אלי זהר
 | |
| אלי זהר | |
| לידה | אוקטובר 1940 |
|---|---|
| פטירה | 8 בינואר 2020 (בגיל 79) |
| השכלה | האוניברסיטה העברית בירושלים |
| תפקידים בולטים | יו"ר משרד עורכי הדין גולדפרב זליגמן |
אלי זהר (אוקטובר 1940 – 8 בינואר 2020[1]) היה עורך דין ישראלי. כיהן כיו"ר משרד עורכי הדין גולדפרב זליגמן, מהמשרדים הגדולים בישראל.[2][3]
זהר התמחה בתחום הליטיגציה ויישוב סכסוכים, ועסק בייעוץ וייצוג משפטי, משפט מסחרי, דיני תקשורת, פרסום וזכויות יוצרים, הגבלים עסקיים ועוד. הפירמה שלו הובילה את דירוג הנישות של "גלובס דנס 100" לשנת 2014.[4]
לאורך השנים ייצג זהר שורה ארוכה של אישי ציבור וקציני צבא ומשטרה בכירים במסגרת ועדות חקירה ממלכתיות ובמסגרת ועדות בדיקה שונות. לצד אלה זהר ייצג ושימש יועץ משפטי של חברות מסחריות, בישראל ובעולם, רשויות ציבוריות, חברות ממשלתיות וגופים ביטחוניים גדולים.[5][6]
ביוגרפיה
זהר נולד בישראל למשפחת משפטנים. אביו, עו"ד שמאי זהר, היה ממייסדי משטרת ישראל ועבד בה עד צאתו לגמלאות. אז פנה לעיסוק כעו"ד פרטי.[7]
בשנת 1959 התגייס זהר לשירות סדיר בגדוד 50 - נח"ל מוצנח, ועד לשנת 1967 שירת בצנחנים. בשנת 1963 סיים את לימודיו האקדמיים בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית בירושלים.
בשנת 1965 החל לעבוד כעורך דין במשרד מ. זליגמן ושות', אשר עם מייסדיו נמנו מקס זליגמן, דוד רוטלוי ומקס קריצמן, ומבין שורותיו יצאו שניים משופטי בית המשפט העליון - יואל זוסמן ואלפרד ויתקון. זהר, אשר החל צובר ניסיון בתחומי ליטיגציה מסחרית, רשלנות רפואית, נזיקין ו'צוארון לבן', הצטרף בשנת 1969 כשותף במשרד. בשנת 1979, עם פרישתו של דוד רוטלוי מניהול המשרד, הפך זהר לשותף הבכיר במשרד.
בשנת 2003 היה זהר מועמדו של שר המשפטים יוסף לפיד לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, אך החליט להסיר את מועמדותו לאור אופיים של הפרסומים שעסקו בכך שייצג בעבר את השר.[8]
בחודש מאי 2011 הודיעו משרד עורכי הדין גולדפרב, לוי, ערן, מאירי, צפריר ושות', בראשותו של עו"ד יודי לוי, ומשרד מ. זליגמן ושות', בראשותו של זהר, על מיזוגם לפירמה אחת - גולדפרב זליגמן ושות'. ההודעה על המיזוג זכתה לתהודה ציבורית ותקשורתית.[3][9]
במשך שנים שימש מרצה במסגרות אקדמיות ומקצועיות שונות. בין היתר שימש מרצה מן החוץ, בלימודי המשך, בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב, ומרצה בתחומי דיני נזיקין והגבלים עסקיים בפורומים שונים.
במסגרת שירות המילואים עבר זהר הסבה לשריון, והמשיך לשמש עד שנת 1987 כקצין מטה באוגדת שריון. בשנת 1987, לאחר שהגיע לגיל פרישה משירות מילואים, המשיך ולהתנדב בתפקיד סניגור צבאי. זוהר שימש בתפקיד זה, בדרגת אל"ם (מיל'), עד סוף ימיו. בין היתר ייצג זהר קצינים בכירים באסון צאלים א' ובאסון צאלים ב', ייצג את מפקד בסיס תל-נוף בוועדת החקירה בעניין אסון המסוקים, ייצג את ראש מספן המודיעין בוועדת החקירה לעניין אסון השייטת, וכן ייצג את תא"ל ניר גלילי, ואת האלוף יוסף מישלב בעתירות נגד קידומם בצה"ל, וליווה את הרב הצבאי הראשי, גד נבון, במסגרת ועדת החקירה בעניין בדיקת נסיבות הטעות בזיהוי חלקי גופותיהם של חללי אסון השייטת.
