לאסן
 | |
| פסגת הר לאסן והאזור ההרוס, תצפית מחרוט האפר | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג הר | הר געש שכבתי פעיל |
| גובה | 3,188 מטר[1] |
| מיקום | קליפורניה בארצות הברית |
| רכס הרים | רכס קסקייד |
| מספר הר געש | -1203-08[2] |
| התפרצות אחרונה | 1917 |
| מסלול ההעפלה הקל | צעידה |
| קואורדינטות | 40°29′17″N 121°30′18″W / 40.488173°N 121.505008°W |
פסגת לָאסֶן (באנגלית: Lassen Peak) הידוע גם כהר לאסן (Mount Lassen) הוא הר הגעש הפעיל הדרומי ביותר ברכס קסקייד. ההר שוכן באזור שסטה קסקייד שבצפון קליפורניה, והוא חלק מהקשת הגעשית של הקסקייד - קשת געשית המשתרעת מצפון קליפורניה בארצות הברית ועד לדרום מערב קולומביה הבריטית בקנדה. פסגת לאסן מתנשאת לגובה של 600 מטרים מעל לסביבתה, ונפחה הוא 2 קילומטרים מעוקבים – אחת מהכיפות הלבה הגדולות ביותר על פני כדור הארץ.[3] ההר נוצר על המדרון הצפון מזרחי ההרוס של הר הגעש טהאמה (Tehama), שאינו קיים כיום, ושהיה גבוה בלפחות 300 מטרים מפסגת לאסן.
ב-22 במאי 1915 גרמה התפרצות געשית רבת עוצמה להרס באזורים הסמוכים ואפר געשי נשר במרחק של עד למעלה מ-300 קילומטרים מזרחית מההר.[3] התפרצות זו הייתה העזה ביותר מבין סדרה של התפרצויות בין 1914 ל-1917. הר לאסן והר סנט הלנס הם שני הרי הגעש היחידים שהתפרצו בחלק היבשתי הרציף של ארצות הברית במאה ה-20. הפארק הלאומי הגעשי לאסן נוצר במחוז שאסטה, על מנת לשמר את האזורים שנפגעו בהתפרצות, לשם מחקר ותצפיות, ועל מנת לשמר את המאפיינים הגעשיים הסמוכים להר.
בניגוד למצב הנפוץ במרבית כיפות הלבה יש בפסגה של פסגת לאסן כמה לועות געשיים. כמה מהם מצויים סביב הפסגה, אם כי שניים מהם כוסו בלבה שהתמצקה ומשקעים של גופרית. פסגת לאסן הוא הר הגעש הגדול מבין כ-30 הרי געש שהתפרצו בעבר
בשטח הפארק הלאומי הגעשי לאסן.
אקלים
על פסגת לאסן יורדת הכמות הידועה הרבה ביותר של שלג בקליפורניה. הכמות השנתית הממוצעת של שלג היא 1,676 ס"מ, ובשנים מסוימות ירדו מעל לשני מטר וחצי שלג בבסיס ההר ב"אגם הלן"[4] בגובה 2,515 מעל פני הים. אזור פסגת לאסן מקבל את כמות המשקעים (גשם, גשם-שלג, ברד, שלג וכו') הרבה ביותר ברכס קסקייד דרומית להרי הגעש שלוש אחיות באורגון.[5] למרות הגובה הצנוע של ההר יוצרת כמות השלג השנתית הרבה על פסגת לאסן ארבע עשרה שלוגיות[6] קבועות על וסביב פסגת ההר, אך אינה גורמת ליצירת קרחונים.[7] ברקים פוגעים לעיתים קרובות בפסגת הר הגעש במהלך סופות הרעמים הקיציות.
גאולוגיה
פסגת לאסן היא הפסגה הדרומית ביותר בשרשרת של שמונה עשרה פסגות געשיות המשתרעות מדרום-מערב קולומביה הבריטית ועד צפון קליפורניה. השערת המחקר כי פסגות אלו נוצרו כאשר לוח חואן דה פוקה - לוח טקטוני גדול, ולוח גורדה השוכן דרומית ללוח חואן דה פוקה וקטן ממנו בהרבה נחתו מתחת ללוח הצפון-אמריקאי. הלחץ התת-קרקעי גרם לקרום הימי בלוח חואן דה פוקה לעבור התכה וליצור תאי מאגמה שגרמו להתרוממות רכס קסקייד ועוררו התפרצויות געשיות מדי פעם.
