נוואדו דל רואיס
 | |
| קיטור על נוואדו דל רואיס ביולי 2007 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג הר | הר געש שכבתי פעיל |
| גובה | 5,321 מטר |
| מיקום | בגבול שבין המחוזות קלדס וטולימה בקולומביה |
| רכס הרים | קורדיליירה סנטרל, הרי האנדים |
| מספר הר געש | 351020[1] |
| התפרצות אחרונה | 2016 |
| העפלה ראשונה | 1936 |
| קואורדינטות | 4°53′43″N 75°19′21″W / 4.895278°N 75.3225°W |
נֶוָאדוֹ דְל רוּאִיס (בספרדית: Nevado del Ruíz)[א] או לה מסה דל הרוואו (La Mesa de Herveo - "השולחן של הרוואו")[ב][2] או קומאנדיי (Kumanday – "אף מעשן") בשפתם של העמים הילידים הפרה-קולומביאנים[3] הוא הר געש גדול פעיל השוכן בגבול שבין המחוזות קלדס וטולימה בקולומביה, כ-129 קילומטרים מערבית לעיר הבירה בוגוטה. זהו הר געש שכבתי הבנוי משכבות רבות של לבה שביניהן אפר געשי שהתקשה וסלעים פירוקלסטיים אחרים.
בהר הגעש מתחוללות בדרך כלל התפרצויות געשיות פליניאניות, המייצרות זרמים של סלעים וגזים חמים הנעים במהירות והמכונים זרמים פירוקלסטיים. התפרצויות אלו מחוללת לעיתים קרובות להארים (זרמי בוץ ושברי סלעים) מסיביים, המהווים סכנה לחיי אדם ולסביבה. ב-13 בנובמבר 1985 חוללה התפרצות קטנה להאר ענק שקבר תחתיו את העיירה ארמרו (Armero) בטולימה, וגרם למותם של כ-25,000 תושבים. אירוע זה שכונה אחר-כך "הטרגדיה של ארמרו" היה הלהאר הקטלני ביותר בהיסטוריה הכתובה. אירועים דומים, אם כי פחות קטלניים, התרחשו ב-1595 וב-1845, שבהם הייתה התפרצות מתפוצצת קטנה שחוללה להאר גדול.
הר הגעש הוא חלק מפארק הטבע הלאומי לוס נאוודוס (Parque Nacional Natural Los Nevados), הכולל כמה הרי געש נוספים. פסגת נוואדו דל רואיס מכוסה בקרחונים גדולים, אם כי הם נסוגו בצורה משמעותית מ-1985 בשל ההתחממות העולמית. הר הגעש ממשיך להוות סכנה לעיירות ולכפרים הסמוכים, וההערכה היא כי סכנת הלהארים בהתפרצויות עתידיות עלולה לסכן את חייהם של כחצי מיליון תושבים.
גאוגרפיה וגאולוגיה
הר הגעש נוואדו דל רואיס שוכן כ-129 קילומטרים מערבית לבוגוטה, והוא חלק מ"המסיב הגעשי רואיס-טולימה" (או קורדיילרה סנטרל), שהוא חלק מרכס הרי האנדים. המסיב כולל שבעה הרי געש המשתרעים לאורך 50 קילומטרים בכיוון צפון-דרום. מתוכם, חמישה שפסגתם מכוסה שלג-עד (ולכן מכונים נוואדו): נוואדו דל רואיס, נווואדו דל טולימה (Nevado del Tolima) נוואדו דה סנטה איסבל (Nevado de Santa Isabel), נוואדו דל קינדיו (Nevado del Quindío) ונוואדו דל סיסנה (Nevado del Cisne).[4][ג] ושניים שפסגתם מתחת לקו השלג: סרו מאצ'ין (Cerro Machín) וסרו בראבו (Cerro Bravo).[5] המסיב שוכן בצומת של ארבעה העתקים, חלקם עדיין פעילים.
