התפרצות הר הגעש וזוב (79)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

התפרצות הר הגעש וזוב ב-24 באוגוסט שנת 79 לספירה, החריבה מספר ערים במפרץ נאפולי ובהן פומפיי, הרקולנאום וערים נוספות[1].

ההתפרצות הפתיעה את תושבי המפרץ. התושבים לא לקחו כלל בחשבון אפשרות להתפרצות ההר, ולא היו ערוכים אליה. אמנם היה ידוע כי מדובר בהר געש, אך הסברה הייתה שהתפרצויותיו נדירות ביותר[2]. היחיד שהישווה את הוזוב להר הגעש הפעיל אטנה היה הגאוגרף היווני סטרבו.

המידע על התפרצות וזוב מגיע בעיקר משני מכתבים ששלח פליניוס הצעיר לחברו הטוב, ההיסטוריון הרומי טקיטוס, שביקש מפליניוס דיווח מפורט על מותו של דודו על-מנת להשתמש במידע לצורך תיעוד היסטורי שערך. מכתבים אלו הם העדות היחידה של עד ראייה להתפרצות שהגיעה לידינו. תשומת-לב לפרטים והדיוק הרב בתיאור ההתפרצות הביאו לכך שוולקנולוגים מודרניים אימצו את תיאוריו כמאפיינים סוג זה של התפרצות כפליניאנית, על שמו של פליניוס. מידע נוסף על התפרצות מגיע מניתוחים גאולוגיים של אדמת האזור וממצאים מחפירות.

מכיון שההתפרצות קרתה כמה שנים אחרי המרד הגדול וחורבן בית שני, יהודים ואף נכרים ראו זאת כעונש משמים לקיסרות הרומאית.

טרום ההתפרצות

התפרצות וזוב באוקטובר 1822 – רישום מאת הגאולוג האנגלי ג'ורג' יוליוס פולט סקרופ
אורן הסלע האיטלקי

בשנת 62 התרחשה רעידת אדמה במפרץ נאפולי. ברם, העובדה שהוזוב היה רדום במשך מאות שנים, לא הביאה איש לחשוד כי יהיה פעיל אי פעם. פליניוס הזקן כתב שרעידות אדמה קלות לא היו נדירות במפרץ נאפולי. רעידה זו הייתה חזקה בהרבה, ולפי תוצאות ההרס מעריכים אותה בדרגה 7.5 בסולם ריכטר[דרוש מקור]. הרעידה גרמה לנזקים רבים בערים פומפיי והרקולנאום, במבני הציבור, בבתים פרטיים ובמערכת הובלת המים בערי המפרץ, ולעבודות שיקום ושיפוץ ממושכות, וכן לנטישה של חלק מהתושבים.

מעריכים שרעידת האדמה גרמה לשינויים במבנהו הגאולוגי של הר וזוב הסמוך, ומקץ 17 שנים, ב-24 באוגוסט שנת 79 לספירה, התפרץ ההר בעוצמה.

בימים שלפני התפרצות הר הגעש לא הייתה כל התרעה מוחשית על בואה. בדיעבד הסתבר כי היו סימנים מקדימים: בארות המים והמעיינות סביב ההר יבשו מספר ימים קודם להתפרצות[3], והפרות שרעו במדרונות הווזוב התנהגו באופן מוזר. בצורה אירונית משהו נחוגה יום קודם, 23 באוגוסט, החגיגה השנתית של תושבי פומפיי לכבודו של האל וולקן - אל האש והאחראי להרי הגעש. מספר רעידות אדמה קלות אירעו בימים שקדמו להתפרצות[4].

במכתבו הראשון מציג פליניוס הצעיר את האזהרה הראשונה לקראת ההתפרצות, ואירועים שהתרחשו במהלכה:

