סרו נגרו

סרו נגרו

לוע הר הגעש סרו נגרו ב-2011
לוע הר הגעש סרו נגרו ב-2011
מידע כללי
סוג הר	חרוט אפר פעיל
גובה	728 מטר
מיקום	ניקרגואה
רכס הרים	קורדיליירה דה לוס מריביוס
מספר הר געש	=1404-07
התפרצות אחרונה	1999
קואורדינטות	12°30′30″N 86°42′08″W
(למפת ניקרגואה מוגדלת)   מנגואה לאון צ'יננדגה מטגלפה חינוטגה בלופילדס הונדורס קוסטה ריקה הים הקריבי האוקיינוס השקט סרו נגרו (למפת ניקרגואה רגילה)   מנגואה לאון צ'יננדגה מטגלפה חינוטגה בלופילדס הונדורס קוסטה ריקה הים הקריבי האוקיינוס השקט סרו נגרו

התפרצות הר הגעש סרו נגרו ב-1948

מדרון האפר של הסרו נגרו. צולם ב-2007

סֶרוֹ נֶגְרוֹ (בספרדית: Cerro Negro) הוא הר געש ברכס ההרים קורדיליירה דה לוס מריביוס (Cordillera de los Maribios) במחוז לאון (León) בניקרגואה, כ-10 קילומטרים דרומית לעיירה מלפאיסילו (Malpaisillo). הר הגעש נוצר באפריל 1850, והוא לכן הר הגעש הצעיר ביותר באמריקה המרכזית. ההר הוא חרוט אפר הבנוי מחצץ בזלתי, שצבעו הכהה העומד בניגוד למדרונות ההרים שופעי הירק שמסביבו תרם לשמו שפירושו הר שחור. סֶרוֹ נֶגְרוֹ התפרץ לעיתים תכופות מאז ההתפרצות הראשונה. תופעה יוצאת דופן שהתרחשה במהלך כמה התפרצויות הייתה פליטה של אפר מפסגת החרוט בעוד שלבה מתפרצת מסדקים בבסיס ההר.

סרו נגרו הוא חרוט אפר, חלק מהקשת הגעשית של אמריקה המרכזית, שנוצרה כתוצאה מהפחתה של לוח קוקוס מתחת ללוח הקריבי בקצב של 9 ס"מ בשנה. ההר הוא חרוט האפר הגדול ביותר והדרומי מבין ארבעת חרוטי האפר שנוצרו לאורך קו שכיוונו צפון מערב-דרום מזרח ברכס ההרים קורדיליירה דה לוס מריביוס. גובהו 728 מטרים מעל פני הים, והוא מתנשא לגובה של 250 מטרים מבסיסו. על אף גילו הגאולוגי הצעיר סרו נגרו הוא אחד מהרי הגעש הפעילים ביותר בניקרגואה, כשההתפרצות האחרונה אירעה ב-1999. מאז לידתו ב-1850 הוא התפרץ 23 פעמים.