ההר נוואדו דל רואיס שייך לטבעת האש, אזור המקיף את האוקיינוס השקט וכולל כמה מהרי הגעש הפעילים ביותר. הוא הר הגעש השלישי על פי הסדר מצפון לדרום מבין הרי הגעש באזור הגעשי הצפוני של הרצועה הגעשית של האנדים, הכוללת 75 מתוך 204 הרי הגעש מתקופת ההולוקן בדרום אמריקה. הרצועה הגעשית של האנדים נוצרה בהפחתה של לוח נסקה הימי מתחת ללוח הדרום-אמריקאי.[6]
נוואדו דל רואיס, כמו הרי געש אחרים ברכס האנדים, הוא הר געש שכבתי: הר געש גדול שצורתו חרוטית הבנוי משכבות רבות של לבה שהתקשתה וטפרה, כולל אפר געשי.[7] הלבה הבונה את השכבות היא אנדזיטית-דקיטית בהרכבה.[1] החרוט הגעשי הנוכחי מורכב מחמש כיפות לבה: לה אולטה (La Olleta), חרוט פירוקלסטי על המדרון הדרום מערבי של ההר, כיום אינו פעיל, אך ייתכן שהתפרץ בעבר הקרוב,[1] נאוודו דל סיסנה (Nevado El Cisne), אלטו דה לה לגונה (Alto de la Laguna), אלטו לה פיראנה (Alto la Pirana) ואלטו דה סנטאנו (Alto de Santano).[8] ההר מתפרש על שטח של מעל ל-200 קמ"ר, ומשתרע למרחק של 65 קילומטרים ממזרח למערב. הפסגה הרחבה של ההר מכילה את לוע ארנאס (Arenas) שקוטרו קילומטר אחד ועומקו 240 מטרים.[1]
מדרונות ההר בסמוך לפסגה תלולים למדי בזווית נטייה מ-20 ועד 30 מעלות, והם מנוקזים על ידי עמקי נהרות עמוקים יחסית. בגבהים נמוכים יותר, המדרונות תלולים פחות, וזווית הנטייה שלהם כ-10 מעלות. משם והלאה משתרעים מרגלות ההר כמעט עד נהר הריו מגדלנה (Río Magdalena), הנהר הגדול ביותר בקולומביה, צפונית להר הגעש, ועד לנהר הקאוקה (Cauca River) מערבית לו.[9] משני הצדדים העיקריים של הפסגה מסמנים קירות זקופים (headwall) את המקומות בהם התחוללו בעבר מפולות סלעים.
נוואדו דל רואיס מחולל התפרצות פליניאנית כפי שבדרך כלל מתרחש בהרי געש באזורי הפחתה יחד עם זרמים פירוקלסטיים היכולים להמיס שלג וקרחונים בסמוך לפסגה, שיוצרים לפעמים להארים (זרמי בוץ ושברי סלעים) הרסניים,[10] כולל ההתפרצות ב-1985 שהייתה הקטלנית ביותר שהתרחשה ביבשת אמריקה הדרומית.[1]
אקלים
גשמים יורדים על ההר בעיקר בחודשים אפריל-מאי ואוקטובר-נובמבר והחודשים השחונים ביותר הם ינואר-פברואר ויולי-אוגוסט. המדרונות המערביים של ההר מקבלים יותר משקעים מהמדרונות המזרחיים בשל הרוחות הלחות המגיעות מהאוקיינוס השקט. בגבהים שבין 2,300 ל-3,800 מטרים נעות הטמפרטורות הממוצעות בין 14°C ל-6°C וכמות המשקעים נעה בין 2,000 ל-3,000 מ"מ לשנה. בגבהים שבין 3,800 מטרים ל-4,500 מטרים נעות הטמפרטורות הממוצעות בין 0°C ל-6°C- וכמות המשקעים נעה בין 1,500 ל-2,000 מ"מ לשנה. על המורדות המערביים יורדת הטמפרטורה ב-0.54°C עם כל עלייה של 100 מטרים בגובה, ועל המורדות המזרחיים הירידה היא 0.51°C.[11]
קרחונים
פסגת נוואדו דל רואיס מכוסה בקרחונים ("נוואדו" פירושו "מכוסה שלג" בספרדית), שנוצרו במשך אלפי שנים, ונסוגו בהדרגה מאז שיא תקופת הקרח האחרונה. מלפני 28,000 שנים ועד לפני 21,000 שנים כיסו הקרחונים שטח של 1,500 קמ"ר במסיב רואיס-טולימה. לפני 12,000 שנים, כששכבות הקרח מהעידן הקרחוני האחרון היו בנסיגה, הן עדיין כיסו שטח של 800 קמ"ר. במהלך עידן הקרח הקטן, שנמשך מהמאה ה-17 ועד תחילת המאה ה-20 כיסתה כיפת קרח שטח של בערך 100 קמ"ר.
