הר געש
הר געש הוא מבנה גאולוגי הנוצר כאשר מאגמה פורצת דרך סדקים בקרום כדור הארץ ונפלטת אל פני השטח בתהליך הנקרא "התפרצות הר געש". "וולקנו", המונח הלועזי להר געש, מושאל מהר הגעש וולקנו (vulcano) שבאיים הליפאריים – איים געשיים בים התיכון.
הרי געש הם ביטוי לחום העצום האצור במעמקי כדור הארץ, חום שיש בו כדי להתיך סלעים. צפיפותו של הסלע המותך, המאגמה, קטנה מזו של הסלע המוצק המרכיב את קרום כדור הארץ, לכן המאגמה עולה באטיות. במקומות שבהם מגיעה המאגמה אל פני כדור הארץ מתקיימת פעילות געשית, העשויה להתרחש בשני אזורים גאולוגיים: בגבול בין לוחות טקטוניים ובנקודה חמה הנוצרת, על פי הסברה המקובלת, כתוצאה מהסעת חום מגלעין כדור הארץ באמצעות תימרת מעטפת.
התחום המדעי העוסק בחקר הרי געש נקרא "וולקנולוגיה", והוא ענף מתחום מדעי הגאולוגיה.
מחקר הרי געש
בעת העתיקה ראה הפילוסוף אמפדוקלס את העולם כמחולק לארבעה כוחות יסוד: אדמה, אוויר, אש ומים, כאשר הרי געש הם ביטוי ליסוד האש. אפלטון גרס כי כמויות בלתי נדלות של מים חמים וקרים זורמים בנהרות תת-קרקעיים, וכי בעומק כדור הארץ מתפתל נהר אדיר של אש, פיריפלגטון (Pyriphlegethon), המזין את הרי הגעש בעולם. אריסטו ראה באש התת-קרקעית תוצאה של חיכוך הרוח בסלע כאשר היא חודרת מבעד למעברים צרים. הפילוסוף הרומי לוקרטיוס טען כי הר הגעש אתנה חלול, וכי האש התת-קרקעית הבוקעת ממנו מוזנת על ידי רוחות עזות המנשבות על פני הים. אובידיוס האמין כי הלהבות מוזנות באמצעות "מאכלים שמנים" וכי התפרצויות געשיות דועכות כאשר אוזל מקור ההזנה. ויטרוביוס טען כי גופרית, אלום (אבן מלח המורכבת מגופרת אשלגן וגופרת חמרן) וביטומן הם שמזינים את האש התת-קרקעית. תצפיות שערך פליניוס הזקן העלו כי רעידות אדמה קדמו בדרך כלל להתפרצות הר געש. הוא עצמו נהרג כתוצאה מהתפרצות הר הגעש וזוב בשנת 79, התפרצות שתועדה על ידי אחיינו פליניוס הצעיר.
תיאורים של הרי געש בתקופת הרנסאנס קידמו במידה ניכרת את הידע שהיה קיים באותה תקופה, כמו למשל תיאור זרם פירוקלסטי באיים האזוריים בשנת 1580. גאורגיוס אגריקולה טען כי לקרני השמש אין כל קשר להרי געש, והאמין כי תרסיס הנמצא בלחץ רב גורם להתפרצויות של "שמן הרים" ובזלת. יוהאנס קפלר ראה בהרי הגעש נתיב לדמעות ולהפרשות של כדור הארץ: ביטומן, זפת וגופרית. דקארט, אשר הכריז כי אלקים ברא את הארץ ברגע אחד, הכריז גם כי עשה זאת בשלוש שכבות: המעמקים הלוהטים, שכבת המים והאוויר. הרי הגעש נוצרו, לדעתו, כאשר קרני השמש פילחו את הארץ.
המחקר המודרני מתמקד במעקב אחר התפרצויות געשיות תוך שימוש בסייסמוגרפים הטמונים באזורים געשיים לבדיקת שינויים סייסמיים במהלך התפרצות ובעיקר בחיפוש אחר תדרים הרמוניים המסמנים זרימת מאגמה בצינורות הזנה. כמו כן נערך מעקב אחר שינויים בגודלם ובנפחם של הרי געש, פליטות גזים ושינויי טמפרטורה.
הרקע להיווצרות הרי געש
כדי להבין את היווצרות הרי הגעש והפעילות המתרחשת בהם, צריך להכיר את מבנה כדור הארץ והחומרים המרכיבים אותו ולהבין את התהליכים המתחוללים בהם.
מבנה כדור הארץ
ערך מורחב – מבנה כדור הארץ
כדור הארץ בנוי מ-3 שכבות עיקריות:
- גלעין כדור הארץ – הפנים המתכתי של כדור הארץ. הוא מחולק ל-2 חלקים: גלעין פנימי מוצק וגלעין חיצוני נוזלי. רדיוס הגלעין כ-3,500 ק"מ והוא מורכב מניקל וברזל. בגלעין הפנימי מזוהה "גלעין עמוק" ברדיוס של 300 ק"מ, שהוא בעל תכונות פיזיקליות שונות משאר הגלעין.[1]
- מעטפת כדור הארץ – שכבה המקיפה את גלעין כדור הארץ ועוביה כ-2,900 ק"מ. למעטפת שתי שכבות: המעטפת התחתונה הנמצאת בעומק שבין 670 ל-2,900 ק"מ מפני כדור הארץ, ומעליה המעטפת העליונה שבתחתיתה מצוי אזור מעבר בעומק שבין 400 ל-650 ק"מ.
- קרום כדור הארץ – השכבה החיצונית של כדור הארץ. עובי הקרום הוא כ-5 ק"מ מתחת לאוקיינוסים ועד 60 ק"מ מתחת לרכסי הרים.
קיים גבול דמיוני בין שכבות כדור הארץ השונות המתאפיין בשינוי מהירות, זווית או עוצמה של גלים סייסמיים, דבר שיש בו כדי להעיד על שוני במצב צבירה או בצפיפות. גבולות אלה נקראים "תחומי אי רציפות", וידועים שלושה: תחום אי הרציפות ג'פריס בין הגלעין החיצוני הנוזלי לגלעין הפנימי והמוצק, תחום אי הרציפות וייכרט-גוטנברג בין המעטפת לגלעין ותחום אי הרציפות מוהורוביצ'יץ' בין קרום כדור הארץ למעטפת.
בחלקו העליון של כדור הארץ מתקיימת חלוקה נוספת, ליתוספירה – שכבה קשיחה הכוללת את קרום כדור הארץ ואת חלקה העליון של המעטפת העליונה, ואסתנוספירה – שכבה גמישה הכוללת את שאר חלקי המעטפת.