דודי היה מוצב במיסנום כמפקד בפועל של הצי. ב-24 באוגוסט, בערך באחת אחר הצהריים, אמי ביקשה ממנו להתבונן בענן בגודל ובצורה לא רגילים... מיד התרומם וטיפס למקום גבוה שיספק לו תצפית טובה על תופעה לא רגילה זו. ענן, שממרחק זה לא היה ברור מאיזה הר הוא מתנשא (רק לאחר מעשה נודע כי היה זה וזוב) התרומם, ואת צורתו הכללית לא אוכל לתאר לך בדיוק רב לבד מלדמות אותו לעץ אורן,[5] מאחר שהוא התנשא לגובה רב בצורת גזע גבוה מאוד שהתפצל בראשו למעין ענפים, שנגרם, אני משער, או על ידי משב רוח פתאומי שהניע אותו בכוח שהלך ופחת כשהתקדם למעלה, או שהענן עצמו נדחף בחזרה על ידי משקלו-הוא והתפשט באופן שהזכרתי; הוא נראה לעיתים בהיר, לעיתים כהה ומוכתם, בהתאם לכמות הקרקע והאפר שהייתה ספוגה בו. תופעה זו נראתה לאדם ברמת ידע וחקר כשל דודי ראויה לבחינה נוספת. (ספר VI, מכתב 16)

מהלך ההתפרצות

ב-24 באוגוסט, בשעות הצהריים, זרם של עשן, פומיס וסלעים געשיים החלו להתפרץ מלועו של ההר לגובה של עשרות אלפי מטרים. הסלעים והאפר הגעשי נעו עם הרוחות לכיוון דרום מזרח, כשהם מכסים בנפלם את העיר פומפיי וסביבתה, ומכלים בחומם הלוהט כל יצור חי שנקלע לאזור. ההתפרצות כולה ארכה קרוב ל-24 שעות. חלק מתושבי פומפיי נמלטו והצילו את נפשם. התפרצות הר הגעש גרמה לשחרור של גזים רעילים - בעיקר תרכובות גופרית - לאוויר מפרץ נאפולי. האפר הגעשי שעלה לאוויר גרם לאפלה באזור בשעות היום. פליניוס הצעיר הוסיף כי האוויר באזור שעל שפת הים היה כה רעיל עד כי אלה שנשמו אותו מתו, ביניהם דודו בן ה-56 שיצא בספינה לכיוון מרכז המפרץ. אוויר עכור זה מנע מרבים את האפשרות להימלט מאימת ההר אל מחוץ לתחום המפרץ. קיימת סברה כי מספר הנפגעים בעת הבריחה ההמונית מפומפיי לא היה נמוך ממספר הנספים בעיר עצמה. וכך כתב:

כעת היה כל-כך קרוב להר שהאפר, אשר הפך סמיך יותר ולוהט יותר ככל שהתקרב, נפל לתוך הספינות, ביחד עם אבני פומיס ופיסות שחורות של סלע בוער: גם הם היו בסכנה, לא רק מהיותם על הקרקעית בשל נסיגתו הפתאומית של הים, אלא גם מן השברים העצומים שהתגלגלו במורד ההר וחסמו את כל החוף... בינתיים להבות רחבות נראו במקומות אחדים מהר וזוב, אשר חשכת הלילה תרמה להפיכתן בהירות וברורות... הם התייעצו ביניהם שמא יהיה זה נבון מצדם לשוב לבטח לבתיהם, שהתנועעו מצד לצד בזעזועים תכופים ואלימים כאילו נוערו מעצם יסודותיהם; או לנוס אל השדות הפתוחים, שם האבנים השרופות והאפר, אם כי קלים, עדיין נפלו בממטרים גדולים ואיימו בהרס... הלהבות, מלוות במשב עז של גופרית, פיזרו את שאר הקבוצה, וכפתה עליו להתרומם. הוא הרים עצמו בעזרת שניים ממשרתיו, ומיד נפל ארצה מת; נחנק, כפי שאני מסיק, מאדים גסים ורעילים. (ספר VI, מכתב 16)

הרקולנאום שבמערב לא ניזוקה כמעט, למעט מעט נפולת של אפר, אך תושביה החלו להימלט מאימת ההר. במהלך הלילה החל החומר הגעשי ליפול על ההר, והחל להתהוות על מורדותיו נחשול פירוקלסטי, תערובת של אפר, גזים וסלעים מותכים, בטמפרטורה של כ-400 מעלות צלזיוס, שעשה את דרכו במהירות של כ-150 קמ"ש לכיוון הרקולנאום שבקרבת חוף הים. בהמשך הלילה נוצר זרם פירוקלסטי נוסף, שכיסה את העיר בשכבה נוספת של טוף - סלע געשי, אך שני הזרמים הגדולים יותר הגיעו בבוקר 25 באוגוסט והם שכיסו את העיר בשכבות שהצטברו לכדי עובי של עד 20 מטרים. משהו מאווירת הבהלה והנכאים שאחזה בנמלטים (שהוא עצמו היה אחד מהם) ניתן ללמוד ממכתבו השני של פליניוס לטקיטוס:

