אין שליח לדבר עבירה
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ניסוח לא אנציקלופדי.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ניסוח לא אנציקלופדי. |
אין שליח לדבר עבירה הוא כלל בהלכה, הקובע החרגה של עבירות מדין השליחות. כך לדוגמא אדם ששלח את חברו לרצוח האחריות על המעשה מוטלת על השליח, הגם שנעשתה בהוראת השולח.
המפרשים נחלקו האם הכלל מתייחס רק לאחריות המעשה במובן של חיוב פלילי, או שהכלל גם מבטל לחלוטין את תוקפו של המעשה. [1]
מקור הכלל
על פי הספרא והתלמוד ירושלמי[2] מקור הכלל הוא מן הפסוק על אודות השוחט קרבן במחנה:
"דם יחשב לאיש ההוא - ולא לשולחיו".[3]
אולם התלמוד הבבלי [4] למד זאת מסברה: "דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעים" כמו כן הגמרא אומרת שניתן ללמוד את הכלל משני כתובים הבאים כאחד.[5]
המפרשים חלוקים ביניהם בשאלת היחס בין המקורות השונים המובאים בסוגיה. לפי גישה אחת הלימוד מהכתובים מייתר את הצורך בסברה. לפי זה הכלל יחול בכל מקרה ללא תלות בקיומה של הסברה.[6] לפי גישה חולקת, הסברה שמובאת בגמרא אינה מתייתרת, ויש להסבירה כדי להבין את הכלל.[7]
יש לציין שקיימת גם דעה חולקת. בגמרא מצוטטת מחלוקת קדומה:”האומר לשלוחו צא הרוג את הנפש - הוא חייב, ושולחיו פטור; שמאי הזקן אומר משום חגי הנביא: שולחיו חייב, שנאמר: אותו הרגת בחרב בני עמון”[8] לפי זה שמאי מחזיק בגישה שיש שליח לדבר עבירה. אמנם בהמשך הסוגייה מובא הסבר אחר לפיו גם שמאי אינו חולק על הכלל.
טעם האיסור
המפרשים הציעו הסברים שונים לסברת "דברי הרב ודברי התלמיד":
- השולח חשב כי השליח לא ציית לו, כיוון שעליו לשמוע לדברי הרב – הקב"ה, וממילא לא היתה כאן מינוי שליחות באמת.[9]
- כיוון שהשליח פועל בניגוד לציווי הרב – הקב"ה, הוא עושה זאת על דעת עצמו, וממילא כל השליחות היא על דעת עצמו.[10]
- כיוון שהשליחות נועדה לדבר אסור, התורה לא אפשרה למנות כאן שליח.[11]
תקפות השליחות
הראשונים נחלקו האם הכלל מתייחס רק לאחריות, וקובע רק שלא ניתן לחייב את השולח, או שהכלל מבטל לחלוטין את השליחות. לפי הגישה הראשונה, שליח שמבצע פעולה משפטית עבור השולח, הגם שהדבר כרוך בעבירה, יגרום לתוצאה המשפטית הנדרשת.[12] אולם לפי הגישה השנייה, במקרה כזה לא תהיינה תוצאות משפטיות למעשיו של השליח.[13]
יוצאים מן הכלל
שלש מקרים חריגים שבהם יש שליח לדבר עברה:
- מעילה[14] - האומר לשליח לעשות פעולת מעילה[15], מתחייב בעצמו במעילה.
- טביחה ומכירה
- שליחות יד בפקדון[16]
- רצח - לפי דעה אחת[17]
דינים אלו נלמדו מגזירת הכתוב
לקריאה נוספת
- מ' ויגודה וח' צפרי, חוק לישראל - שליחות, נ' רקובר עורך, משרד המשפטים ומורשת המשפט בישראל, ירושלים תשע"ד.
הערות שוליים
- ^ קידושין מב, ב.
- ^ תרומות ז, א.
- ^ ספרא אחרי מות פרשה ו פרק ט על ויקרא יז, ד.
- ^ ולא עוד אלא שהמקורות האחרים מובאים בסוגיה לפני המקור הנ"ל.
- ^ שני הכתובים הם מעילה ושליחות יד, לפי אפשרות אחת או מעילה וטביחה ומכירה, לפי אפשרות אחרת.
- ^ ריטב"א, קידושין, מב, ב; תוספות בבא מציעא י, ב ד"ה 'אין שליח'; תוספות שאנץ, שיטה מקובצת בבא מציעא שם.
- ^ רי"ף ור"ן קדושין טז, ב בדפי הרי"ף; רש"י בבא קמא נא, א ד"ה 'אין' וכן בבא מציעא, ח, א ד"ה 'פטור'; שם י, ב ד"ה 'בר חיובא'; תוספות, בבא קמא, עט, א ד"ה 'נתנו'. וראה שו"ת נודע ביהודה מהדו"ק, אבן העזר, עח.
- ^ קידושין מג, א.
- ^ תוספות הרא"ש, בבא מציעא י, ב; תוספות שאנץ, שיטה מקובצת, שם.
- ^ רש"י קידושין מב, ב ד"ה 'אין שליח'.
- ^ רבי עקיבא איגר, בבא מציעא, י, ב; פני יהושע, קידושין מב, ב; שו"ת נודע ביהודה, מהדורא קמא, אבן העזר סימן פ.
- ^ כך למשל דנו פוסקים בשאלת תוקפו של גט שניתן נגד רצונה של האישה (בניגוד לחרם דרבנו גרשום), אך ניתן על ידי שליח.
- ^ תוספות, בבא מציעא, י, ב ד"ה 'דאמר' בתירוץ השני. והשווה תוספות הרא"ש, תוספות רבנו פרץ, ותוס שאנץ בשיטה מקובצת שם, שכתבו במפורש שיש כאן מחלוקת האם השליחות תקפה או בטלה.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מעילה, דף י"ח עמוד ב'
- ^ תוס' ד"ה אכילתו ואכילת חברו מדגיש שרק כאשר פעולת המעילה נעשית ללא הנאת השליח, השולח יתחייב במעילה, מפני שלא שייך שהשולח ימעל בהנאת חבירו
- ^ לדעת בית הלל
- ^ שמאי הזקן אומר שאם שלח לרצוח אדם, השולח יהיה חייב, ולפי התירוץ השלישי בגמ' תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף מ"ג עמוד א', מחריג בית שמאי רציחה מכלל זה