מאז הקרחונים נמצאים בנסיגה נוספת בשל התחממות האטמוספירה. ב-1959 היה שטח הקרחונים במסיב 34 קמ"ר. מאז ההתפרצות של 1985, שהמסה כ-10% מהקרחונים שכיסו את הפסגה הצטמצם שטח הקרחונים למחצית מגודל השטח לפני ההתפרצות, מ-17 קמ"ר מיד לאחר ההתפרצות לכ-10 קמ"ר ב-2003. ב-1985 הגיעו הקרחונים לגובה של 4,500 מטרים, אבל ב-2007 הם נסוגו עד לגבהים שבין 4,800 ל-4,900 מטרים.[12]
עובייה של כיפת הקרח הוא בממוצע 50 מטרים. חלקה העבה ביותר הוא בחלק של מישור הפסגה ומתחת לקרחון נראידס (Nereides) על המדרונות הדרום מערביים, שם עומקה מגיע ל-190 מטרים. הקרחונים במדרונות הצפוניים איבדו את מרבית הקרח בהתפרצות של 1985, ובדומה, אם כי במידה פחותה יותר, הקרחונים במדרונות המזרחיים, ולכן עומקם אינו עולה על 30 מטרים. הקרח העמוק המכסה את מישור הפסגה עשוי להסתיר קלדרה. חמש כיפות המקיפות את מישור הפסגה החלו לבצבץ כאשר הקרחונים נסוגו.[13]
מי הפשרת השלגים והקרחונים מתנקזים בעיקר לנהר הקאוקה ולנהר המגדלנה מהמורדות המערביים והמזרחיים של הר הגעש בהתאמה.[14] מי הנגר מהקרחונים על נוואדו דל רואיס ומהקרחונים על הרי הגעש הקרובים מהווים מקור למים טריים עבור כ-40 עיירות שסביב ההר, ומדענים ופקידי ממשל בקולומביה חוששים לאספקת המים לעיירות אלו אם הקרחונים ימסו לגמרי.[15]
צמחייה ובעלי חיים
הר הגעש נוואדו דל רואיס מיוער בדרך כלל בדלילות בשל גובהו ומעטה היער הולך ופוחת עם הגובה. בגבהים הנמוכים צומח יער לח מפותח שהעצים בו מגיעים לגבהים שבין 20 ל-35 מטרים. העצים הנפוצים ביער על המורדות המזרחיים הם אלונים מהמין Quercus humboldtii ("אלון האנדים"), כשבגבהים הנמוכים יותר המינים השולטים ביערות הם של עצים מהסוגים Ocotea ו-Nectandra ממשפחת העריים. העצים ביערות שעל המורדות המערביים של ההר הם מהסוגים Hesperomeles ממשפחת הוורדיים, והמינים Weinmannia rollottii ממשפחת הקונוניים (Cunoniaceae) ו-Hedyosmum racemosum מהמשפחה Chloranthaceae. מעל ליערות אלו, אבל מתחת לקו העצים, מכוסים חלקים ממורדות הר הגעש ביערות ננסיים שבהם מגיעים העצים מהמין Hesperomeles lanuginosa השייך למשפחת הוורדיים לגבהים שבין 3 ל-8 מטרים. מעל לקו העצים, באזור המכונה Páramo,[ד] הצמחייה נשלטת על ידי עשבים ושיחים מהסוג Calamagrostis ( המינים C. effusa ו-C. recta) השייך למשפחת הדגניים או מהמין Espeletia hartwegiana. בסך הכול זוהו באזור 1250 מינים של צמחים וסקולריים, 200 מינים של טחבים, 300 מינים של חזזיות ו-180 מינים של פטריות. כמה מהמינים, דוגמת Berberis diazii (משפחת הערטניתיים) ו-Oreopanax ruizianus (משפחת הקיסוסיים - Araliaceae), הם אנדמיים לאזור.[11]
בין היונקים הגדולים השוכנים על הר הגעש מצויים טפיר ההרים ודוב המשקפיים, שניהם מינים בסיכון. בעלי חיים אנדמיים השוכנים באזור כוללים את Bolborhynchus ferrugineifrons (מין של תוכי הקרוי באנגלית rufous-fronted parakeet), קוליברי מצויץ קסדה (Oxypogon guerinii ממשפחת הקוליבריים), ו-Osornophryne percrassa - מין חסר זנב השייך למשפחת הקרפדיים (באנגלית Herveo Plump Toad). הר הגעש הוא בית גידול ל-27 מינים של עופות אנדמיים לקולומביה, כש-14 מתוכם שוכנים באזור סביב הר הגעש בלבד. 15 מיני עופות באזור מוגדרים כמינים בסיכון.[11]
הפארק הלאומי לוס נוואדוס