היסטוריה של התפרצויות

התפרצויות מתועדות בסרו נגרו בין 1850 ל-1963

שנה	תאריך התחלה	תאריך סיום	VEI	נפח טפרה	הערות
1850	13 באפריל	26 במאי	2	x 105‏ 6.5 מ"ק	היווצרות הר הגעש. התפרצויות מתפוצצות ושפכי לבה שגרמו לנזק לשטחים חקלאים ולרכוש
1867	14 בנובמבר	30 בנובמבר	2	x 106‏ 8.6 מ"ק	התפרצויות מתפוצצות ונוצרו סדקים רדיאליים יחד עם קילוחי לבה לאורך מערכת הסדקים שכיוונה צפון מערב-דרום מזרח.
1899	22 בנובמבר	29 בנובמבר	2	x 106‏ 1.7 מ"ק	התפרצויות מתפוצצות גרמו נזקים לחקלאות
1914	28 באוקטובר	3 בנובמבר	2	x 106‏ 2.8 מ"ק	הר הגעש התפרץ מהלוע המרכזי. מפולות בוץ הגבירו את הנזק לחקלאות, אך לא היו אבדות בנפש משום שמפולות הבוץ לא זרמו לאף ישוב.
1919	20 ביוני	30 ביוני	2	לא נמדד
1923	23 באוקטובר	11 בדצמבר	3	x 107‏ 3.6 מ"ק כמות הלבה x 107‏ 1.0 מ"ק	ההתפרצות הגדולה ביותר בתולדות הר הגעש עד אז. הר הגעש התפרץ לאורך הפסגה והמורד הצפוני כמות הלבה שנפלטה הייתה תת- פליניאנית
1929	10 בפברואר	מרץ	2	כמות הלבה x 105‏ 1.0 מ"ק	התפרצויות מלועות באגפי ההר ומסדקים רדיאליים
1947	9 ביולי	2 באוגוסט	3	x 107‏ 3.1 מ"ק לבה x 106‏ 3.8 מ"ק	הר הגעש התפרץ לאורך הפסגה והמורד הצפון-מזרחי. העיירה מלפאיסילו פונתה, ונגרמו נזקים כבדים לחקלאות ולרכוש
1948	31 במרץ		2
1949			2
1950	12 בנובמבר	17 בדצמבר	3	x 107‏ 3.8 מ"ק	קילוחי לבה, אך לא היה צורך בפינוי אוכלוסייה
1954			2
1957	4 בספטמבר	24 בספטמבר	2	x 106‏ 2.8 מ"ק לבה x 106‏ 4.5 מ"ק	התפרצות מהפסגה והמדרון המזרחי של ההר. נזקים לחקלאות מהלבה
1960	28 בספטמבר	26 בדצמבר	3	x 107‏ 3.4 מ"ק לבה x 106‏ 5.2 מ"ק	התפרצות מהפסגה וממערכת הסדקים. נזקים לחקלאות מהלבה
1961	25 באוקטובר		1		קילוחי לבה קטנים. ההתפרצות הקטנה ביותר עד כה
1962	21 במרץ	תחילת אפריל	2		קילוחי לבה. לא נגרמו נזקים
1963	מרץ		1

ההתפרצות של 1968

התפרצות סרו נגרו ב-1968

בפעילות הגעשית שהתחוללה בהר בין 23 באוקטובר ל-10 בדצמבר 1968 נוצר לוע קריסטו ריי (Cristo Rey), כאשר התחוללה התפרצות תת-פליניאנית שעוצמתה 3 בפסגה ובאגף הדרומי של סרו נגרו. אורכו של קילוח הלבה מהלוע החדש היה 750 מטר, רוחבו 600 מטרים ועוביו 3 מטרים. 14 כפרים הסמוכים להר הגעש המתפרץ פונו ב-27 באוקטובר בשל כמות אפר גדולה במיוחד. בלאון (León), העיר השנייה בגודלה בניקרגואה, המרוחקת כ-18 קילומטרים מערבית דרומית מערבית להר הגעש, הגיעה עובי שכבת האפר למעל לס"מ. קילוחי הלבה התקדמו בקצב של 23 מטרים ליום, והם גרמו לנזקים נוספים לחקלאות כשהלבה נשפכה משלושת הלועות, ולעיתים נוצרו מזרקות לבה בגובה של 30 מטרים. עמוד האפר הגיע לגובה שבין 2.3 ל-4.8 קילומטרים. בנוסף גזים לוהטים מהלועות הגיעו לגובה של 120 מטרים ונראו ממרחק של 50 קילומטרים מהר הגעש. כשהפעילות הגעשית הסתיימה היה נפח הלבה x 10⁶‏ 6.9 מ"ק ונפח הטפרה x 10⁷‏ 2.7 מ"ק.

ההתפרצויות של 1969 ו-1971

התפרצות קלה (מדד התפרצות של 1) התרחשה לאחר שהלוע המרכזי התפרץ בין ה-19 ל-29 בדצמבר 1969. שנתיים אחר כך, בין ה-3 ל-14 בפברואר 1971, פונו שוב היישובים סביב סרו נגרו בשל התפרצות פתאומית תת-פליניאנית מדרגה 3 מהפסגה והתהוות והתפרצות מאגף מזרחי חדש. פצצות געשיות נורו לגובה של 600 מטרים באוויר וגזים לוהטים נפלטו בין התפרצויות. עמוד האפר הגיע לגובה של 10 ק"מ, ונפח הטפרה שנפלט היה x 10⁷‏ 5.8 מ"ק (מעל ל-300 קילומטרים רבועים) והיא גרמה לנזקים ליבולים מקומיים ולבניינים. בעיר לאון נמדדו 18 ס"מ אפר שגרמו להתמוטטות של בניינים רבים ולצורך להדליק את פנסי הרחוב ביום.