פעילות משפטית בולטת
צווארון לבן
לאורך השנים ליווה זהר בכירים בשירות הציבורי במסגרת הליכי בדיקה וחקירה אשר התנהלו בעניינם.[10] הוא טיפל בנושאי החקירה שהיו קשורים בעמותות שהוקמו בתקופת כהונתו של ראש הממשלה אהוד ברק,[11] ייצג את מפכ"ל המשטרה לשעבר, משה קראדי, במסגרת ועדות חקירה, וכן ייצג את שר המשפטים לשעבר, טומי לפיד.[12] מאז תחילת המאה ה-21 שימש זהר פרקליטו הראשי של אהוד אולמרט, ראש הממשלה לשעבר, במסגרת ההליכים הפליליים שנוהלו נגדו.[13] בחודש יולי 2012 החליט בית המשפט המחוזי בירושלים לזכות את אולמרט מהאישומים המרכזיים נגדו. פסק הדין שניתן כלל זיכוי באישומים בפרשיות "ראשונטורס", "טלנסקי" ובאישומים נוספים בקשר לדוחות שהוגשו על-ידו למבקר המדינה. נימוקי השופטים היו כי הראיות אינן מוכיחות מעבר לספק סביר את אשמתו. אולמרט זוכה גם מהאישומים בתיק "מעטפות הכסף", אף על פי שעובדתית הוכח שקיבל את מעטפות הכסף, אך השופטים קבעו שלא הוכח כי הכספים נועדו לשימוש פרטי.[14] בתיק "מרכז ההשקעות", שהחקירה בו נפתחה בעקבות בקשתו של מבקר המדינה, הורשע אולמרט בהפרת אמונים,[15] ונדון לשנת מאסר על תנאי וקנס בסך 75 אלף ש"ח.[16] פרקליטות המדינה ערערה לבית המשפט העליון על זיכויו של אולמרט בפרשות "ראשונטורס" ו"מעטפות הכסף", ועל גזר הדין בתיק "מרכז ההשקעות".[17] הדיון בערעור התקיים ביולי 2013.[18]
בין השנים 2002–2010 ייצג זהר ארבעה דירקטורים של הבנק למסחר, במסגרת פרשת המעילה בבנק. בחודש אוגוסט 2010 הודיעה פרקליטות המדינה על כוונתה לסגור את תיקי החקירה נגד הארבעה, בנימוק של חוסר ראיות.[19]
מאז שנת 2006 ועד 2014 ייצג זהר את הרב יאשיהו פינטו במסגרת החקירה שהתנהלה בעניינו,[20] וכן ייצג את נגיד בנק ישראל, פרופ' יעקב פרנקל.[21][22]
משפט ציבורי וביטחון
משנת 1996 ועד למותו העניק זהר ייעוץ לארגוני ביטחון. בין היתר ייצג בכירים בצבא ובשירות הביטחון במסגרת ועדות חקירה ממלכתיות - ועדת שמגר הראשונה, לבדיקת הטבח במערת המכפלה,[13] ועדת שמגר השנייה, לחקירת רצח יצחק רבין, ועדת אור, ועדת החקירה הממלכתית לבדיקת אירועי אוקטובר 2000,[23] וכן עסק בעניינו של מי שכונה 'האסיר X', בן זיגייר.[24]
לצד אלה, העניק זהר ייעוץ משפטי שוטף לחברות ממשלתיות העוסקות בענייני צבא וביטחון.
כמו כן, ייצג זהר את משפחתו של השבוי אלחנן טננבוים, מטעם מערכת הביטחון, ושימש איש קשר עם המשפחה במהלך שהותו בשבי של טננבוים. לימים ייצג זהר את טננבוים עם שובו מן השבי.[25][26]
משפט ורפואה
זהר עסק בסוגיות משפט ורפואה, ובהן רפואה משפטית, רשלנות רפואית, נזיקין וביטוח, והיה פעיל בליווי ובניסוח חקיקה בתחום הרפואה.[27]
שימש נשיא האגודה לרפואה ומשפט בישראל.[28] בין היתר, כתב מאמרים כגון "זכויות העובר" ו"אספקטים משפטיים וחברתיים של ההפריה המלאכותית",[29] לכתב העת של האגודה לרפואה ומשפט, ולכתבי עת אחרים. זהר עסק בניסוח ובסיוע לחקיקה בענייני חוק הרופאים, חוק זכויות החולה,[30] תקנות הפריה חוץ-גופית ואחריות מוחלטת ברפואה.