האפר החל ליפול עלינו, אם כי לא בכמות רבה. הבטתי לאחור; נראה שערפל דחוס וכהה עוקב אחרינו, משתרע על הארץ כמו ענן... אך זה התיישבנו כאשר ירד הלילה, לא כזה שיש כאשר השמים מעוננים, או כאשר אין ירח, אלא כזה שיש בחדר שחלונותיו הוגפו וכיבו את האור. יכולת לשמוע את צווחות הנשים, את צרחות הילדים ואת צעקות הגברים; חלקם קוראים לילדיהם, אחרים להוריהם, חלקן לבעליהן, מנסים לזהות זה את זה לפי הקולות המשיבים; אחד מקונן על מר גורלו, אחר על גורל משפחתו; חלקם מבקשים את נפשם למות, מעצם פחדם למות; חלקם נושאים ידיהם לאלים; אולם רובם השתכנעו שאין כלל אלים, ושהלילה הסופי הנצחי עליו שמענו הגיע לעולם. (ספר VI, מכתב 20)

הגאולוגים מניחים כי גובה הווזוב מעל פני הים לפני שנת 79 היה כ-2,000 מטר. גובה ההר כיום הוא 1281 מטר מעל פני הים, ומכאן שכשליש מגובהו נגוז בהתפרצות.

תוצאות ההתפרצות

הדמיית גבס של תושבי פומפיי שנלכדו בהתפרצות
השלדים שנמצאו בהרקולנאום

הערים פומפיי, הרקולנאום, סטאבייה ואופלונטיס חרבו.

פומפיי

כמות החומר הגעשי שניתכה על העיר הייתה כה רבה עד כי חלק מגגות העיר קרסו תחת העומס, להבדיל מהרקולנאום, בה ההרס נוצר על ידי נחשול פירוקלסטי, וגגות בתיה שרדו. מספר הקורבנות מוערך במספר אלפים, חלקם בעיר עצמה וחלקם במהלך ההימלטות. העיר כוסתה בטוף בעובי של כ-4 מטרים עד לגילויה ב-1748 וחשיפתה.

במוזיאון המקומי בפומפיי, המצוי בכניסה לאתר החפירות, מוצג אוסף של דגמי גבס שנוצרו על ידי מילוי החללים הריקים[6] שנמצאו בתוך הלבה על ידי תמיסת גבס רטובה. הארכאולוג האיטלקי ג'וזפה פיורלי (Giuseppe Fiorelli) מצא את השיטה לחשיפת המודלים: הוא הזרים לחללים שנמצאו בתוך הלבה תמיסת גבס רטובה. לאחר שהגבס התגבש פורקה שכבת הטוף (האפר הגעשי אשר כיסה את העיר באופן פתאומי בשנת 79) שעטפה את החלל הריק. הדגם שהתקבל מראה את התנוחה של הקורבן ברגע שנחת עליו ענן האפר הגעשי, גרם למותו והקפיא את מצבו. לפי תנוחה זו, שבה נתפסו הקורבנות בעת האסון נראה כי חלקם נספו תוך כדי שינה. הדגמים כוללים אנשים בודדים, קבוצת אנשים ובעלי חיים.

הרקולנאום

נראה שתושבי הרקולנאום שבמערב הצליחו ברובם להימלט מאימת ההר.

במשך שנים הייתה סברה שכל תושבי העיר הצליחו להינצל, שכן כמעט ולא נמצאו בה שלדים. ב-1982, עם הרחבת החפירות לאזור החוף, התברר כי סברה זו בטעות יסודה. למעלה מ-200 שלדי אדם נמצאו בקרבת החוף, בתוך 12 בתי סירות, שריד לתושבי העיר שניסו להימלט אל הים מאימת ההתפרצות, בחשבם שסמוך לים יצליחו להינצל. חומו או רעילותו של הזרם קטלו אותם. מעריכים שהם מצאו את מותם סביב השעה אחת בלילה.

