תום לב
תום לב או כוונה טובה (בלטינית: bona fide) הוא מצב רוחני ומוסרי של הגינות ויושר, וכן עקרון בתחום המשפט. אדם הפועל בתום לב מאמין כי אין בפעולותיו משום פגיעה באדם אחר או גוף אחר, דבר המשליך לעיתים על אחריותו לפגיעה לאדם אחר ולצורך לשפותו בגין נזק כלשהו שנגרם לו בכך.
תום לב במשפט העברי
ערך מורחב – תום הלב במשפט העברי
מושג תום הלב הוא ערך יסוד במשפט העברי. במשפט העברי נתפס המונח "תום לב" קודם כל כמידה מוסרית, ולא ככלל משפטי שהפרתו מזכה את הצד הנפגע בסעדים משפטיים. המונח השגור לעניין זה, והנוגע לשימוש לרעה בזכות הוא "מידת סדום",[דרוש מקור] ועקרון השימוש בכלל הוא: "כופין על מידת סדום".[דרוש מקור] כלומר, מונעים מן האדם לעשות שימוש לרעה בזכות משפטית שבידו.
תום לב במשפט הישראלי
תחולת העקרון
עקרון תום הלב הוא מושג משמעותי ביותר במשפט הישראלי, ופעמים רבות יש בו כדי לזכות אדם מחבות על פי המשפט הפרטי ולעיתים אף ליצור חובות כלפי אדם הנפגע מהתנהגות שנעשתה שלא בתום לב.
חובת תום הלב מופיעה בחוק החוזים (חלק כללי),[1] ביחד עם הדרישה לדרך מקובלת. הדרישה לתום לב ולדרך מקובלת פורשה בפסיקה כדרישה אחת. סעיף 39 לחוק קובע כי "בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב" ואילו סעיף 12(א) לחוק קובע כי "במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב".
אך תחולת העקרון משתרעת מעבר לדיני החוזים. סעיף 61(ב) לחוק החוזים מחיל את העקרון "גם על פעולות משפטיות שאינן בבחינת חוזה ועל חיובים שאינם נובעים מחוזה". בעקבות סעיף זה קבע השופט אהרן ברק כי תום הלב הוא "אחת מאותן דוקטרינות כלליות, החלות בכל תחומי המשפט, היא עקרון תום הלב. על פיה, כל בעל זכות (במובנה הרחב) צריך להפעיל את זכותו בתום לב. עקרון זה - אשר מקורו הפורמלי הוא בהוראות הסעיפים 39ו-61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 - הוא עקרון "מלכותי"... הוא קובע אמת מידה אובייקטיבית של התנהגות ראויה במכלול היחסים הבינאישיים"[2]
בעקבות פרשנות זו הרואה בעקרון תום הלב עקרון יסוד במשפט האזרחי בישראל, בתזכיר חוק דיני ממונות, המוצע כקודקס של המשפט האזרחי הישראלי, מופיע תום הלב בעקרונות היסוד. בסעיף 2 של ההצעה נאמר: "בשימוש בזכות, בביצוע פעולה משפטית ובקיום חיוב, יש לנהוג בתום לב".
עיקרון תום הלב הוטמע במפורש או במשתמע בחוקים רבים נוספים, גם מעבר לתחולתו על פי סעיף 61 (ב) לחוק החוזים -
- סעיפים 16 ו-11 לחוק המכר המתייחסים לאי-התאמה בממכר.
- סעיף 8 לחוק השכירות והשאילה המטיל חובת גילוי על המשכיר של אי התאמות במושכר ביחס לתיאור המושכר בחוזה
- סעיף 8 לחוק השליחות מחייב את השלוח לגלות את כל הידיעות הקשורות בשליחות
- סעיף 16 לחוק ניירות ערך המחייב גילוי בתשקיף ומפרט את כל הפעילויות העסקיות של החברה
- סעיף 2 לחוק מכר דירות המחייב את הקבלן לצרף מפרט ; ס' 8א לחוק המתווכים מחייב את המתווך לגלות ללקוח את כל הפרטים הקשורים לתיווך.
- סעיף 4 לחוק הגנת הצרכן מחייב לגלות לצרכן פגמים מהותיים.
פרשנות העקרון
הדרישה לתום הלב בסעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים, פורשה כדרישה לתום לב אובייקטיבי. לפיכך, טענתו של אדם שהוא האמין שהתנהגותו היא תקינה לא תהווה הגנה ואם בחינה אובייקטיבית של ההתנהגות תקבע שהיא לא הייתה כזו.
תום הלב מהווה מושג שסתום במשפט הישראלי וככזה פרשנותו גמישה יחסית. בפס"ד רוקר נ' סולומון, הגדיר נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק את עקרון זה כמצב שבו "אדם לאדם - לא זאב, ולא מלאך; אדם לאדם - אדם".[3]
הסוגיות הנובעות מהחלתו של עקרון תום הלב
אחת הבעיות בהחלה גורפת של עקרון תום הלב במשפט בישראל היא שהעקרון עמום ועלול לפגוע בוודאות המשפטית וברצונם החופשי של צדדים היוצרים ביניהם יחסים משפטיים.