ייצג תובעים ונתבעים בתביעות רשלנות רפואית ונזיקין, רופאים בתביעות רשלנות מקצועית, מוסדות רפואיים בתביעות רשלנות רפואית, חברות פרמצבטיקה, הפועלות בישראל ומחוצה לה, וכן שימש יועץ חיצוני להסתדרות הרפואית בישראל.
בשנת 1983 היה יועץ משפטי חיצוני ל'שביתת הרופאים הגדולה', אשר התפרסמה, בין היתר, בנסיעת הרופאים לכנרת ובשביתת הרעב שלהם[דרוש מקור].
זהר ייצג בשנת 1991 את בני הזוג נחמני בעתירתם המשותפת שאפשרה הפריה חוץ גופית וקיומו של הליך נוסף מחוץ לישראל. בעקבות עתירת בני הזוג נחמני, מונתה ועדת אלוני - שהתבקשה לבדוק את נושא ההפריה החוץ גופית על כלל היבטיו, והובילה בהמשך לחקיקת חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד), התשנ"ו–1996, אשר הפך את ישראל למדינה הראשונה בעולם שהסדירה בחוק את הסוגיה.[31] כמו כן, ייצג בשנת 1996 את פרופסור אליעזר רחמילביץ בפני ועדת בדיקה מטעם משרד הבריאות, בפרשה שנודעה לימים כפרשת דסי רבינוביץ', ייצג מספר משפחות של הפעוטות נפגעי 'פרשת רמדיה', וכן היה מעורב רבות, מטעם ההסתדרות הרפואית בישראל, בסוגיית 'הולדה בעוולה', אשר הוכרעה בבית המשפט העליון בשנת 2012 בהרכב של שבעה שופטים.
בשנת 1999 החל זהר בייצוג עמוס ברנס, מי שהורשע ברצח רחל הלר בשנת 1975, ולאחר מכן, בעקבות החלטת בית המשפט העליון על משפט חוזר, זוכה מאישום הרצח. זהר ייצג את ברנס בתביעת הנזיקין שהגיש נגד מדינת ישראל עקב הנזקים שגרם לו ההליך הפלילי הלקוי, בעקבותיו ריצה 8 שנות מאסר טרם זוכה בדין. בשנת 2004, בפסק דין תקדימי, זכה ברנס לפיצוי כספי בסכום של למעלה מ-5 מיליון ש"ח בגין עוולות המדינה נגדו - שלילת חירותו, הפסדי השתכרותו והכתם החברתי שדבק בו עקב ניהול המשפט וההרשעה.
עו"ד זהר הרבה להרצות בנושאים של רפואה משפטית, וייעץ למסגרות שונות של רופאים, להסתדרות הרפואית, לארגון רופאי המדינה וכן היה חבר בפורום האתיקה של המרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא - תל השומר.[27]שנים רבות, היה זהר מעורב במאבק על הזכות למות בכבוד. במסגרת זו, שימשו זהר ובנו, איתי, יועצים משפטיים של עמותת ליל"ך. העמותה פועלת למימוש הזכות למות בכבוד, ועו"דים היו מעורבים רבות בייזום ובחקיקת חוק החולה הנוטה למות, התשס"ו-2005.[32] זהר ריכז והנחה דיונים וימי עיון בתחומי הרפואה והמשפט ותחומים נוספים וביניהם יום העיון השנתי לזכרו של עו"ד אליהו גיצלטר מטעם מכבי שירותי בריאות והאגודה לרפואה ולמשפט, וכן היה מרצה בהשתלמויות לשכת עורכי הדין בנושאים אלה.