להבדיל מפומפיי, שכמות החומר הגעשי שניתכה עליה הייתה כה רבה עד כי חלק מגגות הבתים בה קרסו תחת העומס, בהרקולנאום, בה ההרס נוצר על ידי נחשול פירוקלסטי, גגות הבתים שרדו בדרך כלל, היות שהבתים התמלאו בחומר הפירוקלסטי ועמדו בעומס.

סטאבייה

אופלונטיס

מחקר התפרצות הווזוב

האזורים שנפגעו בהתפרצות הווזוב

במשך שנים היה מקובל להסתמך על מכתביו של פליניוס כמקור בלעדי למה שאירע במפרץ נאפולי בשנת 79.

ההשערות ששררו במשך מאות שנים היו:

  • פומפיי נהרסה על ידי נפולת של אפר ופומיס, ותושביה נהרגו מסלעים נופלים וגגות קורסים או נחנקו בחדריהם אשר כוסו תחת מבול האפר.
  • הרקולנאום נפגעה מזרם איטי של לבה רותחת, ותושביה ברחו כולם.

לקראת סוף המאה העשרים הגיעו הוולקנולוגים למסקנות חדשות באשר לאופי ההתפרצות. אם משלבים את המידע ממכתבי פליניוס הצעיר, יחד עם לימוד נתוני השכבות הגעשיות שנחשפו במפרץ נאפולי וממצאי החפירות, נובע כי ב-24 באוגוסט 79 קרה אירוע הרבה יותר מחריד[7].

שלב ההתפרצות הפליניאנית של הר הגעש הסתיים בתוך 18 שעות. המסקנה הנוכחית היא שהאסון נמשך זמן רב יותר, עד ארבעה ימים. בשלב הראשון בהתפרצות נעקרו בעצמה רבה סלעי מאגמה משיא הר הגעש. יציאת הסלעים ממקומם גרמה למפולות בהר ואז נוצר לוע גדול[8]. סלעים גדולים עוד יותר נפלטו מבטן ההר. כאשר ההתפרצות הייתה בשיאה, קצב הפליטה של הר הגעש היה בנפח של 150,000 טון חומר געשי לשנייה. חומר געשי זה נפל בטווח של 30 ק"מ. בשלב הפליניאני קיימת הערכה כי 2.6 ק"מ מעוקב של חומר געשי נפלט לשחקים ומשם חזר אל הקרקע.

טוף בעובי 20 מטרים בהרקולנאום

הנפולת מהאוויר כללה: אפר, פומיס – אבן ספוג לבנה, וסלעים קטנים יותר, והצטברה בקצב של 16 ס"מ לשעה. היא גרמה ליצירת שכבת כיסוי בגובה של 3 מטר על העיר פומפיי. גגות רבים קרסו בשל העומס שנוצר עליהם. אנשים ששהו מתחת לגגות ניספו. אלה שברחו מביתם איבדו את הכיוון בחשיכה שנוצרה עקב ענן האבק הלבן והאפור, ולא מצאו את דרכם. חלקם הופלו או נפלו מסלעים בדרך, כשלו במרצפות המדרכות או מקריסת בתים. בשלב הזה פליניוס טוען לקרבנות אחדים בעוד שרבים היו עדיין ב"מדבר האפור" שנוצר מהפומיס והאפר בבוקר 25 באוגוסט.

אבל הר הגעש טרם חדל לפעול. רק עתה החל שלב ההתפרצות הפלאנית, שנמשך שש שעות קטלניות. במהלך הלילה שינתה ההתפרצות צורה. המאגמה הקלה העשירה בגאז שהייתה מצויה בשכבות העליונות של ההר - כלתה, ומבטן ההר החלה להתפרץ מאגמה כבדה יותר. המאגמה שפרצה מתוך ההר נחתה על פני האדמה. היום רואים את ההבדל בין שני השלבים: שכבות של פומיס אפור מכסות את הפומיס הלבן. היו גם זעזועים חזקים. גלי הים נעו ליבשה ובחזרה ואז נוצרה "הצפה" ימית בעקבות התפרצות הר הגעש. מחקר של התפרצות הר הגעש פלה במרטיניק בשנת 1902 הראה כי מהר הגעש התפרץ נחשול פירוקלסטי במהירות של 670 ק"מ לשעה, וכיסה את העיר סן-פייר (St Pierre). אומדן הנפגעים נע סביב 28,000 תושבים. התפרצות זאת נחשבה לאסון הגעשי הגדול ביותר במאה ה-20.