תהליכים
בחלקים השונים של כדור הארץ ובמעברים ביניהם מתרחשים תהליכים רבים הגורמים להיווצרות הרי געש ומשפיעים על אופיים ומיקומם:
- זרמי הערבול – תנועה איטית במעטפת הנובעת משינויים תמידיים בצפיפות. שינויים אלה מתרחשים בעקבות העברת חום מסלעים אל האוקיינוסים ואל האטמוספירה. איבוד חום זה מקרר את הסלעים, גורם לכיווצם ולשקיעתם מתחת ללוחות טקטוניים באזורי הפחתה. שקיעתם נעצרת במקום בו הצפיפות בה הוא נתקל מונעת ממנו לשקוע יותר. נקודה זו היא "שכבת הגבול התרמי", ובה שב החומר ששקע וסופג חום מהשכבה מתחתיו, מתרחב ועולה כעמוד חם בחזרה לכיוון הקרום. דוגמה להמחשת תהליך זה היא מנורת לבה, שבה השעווה מתפקדת כחומר הסלעי.
- תימרת מעטפת – עמוד חם של חומר סלעי מותך העולה מהגבול שבין המעטפת לגלעין כדור הארץ דרך המעטפת כלפי קרום כדור הארץ. החום גורם להתרחבות ולירידה בצפיפות החומר ובמשקלו הסגולי, וכך הוא מצליח להיתמר מעלה. תופעה משוערת זו מהווה הסבר לריכוזים של פעילות געשית הנקראים נקודות חמות.
- טקטוניקת הלוחות – הלוחות הטקטוניים הם משטחים סלעיים עצומים בגודלם, אשר משתרעים מתחת ליבשות ולאוקיינוסים. לוחות אלה נעים בתנועה איטית מאוד, ובמשך אלפי שנים מצטברת תנועה זו וגורמת לנדידת היבשות. זרמי הערבול מניעים מעליהם את הלוחות, וכוח המשיכה של כדור הארץ מושך כלפי מטה את הלוחות הנדחקים לתוך השקעים האוקייניים. הלוחות הליתוספריים נעים כגוש אחד מעל האסתנוספירה הנוזלית, ובגבולות שביניהם מתרחשת פעילות סייסמית וגעשית. גבולות אלה מתחלקים לשלושה סוגים:
- גבול פתיחה – גבול כזה מתקיים בין לוחות הנעים בכיוונים מנוגדים ומתרחקים זה מזה, לרוב בקרקעית אוקיינוסים. לפתיחה כזו מתלווים סדקים הנוצרים ממתיחה המאפשרים למאגמה לחדור לרווח שנוצר בין הלוחות ולפליטת לבה בזלתית לאורך השוליים החדשים.
- גבול סגירה – גבול בין לוחות הנעים ומתקרבים זה לקראת זה ולוח אחד חודר מתחת ללוח שני. קרום אוקייני הבנוי מסלעים בזלתיים נושא עליו סלעי משקע ימיים המכילים כמות ניכרת של מים, והוא שוקע אל המעטפת החמה מתחת לקרום יבשתי. נוכחות הסלעים הקרים מורידה את נקודת ההתכה, ומאפשרת התכה חלקית בעומק רדוד יחסית בהשפעת חום המעטפת. בדרך זו מתקבלת מאגמה אנדזיטית הנעה כלפי מעלה ומצטברת בתאי מאגמה, ואלה מזינים את הפעילות הגעשית המתרחשת מעל לנקודת ההתכה. במפגש בין שני לוחות אוקייניים נוצרת קשת איים – קשת של איים געשיים, שצדה הקמור פונה לאוקיינוס. מפגש בין שני לוחות יבשתיים גורם לבניית רכסי הרים בתהליך אורוגנזה, להתרחשות התמרה ולרעידות אדמה. באזורים אלה נדירה פעילות געשית.
- גבול חילוף (טרנספורם) – גבול בו הלוחות נעים זה לצד זה לאורך העתק יחיד או קבוצה של העתקים מקבילים ללא יצירת לחץ בין הלוחות או מתיחה שלהם. בגבולות אלה מתרחש מספר רב של רעידות אדמה, ופעילות געשית מתקיימת במקרה של היפרדות בין הלוחות.
- טבעת האש – כינוי לרצועה ארוכה המקיפה את האוקיינוס השקט ובה אזורים המתאפיינים בפעילות געשית נמרצת וברעידות אדמה תכופות בגלל תזוזת הלוחות הטקטוניים. למעלה מ־80% מההתפרצויות הגעשיות ורעידות האדמה בעולם מתרחשות באזורים אלה. בין המדינות הנכללות בטבעת האש: אלסקה, צ'ילה, קליפורניה, יפן והודו. מאחר שרוב הפעילות הגעשית בטבעת האש היא תת-מימית, היא גורמת לעיתים לגלי צונמי, דוגמת מקרים אחדים בהם התפרצויות געשיות באזור יפן גרמו לצונמי שחצה את כל האוקיינוס השקט ופגע במדף היבשתי של מערב אמריקה, גם הצפונית וגם הדרומית.
- נקודה חמה – אזור פעיל מבחינה געשית המצוי מעל תימרת מעטפת אך לא בשולי לוח טקטוני. זוהו בין 40 ל-50 נקודות חמות בכדור הארץ, כשהפעילות ביותר מביניהן מצויות מתחת לאיי הוואי, האי ראוניון, פארק ילוסטון, איי גלאפגוס ואיסלנד. פיזורן של נקודות חמות על פני כדור הארץ איננו אקראי לחלוטין: נקודות חמות הן אנטיפודים (כלומר מצויות משני צדי כדור הארץ על ציר העובר דרך מרכז כדור הארץ), שמיקומן והעובדה כי גיל היווצרותן המשוער קרוב, שוללים את האפשרות שמדובר בתופעה מקרית.
היווצרות הר געש
התפרצות געשית
- ערך מורחב – התפרצות געשית
התפרצות געשית היא תהליך בו פורצת מאגמה מסדקים בקרום כדור הארץ אל פני השטח ונוצרים הרי געש. המאגמה היא חומר סלעי מותך המכיל תמיסות סיליקטיות בטמפרטורה גבוהה (אלפי מעלות צלזיוס), ומקורה במעטפת כדור הארץ. צפיפות המאגמה נמוכה יחסית לסלעי הקרום, ולכן היא נוטה לעלות כלפי מעלה. כאשר נחסמת דרכה על ידי סלעי הקרום, מתחילה המאגמה להצטבר וליצור מאגר הנקרא תא מאגמה. תא מאגמה מלא יוצר לחץ רב על הסלעים המקיפים אותו, וכאשר נוצרים בהם סדקים – הם משמשים צינורות הזנה שדרכם פורצת המאגמה אל פני השטח. במהלך ההתפרצות נפלטים מן הסדק חומרי פליטה שונים, שחלק מהם נוחתים בסמוך ויוצרים מסביב לסדק סוללה של רסק סלעים, לבה ואפר. כל התפרצות גורמת להיווצרות חומר נוסף המגביה ומעבה את הסוללה, וכך מתפתח הר געש בצורת חרוט.