משפט מסחרי
בשנת 1998 מונה זהר לשמש מנהלה המיוחד של חברת 'גיבור סברינה' שהייתה מועמדת לפירוק,[33] אך העדיף להמשיך ולפעול לשם המשך קיום החברה, הפועלת כיום באופן סדיר.[34] בשנת 2003 שימש מנהל מיוחד בהקפאת ההליכים של ערוץ 10.[35] בשנת 2004 מונה על ידי שלוש חברות הסלולר, סלקום, פרטנר ופלאפון, באישור הממונה על ההגבלים העסקיים, עו"ד דרור שטרום, לטפל מטעמן במשותף בפרויקט של שיתוף תשתיות לקראת הדור השלישי בסלולר. במסגרת זו, בחן זהר את ההיבטים המשפטיים, הכלכליים והרגולטוריים של הפרויקט מטעם שלוש החברות. בשנת 2012 מונה לשמש נאמן חברת 'טאו', שבשליטת איש העסקים אילן בן דב.[36]
ב-2014 ייצג קבוצת משקיעים בעניין רכישת חלק מפעילות הדסה.[37]
פעילות ציבורית
בפעילותו הציבורית התרכז עו"ד זהר בעולם התרבות והאומנות. במהלך שנות התשעים עמד, במשך תשע שנים, בראש המדור לתיאטרון במועצה לתרבות ואמנות, במהלכן שימש שלוש שנים יו"ר פסטיבל עכו. עד שנת 2005 שימש כיו"ר המועצה הישראלית לקולנוע, שפעלה רבות לקידום היצירה המקורית, ובשנותיו האחרונות כיהן כיו"ר תיאטרון גשר.[38]
בין תפקידיו הציבוריים:
- יו"ר תיאטרון גשר[38]
- נשיא האגודה לרפואה ומשפט בישראל;[38]
- יו"ר פורום האתיקה של בית חולים שיבא, תל השומר[38]
- היו"ר הראשון של מועצת הקולנוע (1999-2004); ובין יוזמי חוק הקולנוע, התשנ"ט – 1999;[38]
- יזם את "ועדת שלח" לבדיקת מצב התיאטרונים והיה בין חבריה;[38]
- כיהן כחבר הנהלת המועצה לתרבות ואומנות ויו"ר המדור לתיאטרון בה;[38]
- יו"ר פסטיבל עכו לתיאטרון אחר[38]
- עמד בראש הוועדה לטיפול במשבר תיאטרון הבימה וליווה את הטיפול עד יציאתו של התיאטרון מכונס הנכסים[39]
- יועץ משפטי לאגודת הסופרים[40]
- יועץ ההנהגה הארצית של תנועת הצופים.[41]
חיים אישיים
היה נשוי לרחל, בנם המשותף הוא איש התקשורת גיא זהר. נישא בשנית לנילי, מגשרת בתחום דיני המשפחה וסכסוכים עסקיים, שני ילדיהם, דנה דורון ואיתי זהר, הם עורכי דין במקצועם.[32]
קישורים חיצוניים
- האתר הרשמי של משרד גולדפרב זליגמן
- קורות החיים של אלי זהר באתר משרד גולדפרב זליגמן
- אלה לוי-וינריב, עו"ד אלי זהר, שהוביל את משרד גולדפרב-זליגמן, נפטר בגיל 80: "היה מענטש. תמיד אדיב ונכון לעזור", באתר גלובס, 8 בינואר 2020
הערות שוליים
- ^ "הלך לעולמו עו"ד אלי זהר" ynet, גלעד מורג ואלי סניור, 8 בינואר 2020
- ^ יסמין גואטה, דירוג משרדי עורכי הדין לשנת 2016: מי הגדול ביותר?, באתר TheMarker, 1 בפברואר 2016
- ^ 3.0 3.1 ענת רואה, האימפריה החדשה של אלי זהר, באתר כלכליסט, 17 במאי 2011
- ^ חן מענית, עו"ד אלי זהר: "אנחנו משרד גדול עם נשמה של בוטיק", באתר גלובס, 12 בפברואר 2014
- ^ אבי כהן, עו"ד אלי זהר - היועץ המשפטי הבא?, באתר ynet, 7 באוגוסט 2003
- ^ אסתר נייר, כספומן: כמה שווה עו"ד אלי זהר, פרקליטו של אהוד אולמרט?, באתר גלובס
- ^ זהר אלי עו"ד, באתר יתרו - המוסד לבוררות ופתרון סכסוכים
- ^ ברוך קרא, עו"ד אלי זהר הודיע ללפיד: אני פורש מהמירוץ לתפקיד היועמ"ש, באתר TheMarker, 4 באוקטובר 2003