נוואדו דל רואיס הוא אחד מהרי הגעש השכבתיים השוכנים בפארק הטבע הלאומי לוס נוואדוס (Parque Nacional Natural Los Nevados), פארק טבע לאומי השוכן מערבית לבוגוטה ברכס המרכזי של הרי האנדים בקולומביה. הפארק הוא יעד תיירותי פופולרי וכולל כמה מקומות לינה לתיירים. מדרונות הר הגעש משמשים לענפי ספורט החורף, ובאגם אוטון (Laguna del Otún) הסמוך ניתן לדוג דגי טרוטה. בסמוך פועלים כמה אתרי ספא מסחריים.[11] בשנים 1868–1869 ניסו שני הוולקנולוגים הגרמנים: אלפונס שטובל (Alphons Stübel; 1904-1835) ווילהלם רייס (Wilhelm Reiss; 1908-1838) לטפס על נוואדו דל רואיס, אך כיבוש הפסגה התבצע רק כ-70 שנים אחר-כך. ב-1936 הגיעו שני גאולוגים שווייצרים וו. קונט (W. Cunet) ואוגוסטו גנסר-ביאג'י (Augusto Gansser-Biaggi) אל הפסגה כשחלק מהדרך הם עשו על מלגשי סקי, הם טיפסו לפסגה שוב ב-1939.[16]
היסטוריה של התפרצויות
במהלך ההיסטוריה המודרנית התאפיינו מרבית ההתפרצויות בהתפרצות מהלוע המרכזי (בקלדרה) שאחריה התפרצות מתפוצצת, ואז להארים. ההתפרצות הקדומה ביותר של נוואדו דל רואיס שזוהתה בהולוקן התרחשה בערך ב-6600 לפנה"ס, והתפרצויות נוספות אירעו ב-1245±150 לפנה"ס (תוארכה בתיארוך פחמן-14), ב-850 לפנה"ס לערך, ב-200±100 לפנה"ס, ב-350±300, ב-675±50, ב-1350, 1541, 1570, 1595, 1623, 1805, 1826, 1828, 1829, 1831, 1833, 1845, 1916, דצמבר 1984 – מרץ 1985, ספטמבר 1985 – יולי 1991 וייתכן שבאפריל 1994. חלק גדול מההתפרצויות כללו התפרצות של הלוע המרכזי, התפרצויות של לוע צדי, והתפרצויות פריאטיות.[17] נוואדו דל רואיס הוא כיום הר הגעש השני בפעילותו לאחר גלראס.[18]
הלהאר של 1595
בבוקר ה-12 במרץ 1595 התפרץ נוואדו דל רואיס. במהלך האירוע התרחשו שלוש התפרצויות פליאניות, שנשמעו עד למרחק של כ-100 קילומטרים מפסגת הר הגעש. בהתפרצות נפלטה כמות גדולה של אפר געשי, שהחשיכה את שמי האזור שמסביב. בנוסף לאפר נפלטו גם אבני לפילי ופצצות געשיות עד למרחק של 40–50 קילומטרים מההר. בסך הכל נפלטו בהתפרצות כ-0.16 קילומטר מעוקב של טפרה.[17] קדמה להתפרצות רעידת אדמה גדולה שהתרחשה שלושה ימים לפני ההתפרצות. ההתפרצות גרמה ללהארים שזרמו במורד עמקי הנהרות גואלי (Gualí) ולגונייאס (Lagunillas), כשהם חוסמים את זרימת המים בנהר גורמים למותם של דגים בנהרות והורסים את הצמחייה. בעוצמת השיטפון נסחפו סלעים שקוטרם כמה מטרים למרחק של שני קילומטרים במישור ההצפה של הנהרות.[19] 636 איש מתו כתוצאה מהלהאר.[20] ההתפרצות של 1595 הייתה התפרצות העיקרית האחרונה של נוואדו דל רואיס לפני ההתפרצות של 1985. ההתפרצויות של 1595 ו-1985 דומות בהיבטים רבים, כולל ההרכב הכימי של החומר שנפלט בהתפרצות.
זרם הבוץ של 1845
בבוקר ה-9 בפברואר 1845 גרמה רעידת אדמה חזקה לזרם בוץ (mudflow). זרם בוץ זה זרם במורד עמק הנהר לגונייאס (Lagunillas) למרחק של כ-70 קילומטרים.[10] השיטפון חרג מערוץ הנחל תוך כדי הרג של מרבית האוכלוסייה המקומית. לאחר שהשיטפון הגיע למניפת הסחף הוא התפצל לשני ענפים. הענף הגדול יותר הצטרף לנהר לגונייאס וזרם לנהר המגדלנה הסמוך, בעוד שהענף הקטן יותר הוסט על ידי הגבעות שלפני קניון לגונייאס, פנה ב-90 צפונה עד שהיא לנהר סבאנדיחה (Sabandija), ואז זרם מזרחה בערוץ הנהר סבאנדיחה, עד שהצטרף שוב לענף העיקרי של זרם הבוץ במפגש הנהרות סבאנדיחה ומגדלנה. הערכה כיום היא שכ-1,000 איש נהרגו בזרם הבוץ של 1845.[21]
הטרגדיה של ארמרו
החל בנובמבר 1984 הבחינו גאלוגים בהתגברות הפעילות הסייסמית בסמוך לנוואו דל רואיס. סימנים נוספים להתפרצות קרבה כללו, פעילות מוגברת של פומרלות ("מעשנות"), שקיעה של גופרית על פסגת ההר, וההתפרצויות פריאטיות קטנות. התופעה האחרונה מתרחשת כאשר מאגמה לוהטת באה במגע עם מים, ועקב כך מתחוללת התפוצצות כיוון שהמים הופכים כמעט מיד לקיטור. האירוע הבולט ביותר מסוג זה התרחש ב-11 בספטמבר 1985. פעילות הר הגעש דעכה באוקטובר 1985. ההסבר הסביר ביותר לשרשרת אירועים זו היא שמאגמה חדשה חדרה להר הגעש לפני ספטמבר 1985.