חומרי פליטה געשיים
החומרים המשתחררים במהלך התפרצות געשית הם מאגמה, גזים ואדי המים שהיו כלואים בה, וכן הסלעים הבונים את תא המאגמה ואת צינור ההזנה, הנדחפים החוצה מפאת הלחץ הרב. השתחררותם יוצרת תוצרים געשיים:
- לבה – מאגמה הזורמת על פני השטח לאחר שהשתחררו ממנה גזים ואדי מים. הלבה החמה מתקררת במהירות במגע עם אוויר והופכת לסלעים כגון בזלת, סקוריה, אובסידיאן, פומיס וטוף.
- חומרים פירוקלסטיים – קרעי לבה הנפלטים במהלך התפרצות געשית במצבי התקררות שונים, שההבדל ביניהם הוא גודל החלקיקים:
- אבק – חלקיקים שגודלם פחות מ-500 מיקרומטר
- אפר געשי – פתיתים שגודלם מגיע עד 2 מ"מ
- לפילי – טיפות מותכות שגודלן נע בין 2 ל-64 מ"מ
- דמעות פלה ושערות פלה – טיפות לבה שחורות בעלות מבנה אווירודינמי או סיבים שנוצרו מטיפות לבה שהועפו באוויר ונמתחו, קרויות על שם פלה – אלילת האש והרי הגעש של הוואי.
- פצצה געשית – גושי סלע מותכים שגודלם יותר מ-64 מ"מ[דרושה הבהרה]
- בלוק געשי – גושי סלע מוצקים שגודלם יותר מ-64 מ"מ
- שחרורם של הגזים ואדי המים שהיו כלואים במאגמה יוצרים חומרים נדיפים, חלקם רעילים: קיטור, מתאן, חנקן, חומצה מלחית, חומצה פלואורית, מימן גופרתי, פחמן דו-חמצני וגופרית דו-חמצנית.
- גבישי מינרלים – גבישים שנוצרו במאגמת-האם לפני ההתפרצות, וניתקו ממנה במהלכה.
החומרים הנפלטים במהלך ההתפרצות ונופלים לקרקע נקראים טפרה.
מיון הרי געש
מבנה
פליטת הלבה, האפר והסלעים יוצרת הרי געש במבנים שונים, הנובעים מסוג ההתפרצות ומן האופן בו תוצריה מצטברים מסביב ללוע.
חרוט געשי
- ערך מורחב – חרוט געשי
לרוב הרי הגעש מבנה אופייני המורכב מחרוט שבפסגתו פעור לוע. כל התפרצות גורמת להצטברות חומר נוסף המגביה ומעבה את הסוללה, וכך מתפתח הר געש בצורת חרוט. חרוטים געשיים הם מהמבנים הפשוטים הנוצרים בהתפרצות געשית, והם נבנים מפליטת חומר מתוך צינור ההזנה ומהרבדה חרוטית של שכבות מסביב ללוע. חרוטים געשיים נבדלים זה מזה בהרכב ובגודל החלקיקים הבונים אותם:
- חרוט אפר
חרוט אפר הוא הצורה הנפוצה ביותר של הר געש וגובהו אינו עולה בדרך-כלל על כמה מאות מטרים. החרוט נוצר מנפילת טפרה – חומר פירוקלסטי המועף מצינור ההזנה לאוויר ושב ונוחת על הקרקע. שכבות החומר נערמות מסביב ללוע בפליטה מחזורית, וביניהן ניתן לעיתים למצוא שכבות לבה. החלקיקים אינם מלוכדים, וגודלם הולך וקטן ככל שמרחקם מהר הגעש גדל. הטפרה – בזלתית או אנדזיטית – נפלטת לרוב בהתפרצות סטרומבוליאנית ובונה הר געש שמדרונותיו ישרים ותלולים שבמרכזו לוע רחב. חרוטי אפר נקראים גם "חרוט טוף" ו"חרוט סקוריה" בשל הרכבם. הרי געש שנוצרו באופן זה הם הר פרס, הר בנטל והר אביטל ברמת הגולן. הר הגעש סֶרוֹ נֶגְרוֹ (Cerro Negro) בניקרגואה נחשב לחרוט האפר הפעיל ביותר בהיסטוריה, אולם המפורסם בהם הוא פריקוטין – חרוט טוף וסקוריה במקסיקו שהיווצרותו ב-1943 התרחשה למול עיניהם של איכרים תושבי כפר סמוך.
- חרוט לבה
חרוט לבה דומה במבנהו לחרוט געשי, אך הוא בנוי מזרמי לבה שהתקררו ונקרשו לסלע ולא מאפר געשי. הר געש חרוטי זה נוצר מזרמים ומקילוחי לבה. גזים הנמצאים בתוך מאגמה דלילה קורעים את הנוזל הלוהט לנתזים הנערמים מסביב לצינור ההזנה. נתזים אלה עדיין חמים כשהם נוחתים על הקרקע, והם נקרשים במגוון צורות תוך שהם "מולחמים" זה לזה. בנייתו של חרוט לבה היא מחזורית ונובעת מהתפרצויות ממושכות המלוות בהפוגות. דוגמאות לחרוט לבה הם קילימנג'רו – הר געש רדום בטנזניה, וקרני חיטין – הר געש כבוי בגליל התחתון.
- חרוט מגן
חרוט לבה הנוצר מקילוחי לבה בזלתית דלילה הנפלטת לרוב בהתפרצות הוואינית וזורמת במורד ההר מתוך הלוע או מתוך מערכת סדקים היוצאת מבסיסו. הרי געש אלה רחבים (מקילומטרים בודדים עד יותר מ-100 ק"מ), קמורים ובעלי מדרונות מתונים (מעלות בודדות), והם נוצרים מעל נקודות חמות. לועותיהם של חרוטי המגן הם קלדרות עמוקות ורחבות שנוצרו מהתמוטטות בשל סדקים טבעתיים שנוצרו מסביב לשולי תא המאגמה. מקור השם באיסלנדית: Skjaldbreiður – מגן רחב. רבים מהרי הגעש הגדולים בכדור הארץ הם חרוטי מגן, דוגמת הר הגעש התת-ימי מסיב טאמו. ברבים מחרוטי המגן ניתן למצוא שכבות של לבת פָּהוֹיהוֹי – לבה נוזלית שנקרשה ושטח פניה חלק או דמוי חבלים. סוג זה של חרוט געשי נפוץ בהרי הגעש של הוואי, שהבולט בהם הוא מאונה לואה – הר הגעש הפעיל הגדול ביותר על פני כדור הארץ שגובהו כ-9,400 מטרים מבסיסו על קרקעית האוקיינוס וכ-4,170 מעל פני הים. גבוה ממנו בעשרות מטרים הר הגעש הכבוי מאונה קיאה – גם כן בהוואי. דוגמאות נוספות לחרוטי מגן הם ארטה אלה באתיופיה, האיים הגעשיים של גלאפגוס ו"פִּיטוֹן דֶה לָה פוּרנֶז" (Piton de la Fournaise, בצרפתית: "פסגת הכבשן") באי ראוניון.