ההתפרצות של 1992

עברו עשרים שנים והר הגעש סרו נגרו היה שקט עד שאחת ההתפרצויות הגדולות ביותר של הר הגעש אירעה ב-9 באפריל 1992. הפעילות הגעשית נמשכה חמישה ימים, כשההתפרצות התת-פליניאנית (דרגה 3) התרחשה בתקופה של יומיים, והפיקה עמוד אפר בגובה של כשבעה קילומטרים. מעל ל-20,000 איש פונו מיד, מרביתם בשל קריסת מערכות המים עד שההתפרצות חדלה ב-14 באפריל. התפרצות זו גרמה לכמה הרוגים, ונזק נרחב לחקלאות ולרכוש בשל הטפרה שנפלטה שנפח הוערך ב- x 10⁷‏ 2.6 מ"ק. האפר הגעשי שנשר על העיר לאון הצטבר לשכבה בעובי של 4 ס"מ שגרמה להתמוטטות גגות ולפציעות ומיתות נוספות.

ההתפרצות של 1995

שלוש שנים אחר-כך החלה פעילות געשית ב-29 במאי 1995, שסימנה את השלב הראשון בהתפרצות זו. התפרצויות פריאטיות קטנות התרחשו לעיתים קרובות במהלך שלב זה, ובממצוע היו בין 100 ל-160 התפוצצויות ביום. התפרצויות סטרומבוליאניות יצרו עמוד אפר שהגיעו לגבהים שבין 200 ל-1000 מטרים, והתרחשו במהלך תקופה בת 79 ימים. זרם פירוקלסטי בעוצמה חלשה אובחן במדרון הדרום מערב ב-2 ביוני. לאחר ה-6 ביוני פחת מספר ההתפרצויות בהדרגה לקצב של 40-30 התפרצויות ביום. ב-19 ביולי פסקה הפעילות הגעשית לחלוטין למשך 95 יום. ההפסקה בפעילות הגעשית הסתיימה באמצע נובמבר והתחיל השלב השני. ההתפרצויות נמשכו למשך תקופה של 13 ימים ונמשכו עד 3 בדצמבר 1995. במהלך תקופה זו היו ההתפרצויות גדולות יותר מאשר בשלב הראשון ופצצות ובלוקים געשיים בקוטר של עד 2 מטרים נפלטו מסרו נגרו. עמוד האפר הגיע לגובה של 2 עד 2.5 קילומטרים ומדד ההתפרצות נאמד ב-2. תקופת התפרצות זו התאפיינה בהתפוצצויות מהלוע המרכזי, זרמים פירוקלסטיים, התפוצצויות פריאטיות והתנפחות של כיפת לבה. לבה טרייה מילאה כשני שלישים מהלוע של 1992, וקילוחי לבה נוספים גרמו לנזק לחקלאות והתפשטו 1.5 קילומטרים צפונית לבסיס החרוט. האפר שנשר גרם נזקים לרכוש ולשדות חקלאיים, כשבלאון נשר האפר בכמות של 2 מ"מ ביום, אך לא היו אבדות בנפש במהלך הפינוי בשלום של 6,000 תושבים מהיישובים בסביבה. במהלך כל תקופת התפרצות זו היה סך כל נפח הלבה שנפלטה x 10⁶‏ 8.0 מ"ק ונפח הטפרה x 10⁶‏ 5.8 מ"ק, והם גרמו להגבהת חרוט האפר ב-50 מטרים.

