גמאלמה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
גמאלמה
גמאלמה במרץ 1996
גמאלמה במרץ 1996
מידע כללי
סוג הר הר געש שכבתי
גובה 1,715 מטרים
מיקום טרנאטה, איי מאלוקו אינדונזיה
מספר הר געש 268060[1]
התפרצות אחרונה 2016
קואורדינטות 0°48′36″N 127°19′48″E / 0.810°N 127.33°E / 0.810; 127.33
הר גמאלמה
ציור מתחילת המאה ה-18 של הר גמאלמה בשעת התפרצות. הצייר כנראה הולנדי

הר גַמָאלַמָהאינדונזית: Gunung Gamalama קרוי גם "פסגת טרנאטה") הוא הר געש שכבתי פעיל באי טרנאטה, השוכן במחוז מאלוקו צפון באיי מאלוקו שבאינדונזיה.

תיאור

גמאלמה הוא הר געש שכבתי, אחד מהרי הגעש הפעילים ביותר מבין 129 הרי הגעש הפעילים של אינדונזיה. ההר משתרע על כל האי טרנאטה (למעשה האי הוא החלק הבולט מעל לפני הים של ההר), צורתו חרוטית, וגובהו 1,715 מטרים.[1][2] על מדרונות ההר נטועים מטעים של עצי ציפורן. פסגת ההר מורכבת משלושה חרוטים געשיים, כשהצפוני בהם הוא הצעיר ביותר מבחינה גאולוגית. רצועת בקעים המקבילה לאי האלמאהרה (השוכן 23 קילומטרים מזרחית לטרנאטה), יוצרת שבר לאורך הר הגעש ולאורכה מצויים מספר מארים וצינורות הזנה. בין המארים: אגם לגונה (Laguna) שבדרום מערב האי, וצמד אגמים במרחק של 200 מטרים ביניהם המכונים אגם טולירה (Tolire). שני אגמי טולירה נמצאים על צלע ההר בצפון מערב האי, כ-10 קילומטרים מבירת האי, ומקורם במארים שנוצרו בהתפרצות שאירעה בלילה שבין 5 ל-6 בספטמבר 1775. האגם הגדול בהם (Tolire Jaha) קוטרו 700 מטרים, שטחו 50 דונם, עומקו עד 50 מטרים והוא מוקף בצוקים תלולים. הקטן יותר (Tolire Kecil) צמוד לקו החוף.[1] המקומיים מספרים כי האגמים נוצרו כשאלקים זעם על אב שניאף עם בתו, והפך את האב לאגם הגדול ואת הבת לאגם הקטן. הם גם מאמינים כי במימי האגם מסתתרים מאות תנינים לבנים גדולים, ולכן אוסרים על רחצה או דיג באגם.[3][4][5] בצפון האי קיים אתר שהוא שריד להתפרצות ההר. האתר, הקרוי באטוּ אַנְגוּס (Batu Angus – "הסלע השרוף"), הוא שפך לבה נרחב שזרם מפסגת ההר על המדרון הצפוני עד הים במהלך ההתפרצות של מרץ 1737. שפך לבה זה אחראי לצורתו המיוחדת של הקצה הצפוני של האי.[1]

הטיפוס על ההר הוא אחת האטרקציות המוצעות לתיירים באי,[6][7] אם כי כבר קרה שתיירים קיפחו את חייהם במסלול זה.[8]

היסטוריה של התפרצויות

מרבית הגעשיות באינדונזיה נובעת מקשת סונדהקשת איים שנוצרה באזור הפחתה בו חודר הלוח ההודי אל מתחת ללוח האירו-אסיאתי. קשת זו תחומה מצדה הצפון-צפון-מערבי על ידי איי אנדמן – שרשרת של איים געשיים ממקור בזלתי, וממזרח על ידי קשת בנדה – שאף היא נוצרה כתוצאה מהפחתה.[1]

האי טרנאטה היה מרכז אזורי עיקרי להפצת תבלינים כדוגמת ציפורן ואגוז מוסקט ולכן פעלו בו סוחרים פורטוגזיים (במאה ה-16) והולנדים (החל מהמאה ה-17), עקב כך קיים תיעוד מפורט של ההתפרצויות של ההר החל מהמאה ה-16.

ההתפרצויות התחוללו בדרך כלל מהלועות שבפסגת ההר, אם כי היו גם כמה מקרים של התפרצויות שמקורן במדרונות ההר, למשל בשנים 1763, 1775 ו-1963-1962.

ההר התפרץ פעמים רבות,[1] כשההתפרצויות הגדולות ביותר הן:

  • במרץ 1737 נוצר שפך לבה האחראי לצורתו המיוחדת של הקצה הצפוני של האי, אתר המכונה באטוּ אַנְגוּס.[1]
  • ההתפרצות ההרסנית ביותר אירעה ב-1763.[9]
  • התפרצות גדולה התחוללה בין 20 באוגוסט ל-5 בנובמבר 1775. בלילה שבין 5 ל-6 בספטמבר גרמה ההתפרצות ליצירת המארים – המהווים את אגם טולירה, ולמותם של 141 איש.[1]
  • בין פברואר לספטמבר 1840 התחוללו התפרצויות שגרמו גם למפולות בוץ. מרבית הבתים על האי נהרסו.
  • בין הרביעי ל-23 בספטמבר 1980 התחוללה התפרצות שבעטייה פונו מהאי 40,000 בני אדם. בהתפרצות נפלטו פצצות געשיות (מהסוג המכונה קרום-לחם) – כשהגדולה בה, שקוטרה 6 מטרים, הושלכה למרחק של כקילומטר מהלוע.[1]
  • ב-2003 התחוללה התפרצות גדולה.[1]
  • ביולי 2015 התחוללה התפרצות שגרמה לסגירת שדה התעופה של טרנאטה.[10]
  • בלילה בין ה-3 ל-4 באוגוסט 2016 נוצר עמוד התפרצות בגובה 2.7 קילומטרים שלא גרם לנזקים.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גמאלמה בוויקישיתוף

הערות שוליים