לאחר מכן החלה להיווצר פסגת לאסן ככיפת לבה דקיטית בצורת תל שהתרומם מתוך המדרון הצפון-מזרחי ההרוס של הר טהאמה. כאשר כיפת הלבה גדלה היא ניפצה את הסלעים מעליה ואלו יצרו טבעת של דרדרת סלעים זוויתיים מסביב הר הגעש בעל המדרונות התלולים שצץ מתחתם. ההר נראה אז ככל הנראה כפי שנראים כיום "צוקי הכאוס" (Chaos Crags)[9] הסמוכים. פסגת לאסן הגיעה לגובהה הנוכחי בתוך זמן קצר יחסית, על פי ההערכה, תוך מספר שנים.
צורת פסגת לאסן עברה שינויים מפליגים בשל סחיפה קרחונית במהלך תקופת הקרחונים האחרונה של עידן הקרח הנוכחי מלפני 25,000 שנים עד לפני 18,000 שנים. לדוגמה, השקע דמוי הקערה על המדרון הצפון-מזרחי של ההר, המכונה קרקס קרחוני, נוצר משחיקה קרחונית של קרחון שהשתרע לאורך של 11 קילומטרים מהכיפה.[3]
תקופת ההתפרצות האחרונה ביותר של פסגת לאסן החלה ב-1914, ונמשכה כשבע שנים (ראו בהמשך). ההתפרצות החזקה ביותר בתקופה זו הייתה ב-1915 והיא שגרה אפר געשי וקיטור בעמוד התפרצות דמוי פטרייה בגובה של 10 ק"מ, שהייתה ההתפרצות האחרונה הגדולה ביותר בחלק היבשתי הרציף של ארצות הברית, עד להתפרצות של הר סנט הלנס ב-1980. האזור סביב פסגת לאסן הוא עדיין געשי בצורה מתונה, ועובדה זו מתבטאת בתופעות כדוגמת בריכות בוץ מבעבע, פומרולות פעילות ומעיינות חמים. ההערכה היא כי ההתפרצות הגעשית הבאה ברכס הקסקייד תתרחש במהלך עשרות או מאות השנים הבאות בהר לאסן או בהר שסטה הסמוך.[10]
היסטוריה אנושית
לפני בוא האדם הלבן, היו האזורים המקיפים את הר לאסן, ובמיוחד האזורים ממזרח, מדרום ומדרום-מזרח, משכנם המסורתי של בני היאמוני (Yamonee) מהשבט האינדיאני של המאידו (Maidu).
פסגת לאסן קרויה של שמו של פטר לאסן (Peter Lassen; 1859-1800) נפח ממוצא דני שהוביל את המהגרים מעבר לפסגה זו אל עמק סקרמנטו בשנות ה-30 של המאה ה-19. לנתיב אותו בחר לאסן לא נמצא שימוש לאורך השנים משום שנחשב בלתי בטוח, והוא הוחלף ב"נתיב המהגרים של נובלס" (Nobles Emigrant Trail) הקרוי על שם הסייר, ויליאם נובלס (William Nobles), שקישר בין נתיב אפלגייט (Applegate Trail) בצפון-מערב נבדה עם חלקו הצפוני של עמק סקרמנטו.
ב-1864, הייתה הלן טנר ברודט (Helen Tanner Brodt; 1908-1838) לאישה הראשונה שטיפסה על פסגת לאסן. לכבודה קרוי אגם קרחוני על פסגת לאסן "אגם הלן".[11]
החל ב-1914 ועד 1921 נעורה פסגת לאסן מתרדמתה תוך סדרה של התפרצויות פריאטיות (התפרצות כתוצאה מקיטור בלחץ רב), זרמי לבה דקיטית, ולהארים (זרמי בוץ געשיים) בתקופת פעילות זו התחוללו בין 200 ל-400 התפרצויות געשיות. בשל הפעילות הגעשית ויופייה של השממה הגעשית, הוכרזו פסגת לאסן, חרוט האפר והסביבה הקרובה כ"פארק הגעשי הלאומי לאסן" ב-9 באוגוסט 1916.