- "קערת מרק הפוכה"
הר געש זה הוא חרוט מגן בעל מדרונות מתונים בבסיסו ותלולים בראשו, ובפסגתו קלדרה רחבה מאד ביחס לגודל הר הגעש, הגורמת לפסגה להיראות קטומה ושטוחה.[2] מבנה זה נפוץ בעיקר באיים הצעירים במערב גלאפגוס, דוגמת איסבלה ופרננדינה. תופעה זו אמנם אינה ייחודית לגלאפגוס, אבל היא נדירה למדי במקומות אחרים. מבנה הקלדרה, גודלה, רוחבה ועומקה יכולים להשתנות בין התפרצויות בהרי געש פעילים: הקלדרה בראש הר הגעש יכולה להעמיק כאשר תא המאגמה מתחת להר התרוקן וקרקעית הקלדרה מתמוטטת לתוך התא הריק – כפי שקרה בפרננדינה ב-1968 כאשר קרקעית הקלדרה צנחה ב-200 מטר, או להתרחב כאשר קירותיה מתמוטטים לתוך הקרקעית – כפי שאירע שם ב-1988.
הדעות באשר לסיבות ולדרך התהוות מבנה זה עדיין חלוקות. תאוריה אחת גורסת כי מורפולוגיה זו היא תוצאה של פיזור צינורות ההזנה בהר הגעש: רובם נפערים בסדקים היקפיים בפסגה או בסדקים הטבעתיים במורדותיו התחתונים. מיקום צינורות ההזנה והסדקים משליך על פיזור הלחצים בהר הגעש, וכתוצאה מכך גדל הר הגעש לרוחב במורדותיו התחתונים וכלפי מעלה בפסגתו. הסיבה למיקום ייחודי זה של צינורות ההזנה עדיין אינה ידועה. לעומתה טוענת תאוריה שנייה כי מבנה זה משקף את תבנית חדירת המאגמה אל תוך הר הגעש: המאגמה החודרת לצינור ההזנה מתפיחה את חלקו המרכזי של הר הגעש ודוחפת את הפסגה למעלה, ובכך גורמת לתלילותם של המורדות העליונים.[3]
- הר געש שכבתי
חרוט געשי זה נקרא גם "הר געש מרוכב" ו"סטרטו-וולקנו" (stratum בלטינית: שכבה, רובד). הר געש שכבתי נבנה משכבות המורבדות לסירוגין של קילוחי לבה וטפרה – כלל החומרים הנפלטים במהלך ההתפרצות, בהם אפר געשי. חומרים אלו נבדלים בהרכבם ובין שכבותיהם ניתן למצוא שרידים למפולות אדמה, לזרמים ונחשולים פירוקלסטיים וללהארים. הר געש כזה בנוי כחרוט מחודד שמדרונותיו תלולים למעלה ומתונים למטה, ובפסגתו לוע צר. חרוטים מסוג זה נוצרים לרוב כתוצאה מהתפרצות פליניאנית, אם כי גם התפרצות סטרומבוליאנית עשויה ליצור הר געש במבנה זה.
הרי געש שכבתיים נוטים להיות שונים זה מזה, בעיקר בשל הבדלים בסוג ההתפרצות ובהרכב חומרי הפליטה. לדוגמה: אטנה בנוי מלבה בזלתית, פוג'י מלבה בזלתית ואנדזיטית, הר ריינייר מלבה אנדזיטית, לאסן בצפון קליפורניה מלבה דקיטית (דקיט – אנדזיט המכיל קוורץ) וסנט הלנס מלבה אנדזיטית-דקיטית. לכמה מחרוטים אלה יותר מלוע אחד, ופסגתם של אחרים ניתן למצוא קלדרות הפרוצות בצדן (כמו אמפיתיאטרון) כתוצאה מהתפרצות צדדית, דוגמת הקלדרה של סנט הלנס בהתפרצות בשנת 1980. הרי געש שכבתיים נוצרים לרוב מעל גבולות טקטוניים, בעיקר באזורי הפחתה דוגמת טבעת האש. דוגמאות נוספות להרי געש שכבתיים: פינטובו ומאיון בפיליפינים, שסטה בארצות הברית, אטנה, וזוב וסטרומבולי באיטליה ואגואה (Agua) בגואטמלה.
רמה געשית
רמה געשית היא מישור נרחב וגבוה מסביבתו הנוצר על ידי חומרים הנפלטים מהר געש. פליטת החומרים יוצרת כיסוי בעובי רב הנצבר במהלך תקופה ארוכה כתוצאה מפעילות געשית חוזרת ונשנית.
- רמה בזלתית
רמות בזלתיות נוצרות על ידי התפרצויות געשיות חוזרות ונשנות ופליטת לבה בזלתית דלילה. התפרצויות אלה אינן מתפוצצות אלא מתאפיינות בזרימה מתונה של לבה על-פני השטח מתוך צינורות הזנה או מערכות סדקים. זרמי לבה אלה יוצרים שכבת כיסוי המתעבה והולכת עם כל התפרצות נוספת, דוגמת משטחי הבזלת הנרחבים (Large Igneous Provinces):
- מדרגות סיביר (Siberian Traps) – אזור בצפון אסיה המכוסה שכבת בזלת בעובי של 7 ק"מ על שטח של כ-4 מיליון קמ"ר, שהצטמצם לאחר בליה לכ-2 מיליון קמ"ר.
- מדרגות אומיישאן (Emeishan Traps) בחבל סצ'ואן בדרום-מערב סין, שנפחן קטן בהרבה מזה של מדרגות סיביר, אך הן מהוות תוואי בולט ומרשים.
- מדרגות דקאן (Deccan Traps) – משטח בזלת נרחב המצוי ברמת דקאן במרכזה של הודו ומהווה שכבת בזלת בעובי של יותר מ-2 ק"מ ששטחו המקורי מוערך ביותר מ-1.5 מיליון קמ"ר – כחצי משטחה של המדינה.
