] המלים ברשות ובסמכות לא היו על דעתו של שמיר, מעריב, 30 בדצמבר 1986

[14] עידו דיסנצ'יק, פולארד מטלטל את הטרויקה בירושלים, מעריב, 27 במרץ 1987

[15] עודד שורר, אברהם שלום מצטרף לקבוצת אייזנברג, מעריב, 10 בדצמבר 1986
אברום: טלטל את המדינה, מעריב, 2 בינואר 1987

[16] אברהם שלום, באתר יוזמת זנבה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]