שסטה
הקבוצה האתנית שסטה (באנגלית: Shasta people) היו קהילה של אינדיאנים אמריקאים שהתגוררו בצפון קליפורניה ובגבול אורגון שבארצות הברית עד תחילת המאה ה-20[1]. הקהילה מנתה כ-3,000 חברים אשר היו ציידים ודייגים נודדים למחצה. אנשי הקהילה נדדו בעקבות החיפוש אחר מזון בעונות השונות של השנה. שפתם של בני השסטה נקראה "שסטה", והיא שייכת למשפחת שפות שנקראת "הוקן" (אנ') (Hokan)[2].
היסטוריה
מידע אודות בני השסטה נחשף לראשונה בתחילת המאה ה-19, כאשר סוחרי פרווה אירופאים באו במגע עם בני הקהילה. כתוצאה ממפגש זה ובעקבות רצונם של האירופאים לנצל את המשאבים שברשות בני הקהילה, במהלך המאה ה-19 סוחרי פרווה רבים (ביניהם ג'ון וורק) יצרו קשר עם בני השסטה על מנת לקיים עמם מסחר או כדי לנסות להשתלט בכפייה על המשאבים של אלו.[3]
בהלת הזהב בקליפורניה משכה זרים להוטים רבים לקליפורניה בשלהי שנות הארבעים של המאה ה-19. תקופה זו הייתה הרסנית עבור השסטה מכיוון שאלפי כורים החלו לפעול על אדמות השבט וחסמו נתיבי מים שונים. התעוררו סכסוכים בעקבות חוסר הכבוד של הזרים אל בני השסטה ואל אדמותיהם. בני השסטה נחלשו מאוד ואף רבים מתו בעקבות מחלות לא מוכרות שהביאו עמם הזרים הפולשים וכן בעקבות סכסוכים ולחימה עם אותם זרים.[4]
בשנת 1851 נחתם הסכם שלום בין הממשלה הפדרלית לבין קבוצה שייצגה את קהילת השסטה, זאת כדי להפסיק את המתח ואת הלחימה שהתקיימה בין הקהילה לבין הכורים הרבים שפעלו באזור. הוסכם שתהיינה שמורה של בני השסטה, שם לא יעבדו כורים.
בשנת 1855 החלו מלחמות ה"רוג" (Rogue River Wars). אינדיאנים באזור דרום המדינה אורגון, וביניהם בני השסטה שהתגוררו באזור זה, המשיכו להילחם עם הכורים מחפשי הזהב. המלחמות הסתיימו בשנת 1886.[5]
בשנת 1887 הקונגרס העביר חוק שנתן היתר למכור את האדמות בהן ישבו בני השסטה למתיישבים הלבנים שהגיעו לאזור, חוק אשר גרם לתחילת פירוקה של קהילת השסטה. בהמשך לכך, בשנת 1938 בניית סכר שסטה הביא לעקירתם של אינדיאנים רבים באזור, כולל רבים מקהילת השסטה.[3]
אורח חיים
בני השסטה מיקמו את כפריהם בקרבת נהרות, כגון נהרות השסטה (Shasta), הקלאמת והסקוט (Scott). רוב בני הקהילה חיו בקליפורניה בעוד שחלק קטן מהם התגוררו בגבול עם אורגון. בני השסטה היו נוודים במחצית מזמנם, וצדו חיות על מנת לאכול מזון. במהלך עונת הקיץ, הם התגוררו ב"ויגוומים" (Wigwams), מעין צריפים העשויים מבוץ ועץ, ובמהלך עונת החורף שהו ב"בתי בורות", שעזרו לשמור על חום גופם בחורפים הקרים. אנשי השסטה התגוררו בכפרים שכללו מספר משפחות. בכל כפר היה ראש קהילה, שירש את התפקיד מאביו, ותפקידיו כללו יישוב סכסוכים בין בני הכפר והטפה להתנהגות מוסרית ונכונה. לאשתו של ראש הקהילה הייתה אחראיות דומה בקרב הנשים בקבוצה. כאשר התעוררו מחלוקות בשבט, אלו יושבו על ידי תשלום של סכום כסף לשני הצדדים. לכל אדם היה ערך כספי קבוע שעליו היה לשלם, אשר נקבע על ידי מעמדו בקבוצה והמצב הכלכלי של משפחתו[3].