משערים כי רמות בזלתיות נמצאו בעת היווצרן מעל נקודות חמות או תימרות מעטפת, וקיימת טענה כי ההתפרצויות הגעשיות הנרחבות שבנו רמות אלה קשורות להכחדות המוניות בגבול קרטיקון-שלישון ובגבול פרם-טריאס.[4][5][6] רמות בזלתיות נוספות המכסות שטחים בגדלים שונים קיימות במקומות רבים בעולם, למשל רמת תוליאן, הרמה האתיופית, רמת קולומביה בצפון-מערב ארצות הברית ובישראל – בדרום רמת הגולן ובכמה אזורים בגליל דוגמת רמת יששכר ורמת כורזים.
- רמה פירוקלסטית
רמה פירוקלסטית נבנית בהדרגה, בדומה לרמה בזלתית, אם כי חומרי הבנייה אינם זרמי לבה אלא זרמים פירוקלסטיים. דוגמאות: רמת שיראסו-דאיצ'י (Shirasu-Daichi) – המכסה את דרום האי היפני קיושו, ורמת ואימארינו (Waimarino, מכונה גם "הרמה המרכזית") – המכסה שטח נרחב במרכז האי הצפוני של ניו זילנד.
הר געש של קרח
הר געש של קרח הנקרא "קריו-וולקנו" (קריו ביוונית κρύο: קר, קפוא) הוא גוף המצוי על גופים קרחוניים כגון ירחים. קריו-וולקנו אינו פולט סלע מותך אלא חומרים נדיפים כקיטור, אמוניה, פחמן דו-חמצני, חנקן ומתאן, מלווים בחלקיקים מוצקים. לחומרי פליטה אלה ניתן השם "קריו-מאגמה". קריו-וולקנו מייצר תימרת קיטור חמה ביותר מ-100 מעלות צלזיוס מפני השטח הקפואים. בהיחשפה לריק החללי מתמצקת תימרת הקיטור במהירות והופכת לענן אבק. במקום בו כוח המשיכה חלש, עשויה התימרה לברוח מאותו גוף ממנו נפלטה ולהקיף אותו כטבעת.
לראשונה זוהה קריו-וולקנו על ירחו של נפטון, טריטון, כאשר בשנת 1989 זיהתה הגשושית וויאג'ר 2 שכבה של חנקן מעל הקרום הכהה של טריטון. מבנה נוסף זוהה על אנקלדוס, ירחו של שבתאי, באמצעות החללית קאסיני בשנת 2005. ראיות לא ישירות מציעות שקיימים קריו-וולקנו נוספים בגופים אחרים כגון אירופה, טיטאן, גנימד, מירנדה וקווה-וואר בחגורת קויפר.
הגורם להתפרצויות אלה הוא חיכוך גאות - כוח המשיכה העצום של ענק הגז אותו מקיפים הירחים חזק יותר בחלקו של הירח הקרוב אליו, וחלש יותר בחלקו הרחוק. כך נוצר כוח מתיחה המומר לחום רב שמתיך את ליבת הירח[7].
הר געש של בוץ
הר געש של בוץ הוא תופעה גאותרמית בה נפלטים סילוני בוץ וגזים בטמפרטורות נמוכות מאלה של פליטת מאגמה. תחילתו בהיווצרות סדק אליו חודר סלע רך בסביבה רוויה במים. הסלע יוצר פקק בוצי המשתחרר בלחץ גזים. התפרצות בוצית עשויה להתרחש גם במהלך התפרצות פריאטית בעוצמה נמוכה. מבנים כאלה יכולים להגיע לקוטר של 10 ק"מ ולגובה של 700 מ'. במקרים רבים הם סמוכים למעיינות חמים ופומרולות, ואף לקידוחי נפט.[8] ידועים מבנים כאלה במקומות רבים בעולם, לדוגמה: בחצי האי טאמאן, באינדונזיה, במחוז שינג'יאנג בסין, באזרבייג'ן, באלסקה ובקולומביה.
בפארק הלאומי ילוסטון מתקיימת פעילות הידרותרמית ענפה היוצרת גייזרים, מעיינות חמים ופומרולות לצד בורות בוץ מבעבעים. בורות בוץ אלה אינם הרי געש של בוץ מאחר שהם מבעבעים בשל פליטת חום מאזורים עמוקים יותר של הקרום ואינם פולטים סילוני גז.
מיקום הרי געש
לבד מהרי געש שמבסיסם עד פסגתם נמצאים על-פני השטח, מצויים הרי געש מתחת לפני השטח:
הרי געש תת-ימיים
הרי געש תת-ימיים נפוצים מאד על קרקעית האוקיינוסים, בעיקר בשולי לוחות טקטוניים פעילים וברכסים מרכז אוקייניים, ורוב פליטת המאגמה על-פני כדור הארץ מתבצעת באמצעותם. באוקיינוסים נוצרות שרשרות של איים געשיים – הרי געש תת-ימיים שפסגתם בולטת מעל פני המים. בשרשרת האיים של הוואי בולט מאונה לואה המתנשא לגובה של 9,100 מטרים מעל בסיסו על קרקעית האוקיינוס השקט. הרי געש תת-ימיים פעילים הנמצאים במים רדודים ניכרים בהתפרצויותיהם הנראות מעל פני הים, דוגמת הונגה טונגה באוקיינוס השקט וקיק אם ג'ני בים הקריבי. פעילותם של הרי געש עמוקים יותר אינה ניכרת, מאחר שמשקל המים מעליהם מונע את שחרור חומרי הפליטה. עם זאת, לעיתים ניתן למצוא סימנים להתפרצות כזו, דוגמת רפסודות פומיס (Pumice rafts) – שכבה דקה של סלעי פומיס הצפה על-פני המים, כפי שאירע סמוך לאיי פיג'י בשנים 1979 ו-1984 ובהתפרצות תת-ימית סמוך לאיי טונגה באוגוסט 2006.[9] בשנת 1650 התגלה בים האגאי הר הגעש התת-ימי קולומבו (Kolumbo), באמצעות זרם פירוקלסטי ופומיס שנשלחו על פני הים לעבר חופי סנטוריני. עדיין לא ידוע רבות על מקומם של הרי געש תת-ימיים רבים ועל פעילותם, אך קיימות הערכות שכ-20 הרי געש מתפרצים מדי שנה לאורך הרכס המרכז אוקייני ויוצרים כ-2.5 ק"מ רבועים של קרום אוקייני חדש.
הרי געש תת-ימיים נוצרים במגוון צורות, אך לרובם מבנה חרוטי הנוצר משכבות של בזלת כרים. הרי געש אלה נחלקים לכמה סוגים:
- הרי מצולה – הרי געש תת-ימיים שפסגותיהם אינן מגיעות לגובה פני הים.
