יצחק אולשן
 | |||||||
| יצחק אולשן בשנות ה-30 | |||||||
| תאריך עלייה | 1912 | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | כ"ב בשבט ה'תשמ"ג | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
יצחק אוֹלשָן (אולשנסקי) (כ"ה בשבט ה'תרנ"ה; 19 בפברואר 1895 – כ"ב בשבט תשמ"ג; 5 בפברואר 1983) היה הנשיא השני של בית המשפט העליון.
ביוגרפיה
נולד ב-1895 בקובנה שבליטא. ב-1912 עלה לארץ ישראל, למד בגימנסיה הרצליה[1] וסיים במחזור השלישי של הגימנסיה, היה חבר בהסתדרות המצומצמת. בחודש מאי 1918 התגייס לגדוד העברי ושירת בו עד לפירוקו של הגדוד, במאי 1921.
עם שחרורו מהגדוד העברי הצטרף אולשן ל"הגנה". ב-1923 נסע אולשן ללונדון לצורך לימודיו באוניברסיטת לונדון. את השנתיים הראשונות בלונדון הוא הקדיש ללימודים במדעי החברה במסגרת בית הספר לכלכלה של אוניברסיטת לונדון ובשנת 1924 נרשם ללימודי התואר הראשון למשפטים, אותם סיים בהצלחה בשנת 1927. בשנה זו חזר לארץ ישראל, אז הוסמך לעריכת דין.
אולשן הצטרף למשרד עורכי הדין של עורך דין עליאש בירושלים, והצליח מאוד במלאכתו. כדוגמה ניתן למנות את ייצוגה של קבוצת יהודים שהוגשו נגדם כתבי אישום במאורעות תרפ"ט, כאשר כל היהודים אשר ייצג, זוכו במשפטם. כעורך דין הרבה אולשן להופיע במשפטים בעלי עניין ציבורי כגון משפטים שעסקו בהגבלת העלייה לישראל, בהגבלת רכישת קרקעות על ידי יהודים מערבים וכן בעניינים הקשורים לארגון ההגנה ונשיאת נשק לא חוקי[2].
ב-1948 נמנה יצחק אולשן על חמשת השופטים הראשונים אשר נבחרו לכהן בבית המשפט העליון, שזה עתה הוקם[3]. ב-11 בדצמבר 1953 מונה אולשן כממלא מקום קבוע של נשיא בית המשפט העליון, וכשמונה חודשים לאחר מכן, ב-1 באוגוסט 1954 נבחר יצחק אולשן לנשיא בית המשפט העליון. עיקר תפקידו של יצחק אולשן כנשיא בית המשפט העליון היה הסדרת נוהלי עבודה תקינים וכן קביעת כללים אתיים לשופטים, כגון הימנעות מהבעת דעות פוליטיות וכדומה.
היה חבר בוועדת אולשן-דורי לחקירת פרשת לבון ופסק בערעור במשפט קסטנר.
ב-19 בפברואר 1965, פרש אולשן מכס השיפוט בהגיעו לגיל 70. במקומו נבחר כנשיא בית המשפט העליון השופט שמעון אגרנט.
אולשן הלך לעולמו בכ"ב בשבט ה'תשמ"ג, 5 בפברואר 1983, ימים ספורים לפני יום הולדתו ה-88.
משפחתו
אולשן היה נשוי לשמחה (סימי), בתם של אברהם (אלברט) וציפורה צילה עמיאל. אלברט עמיאל היה בן למשפחה יהודית עשירה ממרוקו שעלתה לירושלים באונייתה הפרטית, בשנת תרל"ה (1875), בגיל חצי שנה. אמו דונה הייתה בת למשפחת אל-עסרי העשירה. משפחת עמיאל המסועפת השתקעה בירושלים ורכשה קרקעות בירושלים וביפו. חמותו של אולשן, ציפורה צילה, שהייתה מיילדת, הייתה בתו של חיים יעקב קרישבסקי.
בשנת 1972 שכל אולשן את בנו יורם-אברהם, שנפטר בגיל 32.
לקריאה נוספת
- יצחק אולשן, דין ודברים, הוצאת שוקן, 1978.
- 'אולשן, יצחק', בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי, תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 28–29. (הספר בקטלוג ULI)
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: יצחק אולשן |
- 'אולשן, יצחק בן אשר', בתוך: דב ליפץ (מרכז המערכת), נתן גורן [ואחרים] (מערכת), יהדות ליטא, כרך ג, ספר א: "אישים", תל אביב: עם הספר, תשכ"ז, עמ' 109 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק(הקישור אינו פעיל, 9.2.2020), תמונה 1307).
- יצחק אולשן, באתר הרשות השופטת
- ד. דיוקנאי, ראשים בישראל: השופט העליון יצחק אולשן, או: סגנו של גולומב, יורשו של – פיצג'רלד, מעריב, 10 ביולי 1953, המשך
הערות שוליים
- ^ "הכל פוליטי" מאת עמוס כרמל בערך עליו.
- ^ בית המשפט העליון מאשר פסק דין חמור על המתגוננים, דבר, 20 באוגוסט 1936
- ^ דיוויד סלע, 70 שנים אחרי, באתר ישראל היום, 20 יולי 2018
32157978יצחק אולשן