מסחר
הכסף ששימש את בני השסטה למסחר הורכב משנהבים ומשרידי הקרקפת של ציפור הנקר. לעיתים אף צדפות גדולות שימשו לכסף, אך אלו נחשבו כבעלי ערך פחות יותר מהשנהבים ומשרידי הקרקפת של ציפור הנקר. השסטה סחרו בצנוברים ועורות זאב וצבאים תמורת בלוטים, דלועים וסירות קאנו. הבלוטים בעלי הביקוש הרב ביותר בשבט היו בלוטים מעץ האלון הכהה, אשר הושגו על ידי מסחר עם שבט קרוק (Karok), ששכנו מערבית לשטחם של אנשי השסטה. שבט הקרוק אף סיפק לאנשי השסטה מלח, מינרל ששימש את אלו לבישול במידה רבה[1].
מזון
המאכלים העיקריים שאנשי השסטה אכלו היו בשר צבי ובלוטים. בני הקבוצה אף נהגו לאכול דובים, ציפורים, סלמון, צלופחים, סרטנים, חגבים וצרצרים. חלוקת העבודה התבצעה כך שהגברים היו צדים ודגים, ואילו הנשים היו אוספות בלוטים, אגוזים וחרקים. נשים וילדים אספו מולים וצדפות על ידי צלילה לקרקעית הנהר שהיה בקרבת בני השבט, נהר הקלמאת'. המזון נאפה ובושל ב"תנורי אדמה", כלומר בורות אש אשר לכדו חום ואפשרו אפייה ובישול. את המזון הניחו בתוך סלים על אבנים רותחות בתוך "תנורי האדמה", ולעיתים היו מבשלים את המזון ישירות על האש, ללא סלים. גרגרי מנזניטה (Manzanita) שימשו להמתקת המזון וכדי להכין משקה סיידר. בשר ודגים שנותרו לאחר ארוחות אוחסנו בבורות או בסלים על מנת שישמשו את בני השסטה בהמשך[2].
תרבות וטקסים
הטקס המרכזי של בני השסטה היה הטקס שלפני יציאה למלחמה. נשים השתתפו בריקוד המלחמה, שנמשך כמה לילות ונועד להביא מזל לבני השסטה במלחמה המתקרבת. טקס מיוחד נוסף שהתרחש כלל שירה, ריקודים ותפילות, והוא התקיים לפני שקבוצת גברים יצאה למסע ציד.
טקס ההתבגרות של הבנים כלל מסע ציד, דיג והימורים, בעוד שטקס ההתבגרות של הבנות היה חשוב יותר מבחינה חברתית מזה של הבנים וכלל ריקוד בפומבי. כאשר גבר ואישה היו מעוניינים להינשא, על הגבר היה לשלם למשפחתה של אישה סכום מסוים עבורה. גברים עשירים בדרך כלל נישאו לנשים רבות. בני הקהילה לא ראו גירושין בעין יפה ועל כן מעט זוגות התגרשו בקהילה[2].[6]
כאשר היה נערך טקס בקהילה, הגברים היו חובשים כתר נוצות וכן מעיל נוצות. הכתר המפואר היה עשוי מצדפות, חרוזים, עורות של חיות, מקלות עץ קטנים ונוצות. הכתר סימל מעבר משגרה רגילה לטקס ייחודי. הבגדים של בני השסטה בשגרה היו עשויים מעורות של צבאים ומחתיכות עץ. בני הקהילה נהגו לענוד שרשראות צדפים, קישוטים על האוזניים ועל האף, וכן הרבו לצבוע את עצמם בצבעי גוף[3].
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Heizer & Elsasser, The natural world of the California Indians, 46, University of California Press, 1980
- ^ 2.0 2.1 2.2 Kroeber, Handbook of the Indians of California, 78, Courier Corporation, 1925
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 Kuiper, Native American Culture., The Rosen Publishing Group, 2010
- ^ Trafzer & Hyer, Exterminate Them: Written Accounts of the Murder, Rape, and Enslavement of Native Americans during the California Gold Rush., MSU Press, 1999
- ^ Beckham, Stephen, Requiem for a people: The Rogue Indians and Frontiersmen.. ., Corvallis, OR: Oregon State University Press, 1996
- ^ Farran & Frachtenberg, .Shasta and Athapascan myths from Oregon, The Journal of American Folklore 28, 1915, עמ' 207-242
31799961שסטה