ההתפרצות של 1999

ההתפרצות האחרונה של סרו נגרו (נכון ל-2011) התרחשה ב-5 באוגוסט 1999 ונמשכה יומיים. שלוש רעידות אדמה בדרגה 5.2 על פי סולם מגניטודה לפי מומנט התרחשו במשך שלוש שעות, וגרמו להתפרצות בקנה מידה קטן של הר הגעש. הייתה זו הפעם הראשונה בהיסטוריה של סרו נגרו שרעידת אדמה במגניטודה גבוהה קדמה להתפרצות. מדד ההתפרצות הגעשית היה 1,כאשר באגף הדרומי (בסמוך ללוע קריסטו ריי) התחללו התפרצויות מסדקים רדיאליים, יחד עם התפרצויות מתפוצצות ופריאטיות, ויצירת שלושה לועות חדשים. בוצע פינוי תושבים סמוכים בקנה מידה קטן, אך המאגמה הבזלתית הקריסטלינית הצמיגה יצרה לבה בנפח של x 10⁵‏ 6 מ"ק בלבד, בנוסף נפח הטפרה היה רק כ-106 מ"ק. המסקנה הייתה שההתפרצות של 1999 בסרו נגרו נגרמה מפעילות טקטונית ואם לא היו מתחוללות שלוש רעידות האדמה, אזי גם ההתפרצות לא הייתה מתחוללת.

הפעילות הגעשית האחרונה בסרו נגרו התרחשה באוגוסט 1999, אם כי פעילות סייסמית חזקה נרשמה בתחילת 2004. ב-1998 היה חשד שהתחוללה התפרצות זמן קצר לאחר שעבר הוריקן מיטש, אך לאחר מכן התברר כי כמויות הקיטור הגדולות שנראו מתמרות מהר הגעש נגרמו על ידי מי גשמים שחלחלו עד ללבה החמה מההתפרצות של 1995.

לוע ההר הגעש והסדקים שנוצרו בעקבות ההתפרצות של 1999 הם כיום המקור העיקרי לפליטת גז געשי (בעיקר פחמן דו-חמצני) כיום.

ניטור ומעקב

אף שהר הגעש סרו נגרו קיים פחות ממאתיים שנים בלבד, הוא התפרץ לפחות 23 פעמים, והוא פעיל מאוד בהשוואה למרבית הרי הגעש. ההתפתחות ההיסטורית של הר הגעש אפשרה לתעד את התפתחות הר הגעש במשך הזמן. נתגלה כי מועד ההתפרצויות העתידיות קשור לנפח ההתפרצות המשמעותית הקודמת. מכיוון שהיו התפרצויות סדירות מאז 1900, ניתן היה להכין מודל ניבוי של נפח וזמן עבור סרו נגרו (Cerro Negro Time-Volume Prediction Model).

על אף שהתחוללה התפרצות בקנה מידה קטן ב-1999, צפויה התפרצות בקנה מידה גדול בעתיד הקרוב. סרו נגרו אינו שונה ממרבית הרי הגעש, בכך שסכנות רבות טמונות בפעילות הגעשית שהוא מחולל. סכנות אלו כוללות: קילוחי לבה, מפולות בוץ, זרמים פירוקלסטיים ורעידות אדמה, אך הסכנה הגדולה ביותר מסרו נגרו היא ההשפעות של מטר האפר והטפרה.

סרו נגרו מנוטר כיום על ידי הרשת הסייסמוגרפית של ניקרגואה המסונפת ל-INETER‏ (Instituto Nicaraguense de Esdudios Territoriales). פעילות סייסמית, ריכוזי הגזים, עיוותים של פני השטח, ותנודות של הטמפרטורה נבדקים בקפדנות על מנת לצמצם את ההשפעות ההרסניות של התפרצות אפשרית.

סרו נגרו שוכן באזור דל אוכלוסין של ניקרגואה, ומשום כך קיים סיכון נמוך לאבדות בנפש כתוצאה מפעילות געשית בהשוואה להרי געש אחרים בעולם. בנתיבם האפשרי של קילוחי לבה, מפולות בוץ וזרמים פירוקלסטיים שמקורם בסרו נגרו אין ערים או עיירות ראשיים. עם זאת, ההתפרצויות מסרו נגרו גרמו בעבר לנזקים רציניים לבניינים ולשדות חקלאיים, בשל השטח הנרחב עליו נושרים האפר והטפרה מההר. העובדה שטרם התרחש אירוע אסון בממדים גדולים בסרו נגרו אינה מבטיחה שאסון כזה לא יתרחש. אך אם ינקטו אמצעי ביטחון בכל פעם שתהיה התפרצות פוטנציאלית. ויופעל פינוי מהיר במקרה שההתפרצות תתממש, אפשר יהיה להימנע מאבדות בנפש.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סרו נגרו בוויקישיתוף

• Cerro Negro תמונות והסברים מאתר Global Volcanism Program
• טיפוס על סרו נגרו

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

28958567סרו נגרו