וויאג'ר 2

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
וויאג'ר 2
Voyager 2
דגם של הגשושית וויאג'ר 2
דגם של הגשושית וויאג'ר 2
מידע כללי
סוכנות חלל נאס"א
מפעיל JPL
תאריך שיגור 20 באוגוסט 1977
משגר טיטן 3E
אתר שיגור SLC-41, נמל החלל קייפ קנוורל
http://voyager.jpl.nasa.gov/
משימה
סוג משימה ביצוע יעף
ביצוע יעף על צדק, שבתאי, אורנוס ונפטון
תאריך ביצוע היעף

צדק: 5 באוגוסט 1979

שבתאי: 25 בספטמבר 1981

אורנוס: 24 בינואר 1986

נפטון: 2 באוקטובר 1989
מיקום נוכחי תווך בין כוכבי
משך המשימה פעיל-46 שנים, 7 חודשים ו־8 ימים חלפו
מידע טכני
משקל בשיגור 721.9 ק"ג
כוח 420 ואט
המהירות והמרחק של וויאג'ר 1, וויאג'ר 2
תקליט הזהב

וויאג'ר 2אנגלית: Voyager 2) היא גשושית מחקר שנשלחה ב־20 באוגוסט 1977 במסגרת תוכנית וויאג'ר. במקור היא תוכננה כ"מארינר 12" במסגרת תוכנית מארינר. היא זהה ברובה לגשושית האחרת מתוכנית וויאג'ר, וויאג'ר 1 (שכונתה לפני כן "מארינר 11"). עם זאת, וויאג'ר 2 השתמשה במסלול שונה בזמן מפגשה עם שבתאי, בהימנעה ממפגש קרוב עם טיטאן על מנת להשתמש במקלעת כבידתית ולהגיע לאורנוס ולנפטון. היא הגשושית הארצית הראשונה (ונכון לעכשיו, היחידה) שעברה בסביבתם הקרובה של שני כוכבי הלכת הללו, והראשונה שביקרה בכל ארבעת כוכבי הלכת הגדולים - צדק, שבתאי, אורנוס ונפטון, בשל סידור גאומטרי נדיר של כוכבי הלכת שמתרחש אחת ל־175 שנה[1].

בדומה לוויאג'ר 1 (ובצורה דומה, לפיוניר 10 ו־11) וויאג'ר 2 נשאה עמה תקליט זהב המכיל קטעי צלילים המתארים בקצרה את המין האנושי ואת כדור הארץ, למקרה שאת הגשושית יפגוש מין חוץ-ארצי תבוני, ועליו חרוטות הוראות (בבינארית) לשימוש בתקליט. מכיוון שיחלפו כ־80,000 שנה עד שוויאג'ר 2 תגיע למערכת כוכב אחרת, התקליט הוא יותר בגדר מחווה סמלית של המין האנושי מאשר ניסיון מעשי לתקשורת.

שיגור וטיסה

וויאג'ר שוגרה ב־20 באוגוסט 1977 מנמל החלל קייפ קנוורל שבפלורידה, על גבי טיל טיטן 3E. כאשר צוותי השיגור שעל הקרקע היו עסוקים בבעיית שיגור בוויאג'ר 1, הם שכחו לשלוח רצף הפעלה חשוב לוויאג'ר 2. ללא רצף הפעלה הגשושית כיבתה את אנטנת-האלומה-הצרה הראשית שלה. צוותי הקרקע הצליחו לחדש את הקשר עם הגשושית דרך אנטנת-האלומה-הרחבה, ולהפעיל את אנטנת-האלומה-הצרה מחדש.

הגשושית התחילה לצלם את מערכת צדק ב-24 באפריל 1979[2].

מעברים פלנטריים

  1. המעבר הקרוב ביותר של הגשושית בקרבת צדק התרחש ב־9 ביולי 1979. במהלך מעבר זה גילתה הגשושית 11 ירחים קטנים של הכוכב שלא היו ידועים עד אותה עת וכן צילמה פעילות וולקנית על איו, אחד מירחיו הגדולים של צדק.
  2. המעבר הקרוב ביותר לשבתאי התרחש ב־25 באוגוסט 1981. בזמן שהייתה "מאחורי" שבתאי (יחסית לכדור הארץ), סרקה הגשושית את האטמוספירה העליונה של שבתאי בעזרת ראדאר, על מנת למדוד מאפיינים של חום וצפיפות.
  3. המעבר הקרוב ביותר לאורנוס התרחש ב־24 בינואר 1986. הגשושית גילתה עשרה ירחים חדשים וחקרה את האטמוספירה הייחודית של כוכב הלכת (בשל הטיית הציר של אורנוס, בסך 97.77 מעלות) ואת מערכת הטבעות שלו.
  4. המעבר הקרוב ביותר לנפטון התרחש ב־25 באוגוסט 1989. מכיוון שהיה זה כוכב הלכת האחרון אותו הייתה יכולה הגשושית לבקר, הוחלט לבצע מעוף קרוב לטריטון, בלי להתחשב בהשפעת המעבר על מסלול הגשושית, באופן דומה למפגשה של וויאג'ר 1 עם שבתאי וירחו טיטאן. הגשושית גילתה, בין השאר, את הכתם האפל הגדול על פניו של נפטון, שנעלם מאז לפי תצפיות של טלסקופ החלל האבל.