משלחת של וולקנולוגים איטלקים ניתחה דגימות גז מהפומרלות שבקרקעית לוע ארנאס והראתה כי הן תערובת של פחמן דו-חמצני וגופרית דו-חמצנית, ובכך הוכיחה כי הצטברה מאגמה קרוב לפני השטח. הדו"ח שחיברה המשלחת ופורסם ב-22 באוקטובר 1985, העריך כי הסיכון ללהארים גבוה מאוד. הדו"ח הציע לשלטונות המקומיים טכניקות פשוטות שונות להתכונן ללהארים.
בנובמבר 1985 התחזקה שוב הפעילות הגעשית כאשר מאגמה התקרבה לפני השטח. הר הגעש החל לפלוט כמויות הולכת וגדלות של גזים עשירים בגופרית דו-חמצנית וגופרית. תכולת המים בגזים שנפלטות מהפומרלות פחתה, ומי המעיינות בסמיכות לנוואדו דל רואיס הפכו לעשירים במגנזיום, סידן ואשלגן, שהסתננו מתוך המאגמה. הטמפרטורות של שיווי המשקל התרמודינמי (אנרגיית החום הקבועה), המקבילים להרכב הכימי של הגזים שנפלטו, היו מ-200°C ועד 600°C. עם עליית המאגמה קרוב לפני השטח וירידת הלחץ הליתוסטטי מתחיל תהליך של נרחב פליטת הגז המומס במאגמה ויצירת לחץ בתוך הר הגעש, המסתיים בסופו של דבר בהתפרצות מתפוצצת.[ה]
ההתפרצות והלהארים
ב-13 בנובמבר 1985 בשעה 03:06 אחרי הצהריים התפרץ נוואדו דל רואיס כשהוא פולט טפרה דקיטית לגובה של מעל ל-30 קילומטרים. המסה שנפלטה בהתפרצות הייתה 35 מיליון טון – בסך הכול רק כ-3% מהכמות שנפלטה בהתפרצות הר הגעש הר סנט הלנס ב-1980. עוצמת ההתפרצות הייתה 3 במדד ההתפרצות הגעשית.[22] כ-700,000 טון, בערך כ-2%, מתוך המסה שנפלטה היה גופרית דו-חמצנית, עובדה המעידה על כך שההתפרצות הייתה עשירה בגופרית באופן יוצא דופן.
ההתפרצות יצרה זרמים ונחשולים פירוקלסטיים שהמסו את הקרחונים והשלג בפסגה, תוך יצירת ארבעה להארים עמוקים שזרמו במהירות רבה במורד עמקי הנהרות על מדרונות הר הגעש.[23] ההתפרצות גם הרסה אגם קטן שנוצר בלוע ארנאס כמה חודשים לפני ההתפרצות. מים באגמים געשיים מסוג זה נוטים להיות מלוחים מאד ומכילים גזים געשיים מומסים. המים החמים והחומציים של האגם האיצו במידה ניכרת את קצב התמוססות הקרח. העדויות לקיומה של תופעה זו הם הכמויות הגדולות של סולפטים וכלורידים שנתגלו בזרם הלהאר.