ההתפרצויות של תחילת המאה ה-20
רעשים ראשונים (מאי 1914 עד מאי 1915)
ב-30 במאי 1914, לאחר 27,000 שנות תרדמה, החלה פעילות געשית בהר לאסן כשההר החל לרעוד בשל התפוצצות שמקורה בקיטור לוהט, שהתרחשה כאשר מאגמה מותכת התרוממה כלפי פני השטח וחיממה מי תהום הקרובים לפני השטח. המים שהטמפרטורה שלהם עלו על נקודת הרתיחה התרוממו בלחץ המופעל עליהם דרך הסדקים בסלע ובסמוך לפני השטח הפכו לקיטור שנפלט בעוצמה דרך הנתיבים בהם הייתה ההתנגדות החלשה ביותר ללחץ שהפעיל. עד אמצע 1915 התחוללו יותר מ-180 התפוצצויות קיטור שיצרו לוע בקוטר 300 מטרים בסמוך לפסגה.[3]
ואז אופי ההתפרצות השתנה באופן דרמטי. בליל ה-14 במאי 1915 נצפו גושי לבה לוהטים מתגלגלים במדרונות פסגת לאסן אפילו ממקומות רחוקים מההר דוגמת העיירה מנטון (Manton) השוכנת 35 קילומטרים מערבית מההר.[3] כשעלה השחר התגלה כי כיפה של לבה דקיטית (לבה המכילה בין 63% ל-68% סיליקה) מילאה את לוע הר הגעש.
ההתפרצות הגעשית של ה-19-20 במאי 1915
מאוחר בערב של ה-19 במאי סדקה התפוצצות קיטור את כיפת הדקיט, ויצרה לוע חדש בפסגת הר לאסן. בהתפוצצות זו לא נפלטה מאגמה חדשה, אך גושים זוהרים של לבה לוהטת התגלגלו על הפסגה והמדרונות העליונים מכוסי השלג של פסגת לאסן. גושים מתגלגלים אלו גרמו למפולת שלג וסלעים געשיים בחזית ברוחב של 800 מטרים שדהרה 7 קילומטרים במורד המדרון הצפון-מזרחי התלול מעל לרכס הנמוך ב"מעבר המהגר" (Emigrant Pass) ולתוך "ערוץ הכובע" (Hat Creek).[3]
כאשר גושי הלבה החמים נשברו לרסיסים קטנים יותר, השלג נמס, ונוצר זרם בוץ מחומרים געשיים המכונה להאר. מרבית הלהאר הוסט לצפון-מערב במעבר המהגר וזרם 11 קילומטרים במורד "הערוץ האבוד" (Lost Creek).[3] אבל אפילו אחרי שהמפולת והלהאר נעצרו, הם פלטו כמויות מים גדולות מאד שהציפו את חלקו הנמוך של עמק ערוץ הכובע (Hat Creek Valley) בשעות הבוקר הראשונות של ה-20 במאי. הלהאר והשיטפון הרסו שישה בתי חווה שברובם לא היו דיירים. מעט הדיירים ששהו בחלק מבתים אלו נמלטו כשהם סובלים מפציעות קלות.