שכבות חומר פירוקלאסטי, תערובת של גזים, אפר וסלעים געשיים מהר הווזוב נמצאו בפומפיי. החומר הגעשי כיסה גם את העיר הרקולנאום, ששכנה 5 ק"מ ממערב להר, ספגה מינימום של נשורת געשית ונפגעה משישה נחשולים פירוקלסטיים. הנחשול מהיר יותר מזרם פירוקלסטי צפוף ומגיע למהירות של 350 קמ"ש. הרקולנאום כוסתה בשכבות של טוף בגובה 20 מטר. פליניוס מתאר את הנחשול הפירוקלסטי בזו הלשון:

"ענן שחור, מפחיד, שמתוכו פרצו להבות מפוצלות ורוטטות, והגיחו לשונות אש, כמו הבזקי ברק עצומים בגודלם... ואז הענן שקע על הקרקע וכיסה את הים".

לזרם הלבה לקח 5 עד 6 דקות להגיע מלוע הר הגעש עד לעיר פומפיי, העלה את הטמפרטורה ל-400° עד 800° ושרף את כל מה שעמד בדרכו. גם כאשר פסקה ההתפרצות היה האוויר מלא עשן, גז לוהט ואפר לא כבוי.

בשעות אחר הצהרים של 25 באוגוסט שככה ההתפרצות והשקט חזר על כנו. מניחים כי האנרגיה ששוחררה על ידי הווזוב הייתה פי 100,000 מאשר בהירושימה. התוצאה הייתה שערים בכל רחבי קמפניה נהרסו. פומפיי לא נבנתה שוב וערים אחרות נעלמו מהעין.

החוקרים סברו כי תושבי העיר הרקולנאום הספיקו לנוס ממנה, כנראה מפני שהעיר הייתה מרוחקת מההר יותר מאשר פומפיי. בחפירות של 1980 נמצאו בהרקולנאום שרידים של מאות מהתושבים שלא הצליחו להימלט ונספו בין גלי הים שהציפו את המקום, לבין ענני הגז הרעיל. כמו כן, ייתכן שאנשי פומפיי וערים אחרות נספו בהרקולנאום בבריחתם לדרום.

פליניוס אמנם תיאר את ההתרחשויות, אך ייתכן שלא כל המידע על תוצאות ההתפרצות הגיע לידיעתו. די היה לו במראות הראשונים שהשאירו אותו נדהם מהתופעה.

בספרות

ספרו של רוברט האריס, "פומפיי", הוא רומן היסטורי בדיוני, המתאר את הימים האחרונים שלפני התפרצות הר הגעש וזוב ואת ימי ההתפרצות עצמה, דרך סיפור קורותיו של מהנדס מים המטפל בתקלה באמת המים "אקווה אוגוסטה", שהובילה מים לערים במפרץ נאפולי.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ סטאביה, אופלונטיס
  2. ^ אין נתונים על התפרצויות קודמות של הר הגעש, מלבד אחת בשנת 1200 לפנה"ס ומן הסתם היא לא הייתה ידועה לתושבי המפרץ. המקור: Current Archeology.co.uk
  3. ^ Pompeii at the State University of Minnesot's E-museum
  4. ^ "Visiting Pompeii - AD 79 - Vesuvius explodes". Current Archeology. נבדק ב-2006-12-08.
  5. ^ הכוונה כנראה לאורן הסלע האיטלקי הנפוץ באותו אזור, Italian stone Pine או בשמו העממי Umbrella Pine (אורן מטריה), שעמוד התפרצות דומה לו בצורתו הכללית.
  6. ^ במרוצת השנים התפרק החומר האורגני של הגוף ונשאר חלל ריק.
  7. ^ מקור: אתר ארכאולוגי בריטי
  8. ^ מכאן נובעת ההשערה כי גובה ההר פחת בשליש בעקבות ההתפרצות
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0