- במות מצולה – הרי מצולה שפסגותיהם שוטחו עקב שחיקתן על ידי גלים בעת שפני הים היו נמוכים יותר, והם כוסו שנית כאשר פני הים עלו.
- אטול – הר געש תת-ימי שפסגתו נשחקה כאשר עלתה מעל פני הים, ונבנתה סביבו שונית אלמוגים.
- גוּיוֹ (guyot) – פסגותיהם של איים געשיים שבלטו מעל פני הים בעת פעילותם מעל לנקודה חמה, נוטות להישחק בעת שהם שוקעים מתחת לפני המים כאשר הקרום הנושא אותם עובר את הנקודה החמה, מתקרר ונעשה צפוף ודחוס יותר. הר געש כזה נקרא "גוּיוֹ".[10]
הרי געש תת-קרחוניים
הרי געש תת-קרחוניים נוצרים מתחת לכיפות קרח בהתפרצות תת-קרחונית. בנייתם מתחילה בלבה הפורצת מהר הגעש, זורמת מעל הקרח וממיסה אותו. התקררות מהירה של הלבה יוצרת פלגוניט (סוג של זכוכית געשית הנוצר במגע עם מים).
הרי געש תת-קרחוניים יוצרים שני מבנים אופייניים:
- מבנה שכבתי ייחודי – בהתפרצות תת-קרחונית נוצרות במקביל שתי שכבות: שכבה תחתונה המכילה היאלוקלסטיט ובזלת כרים – הנוצרת במגע עם קרח מומס מתחת לכיפת הקרח, ושכבה עליונה של זרמי לבה על-פני הקרח. כאשר הקרח נמס אין הוא תומך עוד בשכבת הלבה העליונה, וזו קורסת ומשוכבת מעל לבזלת הכרים. כך נוצר מבנה של שכבות לבה ובזלת כרים לסירוגין החוזר על עצמו בכל התפרצות נוספת.
- טויה (tuya) – מבנה תלול ושטוח-פסגה הנוצר כאשר לבה פורצת מבעד לשכבת קרח עבה ונקרשת מעליה. טויה נבנה בהדרגה משכבות אופקיות של לבה בזלתית הנצברות זו על-גבי זו. במקומות בהם נמס הקרח נחשף הר הגעש, והוא בולט מעל סביבתו כהר שולחן.
הרי געש תת-קרחוניים נפוצים בעיקר באיסלנד ובאנטארקטיקה אך מצויים גם בקולומביה הבריטית, בפטגוניה הצ'ילאנית ובצ'ילה.
סוג ההתפרצות
הרי געש נבדלים זה מזה בכמה מרכיבים:
מנגנון ההתפרצות
- התפרצות מאגמטית – שחרור גז בתהליך הפחתת לחצים ופליטת מאגמה ביחד עם הגזים ואדי המים הכלואים בה.
- התפרצות פריאטית – שחרור קיטור בלחץ גבוה עקב הבדל טמפרטורות במפגש בין מאגמה ומים. בהתפרצות מסוג זה לא נפלטת מאגמה.
- התפרצות פריאטו-מאגמטית – שילוב של התפרצות פריאטית ומאגמטית. בסוג זה של התפרצות נפלטים גם מאגמה ותוצריה וגם קיטור.
סוג ההתפרצות
- התפרצות הוואינית – האיים הגעשיים של הוואי נוטים שלא להתפרץ בעוצמה אלא לפלוט זרמים חלשים של לבה.
- התפרצות סטרומבוליאנית – האי הגעשי סטרומבולי מתאפיין בפליטת לבה צמיגה יותר מזו של איי הוואי, התפרצויותיו אינן מתפוצצות ומדי פעם נפלטים ממנו גם ענני אפר.
- התפרצות וולקנית – הר הגעש באי וולקנו מתאפיין בעמוד התפרצות צפוף, כהה וגבוה, בפליטת לבה צמיגה ובהתפרצות פריאטו-מאגמטית הגורמת לרעשי פיצוץ.
- התפרצות פלאנית – הר הגעש פלה במרטיניק דומה בתכונותיו לוולקנו ומתאפיין בלבה ריוליטית או אנדזיטית צמיגה היוצרת כיפה געשית.
- התפרצות פליניאנית – סוג זה של התפרצות געשית תועד בשנת 79 לספירה בעת התפרצותו של וזוב על ידי פליניוס הצעיר. התפרצות פליניאנית מתאפיינת בעמוד סמיך של גז ואפר הגבוה מ-25 ק"מ, בפליטת כמות רבה של פומיס, בהתפוצצויות סוערות ובזרמים פירוקלסטיים כבדים.
פליטת מאגמה
פליטת המאגמה בהתפרצויות געשיות מתרחשת בשלושה אופנים הנבדלים בעוצמתם:
- קילוח – לבה דלילה הזורמת במורד הר הגעש בקילוחים שאינם מתפרצים.
- מזרקות – קילוחי לבה עזים הנזרקים לגובה המגיע אף למאות מטרים, אך אינם תוצאה של התפרצות מתפוצצת.
- עמוד התפרצות – כאשר המאגמה הנפלטת סמיכה וצמיגה, היא כולאת בתוכה גז בלחץ גבוה. במהלך שחרור הגז נפלטת המאגמה בעוצמה כעמוד גבוה של אפר געשי הנראה כפטריה, וכן נשמעים קולות פיצוץ.
עוצמת ההתפרצות
עוצמת ההתפרצות של הרי געש מחושבת על-פי מדד התפרצות געשית – שקלול של נתונים הכוללים את נפח הטפרה, גובה עמוד ההתפרצות ותצפיות נוספות המספקות מונחים איכותיים המתארים פרטים נוספים, כגון משך ההתפרצות, קולות ורעשים בעת ההתפרצות, הרכב החומר הנפלט ועוד. המדד (Volcanic Explosivity Index – VEI) שפותח בשנת 1982 מציג את עוצמת ההתפרצויות בסקאלה לוגריתמית מערך 0 עד ערך 8: כל יחידה מייצגת עוצמה הגדולה פי 10 מזו של היחידה הקודמת. באופן זה, התפרצות בעוצמה 6 תהיה חזקה פי 10 מהתפרצות בעוצמה 5.
- הר געש אדיר
המכון הגאולוגי של ארצות הברית קבע סף פליטה להתפרצות געשית. על פי ההגדרה, כל התפרצות געשית של אירוע בודד שבה יפלטו למעלה מ-1,000 קילומטר קוב, תחשב כ"מגה התפרצות". בהתפרצות כזו קיים סיכון לפגיעה מהותית בכל מיני החי והצומח שעל פני כדור הארץ.