הלהארים נוצרו ממים, קרח, פומיס וסלעים אחרים,[23] ותוך כדי זרימתם שחקו את הקרקע לאורך עמקי הנחלים התלולים במורד מדרונות הר הגעש וספחו אליהם חרסיות.[24] המהירות הממוצעת של הלהארים הייתה כ-60 קילומטרים בשעה, והם סחפו את הקרקע, ניתקו סלעים ממקומם והרסו את הצמחייה. לאחר שזרמו מגובה של כמה אלפי מטרים במורדות של הר הגעש, נותבו הלהארים לכל ששת עמקי הנחלים המובילים מן ההר. הלהארים ספחו מים וסלעים תוך כדי תנועתם ובתוך עמקי הנחלים גדל נפח הלהארים לפי ארבעה מהנפח המקורי שלהם. בנהר הגאולי (Gualí) הגיע הלהאר לרוחב מקסימלי של כ-50 מטרים.[23]
הלהארים העיקריים זרמו בצידו המזרחי של ההר, במורד הנהרות גאולי, אסופרדו (Azufrado) ולגונייס (Lagunillas). הזרמים בשניים מערוצים אלו, אספורדו ולגונייס התמזגו בערך באמצע המדרון לזרם גדול שהמשיך בתוך הערוץ העמוק של הנהר לגונייס עד לפתח הקניון של הנהר ואז נשפך אל מניפת הסחף של הנהר. על מישור זה, כשניים עד שניים קילומטרים וחצי מפתח הקניון של הנהר בגובה 450 מטרים מעל פני הים שכנה העיירה הקטנה ארמרו (Armero) השייכת למחוז טולימה. הלהאר מחק למעשה את העיירה, שמסיבות בלתי ברורות הוקמה בדיוק על המקום שהוצף בלהאר בהתפרצות של 1845. רק רבע מתוך 28,700 תושבי העיירה נותרו בחיים.[23] להאר שני, שזרם מערבה דרך העמק התלול של הנהר צ'ינצ'ינה (Chinchiná), גרם למותם של כ-1,800 תושבים והרס כ-400 בתים בעיירה צ'ינצ'ינה במחוז קלדס.[23] סך הכול נהרגו באסון מעל ל-23,000 תושבים וכ-5,000 נפצעו. יותר מ-5,000 בתים נהרסו.[23] "הטרגדיה של ארמרו" כפי שנתכנה האירוע היה האסון הגעשי הקטלני השני במספר קורבנותיו במאה ה-20, לאחר ההתפרצות של הר הגעש פלה באי מרטיניק ב-1902.[25] והוא האסון הגעשי הקטלני הרביעי בהיסטוריה הכתובה.[26] זהו גם הלהאר המתועד הקטלני ביותר ואסון הטבע הגדול ביותר בתולדות קולומביה.[27]
חלק מההסבר מדוע כה הרבה אנשים איבדו את חייהם במהלך ההתפרצות של 1985 הוא שהמדענים לא ידעו במדויק מתי תתרחש ההתפרצות, והשלטונות לא היו מוכנים לנקוט באמצעי מנע יקרים מבלי שיקבלו התרעה חד משמעית על סכנה קרבה.[28] מכיוון שההתפרצות המשמעותית האחרונה של ההר התרחשה 140 שנים קודם לכן, היה לרבים קשה להסכין עם הסכנה שהר הגעש צפן בחובו. מקומיים אף קראו להר "האריה הישן".[28] מפות המציינות את אזורי הסיכון שהראו כי ארמרו תוצף כליל לאחר התפרצות חולקו למעלה מחודש לפני ההתפרצות, אך בית הנבחרים הקולומביאני ביקר את המדענים ואת סוכנויות ההגנה האזרחית כמחרחרי פחד. השלטונות המקומיים נכשלו בכך שלא הזהירו את התושבים לגבי חומרת המצב. גם לאחר התפרצות עמוד האפר אחר הצהריים של ה-13 בנובמבר ונשירת האפר על העיירה הבטיחו ראש עיריית ארמרו והכומר המקומי לאוכלוסייה כי לא נשקפת סכנה. גורם נוסף הייתה סופה שפגעה באזור באותו ערב וגרמה להפסקות חשמל ולנתק בתקשורת. עובדים של סוכנויות ההגנה האזרחית מארבע ערים הסמוכות לארמרו ניסו להזהיר את ארמרו, אך לא הצליחו ליצור קשר רדיו.[29]
מדענים שבחנו אחר-כך את השעות בטרם ההתפרצות הבחינו בכמה רעידות אדמה ארוכות, שהתחילו בעוצמה רבה ואז נמוגו לאיטם. הוולקנולוג ברנרד צ'ואט (Bernard Chouet) אמר כי "הר הגעש צרח "אני עומד להתפוצץ"", אך המדענים שחקרו את הר הגעש בזמן ההתפרצות לא הבינו את משמעות אותות אלו.[30]
סכנות עכשוויות ומוּכָנוּת