לדוגמה, אדם שמנהל משא ומתן לקראת כריתתו של חוזה אינו יודע בזמן ניהול המשא ומתן מהן הדרכים הכשרות לביצועו. במצב זה, בית המשפט יתקשה לבחון אם התנהלותו של האיש הייתה נגועה בחוסר תום לב או לא. הסיבה לאי הוודאות נעוצה בהגדרתו הסובייקטיבית של אדם איזה מעשה נעשה בתום לב או בחוסר תום לא. במדיניות משפטית לא רצוי לבחון את תום הלב באופן סובייקטיבי ולכן נקבעים מבחנים אובייקטיבים למרות הקשיים המתעוררים מכך.
דוגמה נוספת - החלתו של עקרון תום הלב בסדר הדין שמשתייך מעצם טיבו וטבעו לפרוצדורה נוקשה, יוצרת מתח ממשי בין עניינים שאמורים להיות חד משמעיים ובין תום הלב שמהווה מושג הפתוח לפרשנות.
חוסר תום לב
- ערך מורחב – חוסר תום לב
חוסר תום לב (בלטינית: mala fides) הוא צורה מתמשכת של הונאה (Deception) הכרוכה בהעמדת פנים שהאדם פועל מתוך תחושה מסוימת, תוך כדי שהוא פועל תחת השפעה של תחושה אחרת לחלוטין.[4] חוסר תום לב קשור לצביעות, הפרת חוזה, השפעה ומס שפתיים.[5] אין לבלבל את המונח חוסר תום לב עם המונח כפירה (לכאורה, אימוץ כוזב של אמונה דתית). חוסר תום לב עלול להיות כרוך בהונאה מכוונת של אחרים או בהונאה עצמית (Self-deception).
אקזיסטנציאליזם
- ערך מורחב – חוסר תום לב (אקזיסטנציאליזם)
בפילוסופיה של האקזיסטנציאליזם, חוסר תום לב (mauvaise foi) הוא תופעה פסיכולוגית, המתייחסת למצב עניינים שבו אנשים פועלים באופן לא אותנטי, כאשר הם נכנעים ללחצי החברה לאמץ ערכים כוזבים, שאינם תואמים את הערכים האותנטיים שלהם, ומכחישים את החירות הפנימית המולדת שלהם, כבני אדם חיים וחושבים.[6] המושג חוסר תום לב באקזיסטנציאליזם קשור גם למושגים הפילוסופיים: הונאה עצמית (Self-deception) וטינה (Ressentiment).
תום לב בוויקיפדיה
- ערך מורחב – ויקיפדיה:הנחת כוונה טובה
בוויקיפדיה מקובל להניח כי העריכות בערכים, בדפי השיחה ובדפי המיזם נעשות כולן בתום לב ומתוך התכוונות לטוב. אפילו כשמתעורר החשש לקיום כוונת זדון, ההנחיה היא להמשיך להתכוון לטוב, מכיוון שחשוב לשמור על אדיבות ולהקפיד על המנגנונים הנהוגים בוויקיפדיה ליישוב מחלוקות.
ראו גם
 |
לערכים, תחומים ומושגים נוספים ראו פורטל חוק ומשפט. |
קישורים חיצוניים
- בנימין פורת, תום לב: עיון מושגי השוואתי, משפטים מה, תשע"ו
- בנימין פורת, תום הלב בפרשנות החוזה - עיון תלמודי בהשוואה למשפט הישראלי, משפטים לט/3, תש"ע
- אלן מילר ורונן פרי, מאמר על משמעות המושג תום לב במשפט (באנגלית)
- איסי רוזן-צבי, הסיפור של שילה נ' רצקובסקי: איך ומדוע חדרה (במקרה) חובת תום הלב לסדר הדין האזרחי?, מעשי משפט י, 2019
הערות שוליים
- ^ חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, בסעיפים 12 ו-39
- ^ ע"א 2643/97 גנז נ' בריטיש וקולוניאל חברה בע"מ ואח', פ"ד נז(2) 385
- ^ רע"א 6339/97 רוקר נ' סלומון, פ"ד נה(1) 279)
- ^ "of two hearts ... a sustained form of deception which consists in entertaining or pretending to entertain one set of feelings, and acting as if influenced by another; bad faith", Webster's Dictionary, 1913
- ^ Bad faith Synonyms, Bad faith Antonyms - Thesaurus.com". www.thesaurus.com. בדיקה אחרונה ב-24 בפברואר 2016
- ^ Sartre, Jean-Paul, Existentialism is a Humanism, Haven: Yale University Press, 2007, עמ' 29, מסת"ב 978-0300115468
32654160תום לב