תדירות פעילות
- הר געש פעיל – הר געש הפולט לבה, אדים או אפר געשי בתכיפות או בתדירות קבועה. גם כאשר לא מתרחשת פליטה, הר הגעש ייחשב כפעיל אם הטמפרטורה של לועו גבוהה יחסית לזו של סלעי הסביבה.
- הר געש רדום – הר געש שאינו מתפרץ בקביעות או שמתפרץ לעיתים רחוקות. הגדרה זו אינה מוחלטת והיא נובעת מתוך זהירות כשמדובר בהר געש שלא הראה פעילות במשך זמן רב, לאחר שהרי געש שנחשבו כבויים הפתיעו בהתפרצויות עזות – דוגמת פינטובו, וסומה שקרס ובקלדרה שלו נוצר וזוב – שגם הוא נחשב כבוי עד תחילת פעילותו בשנת 150 לפנה"ס לערך.
- הר געש כבוי – הר געש שאינו מתפרץ עוד או שחלפו שנים רבות מאז התפרצותו האחרונה.
הרי געש הנוצרים במהלך התפרצות יחידה – ללא התפרצויות נוספות – נקראים "הרי געש מונוגנטיים", לעומת "הרי געש פוליגנטיים" המתפרצים שוב ושוב.
מיון מינרלוגי
הלבה הנפלטת בהתפרצות געשית שונה בהרכבה מהר געש אחד למשנהו. כשהלבה מכילה כמות יחסית גדולה יותר של סיליקה וקוורץ (לבה "חומצית"), היא נוטה להיות צמיגה יותר ולפרוץ בעוצמה גבוהה יותר.
- לבה בסיסית – לבה בזלתית האופיינית להרי געש בהוואי
- לבה בזלתית ואנדזיטית – אופיינית להרי געש כפוג'י
- לבה בינונית – לבה אנדזיטית, אופיינית להרי געש כהר ריינייר
- לבה אנדזיטית ודקיטית – אופיינית להרי געש כסנט הלנס
- לבה חומצית – לבה דקיטית או ריוליטית, אופייני להרי געש כלאסן
מבנים ותוצרים געשיים
מבנים רבים נוצרים מתחת להר הגעש, בתוכו, על מדרונותיו ובסביבתו:
- תא מאגמה – מאגר של סלע מותך הנמצא מתחת להר הגעש.
- צינור הזנה – צינור המוליך את המאגמה מתא המאגמה אל הלוע.
- דיאטרם – הוא צינור הזנה רחב בראשו שנוצר מהתפוצצות גזים.
- פקק געשי – התקרשות של מאגמה בתוך צינור ההזנה.
- לוע – שקע שנוצר בפסגת הר הגעש כתוצאה מהתפרצות געשית, קצהו העליון של צינור ההזנה.
- קלדרה – לוע שנוצר מהתמוטטות בשל היערמות חומר רב על הר הגעש והתרוקנות תא המאגמה.
- מאר – לוע התפוצצות משנית.
- חרוט טפיל – נוצר במורדות הר הגעש כתוצאה מהיווצרות צינור הזנה חדש לאחר שצינור ההזנה הקודם נסתם בפקק געשי.
- גופי חדירה – המאגמה החודרת לסדקים בקרום יוצרת מגוון של גופי חדירה: סיל, בתולית, סדן, דייק ולקולית.
- מערכת סדקים – סדקים הנפערים לאורך הר הגעש וסביבתו המהווים מוצא לזרמי לבה.
- פומרולה – אדי מים ותערובת גזים המיתמרים מסדקים בהרי געש שלא בזמן התפרצות.
- סולפטרה – נביעה של מים חמים עשירים בחומצה גופריתית.
- מערות לבה – חללים גדולים הנוצרים מבועות ענקיות של גז ואדי מים אשר הלבה שהכילה אותם נקרשה סביבם.
- צינור לבה – צינור הנוצר בזרם לבה כאשר הקרום החיצוני נקרש ועדיין מתקיימת בתוכו זרימה.
- מנסרות בזלת – נוצרים מהתקררות איטית של לבה.
- כיפה געשית – מבנה קמור הנוצר ממאגמה צמיגה מאד הנדחפת על ידי לחץ גזים מתוך צינור ההזנה. אם המאגמה נקרשה בטרם נדחפה, היא תתרומם כערימת סלעים.
תוצרי הר געש
הלבה והאפר הגעשי הנפלטים מהר הגעש יוצרים תוצרים מגוונים בהרכבם ובצורתם:
- אגלומרט – סלע געשי הנוצר מהצטברות טיפות ופצצות געשיות.
- זכוכית געשית – מגוון סלעים אמורפיים הנוצרים מהתקררות מהירה של לבה.
- סלעים געשיים – בזלת, טוף, סקוריה, פומיס.
תופעות געשיות
- זרם פירוקלסטי – זרם צפוף של גזים לוהטים וטפרה הזורם במהירות גבוהה במורד הר הגעש.
- נחשול פירוקלסטי – זרם פירוקלסטי בצפיפות נמוכה המכיל כמות גדולה של גז ביחס לחומר מוצק.
- להאר – נחשול המורכב מאפר געשי מעורב במים הזורם כנהר ומתקשה כבטון.
- מפולות – התפרצות געשית עזה ורעידות האדמה המתרחשות בשלביה השונים גורמות לזעזוע ולהרס מבני בהר הגעש. כתוצאה מכך נוצרות מפולות של קרקע וסלעים.
- המסת קרחונים – החום הנוצר בסביבת הר הגעש כתוצאה מהתפרצות געשית ופליטת חומרים לוהטים גורם להמסת קרחונים בסביבתו הקרובה של הר הגעש.
- מעיינות חמים – נביעה של מים חמים שמקורם בעומק קרום כדור הארץ.
- גייזרים – מעיין חם המתפרץ בעוצמה ומעלה לאוויר עמוד של מים חמים וקיטור.
תפוצה
בכדור הארץ
כ-1,560 הרי געש שהתפרצו בהולוקן פזורים בכדור הארץ,[11] רבים מהם נמצאים במפגש בין לוחות טקטוניים – על הקרום היבשתי ועל הקרום האוקייני – וכמה מהם נמצאים במרכז לוחות. מסיב טאמו הוא הר הגעש הגדול ביותר, והוא שוכן על קרקעית האוקיינוס השקט מזרחית ליפן.