כמו כן בלילה שבין ה-19 ל-20 במאי התמלא הלוע החדש בפסגת לאסן בלבה דקיטית שהייתה נוזלית יותר מזו שנפלטה ב-15-14 במאי, הלבה נשפכה מעבר למקומות הנמוכים בשולי הלוע וזרמה 300 מטרים במורד המדרונות התלולים במערב ובצפון מזרח הר הגעש.[3]
התפרצות השיא של ה-22 במאי 1915
ואז ב-22 במאי בשעה 04:30 אחרי הצהריים, לאחר יומיים שקטים, התפוצץ לאסן בהתפרצות עזה (שכונתה אחר-כך "ההתפוצצות הגדולה" - "the Great Explosion") שהעיפה אפר געשי, שברי סלעים ופומיס גבוה באוויר. ההתפרצות יצרה את הלוע העמוק והגדול יותר מבין השניים הנראים כיום סמוך לפסגה. עמוד התפרצות ענק של אפר געשי וגזים התרומם לגובה של מעל ל-10 קילומטרים ונראה למרחוק עד העיירה אוריקה (Eureka) שבחוף המערבי, 240 קילומטרים מערבית להר.[3]
פומיס שנשר על המדרון הצפון-מזרחי של פסגת לאסן ייצר מפולת מהירה של אפר חם, פומיס, שברי סלעים וגז המכונה זרם פירוקלסטי, ששטף בצד הר הגעש והרס שטח בגודל של 8 קמ"ר.[3] הזרם הפירוקלסטי המיס שלגים בדרכו. המים מהשלג המומס הפכו את הזרם ללהאר בעל צמיגות נמוכה שזרם באותו מסלול של הלהאר של ה-20-19 במאי, וזרם קרוב ל-16 קילומטרים במורד "הערוץ האבוד" עד ליישוב הקטן "התחנה הישנה" (Old Station). הלהאר החדש פלט כמות גדולה של מים שהציפו את חלקו הנמוך של "עמק ערוץ הכובע" בפעם השנייה.
התפרצות השיא העזה של ה-22 במאי סחפה את החלק הצפון מזרחי של זרם הלבה שנפלט יומיים קודם. התפרצות זו יצרה זרמי בוץ קטנים בכל המורדות של פסגת לאסן, שיקעה שכבה של אפר געשי ופומיס שהגיעה למרחק של עד 40 קילומטרים מההר והמטירה אפר דק למרחקים והוא הגיע עד וינמוקה (Winnemucca) שבנבדה, 320 קילומטרים מההר.[3] אירועים אלו יצרו את "האזור ההרוס" (Devastated Area) שעדיין, כמאה שנים לאחר האירוע, מיוער בדלילות בעצים בשל הקרקע הנקבובית והדלה בחומרי מזון.
פעילות געשית לאחר מכן
שנים לאחר ההתפרצות הגדולה של 1915 גרמו מי שלגים שנמסו באביב וחלחלו לתוך הר לאסן להתפוצצויות קיטור, סימן לכך שהמאגמה מתחת לפני הר הגעש עדיין חמה. התפוצצויות קיטור עזות במאי 1917 יצרו את הלוע השני מתוך שני הלועות שניתן לראות כיום בפינה הצפון-מערבית של פסגת הר הגעש.[3]
עד שנות ה-50 של המאה ה-20 ניתן היה עדיין למצוא באזור של שני לועות אלו מקומות בהם נפלט קיטור מהקרקע, אך פעילותם הלכה ודעכה באיטיות, וקשה כיום לאתרם. מאז, מנטרת סוכנות הסקר הגאולוגי של ארצות הברית בשיתוף פעולה עם שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית את פסגת לאסן ואזורים בהם יש פעילות גאותרמית בפארק.
קישורים חיצוניים
- Lassen תמונות והסברים מאתר Global Volcanism Program
- הפארק הלאומי הגעשי לאסן באתר שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית
- נטע קלימי עילם, הפארק הוולקני לאסן – סודות מבטן האדמה, באתר GoTravel
הערות שוליים
- ^ NGS data sheet National Geodetic Survey
- ^ Lassen volcanic center
- ^ 3.00 3.01 3.02 3.03 3.04 3.05 3.06 3.07 3.08 3.09 3.10 3.11 Eruptions of Lassen Peak, California, 1914 to 1917 U.S. Geological Survey Fact Sheet
- ^ Lake Helen אגם קרחוני בשטח של 2.5 דונם שנוצר בקרקס קרחוני דרומית לפסגת לאסן, וקרוי על שם הלן טאנר ברודט (Helen Tanner Brodt), האישה הראשונה שטיפסה על פסגת לאסן
- ^ Cascade Snowfall and Snowdepth
- ^ שלוליות של שלג
- ^ Glaciers of California Portland State University
- ^ קבוצה של חמש כיפות געשיות צפונית לפסגת לאסן
- ^ קבוצה של חמש כיפות געשיות צפונית לפסגת לאסן
- ^ Lassen Volcanic National Park Picture of the day מ- Earth Observatory של נאס"א
- ^ Women Artists of Mount Shasta: 1860s-1930s College of the Siskiyous
