יצחק כהן (נשיא בית המשפט העליון)
 | |||||||
| לידה |
ברודי, האימפריה האוסטרו-הונגרית  | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
ישראל  | ||||||
| תאריך עלייה | 1938 | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
יצחק כַּהן (15 בנובמבר 1913 – 24 באפריל 1985) היה הנשיא השישי של בית המשפט העליון.
ביוגרפיה
כהן נולד בעיר ברודי שבחבל גליציה באימפריה האוסטרו-הונגרית (בתחומי אוקראינה של ימינו), כבן למשפחת הרבנים הענפה משפחת כהנא הלר, ב־15 בנובמבר 1913. היה בעל תארים ראשונים במשפטים, מינהל וכלכלה מאוניברסיטת לבוב. עלה לארץ ישראל בשנת 1935. בשנת 1938 אירע פיצוץ בשוק בחיפה ובו נהרגו 18 ערבים. בעקבות פיצוץ זה, מונתה ועדה בידי ועד המצב של הקהילה היהודית בחיפה. בוועדה כיהנו השופט שמעון אגרנט, שהיה אז עו"ד חיפאי, וכן עו"ד נוסף (זאב ארגמן). למזכיר הוועדה מונה יצחק כהן. מספר חודשים לאחר מכן, עבר כהן את המבחן לעו"ד זרים מטעם ממשלת המנדט. הוא פנה אל השופט אגרנט, והלה קיבלו כמתמחה במשרדו. באותה שנה מונה אגרנט לשופט שלום, וכהן המשיך כמתמחה ולאחר מכן כעו"ד במשרדו של אגרנט, בו היה שותף נוסף (עו"ד יעקב הלוי).
במלחמת העצמאות התנדב לשירות צבאי בשירות המשפטי (לימים הפרקליטות הצבאית של צה"ל). שירת במשך כשנה כסנגור צבאי.
בשנת 1950 מונה לשופט בבית משפט השלום בחיפה. בשנת 1953 מונה לשופט בבית המשפט המחוזי בחיפה.
בשנת 1969, במהלך מלחמת ההתשה, נהרג בנו אליעזר, ששירת בחיל השריון בסיני.
ב־7 באוקטובר 1970 מונה יצחק כהן לכהונת שופט בית המשפט העליון. בשנת 1974 מונה ליושב-ראש הוועדה להגנה בפני פגיעה בצנעת הפרט. בשנת 1978 היה יושב ראש הוועדה לעניין הפוליגרף. ב-26 במרץ 1981 מונה כממלא מקום קבוע של נשיא בית המשפט העליון. ב־30 באפריל 1982 מונה לנשיא בית המשפט העליון.[1]
ב־1982 עמד בראש ועדת כהן, אשר חקרה את האירועים במחנות הפליטים סברה ושתילה שבביירות, שבה היו חברים שופט בית המשפט העליון אהרן ברק ואלוף במילואים יונה אפרת. הוועדה פרסמה את מסקנותיה בפברואר 1983, והמליצה כי שר הביטחון, אריאל שרון, יסיים את כהונתו כשר הביטחון.
ב־15 בנובמבר 1983, בהגיעו לגיל שבעים וכשנה וחצי לאחר שמונה לנשיא, פרש לגמלאות. הוא הוחלף על ידי השופט מאיר שמגר.
אחיו היה הרב ד"ר קלמן כהנא, ממנהיגי פועלי אגודת ישראל, מחותמי מגילת העצמאות חבר מועצת העם הזמנית וחבר כנסת מהכנסת הראשונה ועד התשיעית ברציפות וסגן שר החינוך והתרבות בממשלות ישראל.[2]
נכדו הוא ד"ר אורי מאיר-צ'יזיק, חוקר ההיסטוריה של התזונה והרפואה בא"י.
כתב עליו השופט שלמה לוין: "כשם שהיה יצחק שקול בהסקת המסקנות, כך גם היה מתון ומדוד בסגנון אותו נקט. מעולם לא כתב בפסק דין שבעל דין או עד שיקר, או כפי שנמצא לפעמים בפסיקה, שפלוני הוא 'שקרן פתולוגי', ביטויים כאלו לא היו לרוחו של יצחק כהן, ראשית משום שמטבעו היה מתון בדין, ושנית, משום שהוא הכיר במגבלותיה של השפיטה לרדת בביטחון גמור לחקר האמת."[3] בנוסף, בראיון שנערך עם השופט לוין בספר "ללא גלימה", מציין לוין כי לדעתו כהן הוא השופט הטוב ביותר שהיה בבית המשפט העליון אי פעם. הוא מתאר את השופט כהן כשופט רודף צדק, ותיאר מקרה מתקופותו של כהן כנשיא ביהמ"ש העליון. בפני השופט כהן הועלתה בקשת רשות ערעור מאדם שהורשע בהחזקת רכוש גנוב. האדם הורשע בבית המשפט השלום (לאחר שלא יוצג על ידי עו"ד). ערעורו נדחה בבית המשפט המחוזי, ולאחר מכן העלה את בקשת רשות הערעור בפני כהן. בצעד נדיר יחסית, כהן אישר את הבקשה והדבר הובא להרכב של ביהמ"ש העליון. בסופו של דבר, האדם זוכה לאחר שגם פרקליטות המדינה החליטה לחזור בה מכתב האישום. מקרה זה מתאר, ע"פ לוין, את רצונו של כהן לעשות משפט צדק.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: יצחק כהן |
- יצחק כהן, באתר הרשות השופטת
יצחק כהן (1913-1985), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ הודעה על מינוי נשיא בית המשפט העליון, ילקוט הפרסומים 2814, התשמ"ב, 30 באפריל 1982, עמ' 1736
- ^ מתוך כתבה בעיתון "תל אביב"
- ^ שלמה לוין, קוים לדמותו של יצחק כהן, ספר יצחק כהן, התשמ"ט, עמ' 13, צוטט ביניב ואקי ומאיה רוזנשטיין, בין זיכוי מחמת הספק לזיכוי מחמת הספק הסביר, ספר דייוויד וינר (2009), עמ' 542, הערה 235
35934388יצחק כהן (נשיא בית המשפט העליון)