הר הגעש ממשיך להוות איום רציני לעיירות וכפרים סמוכים. את הסכנה הסבירה ביותר מהוות התפרצויות בקנה מידה קטן, שעלולות לערער קרחונים ולעורר להארים. למרות הנסיגה המשמעותית של הקרחונים על הר הגעש, נפח הקרח על פסגת נוואדו דל רואיס והרי געש אחרים במסיב רואיס-טולימה הוא עדיין גדול. התמוססות של 10% בלבד מהקרח יכולה לחולל זרמי בוץ בנפח של עד ל-200 מ"ק – דומה לזרם הבוץ שהרס את ארמרו ב-1985. להארים מסוג זה יכול לזרום במהירות של עד 100 קילומטרים לשעה לאורך עמקי הנהרות במהלך כמה שעות. על פי הערכות מצויים בסכנה קרוב לחצי מיליון תושבים החיים בעמקי הקומבימה (Combeima), צ'ינצ'ינה, קואלו-טוצ'ה (Coello-Toche) וגאולי, ו-100,000 מתוכם נמצאים בסיכון גבוה. להארים מהווים סיכון לעיירות הסמוכות הונדה (Honda), מריקיטה (Mariquita), הרוואו, וילה הרמוסה (Villahermosa), סלגר (Salgar) ולה דוראדה (La Dorada).[31] למרות שסביר יותר שיתרחשו התפרצויות קטנות, אין להתעלם גם מסכנת התפרצות גדולה. להתפרצות גדולה יהיו השלכות מרחיקות לכת הרבה יותר, כולל סגירת נמל התעופה הבינלאומי של בוגוטה, 130 קילומטרים מההר, בשל נשירה של אפר געשי.[32]
מכיוון שהטרגדיה של ארמרו הוחרפה משום שלא היו אתרעות מקדימות,[28] השימוש בקרקע נעשה בלא מחשבה והקהילות הסמוכות לא היו מוכנות,[28] הכינה ממשלת קולומביה תוכנית מיוחדת (Oficina Nacional para la Atencion de Desastres) בשנת 1987 על מנת למנוע אסונות דומים בעתיד. כל הערים בקולומביה נצטוו לקדם תכנון אמצעי מנע במטרה למתן את התוצאות של אסונות טבע,[33] והתבצעו פינויים המוניים בשל סכנות געשיות. כ-2,300 תושבים שחיו לאורך חמשת הנהרות הקרובים להר פונו כאשר נוואדו דל רואיס התפרץ שוב ב-1989.[34]
כאשר הר געש קולומביאני נוסף, נוואדו דל וילה (Nevado del Huila), התפרץ באפריל 2008, פונו אלפי תושבים משום שהוולקנולוגים חששו שההתפרצות תהיה "נוואדו דל רואיס" שנייה.[35]
ב-2006 גרמו גשמים כבדים על נוואדו דל רואיס למפולת בוץ במורד נהר הצ'ינצ'ינה שגרמה למותם של תשעה צופים בני 12 עד 19 שהיו בסיור בסמוך להר הגעש.[36]
פעילות געשית ב-2012
הר הגעש החל להראות סימנים של פעילות בפברואר 2012. תימרת קיטור גדולה מהרגיל נראתה מתמרת במשך תקופה ארוכה מהלוע הראשי של נוואדו דל רואיס, ובהר הגעש החלה פעילות סייסמולוגית מוגברת. מדענים שטסו מעל הר הגעש הבחינו באפר טרי על המדרון המערבי של הר הגעש בסמוך ללוע. משקעים אלו הם ככל הנראה מההתפרצות ב-22 בפברואר (כפי הנראה פריאטית). ב-23 בפברואר נראה עמוד אפר קטן מתמר מהלוע.
עדכון ממרץ 2012
ב-31 במרץ 2012 החליטה רשות הפארק הלאומי נוואדוס לסגור את השמורה למבקרים, לאחר שהועלתה רמת הסיכון מצהוב לכתום. היה זה בשל שינוי בפעילות שנרשמה לאותו יום. מנהל המשרד לניהול סיכונים קרלוס מרקס (Carlos Marquez), הצהיר כי קיים סיכון להתפרצות.
השלטונות ציינו כי רמת סיכון כתום פירושה שהר הגעש יכול להתפרץ בתוך ימים או שבועות. מרתה קלווצ'ה (Martha Calvache), המנהלת הטכנית של המערכת הגאולוגית של קולומביה, קראה להירגע, אך להיות ערים להודעות הרשויות. "ייתכן שתהיה התפרצות, אבל לא בסדר גודל של זו מ-1985".
עדכון אפריל-מאי 2012
ב-8 באפריל העלו רשויות המטאורולוגיה בקולומביה את רמת הסיכון של הר הגעש נוואדו דל רואיס מכתום לאדום בשל חששות מהתפרצות אפשרית. פעולה זו באה בתגובה להתגברות הפעילות הסייסמית של הר הגעש. היה חשש במיוחד לגבי הבטיחות של אזורים במורד הנחלים הזורמים מנוואדו דל רואיס בשל ממטרים רבים שירדו באותה תקופה באזור שעלולים היו להגביר מפולות במקרה של התפרצות. עם זאת, לא ניתנו הוראות פינוי. המרכז העירוני הגדול ביותר באזור הוא העיר מניסאלס, אם כי גם העיירות הונדה, מריקיטה, אמבלמה (Ambalema), צ'ינצ'ינה, הרוואו, וילה הרמוסה, סלגר ולה דוראדה עשויות להיפגע מהתפרצות. ב-30 באפריל פלט הר הגעש עמוד אפר בגובה שני קילומטרים.