- ^ נורית רוט, משרד עורכי הדין הגדול בישראל: אושר מיזוג גולדפרב וזליגמן, באתר TheMarker, 16 במאי 2011
- ^ שירות גלובס, הפרקליטים של עורכי הדין, באתר גלובס, 22 במרץ 2001
- ^ איתי גודר, עו"ד אלי זהר מעביר את שרביט הפיקוד על משרד מ. זליגמן לדור החדש, באתר גלובס
- ^ משה גורלי, עו"ד אלי זהר: ייצג את גילון מול ועדת שמגר - ואת לפיד מול "פיקנטי", באתר TheMarker, 31 באוקטובר 2003
- ^ 13.0 13.1 חן שליטא, "עו"ד אלי זהר מאמין שלא יצליחו להוכיח שאולמרט לקח שוחד", באתר גלובס
- ^ ברוך קרא ואביעד גליקמן, בית המשפט גזר 8 חודשי מאסר בפועל על אהוד אולמרט בפרשת טלנסקי, באתר חדשות 13 (לשעבר ערוץ עשר), 25 במאי 2015
- ^ אביאל מגנזי, רעידת אדמה: אולמרט זוכה בפרשות המרכזיות, באתר ynet, 10 ביולי 2012
- ^ אביאל מגנזי, בלי עבודות שירות: אולמרט יוכל להתמודד לכנסת, באתר ynet, 24 בספטמבר 2012
- ^ אביאל מגנזי, הפרקליטות ערערה על זיכוי אולמרט בשתי פרשות, באתר ynet, 7 בנובמבר 2012
- ^
רויטל חובל, נפתח יום הדיונים השני בערעור המדינה על זיכוי אולמרט, באתר הארץ, 4 ביולי 2013
- ^ הדס מגן, סדר מקוצר, באתר גלובס
- ^ גלי גינת, 3 מפרקליטיו של הרב פינטו ביקשו להתפטר מייצוגו, באתר וואלה!, 07 באוקטובר 2014
- ^ אלה לוי-וינריב, פרקליטו של פרנקל על המעצר בהונג-קונג: "לא עניין גדול", באתר גלובס
- ^ שירות גלובס, פרקליטו של פרנקל: "עוד נצטער על ההתעללות בבכירינו", באתר גלובס
- ^ ארנון בן-יאיר, הבכירים מתכוננים לוועדת חקירה ממלכתית, באתר TheMarker, 27 באוגוסט 2006
- ^ ארנון בן-יאיר, המדריך השלם לנחקר המתחיל, באתר הארץ, 27 באוגוסט 2006
- ^ שירות גלובס וגל ניסים, עו"ד זוהר: למנוע פרסום נסיבות חטיפת אלחנן טננבאום והצגתו כסוחר סמים, באתר גלובס
- ^ מתי גולן, חרדת נטישה, באתר גלובס
- ^ 27.0 27.1 בן-ציון ציטרין, כשעורך הדין תובע את הרופא, באתר הארץ, 01 ביולי 2001
- ^ חברי האגודה וחברי ועדת ביקורת, באתר האגודה
- ^ פרשת נחמני, באתר יוניפדיה
- ^ אלה לוי-וינריב, השופט אליהו מצא ועו"ד אלי זהר מאשימים: המערכת הרפואית המיתה את "המתת החסד", באתר גלובס, 19 בנובמבר 2011
- ^ ניוז1, מ. זליגמן ושות', משרד עורכי דין ונוטריונים, באתר news1, 06 ביולי 2006
- ^ 32.0 32.1 ליאת רון, פורטפוליו / עו"ד אלי זהר, באתר גלובס
- ^ פסקי דין גיבור סברינה, באתר תקדין
- ^ העסק חי, גוסס או מת?, באתר גלובס
- ^ דוד חיון ואורנה רביב, עו"ד זוהר, מפרק גיבור-סברינה, נערך להפעלת החברה; מינה מנהל מפעיל, באתר גלובס
- ^ גיא הדס, חברות הסלולר מבקשות אישור עקרוני מהממונה להקמת רשת דור שלישי משותפת, באתר גלובס
- ^ מיקי פלד, בלעדי לכלכליסט עו"ד אלי זהר מייצג קבוצה לרכישת חלק מפעילות הדסה, באתר כלכליסט, 18 בפברואר 2014
- ^ 38.0 38.1 38.2 38.3 38.4 38.5 38.6 38.7 רון שוורץ, "הסקטור העסקי תורם לתרבות סכומים לא משמעותיים", באתר גלובס
- ^ מרב יודילוביץ', "הבימה": השחקנים והיוצרים נגד הצעת הנאמן, באתר ynet, 30 במאי 2005
- ^ חן שליטא, "עו"ד אלי זהר מאמין שלא יצליחו להוכיח שאולמרט לקח שוחד", באתר גלובס
- ^ אתר הצופים, אות יקיר צופי ישראל 2011, באתר הצופים