עם סיום המעברים הפלנטריים בסוף 1989, כובו המצלמות של הגשושית כדי לחסוך אנרגיה, משום שהיא לא צפויה להיות קרובה מספיק לגוף שמיימי אחר. האנרגיה משמשת לאיסוף נתונים אחרים ותקשורת עם כדור הארץ[3].

אנימציה של המעברים הפלנטריים
מיקום משימות תוכנית וויאג'ר ותוכנית פיוניר ביחס למערכת השמש, נכון לינואר 2015

משימה בין כוכבית

וויאג'ר 2 המשיכה במסלולה אל מחוץ למערכת השמש, והגיעה אל קצה גבול ההליוספירה ב-30 באוגוסט 2007. בהשוואה לוויאג'ר 1, היא עברה גבול זה כשמרחקה מן השמש היה קרוב בכ-1.6 מיליארד קילומטר, עקב מבנה ההליוספירה שאינו עגול[4].

ב-13 באוגוסט 2012, וויאג'ר 2 הפכה להיות המשימה הרציפה הארוכה ביותר של נאס"א, כאשר עקפה את השיא שהוצב על ידי פיוניר 6 שעבדה 12,765 ימים ברצף[5].

ב-7 בנובמבר 2012, וויאג'ר 2 הגיעה למרחב של 100 יחידות אסטרונומיות מכדור-הארץ, והפכה לגשושית השלישית שעשתה זו (לאחר וויאג'ר 1 ופיוניר 10), באותו זמן, שתי הגשושיות וויאג'ר עבדו והמשיכו לשדר נתונים.

באוגוסט 2017, המשימה חגגה 40 שנות פעילות רציפה[6].

נכון לאוקטובר 2018 הייתה הגשושית במרחק 118 יחידות אסטרונומיות מכדור-הארץ (כ-17 מיליארד ק"מ)[7] והיא מתרחקת ממערכת השמש במהירות 15.464 ק"מ/שנייה או כ־3.3 יחידות אסטרונומיות לשנה. הגשושית ממשיכה לשדר מידע על סביבותיה (כעת כבר מחוץ למסלולו של פלוטו) בעזרת מערך רשת החלל העמוק (DSN), וצפויה להמשיך לשדר עד בערך שנת 2020 - המועד המוערך כי יאזל לגשושית כל חומר המספק אנרגיה, היא תפסיק הפעלת כל המכשירים הנמצאים עליה, ותמשיך לשוטט בחלל לנצח. בעוד כ-40,000 שנים צפויה הגשושית לחלוף במרחק של 1.7 שנות אור מכוכב רוס 248[8].

ב-5 בנובמבר 2018 הגיעה הגשושית לתווך הבין-כוכבי, כלומר יצאה ממערכת השמש[9], בהיותה מרוחקת 119.7 יחידות אסטרונומיות מכדור הארץ. ב-4 בנובמבר 2019 הגיעו המדידות הראשונות מהגשושית לאחר שיצאה ממערכת השמש ובהם נתונים על ירידת הפלזמה ועליית הקרניים הקוסמיות אליהן נחשפה הגשושית. להבדיל מוויאג׳ר 1 לה לקח כ-28 ימים לחצות את ההליופאוזה, וויאג׳ר 2 חלפה אל התווך הבין-כוכבי בפחות מיום[10].

תמונות שצולמו מוויאג'ר 2

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Voyager - Planetary Voyage, NASA
  2. ^ Voyager 2, In Depth, נאס"א, solarsystem.nasa.gov, ‏26 בינואר 2018
  3. ^ כיבוי מצלמות וויאג'ר 2, אירועים במשימת וויאג'ר 2, אתר וויאג'ר, נאס"א
  4. ^ "NASA - Voyager 2 Proves Solar System Is Squashed". www.nasa.gov.
  5. ^ The Ultimate Workhorse זמני משימת וויאג'ר 2, אתר וויאג'ר, נאס"א
  6. ^ NASA’s Voyager Spacecraft Still Reaching for the Stars After 40 Years, נאס"א, ‏31 ביולי 2017
  7. ^ וויאג'ר 2 על סף יציאה ממערכת השמש, באתר ynet, 7 באוקטובר 2018
  8. ^ Interstellar Mission, מאמר באתר נאס"א, נצפה ב-11 בנובמבר 2016. (באנגלית)
  9. ^ לאחר 41 שנה בחלל: וויאג'ר 2 יצאה ממערכת השמש, באתר ynet, 10 בדצמבר 2018
    NASA’s Voyager 2 Probe Enters Interstellar Space, באתר נאס"א, 10 בדצמבר 2018 (באנגלית)
  10. ^ Jonathan O'Callaghan, Voyager 2 Makes an Unexpectedly Clean Break from the Solar System, Scientific American, ‏4 בנובמבר 2019
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0