- בהוואי – מאונה לואה, מאונה קיאה, קילוואה
- באמריקה הצפונית – אוגוסטין, אוסורנו, הוד, סנט הלנס, ריינייר, קולימה, פופוקטפטל, פריקוטין, הר שסטה
- באמריקה המרכזית - בארו, פקאיה, סרו נגרו, סנטה מריה, סן קריסטובל
- באמריקה הדרומית - נוואדו דל רואיס, גלראס, טונגוראווה, ויאריקה, יאימה, לנין, פויווה-קורדון קאויה[12]
- באירופה – אטנה, אסקיה, וזוב, סטרומבולי, סירטסיי, וולקנו, סנטוריני, גרימסווטן
- באפריקה – ארטה אלה, מרו, קילימנג'רו, קרתאלה, אול דויניו לנגאי
- באסיה – אררט, ג'בל א-טייר, טמבורה, פוג'י, סמרו, פינטובו, קרקטואה, מראפי, גמאלמה, סקורג'ימה
- באוסטרליה ובאוקיאניה – טונגרירו, הר טראנאקי, רואפהו
- באנטארקטיקה – ארבוס
בארץ ישראל
בארץ ישראל לא מתרחשת פעילות געשית. עם זאת, קיימים שרידים רבים לפעילות כזו בעבר:
- קו התלים הישראלי – רצף של הרי געש ברמת הגולן, מהר רם בצפון ועד תל סאקי בדרום, שנוצר בעת הימצאות מעל לנקודה חמה בעבר. הרי הגעש בקו התלים נחשבים רדומים, להוציא התפרצות בודדת שאירעה באזור לפני כ-4,000 שנה.
- בגליל התחתון – באזור זה קיימות עדויות לפעילות געשית, שקרני חיטין מהווה לה שריד.
- בכרמל – שרידים להרי געש נמצאים בכרם מהר"ל, בהר אלון ובשפיה.
- ברכס אום אל פאחם – נמצאי שרידים להרי געש שהיו פעילים לפני שנים רבות.
- במכתש רמון – קיימים שרידים לפעילות געשית מלפני שנים רבות.
- בערבה הדרומית – ליד אילת התקיימה פעילות געשית לפני שנים רבות.
- בשומרון – ליד איתמר ברכס גדעונים נמצאו שרידים של הר געש.
- בעפולה - ישנה סברה שגבעת המורה הייתה פעם הר געש פעיל בשל צורתה המחודדת של פסגת הגבעה ומריבוי אבני הבזלת על מדרונותיה.
במערכת השמש
בגופים שונים במערכת השמש קיימים הרי געש – חלקם פעילים וחלקם כבויים. שרידים לפעילות געשית בירח נמצאו בימות, שרבות מהן מהוות משטחי בזלת נרחבים. גם במאדים התקיימה פעילות געשית, שהשתמרה באולימפוס מונס – הר הגעש הגבוה ביותר במערכת השמש. קרוב ל-90% מפני השטח של נוגה נראים כמכילים לבה בזלתית קרושה חדשה יחסית ועל פניו נראים הרי געש נישאים. על איו, ירחו של צדק, מתנשא הר הגעש טוושטר (Tvashtar). זוהו הרי געש גם על טריטון – ירחו של נפטון, על אנקלדוס – ירח של שבתאי, ובגופים אחרים כגון אירופה, טיטאן, גנימד, מירנדה וקווה-וואר בחגורת קויפר.
הרי געש בתרבות
ביהדות
אזכור מפורש להר געש מופיע בספר יהושע אודות מקום קבורתו של יהושע: ”וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בִּגְבוּל נַחֲלָתוֹ, בְּתִמְנַת-סֶרַח אֲשֶׁר בְּהַר-אֶפְרָיִם, מִצְּפוֹן, לְהַר-גָּעַשׁ.”[13] אף שהאגדה מספרת שההר געש באופן חד פעמי מפני שלא הספידו כראוי את יהושע לאחר מותו,[14] אין שום הוכחות שהמקום הנזכר הוא הר געש במובן המקובל בימינו, וכפי הנראה זהו שם של מקום.
הרי הגעש הוזכרו פעמיים בספר תהילים: ”גַּע בֶּהָרִים וְיֶעֱשָׁנוּ” (תהילים, קמ"ד, ה') ו”הַמַּבִּיט לָאָרֶץ, וַתִּרְעָד. יִגַּע בֶּהָרִים וְיֶעֱשָׁנוּ” (תהילים, ק"ד, ל"ב).
בהלכה נפסק שהרואה הר געש מתפרץ צריך לברך ברכת שכוחו וגבורתו מלא עולם.
ראו גם
לקריאה נוספת
- עקיבא פלכסר, גיאולוגיה, יסודות ותהליכים, אקדמון, 1992, מסת"ב 965-350-026-0
- עמנואל מזור, גיאולוגיה בפטיש ישראלי, האוניברסיטה הפתוחה, 1994, מסת"ב 965-06-0276-3
- שלמה שובאל, צפונות כדור הארץ, האוניברסיטה הפתוחה, 2006, מסת"ב 965-06-0872-9
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: הר געש |
| ערך מילוני בוויקימילון: וולקן |
| ערך מילוני בוויקימילון: וולקני |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הר געש |
- כיצד פועל הר געש סרטון מאתר ה-BBC
- כיצד פועלים הרי געש (באנגלית)
- ארז גרטי, נושא חודש מאי 2010 – הרי געש, במדור "מאגר המדע" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 29 אפריל 2010
- 10 הרי געש פעילים שאתם חייבים לראות בחיים שלכם, באתר וואלה!, 08 בדצמבר 2017
- הרב אליעזר מלמד, הלכות ברכה על תופעות ייחודיות כהר געש, באתר פניני הלכה
הנרי פאונטיין, ניו יורק טיימס, לא כל הרי הגעש נולדו שווים: מדוע ההתפרצות בגואטמלה קטלנית בהרבה מזאת בהוואי, באתר הארץ, 10 ביוני 2018
הערות שוליים
- ^ "גלעין עמוק"
- ^ איור של "קערת מרק הפוכה"
- ^ מבוא קצר לגאולוגיה של איי גלאפגוס
- ^ דיואי מקלין, הקשר בין הכחדת קרטיקון לוולקניזם, 1981
- ^ דיואי מקלין, 1995
- ^ גילן של מדרגות אמישן והקשר לאירועים פרמו-טריאסיים
- ^ קריו-וולקנו
- ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים סילווי קאופמן, לה מונד, חשש באינדונזיה: עיר בת 3 מיליון תושבים תכוסה בוץ, באתר הארץ - ^ ים-אבן והר געש
- ^ תרשים היווצרות "גוּיוֹ"
- ^ http://www.volcano.si.edu/list_volcano_holocene.cfm
- ^ How to climb a South American volcano - כתבה ב-BBC על כמה מהרי הגעש של אמריקה הדרומית
- ^ יהושע כ"ד, ל'
- ^ פרשנות של רש"י על יהושע כ"ד, ויקיטקסט
23242562הר געש