בית הספר אחד העם (תל אביב)

בית הספר אחד העם

(למפת תל אביב רגילה)

בית הספר אחד העם

"בית הספר אחד העם" הוא מבנה בית ספר השוכן ברחוב אחד העם 37 בתל אביב.

היסטוריה

בית הספר נבנה בשנת 1924 בתכנונו של האדריכל ד. הרשקוביץ כ"בית הספר העירוני", אולם לאחר שהוענק לאחד העם תואר אזרח כבוד של העיר, בשנת 1924, הוסב שמו של המבנה ל"בית הספר אחד העם". במהלך שנות ה-80 שונה שמו של המבנה ל"בית-הספר גבעת יונתן", על שמו של יונתן נתניהו, והוא שימש כבית ספר לחינוך מיוחד.

בית הספר אחד העם הוקם ב-1924 בכבר בימיו הראשונים אירח את יריד המזרח השני. מראשיתו כבית ספר חילוני, אך עד אמצע שנות ה-40 היה בית ספר לבנים בלבד, ורק אז נעשה לבית ספר מעורב. במסגרת בית הספר התנהל בשעות אחר הצהריים "בית התלמיד", שכלל חוגים שונים למעוניינים בכך. דמות אהובה ונערצת במיוחד על כל תלמידי אחד העם היה המורה חיים קלר, יליד המושבה ראש פינה, שהקנה לתלמידים אהבת הטבע, ידע בחקלאות (בשטח הגינה שהשתרע מעבר לבניין האחורי, בחלק החצר המקביל לרחוב בן זכאי) וערכים הומניים. חיים קלר פרש אחרי עשרות שנים של עבודה בבית הספר בשנת 1959, בגיל 70, בטקס מיוחד בנוכחות כל תלמידי המוסד ועובדיו.

בשנות ה-50 התקיימה בבית הספר אחד העם אינטגרציה טבעית, הרבה לפני שמושג זה נכנס לשימוש במערכת החינוך. בכיתות הצטופפו חמישים תלמידים ויותר, ותיקים וחדשים, מבתים אמידים וקשי-יום, מלב תל אביב ומשכונותיה הדרומיות.

בתחילת שנות ה-80 הייתה כוונה להרוס את מבנה בית הספר, אולם בעקבות מחאות הודיעה עיריית תל אביב שבכוונתה לשמר את המבנה^[1]. כיום משמש המבנה את רשת בתי הספר החרדית לבנות - "בית יעקב".

המבנה ועיטורי הקרמיקה

המבנה הוא דוגמה לסגנון האדריכלות האקלקטית שאיפיינה את תל אביב בשנות ה-20 של המאה ה-20. ייחודו של המבנה הוא בעיטורים של לוחות קרמיקה מזוגגים היוצרים מערך עיטור מורכב בחזית המבנה. לוחות הקרמיקה נוצרו בסדנאות בית הספר לאמנות "בצלאל" ותוכננו על ידי מורי בית הספר כגון זאב רבן. במרכז החזית קבועים כמה עיטורים הנושאים איקונוגרפיה דתית-יהודית, בעוד שבשני צדי הכניסה מופיעם עיטורים בעלי משמעות לאומית. בראש המבנה, מתחת לשלט בית הספר, קבועה גומחה בדמות לונטה ועליה תיאור של חזון אחרית הימים - "וגר זאב עם כבש", הלקוח מספר ישעיהו, פרק י"א. בשני צדי הלונטה קבועים אריחים מרובעים ובהם דמויות של "כרובים" בדמות אריות מכונפים האוחזים במנורה. מעל דלת הכניסה קבוע אפריז עיטורי ועליו סמלי שבטי ישראל וכן עיטור שריגים של רימונים בפנדנטיבים שעל קשת הכניסה. מעל לאפריז הוצב לוח ועליו תיאור העיר ירושלים ובו קבועה גם הכתובת "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני" מספר תהילים, פרק קל"ז.

בצידי הכניסה מופיעים ארבעה לוחות המתארים ערים עבריות. הם קבועים ברווח שבין חלונות הקומה הראשונה לשנייה, והם ממוסגרים בתוך מסגרות מרובעות. הלוחות מתארים את הערים יפו, טבריה, חיפה וחברון. התיאורים, הנתונים גם בתוך מסגרת פנימית בסגנון אר נובו.

חוקר האמנות אליק מישורי מוצא במערך העיטורים ניסיון לקשר בין המסורת היהודית לבין המפעל הציוני.