הפעילות החלה לדעוך בתחילת מאי ורמת הסיכון הורדה לצהוב ב-3 במאי.[37]
קישורים חיצוניים
- תמונות והסברים על הר הגעש נוואדו דל רואיס Global Volcanism Program
ביאורים
- ^ Nevado בספרדית "מכוסה שלג", כינוי להר שפסגתו מכוסה שלגי עד וקרחונים
- ^ הרוואו (Herveo) היא עיירה בת כ-10,000 במחוז טולימה.
- ^ למרות שמו נוואדו דל סיסנה כבר אינו מכוסה שלג בשל ההתחממות העולמית
- ^ כינוי למערכת האקולוגית של האזורים מעל לקו העצים ומתחת לקו השלג במרכז אמריקה ובאנדים של צפון אמריקה הדרומית
- ^ הסבר נרחב על הנושא בערך התפרצות געשית
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 Global Volcanism Program
- ^ Data – Los Nevados on=02.02020802 אתר הפארקים הלאומיים של קולומביה
- ^ Nevado del Ruíz (בספרדית)
- ^ S. Williams, Richard Jr, Ruiz-Tolima Volcanic Massif (Cordillera Central) – United States Geological Survey
- ^ Jean-Claude Thouret, Murcia, A; Salinas, R; et al, tratigraphy and quaternary eruptive history of the Ruiz-Tolima volcanic massif, Colombia. Implications for assessment of volcanic hazards Symposium international géodynamique andine: résumés des communications, pages=391–393, Paris
- ^ Walter Sullivan, Plate Under a 'Ring of Fire' אתר הניו יורק טיימס
- ^ סוגים עיקריים של הרי געש – אתר USGS
- ^ Nevado del Ruiz: Synonyms & Subfeatures
- ^ Dennis S. Mileti, Patricia A. Bolton, Gabriel Fernandez, Randall G. Updike, The Eruption of Nevado Del Ruiz Volcano Colombia, South America, November 13, 1985
- ^ 10.0 10.1 Nevado del Ruiz San Diego State University
- ^ 11.0 11.1 11.2 11.3 Rangel-Ch., J. Orlando; Garzón-C., Aída (1997). Region of Los Nevados Natural National Park
- ^ Jennifer n. Morris, Alan J. Poole, and Andrew G. Klein, Retreat of Tropical Glaciers in Colombia and Venezuela from 1984 to 2004 as Measured from ASTER and Landsat Images"
- ^ J. Ramirez C., J-C. Thouret, J.L. Naranjo H., C.A. Vargas and F.Valla, Nevado del Ruiz, Colombia, 20 years after: Evolution of the ice cap, re-assessment of volcano-snow interaction processes that feed lahars
- ^ The Eruption of Nevado Del Ruiz Volcano Colombia, South America, November 13, 1985 Page 5
- ^ María Isabel García, The Thawing of the Peaks
- ^ Jill Neate, Mountaineering in the Andes
- ^ 17.0 17.1 שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםGVPEH - ^ Colombia Volcanoes and Volcanics USGS
- ^ Volcanic Eruption of March 12, 1595
- ^ 1985: Volcano kills thousands in Colombia
- ^ Mudflows of February 19, 1845
- ^ John Watson, Mount St. Helens – Comparisons with Other Eruptions
- ^ 23.0 23.1 23.2 23.3 23.4 23.5 Deadly Lahars from Nevado del Ruiz, Colombia
- ^ Lahars initiated by the 13 November 1985 eruption of Nevado del Ruiz, Colombia
- ^ Nevado del Ruiz ;– Facts and Figures
- ^ Deadliest Volcanic Eruptions Since 1500 A.D.
- ^ World News Briefs
- ^ 28.0 28.1 28.2 28.3 Emma Fielding, Volcano Hell Transcript
- ^ The Eruption of Nevado Del Ruiz Volcano Colombia, South America, November 13, 1985
- ^ Signs of an eruption — A scientist has found a way to use earthquakes to predict when volcanoes will erupt
- ^ The Eruption of Nevado Del Ruiz Volcano Colombia, South America, November 13, 1985
- ^ Bart McDowell, Eruption in Colombia
- ^ Hazard Appraisal and Hazard-Zone Mapping of Flooding and Debris Flowage in the Rio Combeima Valley and Ibague City, Tolima Department, Colombia
- ^ Colombian Volcano Erupting ידיעה של Associated Press
- ^ Colombian Volcano Erupts, Thousands Evacuated
- ^ Mudslide kills nine Scouts; two missing
- ^ Weekly reports
22373826נוואדו דל רואיס